דרעי נגד כחלון: "לא אתן יד להעלאת מספר עובדי הבניין הזרים" בישראל"

שר הכלכלה הודיע כי בניגוד לדרישת שר האוצר, יתנגד להגדלת מספר עובדי הבניין הזרים, ויעדיף להגדיל את מספר העובדים הפלסטינים

אחד הסעיפים בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו בין מפלגת כולנו והליכוד היה העלאת מספר עובדי הבניין הזרים שיגיעו לישראל. ההיגיון מאחורי הדרישה פשוט: כדי להגביר את קצב בניית הדירות ל–80 אלף יחידות דיור בשנה ולהרחיב את ההיצע, יידרשו עוד ידיים עובדות. מכיוון שבקצב המהיר הנדרש לא יצליח השוק הישראלי לספק עובדים מקצועיים, אין ברירה אלא "לייבא" עוד 20 אלף עובדים, בעיקר מסין — שיתווספו למכסת 15 אלף העובדים הקיימים שאושרה על ידי הממשלה במחצית 2015.

התפישה הזו נתמכת על ידי התאחדות בוני הארץ, שטוענת כבר שנים כי הבעיה בענף הנדל"ן היא במקצועיות העובדים הישראלים, שכלל לא רוצים להצטרף לענף, ובמספרם הנמוך של העובדים הזרים יחסית לביקוש.

אריה דרעיצילום: טלי מאייר

מנגד, קיימת התנגדות גדולה להבאת עוד עובדים — הן מצד בנק ישראל ומשרד הבינוי, הן מצד ההסתדרות והן מצד ארגונים חברתיים כמו קו לעובד. הראשונים חוששים מהצפת השוק ופריצת המכסות; והאחרונים מתנאי העבדות של אותם עובדים. ההתנגדות מצד ההסתדרות מובנת: העובדים הזרים תופסים לכאורה את מקומם של עובדים ישראלים, ומורידים את רמת השכר.

לאחרונה אמר שר הכלכלה למקורביו כי לא ייתן ידו להעלאת מספר עובדי הבניין הזרים. לדבריו, עליית הביקוש דורשת את הגדלת מספר עובדי הבניין הישראלים והפלסטינים. "עניי עירך קודמים", אמר דרעי. "חשוב שישראלים ילמדו את מקצועות הבניין, שבהם אפשר להרוויח כסף רב.

"במקביל, אם רוצים להגדיל את המכסה במהירות, אסור לעשות זאת על ידי יבוא עובדים, אלא על ידי פתיחת השערים לפלסטינים. האינטרס הישראלי הוא לתת לפלסטינים להתפרנס".

מספר פועלי הבניין הפלסטינים בישראל אכן עלה בשנים האחרונות, וכיום הוא כ–40 אלף איש. הבעיה המרכזית של אותם עובדים נובעת מכך שהם אינם מורשים לישון בישראל, ונאלצים לצאת מוקדם מאוד מהבית וכבר ב–15:00 אחר הצהריים לצאת בחזרה כדי להגיע בזמן לשטחים. התהליך הזה מקצר את יום העבודה ומעייף את עובדים, אך הוא לא מרתיע את שר הכלכלה. "אם מגיעים עובדים זרים", הוא גורס, "יש לשמור על שיווי משקל קבוע. אלה ייכנסו ואלה ייצאו".

בדרך לשוטף + 30

זה לא יהיה המאבק היחיד הצפוי לשר הכלכלה בקרוב. אחד הנושאים הקרובים ללבו של דרעי הוא נושא האשראי (שוטף פלוס) — שהפך בישראל לחסר גבולות, כשעסקים קטנים מקבלים תשלום עבור השירות שנתנו בשוטף פלוס 60, 90 ואף 120 ימים, וצריכים לממן מכיסם אשראי ארוך, שנדרש מהם גם על ידי עסקים גדולים מהם.

דרעי נחוש בדעתו להעביר חוק שלא יאפשר תשלום לנותן שירותים באשראי העולה על שוטף פלוס 30, או חודשיים בלבד לאחר שהשירות ניתן. לטעמו, חוק שכזה צריך לעסוק לא רק בתשלום המדינה לספקיה, אלא להיות מחייב גם בשוק הפרטי. שלא במפתיע, המתנגדים הגדולים לחוק הם התעשיינים. ל–TheMarker נודע כי הם מבקשים שאם תהליך כזה יתבצע, הוא ייעשה באופן מדורג.

דרעי צפוי לקבל רוח גבית מכיוון החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שכבר הודיעה כי הסדרת וקיצור משך התשלום לספקים על ידי המדינה נמצאים במקום גבוה בסדר יומה.

שרגא ברוש, יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים ונשיא התאחדות התעשיינים, אמר בתגובה: "ההצעה היא שהחלת נורמת התשלום בזמן לספקים תחל מהמגזר הציבורי, ותחלחל באופן טבעי למגזר העסקי.".

אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, מסר כי "גישתי הבסיסית היא שיש להחיל עיקרון זה גם על המגזר העסקי כולו, לאחר תקופת התאמה. אביא נושא זה לדיון למוסדות המוסמכים של הלשכה בסוף החודש".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker