חשיפה |

למה אתם משלמים את חשבונות הטלפון של אלי יונס, יו"ר לאומי והשופטת לשעבר ורדה אלשיך?

מאות נושאי משרות ציבוריות לשעבר מקבלים מהמדינה החזר הוצאות בעשרות מיליוני שקלים בשנה ■ אלה השופטים ומנכ"לי משרדי ממשלה שאת חשבון הטלפון שלהם המדינה, כלומר אתם - משלמים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

מדוע משלמת קופת המדינה את הוצאות הטלפון הפרטיות של כ–600 איש, שכיהנו בעבר כמנכ"לי משרדים ממשלתיים, בעלי תפקידים בכירים בשירות המדינה, שופטים ודיינים — גם עשרות שנים לאחר שסיימו את תפקידם הציבורי, עד ליום מותם, ולעתים גם אחריו?

זו השאלה העיקרית שעולה מעיון ברשימות הנחשפות כאן לראשונה, הכוללות את שמותיהם של הזוכים בהחזר על הוצאות טלפון ואת הסכומים ששילמה בעבורם המדינה ב–2014 וגם קודם לכן.

הרשימות, שנחשפות בסיוע התנועה לחופש המידע, מתפרסמות כחלק מסדרת כתבות ב–TheMarker על הטבות נדיבות שמשלמת המדינה למאות בעלי תפקידים בכירים לשעבר, הכוללות, למשל, החזרי הוצאות טלפון ביתי לשרים וחברי כנסת לשעבר — ובהם גם כמה עבריינים מורשעים — וכן תשלומים לאחזקת בתיהן של אלמנות נשיאי המדינה לשעבר, וצ'ופרים נוספים בעשרות מיליוני שקלים בשנה.

על פי הרשימות, בעלי תפקידים שעזבו את שירות המדינה מזמן — חלקם אף לפני עשרות שנים — ושרבים מהם עושים כיום לביתם ומתפרנסים יפה במגזר הפרטי, מקבלים החזרים על חשבון הציבור. המדינה עושה זאת באופן חוקי לחלוטין כבר מאז שנות ה–50, על פי חוק שקובע את טובות ההנאה שלהם זכאים משרתי ציבור לשעבר. 

החוק הוותיק קובע כי מנכ"לים של משרדי ממשלה לשעבר זכאים לקבל החזר על הוצאות קו הטלפון הביתי שלהם לכל ימי חייהם. הם אף אינם נדרשים להגיש את חשבונות הטלפון — המדינה משלמת את הוצאות הטלפון לפי חשבונות המוגשים מחברת בזק.

להטבה הזאת זכאים לא רק מנכ"לים במשרדי הממשלה, אלא גם מי שמוגדרים כמוקבלים — בעלי תפקידים שתנאיהם נקבעו כשווים לתנאי מנכ"ל במשרד ממשלתי. עם אלה נמנים נגידי בנק ישראל (אף שמאז תחילת כהונתה של הנגידה הנוכחית, קרנית פלוג, שודרג שכרה כך שהוא גבוה משכר מנכ"ל), מנכ"לי רשות השידור וכמה מראשי האגפים במשרדי הממשלה — למשל, בכירי משרד האוצר: חשבים כלליים, ממונים על התקציבים, ממונים על שוק ההון, הביטוח והחיסכון, וגם ממונים על השכר והסכמי העבודה. 

רשימת המנכ"לים לשעבר המקבלים החזרי הוצאות טלפון נסגרה כבר לפני שנים — בתיקון שקיבל במארס 1996 תוקף של החלטת ממשלה. כלומר, נושא משרה שהחל את תפקידו אחרי מארס 1996 — כבר אינו זכאי להטבה זו. עם זאת, ב–2014 רשימת המוטבים כללה לא פחות מ–120 איש, שלהם העביר משלם המסים בשנה שעברה 340 אלף שקל. על פי החוק, האנשים ברשימה זו ימשיכו לקבל את ההטבות האלה עד לסוף חייהם.

הרשימה הזאת מקוממת במיוחד, מכיוון שנכללים בה אנשים שכבר עשרות שנים אינם עובדים למען המדינה, אלא למען עצמם. כמה מהם הם בעלי שמות מוכרים, שמשתכרים משכורות גבוהות מאוד בשוק הפרטי — ובכל זאת, משלם המסים מממן את שיחות הטלפון הביתיות שלהם. עם זאת, אחרי שנים שבהן הם לא נדרשו לשלם מכיסם על שיחות הטלפון בביתם, ייתכן שלא כל המיוחסים האלה מודעים לכך. 

עם השנים רשימת המיוחסים מצטמצמת לאטה (ב–2012 היא כללה 153 איש, ועד 2014 נגרעו ממנה 33 איש) — אבל סכום ההחזרים דווקא גדל (ראו תרשים). סך ההוצאות גדל מכ–313 אלף שקל ב–2012 לכ–350 אלף שקל ב–2013 ואז ירד מעט לכ–340 אלף שקל ב–2014. בחישוב לאורך שנים, מדובר בעשרות מיליוני שקלים שעברו מהכיס הציבורי לאנשים שכבר מזמן אינם עובדים למען הציבור.

20 שנה לא בתפקיד — ועדיין מקבל החזר

הבולטים ביותר ברשימת מנכ"לי המשרדים הממשלתיים לשעבר ומוקבליהם הם בכירי משרד האוצר לשעבר. מי שמכהן כיום כיו"ר בנק לאומי, דוד ברודט, היה הממונה על התקציבים ומנכ"ל האוצר עד 1997. הוא אמנם מילא מאז, נוסף על עיסוקיו הפרטיים, כמה תפקידים ציבוריים — ובהם יו"ר הוועדה הציבורית לקביעת תקציב הביטחון (ועדת ברודט), שפעלה ב–2006–2007. ואולם אף שברודט פרש מהתפקיד הציבורי שזיכה אותו בהחזר הוצאות הטלפון לפני לא פחות מ–18 שנה — הציבור עדיין משלם 1,500 שקל בשנה על קו הטלפון הביתי שלו. ברודט, יש לציין, אינו אדם שאמור להתקשות בתשלום על קו טלפון: ב–2014 הסתכמה עלות השכר השנתית שלו בבנק לאומי ב–3.1 מיליון שקל.

תושבי ישראל מממנים גם את קו הטלפון הביתי של אלי יונס, שסיים ב–1993 את תפקידו כחשב הכללי באוצר ועזב לשוק הפרטי. רק באפריל 2014 סיים יונס את תפקידו כמנכ"ל בנק מזרחי טפחות, שבו יצא לו שם של מנהל מתוגמל במיוחד — גם בהשוואה לשכר הגבוה של שאר מנהלי הבנקים בישראל. לפי הערכות, במשך העשור שבו כיהן כמנכ"ל הבנק, עלות העסקתו, לרבות שווי האופציות שהוענקו לו, היתה כ–250 מיליון שקל.

חשבון הטלפון השנתי האחרון של יונס, שמומן על ידי המדינה, הסתכם ב–1,159 שקל. בשנים קודמות הסתכם החשבון ב–1,000 שקל בשנה. במשך 22 השנים שבהן מממנת המדינה את חשבון הטלפון שלו, אף שכבר אינו מכהן בתפקידו הציבורי, עברו עשרות אלפי שקלים מהקופה הציבורית לכיסו התפוח ממילא של יונס.

עוד אדם שמקבל החזר הוצאות טלפון בזכות תקופת שירותו באוצר הוא איתן רף, שהיה החשב הכללי עד 1983. רף עזב את שירות המדינה לפני לא פחות מ–32 שנה, ומאז הספיק להיות יו"ר פז, יו"ר בנק לאומי (עד 2010) ודירקטור בחברות שונות, בהן אפריקה ישראל. ב–2014 הסתכם חשבון הטלפון הביתי שלו, שאותו מימנה המדינה, ב–2,425 שקל.

משלם המסים הישראלי מממן גם את חשבון הטלפון של אהרון פוגל, שעזב את תפקידו כמנכ"ל משרד האוצר ב–1995, הספיק מאז לכהן בכמה תפקידים במגזר הפרטי, ובהם יו"ר צים, ואף עמד תקופה קצרה בראש דירקטוריון אי.די.בי. פוגל גם כיהן החל ב–2003 כיו"ר המועצה המייעצת לבנק ישראל, שפורקה מאז. חשבון הטלפון בביתו של פוגל הסתכם ב–2014 ב–2,311 שקל.

שי טלמון, לשעבר החשב הכללי, כיהן מאז שעזב את שירות המדינה ב–1999 כמשנה למנכ"ל בנק הפועלים וכמנכ"ל כלל ביטוח. קו הטלפון הביתי שלו עולה לנו 3,090 שקל בשנה. 

בנקאי נוסף שמקבל החזר על הוצאות הטלפון שלו הוא אריה שר, שהיה החשב הכללי עד 1989. שר שימש מנכ"ל דיסקונט ניו יורק במשך תשע שנים, עד שנאלץ לעזוב את תפקידו בתחילת 2006 על רקע העברת כספים לא חוקית מברזיל לארה"ב. בעבר טען הבנק כי לשר לא מגיעים כלל פיצויים, מכיוון שהפר אמון. שר דרש 4 מיליון דולר — ובסופו של דבר קיבל 1.9 מיליון דולר לפי הסכם פשרה. ב–2014 שילמה המדינה כ–1,426 שקל על חשבונות הטלפון הביתיים שלו.

דוד בועז סיים את תפקידו כממונה על התקציבים במשרד האוצר ב–1991, וכיום הוא בעל חברה לייעוץ עסקי. אנחנו משלמים לא פחות מ–3,005 שקל בשנה על קו הטלפון הביתי. המספר הזה, כמו מספרים גבוהים יותר שיפורטו, אינו עולה בקנה אחד עם מחירי הטלפון הנהוגים כיום בשוק (ראו גרף).

החזר שיא של  5,344 שקל

דורון שורר, שהיה המפקח על הביטוח עד 1998, הספיק מאז להיות יו"ר הפניקס ויו"ר מבטחים וגם לנסות ולהקים את הבנק החברתי אופק. שיחות הטלפון הביתיות שלו ב–2014 עלו למדינה 3,889 שקל. חשבון הטלפון של אריה זייף, הרשום על שם אשתו דליה, הסתכם ב–4,599 שקל ב–2014. הוא עזב את תפקידו כמנהל אגף המכס  ומע"מ ב–1996, ומאז הוא משמש דירקטור בחברות שונות. 

עם "זקני" הרשימה של מנכ"לי משרדים ממשלתיים ומוקבליהם נמנה בין היתר ישראל ארקין, שהיה ממונה על התקציבים במשרד האוצר וסיים את תפקידו ב–1980. מאז חלפו 35 שנה, ובכל זאת הוא מקבל החזר הוצאות טלפון — שהסתכם ב–2014 ב–1,699 שקל. 

גיורא גזית, שהיה החשב הכללי עד 1979, אינו דמות ציבורית כבר 36 שנה, אבל חשבון הטלפון שלו, 1,509 שקל בשנה, משולם על ידי הציבור. כמותו מקבל החזר הוצאות גם אפרים ירמנס, שהיה הממונה על השכר עד 1977, כמעט לפני 40 שנה. החשבון השנתי שלו הגיע ל–1,665 שקל.

השיאן בהחזר הוצאות הטלפון מבין אנשי משרד האוצר הוא  שירן שר שלום, שהיה הממונה על התקציבים. הוא פרש ממשרד האוצר ב–1978, וב–37 השנים האחרונות עסק בעסקים פרטיים, בין השאר עם המשפחות עופר ועזריאלי. חשבונות הטלפון שלו הגיעו ב–2014 ללא פחות מ–5,344 שקל (445 שקל בחודש בממוצע).

גם נציבי מס הכנסה לשעבר ממלאים את הרשימה. משה גביש, הנציב עד 1993, צבר ב–2014 חשבונות טלפון בסך 1,254 שקל. דב נייגר סיים את תפקידו ב–1985, וחשבונותיו המשולמים עדיין הגיעו ל–2,547 שקל בשנה שעברה. הציבור משלם גם על חשבונות הטלפון של דורון לוי, לשעבר נציב מס הכנסה, שנאלץ להתפטר ב–1998 אחרי שהתברר כי אישר הנחת ענק למוכרי הקרקע של פרויקט הולילנד. לוי שימש יועץ מס לראש הממשלה, בנימין נתניהו. חשבונות הטלפון שלו אינם נמוכים: 3,151 שקל על חשבון הכיס הציבורי ב–2014.

יאיר רבינוביץ' היה נציב מס הכנסה עד 1989 — וגם לו אנחנו משלמים את חשבון הטלפון הביתי, שב–2014 הסתכם ב–1,559 שקל. במאי 2014 הורשע רבינוביץ' בקבלת דבר במרמה בזמן שהיה יו"ר חברת הנדל"ן אפיקי אס.איי.ג'י. באוקטובר באותה שנה נגזרו עליו חצי שנת עבודות שירות וקנס בסך 150 אלף שקל, ונקבע כי לא יוכל לכהן כדירקטור בחברה ציבורית במשך שלוש שנים וחצי.

יוסף בראל, לשעבר מנכ"ל רשות השידור, מדבר לא מעט מהטלפון בבית — 4,308 שקל בשנה. הציבור מממן גם את קו הטלפון של שוקי (יהושע) פורר, שהיה מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה עד 1986, ומאז הספיק לכהן כראש עיריית רחובות ולהיות מורשע בעבירה הנושאת קלון, שמונעת ממנו להיות איש ציבור. הציבור משלם בכל זאת על קו הטלפון בביתו — 2,303 שקל ב–2014.

השיאן הבלתי־מעורער ברשימת החזרי הוצאות הטלפון של מנכ"לי משרד הממשלה ומוקבליהם הוא אברהם נתן — שחשבונותיו בגין 2014 הסתכמו בלא פחות מ–6,275 שקל (523 שקל בחודש בממוצע). נתן היה נציב שירות המדינה עד 1986, התפקיד שהקנה לו את החזרי ההוצאות לכל חייו, וכמעט 30 שנה חלפו מאז — ובהן הספיק לכהן גם כיו"ר רשות השידור, עד 2004. בשנים האחרונות נתן עלה לכותרות בקשר לפרשת הולילנד, לאחר שניסה, לדברי השופטים, לתת בבית המשפט עדות אחרת מזו שמסר במשטרה באשר למעורבותו בפרשה של יוסי אולמרט, אחיו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. כמו כן, רשות החברות הממשלתיות התנגדה בתוקף ב–2014 לבקשת משרד התחבורה למנותו ליו"ר הדירקטוריון של חברת חוצה ישראל.

ממשרד האוצר נמסר: "אגף החשב הכללי במשרד האוצר משמש זרוע ביצוע של נציבות שירות המדינה בכל הקשור לסוגיית תשלום למנכ"לים ומוקבליהם. ביצוע התשלום נעשה רק לאחר קבלת הרשאה מנציבות שירות המדינה, אשר באחריותה לקבוע מי זכאי לתשלום. נבהיר כי הממשלה החליטה כי הזכאות ניתנה רק למנכ"לים ומוקבליהם שהתחילו לכהן עד 1996".

מנציבות שירות המדינה נמסר: "מבירור עם הגורמים הרלוונטיים בנציבות עולה כי הנושא אינו מוכר להם, ואף לא אחד מכין רשימה כזאת". 

מיליון שקל לשופטים ודיינים לשעבר

קבוצה מיוחסת נוספת וגדולה בהרבה של בעלי תפקידים לשעבר המקבלים החזרי הוצאות על קו הטלפון בביתם לכל ימי חייהם היא זו של בעלי משרה שיפוטית — שופטים, דיינים וקאדים — שפרשו לגמלאות. בניגוד למנכ"לי משרדים ממשלתיים ומוקבליהם, שאצלם הפסיקו את מתן ההטבה ב–1996, שופט שיפרוש לפנסיה גם כיום יקבל אותה עד ליום מותו, ולאחר מכן גם האלמן או האלמנה — עד ליום מותם. נוסף על כך, אותם שופטים לשעבר רשאים לקבל החזר על מינוי לעיתון לכל ימי חייהם (הנתונים המובאים כאן אינם כוללים את ההחזרים על מינויים לעיתונים). 

בקבוצה המיוחסת הזאת יש כיום 392 שופטים ועוד 85 דיינים וקאדים. שלא במפתיע, מספר האנשים בקבוצה גדל עם השנים, ככל שעוד בעלי משרה שיפוטית יוצאים לגמלאות וככל שתוחלת החיים במדינה מתארכת. כך גם ההוצאה הכוללת גדלה — והגיעה ב–2014 לכ–922 אלף שקל.

החזרי ההוצאות בגין השופטים שבקבוצה גדלו במהירות בין 2012 ל–2014, מ–704 אלף שקל ל–764 אלף שקל (עלייה של כ–8.5%), אף שמספרם של מקבלי ההחזרים מקרב השופטים ושאריהם גדל בשיעור נמוך יותר, מ–386 ל–392 (גידול של כ–1.5%).

ברשימת השופטים לשעבר שמקבלים החזרים יש לא מעט שמות מוכרים. דורית ביניש, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון וכיום נשיאת האוניברסיטה הפתוחה, מחזיקה קו טלפון ביתי שעלה למדינה 2,260 שקל ב–2014. סטיב אדלר, לשעבר נשיא בית הדין הארצי לעבודה, שהקריא את פסק הדין האחרון שלו ב–2010, הגיע לחשבון טלפון ביתי של 3,173 שקל ב–2014. אדלר הוא כיום מגשר מבוקש. נילי ארד, שהחליפה אותו בנשיאות ופרשה גם היא מאז, ב–2013, צברה חשבונות נמוכים בהרבה — 1,136 שקל בלבד. חשבונות הטלפון של השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי כהן, שפרשה ב–1993, הסתכמו ב–2,859 שקל.

בני הזוג תיאודור אור ומיכאלה שידלובסקי אור היו שניהם שופטים, הוא בבית המשפט העליון, והיא במחוזי. שניהם פרשו, וחשבון הטלפון בביתם הסתכם ב–3,290 שקל. חשבונה של "מלכת הפירוקים", שופטת בית המשפט המחוזי לשעבר ורדה אלשיך, שעורכת כיום לא מעט גישורים ובוררויות, הסתכם ב–2,998 שקל בשנה. דן ארבל, בעבר מנהל בתי המשפט, ובהווה מגשר מבוקש, צבר חשבונות בסך 3,025 שקל.

שופט העליון בדימוס יצחק אנגלרד דיבר בטלפון הביתי ב–3,300 שקל. חשבונות הטלפון של השופט דן ביין, בעל משרד מיסוי ידוע בחיפה, מומנו מקופת המדינה ב–1,931 שקל. גבריאל בך, שהיה שופט בבית המשפט העליון ופרקליט המדינה, מומן ב–2,332 שקל. חשבונות הטלפון בביתם של אדמונד לוי, שופט העליון שפרש ב–2011, מומנו בכ–2,000 שקל ב–2014. לוי מת במארס 2014, אך כאמור להטבה זכאית גם אלמנתו.

ברכה אופיר תום היתה שופטת מחוזית, שבין היתר הרשיעה את שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון. כיום היא מכהנת כראש הרכב אכיפה מינהלית ברשות ניירות ערך, וחשבון הטלפון בביתה עלה לציבור 1,408 שקל ב–2014. דליה דורנר, שופטת העליון לשעבר המשמשת נשיאת מועצת העיתונות, מומנה ב–1,370 שקל, והטלפון הביתי של שופט העליון לשעבר יעקב טירקל עלה למשלם המסים 3,302 שקל בשנה שעברה. 
הוצאות הטלפון משולמות גם למני מזוז — שהוא שופט פעיל בבית המשפט העליון, אך גם כיהן בעבר כיועץ המשפטי לממשלה. חשבון הטלפון הביתי שלו הסתכם ב–2,737 שקל בשנה שעברה. 

גם שופטים שנאלצו לפרוש מתפקידם בנסיבות לא נעימות — מקבלים החזרי הוצאות טלפון. שופטת השלום אסנת אלון־לאופר, שנאלצה לפרוש ב–2005 על רקע פרשה שבה הורשעה בהטרדה של בן זוגה לשעבר, צברה ב–2014 חשבונות טלפון בסך 2,400 שקל, שמומנו על ידי המדינה. אלון־לאופר מתה בחודש שעבר. חשבונות הטלפון של השופטת דליה מארק־הורנצ'יק, שנאלצה לפרוש ב–2009 בשל חשד לקשרים פסולים, מומנו ב–2014 ב–1,907 שקל.

מרשימת מקבלי ההטבה נעדרים נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס אהרן ברק, ואשתו אלישבע ברק־אוסוסקין, שפרשה מכס השיפוט בבית הדין הארצי לעבודה ב–2006. לעומת זאת, אריה אבן ארי, שהיה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, נפטר ב–2006, אך החשבונות על שמו ממשיכים להיות משולמים כחוק — ככל הנראה לאלמנתו — והסתכמו ב–2014 ב–3,079 שקל.

מהאוצר נמסר בתגובה: "אגף החשב הכללי משמש זרוע ביצוע של הנהלת בתי המשפט בכל הקשור לסוגיית התשלום לשופטים. ביצוע התשלום נעשה רק לאחר קבלת הרשאה מהנהלת בתי המשפט, שבאחריותה לקבוע מי זכאי לתשלום".

יתכבדו האח"מים ויוותרו // טלי חרותי-סובר

חשיפת הרשימות בכתבה הזאת תמצא בוודאי לא מעט אנשים מופתעים, כפי שקרה בחשיפת הרשימות הקודמות של הטבות לאח"מים לשעבר - ובהם חברי כנסת, שרים, יושבי ראש הכנסת, נשיאים ונשות נשיאים לשעבר.

רבים מהם יופתעו לגלות כמה כסף מעבירה להם המדינה בכל שנה בתשלומים שונים, כמו חשבונות טלפון, עיתונים, לשכות מפוארות ועוזרים - וכמה היא תעביר עוד עד לסוף ימיהם וימי שאריהם.

הסיבה להפתעתם פשוטה: אנשים אלה ממלאים משרות בכירות ומשופעים בהטבות הרבה שנים, עד שלא תמיד הם יודעים, או רוצים לדעת, מה בדיוק מגיע להם.

במקביל, החוק הוא חוק, האינרציה עובדת והפיקוח חלש. אותן רשימות עמוסות הטבות למאות אנשים העלו אבק במגירות חשוכות במשך שנים. לולא היו עיתונאים חטטנים מבקשים את המידע, ולולא היתה קמה התנועה לחופש המידע ובאה לעזרת הדורשים שקיפות - איש לא היה יודע גם כיום.

פרסום הרשימות שלפניכם יפתיע לא מעט מהאנשים המופיעים בהן, שבאמת לא שמו לב שזה המצב. הם יכעסו, הם יתקשרו לצעוק, הם יגידו "לא ידענו", כאילו לא מדובר גם באחריות שלהם.

אז הנה הפתרון: יתכבדו האח"מים לשעבר, ירימו טלפון לחשבת הכללית ויודיעו שהם מבקשים שהמדינה תפסיק לשלם להם את חשבון הטלפון הביתי שלהם לאלתר - וגם הטבות נוספות שעולות לה עשרות מיליוני שקלים, כמו ביטוחי בריאות.

גם אם חוק ישן מאפשר לאנשים האלה לסחוט עוד קצת את קופת המדינה המצומקת - עליהם לוותר. נראה מי ירים את הכפפה.

עו"ד רחלי אדריצילום: איליה מלניקוב

רשימות המיוחסים נחשפו רק לאחר איום בעתירה נגד האוצר

את רשימות המיוחסים המתפרסמות כאן, הכוללות את מקבלי החזרי ההוצאות ששימשו בעבר שופטים, דיינים, מנכ"לים של משרדים ממשלה ומוקבליהם, היה קשה לחלץ מידי המדינה.

מסיבה לא ברורה באגף החשב הכללי במשרד האוצר היו נחושים להאט מאוד את הליך הפרסום. שוב ושוב הגשנו בקשות ושאילתות, ושוב ושוב התבשרנו שהמידע קיים - אבל הרשימות בוששו להגיע לידינו.

"גם במקרה זה, בקשה פשוטה, שיש להשיב עליה בתוך 30 יום, נענתה רק בתום חמישה חודשים - ורק לאחר שהתנועה לחופש המידע נאלצה לאיים בעתירה נגד משרד האוצר", אומרת עו"ד רחלי אדרי מהתנועה לחופש המידע.

"זהו מידע שאין חולק על כך שהוא מידע ציבורי, וזכות הציבור לדעת אותו. פרסום מידע מסוג זה צריך להתבצע באופן יזום על ידי האוצר. הציבור הוא שמשלם עבור ההטבות האלה, וזכותו לדעת כיצד משולמים הכספים ולמי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום