אפליה בעבודה: דרושים עובדים - שנראים טוב

שימת דגש על הופעתו החיצונית של העובד או העובדת, במקרים שאין הדבר נדרש למילוי התפקיד באופן ישיר, לא תקבל הכשר מהערכאות המשפטיות

עו"ד ארנה שר

באחרונה פורסמו ידיעות בדבר שינוי מדיניותה של רשת האופנה הבינלאומית אברקרומבי אנד פיץ' בתחום גיוס והעסקת עובדים. הרשת, שממוקדת במכירה לבני נוער, תתחיל לקרוא לעובדיה "נציגי מותג" במקום "דוגמנים" ותפסיק לקבל לעבודה עובדים על בסיס של "מבנה גוף ואטרקטיביות".

בסוף מאי פורסם כי בית המשפט העליון בארה"ב קיבל עתירה של אשה מוסלמית, שלא התקבלה לעבודה ברשת משום שהיא נוהגת לחבוש כיסוי ראש, חיג'אב מסורתי. אין זה אלא צעד נוסף בשינוי מדיניות גיוס העובדים של הרשת.

עד כה, הוטחו נגד הרשת חצי ביקורת בגין האפליה שהיא נוקטת בגיוס והעסקת עובדים על פי מראה חיצוני, ובזיקה לכך שהיא גם דואגת לייצר בחלק מהדגמים מידות קטנות ועד מידת לארג' בלבד. זאת כדי לסנן מראש את העובדים, שלובשים את בגדי הרשת, ובהמשך גם את הלקוחות.

חנות של אברקרומבי אנד פיץ'

בישראל, תחום האפליה מטעמי הופעה חיצונית זכה להתייחסות כבר בפסק הדין בעניין דיילי האוויר של אל על, שטענו כי חיוב פרישתם בגיל 60 מהווה אפליה פסולה מחמת גיל.

בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין זה ב–1997 קבע בית המשפט כי הופעה צעירה של עובדים עשויה להיות, מבחינתם של מעבידים רבים, יתרון לצורך תפקידים רבים. בית המשפט קבע כי האפשרות לקבוע גיל פרישה מוקדם לעובדים מסוימים, כמו דיילי אוויר, כדי לקיים הופעה צעירה של העובדים, סותרת באופן חזיתי את האיסור לאפליה מחמת גיל.

לדברי העליון, ראש וראשון למאפיין הקשור בגיל הוא ההופעה. אם היתרון של ההופעה הצעירה ישמש בפני המעביד טעם טוב להבדיל בין עובד צעיר לבין עובד מבוגר, תותר על ידי כך אפליה מחמת גיל. בית המשפט מציין מפורשות כי השאיפה להופעה צעירה מובנת, אצל כל אדם כלפי עצמו ואצל מעביד כלפי עובדו, אך החוק האוסר אפליה נועד למנוע תרגום שאיפה זו לתנאי עבודה.

לכן, השאיפה להופעה צעירה של עובד אינה סיבה טובה להבדיל בין עובד לעובד בנוגע לתנאי עבודה, לרבות גיל הפרישה מהעבודה. בלשונו הציורית של כבוד השופט יצחק זמיר נאמר כי יש חן בנעורים ואפשר שהחן ישרת את העסק, ואולם אין בכך די כדי לגבור על החוק האוסר על אפליה.

מאז ועד היום ניתנו פסקי דין נוספים העוסקים בהופעת עובד זה או אחר ובלגיטימיות של דרישת המעביד להופעה כזו או אחרת. אז איפה עובר הגבול בין המותר והאסור בדרישות המעביד מול כבודו של העובד כאדם וזכותו לחיות את חייו על פי רצונו ואמות המידה שלו?

לצד מגמה זו של בית הדין בהגנה על עובדים בנושאים של שוויון והיעדר אפליה, בוחן בית הדין באופן נקודתי טענות בדבר העדפה, כשמול רצונותיו של העובד וכבודו כאדם, עומדים אינטרסים לגיטימיים של המעביד, המחייבים את העובדים והעובדות בקוד התנהגות ולבוש.

להערכתי, בתי המשפט בישראל יתנו תוקף להחלטות בעל העסק בעניין הופעתו החיצונית של העובד, כל עוד יש מאחוריהן הסבר הגיוני. ההחלטה נובעת מדרישות התפקיד. כך למשל, יוכל מעסיק לדרוש מעובדת המועמדת לתפקיד דוגמנית, להיות בעלת הופעה חיצונית מסוימת.

אנו מצויים בתקופה שבה מושם דגש מיוחד והגנה על זכויות אנשים עם מוגבלויות, אנשים מבוגרים, נשים ואוכלוסיות מוחלשות נוספות. על כן, יש להניח כי שימת דגש על הופעתו החיצונית של העובד או העובדת, במקרים שאין הדבר נדרש למילוי התפקיד באופן ישיר, לא תקבל הכשר מהערכאות המשפטיות.

הכותבת היא מומחית בדיני עבודה 
ושותפה בנ. פינברג ושות'

עו"ד ארנה שרצילום: עירית גוזן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום