האיש הזה מרוויח 10,000 שקל בחודש על 16 שעות בשבוע - אז למה החברים שלו כועסים?

עובדי החברה הבת של שירותי בריאות כללית, המציעה שירותי רפואה משלימה, סיימו באחרונה שביתה שנמשכה 10 ימים במחאה על השכר הנמוך ■ בתיה וינוקור, מעסה: "אם לקוח מבריז, אני נפגעת. אין ברירה אלא להפעיל קליניקה פרטית כדי להתקיים בכבוד"

חיים ביאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

עד לפני 12 שנה הקריירה של בתיה וינוקור, 52, התמקדה בתחום ההנדסאות והאדריכלות. היא זכתה להערכה על החוש הטכני המפותח שלה ועל הדיוק והמסירות שבעבודתה, וגם הרוויחה לא רע, אבל לאורך כל שנות העבודה האלה חשה חוסר סיפוק. "משהו בתוכי דחף אותי כל הזמן לעזוב את התחום הטכני, אבל חלפו שנים עד שאזרתי אומץ לעשות שינוי של 180 מעלות", היא מספרת.

לדבריה, זה קרה כששמה החל ללכת לפניה במשרד כמי שיודעת לטפל בכאבי גב או כתף בעזרת עיסוי. "לאט־לאט הגעתי למסקנה שהעיסוי הרפואי הוא התחום שבו אני צריכה להיות", היא מספרת.

ד"ר יוסף תומרצילום: דניאל צ'צ'יק

וינוקור עובדת כיום בש.ל.ה, חברה בת של שירותי בריאות כללית, המעניקה טיפולי רפואה משלימה, בצד טיפולי שיניים. אלא שתנאי העבודה במרפאות הפכו עילה למאבק נגד הנהלת החברה, שבה עובדים 4,500 איש. מדובר במטפלים בשיטות אלטרנטיביות שונות, ובהן שיאצו, שיטת אלכסנדר, פלדנקרייז, ביו־פידבק ודיקור סיני. כמו כן, עובדים בחברה מעסים רפואיים, שינניות, המועסקות במרפאות כללית סמייל, נטורופתים, מסירות שיער ועובדי מינהל. מאות רופאי החברה אינם נוטלים חלק בסכסוך.

העובדים טוענים כי הם "מועסקים בתנאים בלתי־מתקבלים על הדעת, המאלצים רבים מאתנו להשלים הכנסה". בסוף יוני פתחו עובדי הרפואה המשלימה בכללית סמייל וכללית אסטתיקה בשביתה שהופסקה אחרי 10 ימים על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לאחר פניית הנהלת החברה. בית הדין הורה להסתדרות, לוועד העובדים ולנציגי ההנהלה לחדש באינטנסיביות את המשא ומתן לחתימה על הסכם שכר חדש, והוא מתנהל בימים אלה.

"אני משובצת לאחת משתי משמרות עבודה בנות שש שעות, שפירושה לתת שבעה טיפולים במשמרת, אבל עד הרגע שבו אגיע לעבודה לא אדע כמה עיסויים אני אמורה להעניק. זה תלוי בלקוח, אם הוא יגיע לטיפול או לא", מספרת וינוקור. לדבריה, אם המטופל לא הגיע, ובשל כך היא אינה עובדת באותן 45 דקות, היא אינה מקבלת שכר על כך. "אם אותו לקוח לא הגיע גם בפעם השנייה, אקבל סכום כסף עבור השעה שהתפנתה, אבל נמוך מהשכר הרגיל - וגם זה תלוי בעילה לאי־ההתייצבות. אם הוא לא הגיע בגלל מחלה - לא אקבל תשלום כלל".

צילום: תומר אפלבאום

וינוקור מועסקת ב.ש.ל.ה שלוש פעמים בשבוע, 18 שעות שבועיות ומשתכרת 3,600–3,800 שקל - כ–50 שקל לשעה. "זו אינה עבודה שניתן לבצע מדי יום, כי היא שוחקת פיסית ונפשית, והשכר נמוך מאוד. כל אחד משבעת הטיפולים שאני נותנת אינו דומה לבא אחריו, כי כל מטופל שונה מחברו ודורש תשומת לב בצורה אחרת. יש לי סיפוק גדול מהעבודה, במיוחד כשמדובר במטופלים מבוגרים, הזקוקים יותר לעיסוי, ולפעמים בשבילם אני כותל מערבי. הבעיה היא שמכיוון שהמשכורת שלי בש.ל.ה נמוכה, אני עובדת גם בקליניקה משלי, בבית, ורק כך אני מצליחה לשלם את המשכנתא ואת שכר הדירה. בלי העבודה הנוספת, לא הייתי שורדת כלכלית".

"לא עובדים במשרה חלקית מבחירה"

אונית בר און, 62, עובדת כפקידה במרפאת ש.ל.ה בקרית ביאליק. היא מועסקת ב–75% משרה בשכר של כ–4,000 שקל. שלא כעובדים רבים אחרים בש.ל.ה, שבגלל שכרם הנמוך משלימים הכנסה במקום עבודה נוסף, היא אינה עובדת גם במקום אחר, מכיוון שלעתים, בשל דרישות העבודה, היא נדרשת להישאר זמן נוסף במשרד "וגם כי אין לי כוח לעבודה נוספת".

אונית בר אוןצילום: רמי שלוש

"עד למאבק הקודם, לפני חמש שנים, מצבנו היה דומה לזה של עובדי קבלן", מספרת בר און, ומזכירה שתנאי השכר שופרו מעט מאז. "אבל עדיין יש עובדי מינהל שמשתכרים פחות מ–3,200 שקל. נכון, מדובר בחצי משרה, אבל הם עובדים משרה חלקית שלא מבחירה, והיו מעדיפים לעבוד במשרה מלאה בחברה. הבעיה היא שמעולם איננו יודעים כמה נשתכר בדיוק, משום שחלק מהשכר שאנו מקבלים תלוי ברווח של המרפאה. אני לא יודעת אף פעם מהו הרווח של המרפאה, אם בכלל. זו נוסחה סודית שרק הנהלת החברה יודעת, והיא אינה מוכנה לגלות אותה לעובדים".

בר און מספרת כי היא עובדת בש.ל.ה 10 שנים, ושכרה זהה לזה של עובדת צעירה שזה עתה התקבלה לעבודה, מכיוון שבש.ל.ה לא משולמת תוספת ותק, אף שהסכם השכר הקודם קבע שתהיה תוספת כזאת. "השכר הנמוך הוא נחלתן של מנהלות המרפאות וגם של בעלי תפקידים, כמו מנהלי שירות לקוחות. יש עובדות שפשוט לא יכולות לגמור את החודש, וחלק מהן עובדות במקביל בניקיון בתים כדי להשלים הכנסה", היא אומרת.

לא חלק מעובדי קופת חולים הכללית

בתיה וינוקורצילום: מוטי מילרוד

יעל קונש, 49, - שהיתה פעילה במאבק הקודם של עובדי החברה יחד עם יניב קלנר בסוף 2009 - עבדה בעברה כמורה לתיאטרון בבית ספר יסודי וכעוזרת במאי, עד שמימשה את חלומה לעסוק ברפואה משלימה. קונש עוסקת בטיפול ובהדרכה בתחום המגע בשיטת פלדנקרייז. גם היא עובדת 18 שעות בשבוע בשכר של 3,300–3,900 שקל.

בדומה לקולגה שלה, וינוקור, גם היא טוענת כי "לעתים קרובות אני לא מגיעה לשכר הזה מכיוון שעבור מטופלים שלא מגיעים לטיפול, לא משלמים לי". עבור היעדרות חוזרת של אותו מטופל היא מקבלת סכום סמלי. "הלוואי שיכולתי לעבוד במשרה מלאה במרפאה, וללכת הביתה בסוף היום כשהראש שלי נקי מדאגות כלכליות. את זה אני אומרת כמעט בשם כל המטפלות המועסקות בש.ל.ה". גם היא נאלצת להפעיל קליניקה פרטית בביתה "כדי להתפרנס בכבוד".

למה לדעתך זהו מודל העבודה?

קונש: "שורש הבעיה בתנאי ההעסקה של עובדי ש.ל.ה הוא כנראה בעובדה שזו חברה בת של שירותי בריאות כללית ולא חלק מהשירות הרגיל של הקופה. העובדים חולמים לקבל תנאי עבודה שווים לאלה של כלל עובדי הקופה, אלא שהחלום הזה נראה רחוק".

שלושה לקוחות בשעה

לעומת עובדים אלה, יש גם בני מזל: על פי הערכות, 5% מכלל המטפלים יכולים להגיע למשכורות סבירות של 8,000–10,000 שקל בחודש, מכיוון שמספר המטופלים שלהם ליחידת זמן גבוה במיוחד. יוסף תומר הוא מטפל בתחום הנטורופתיה ודיקור סיני, וגם יו"ר ועד העובדים בחברה. תומר מקבל את השכר הזה, אף שהוא מועסק בסך הכל 16 שעות בשבוע - פחות מחצי משרה. איך זה מסתכם לסכום כזה? מכיוון שבדיקור סיני ניתן לטפל בשלושה לקוחות בשעה.

גם הכירופרקטים המועסקים בחברה זוכים למשכורת בסדר גודל זה, הודות לעובדה שמשך הטיפול בכל לקוח הוא 10–15 דקות בלבד, כך שמספר המטופלים הכולל של עובדים אלה גבוה בהרבה מאלה של מטפלים בתחומים אחרים.

"אני לא מתלונן על גובה השכר שלי, אבל אני מודאג מעובדים אחרים", אומר תומר. "לפני כמה ימים התקשרה אלי עובדת מינהל, שסיפרה לי שהולכים לזרוק אותה מהבית עם שתי הבנות שלה, משום שהיא לא עומדת בתשלומים לבעל הדירה. העובדת משתכרת 3,500 שקל בחודש ומקבלת עוד 1,500 שקל בחודש 'מזונות' והיא בקשיי קיום כלכלי".

תומר מוסיף: "היא לא היחידה. בחברה מועסקים פסיכולוגים בעלי תואר שני בשכר מביש, בלי החזרי הוצאות כמו הבראה, נסיעות או ביגוד. לא ייתכן שמנהלת במרפאה המגלגלת מיליוני שקלים בשנה, תרוויח מעט יותר משכר מינימום ושקלים בודדים יותר מהעובדות הכפופות לה. אנו מנהלים משא ומתן מתיש כבר שמונה חודשים לא על השמנת, אלא על הבסיס של הבסיס".

"עובד מקבל תגמול בהתאם לרווחים"

מהנהלת ש.ל.ה בראשות איתן שלייפר, נמסר: "מ–2011, אז נחתם לראשונה הסכם קיבוצי בחברה, עובדיה מקבלים תנאים משופרים לעומת המקובל בענף הרפואה המשלימה. במהלך המשא ומתן על חידוש ההסכם הקיבוצי, המתקיים בחודשים האחרונים, ועד העובדים העלה לא פחות מ–120 דרישות שונות. משמעות ההיענות לדרישות אלה היא פתיחת ההסכם הקיבוצי, בעלות של עשרות מיליוני שקלים לחברה בכל שנה - הוצאות שאיננו יכולים לשאת בלא פגיעה באיתנותה של החברה.

"שכרם של עובדי המינהל גבוה ב–7.4% משכר המינימום ובנוסף הם מקבלים תוספת שכר עבור עבודה לאחר השעה 14:00. כמו כן, העובדים מקבלים תגמול חודשי שנגזר מרווחי המרפאות והעובדים נהנים מתנאים סוציאליים, לרבות קרן השתלמות. לגבי המטפלים בתחומים השונים והשינניות - אלה מקבלים שכר של 60 עד 250 שקל לשעה, שמגלם בתוכו דמי הבראה והחזר נסיעות".

לגבי גיבוי כלכלי של העובדים במקרים שבהם מטופלים לא מגיעים לפגישה אומרים בש.ל.ה כי "אם מטופלים אינם מגיעים, נקבע שכר מינימום שעתי".

בש.ל.ה מסכמים ומוסרים כי "החברה פונה למטפלים באופן שוטף כדי שיגדילו את המשרה, אבל רובם אינם מעוניינים בכך, משום שהם עובדים במקומות אחרים או מחזיקים בקליניקות פרטיות. נמשיך לקיים משא ומתן עד לחתימה על הסכם הוגן ומיטיב עם העובדים".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker