"במצב הפיננסי שבו מצויים בני 60 פלוס - הפתרון היחיד הוא להמשיך לעבוד" - קריירה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"במצב הפיננסי שבו מצויים בני 60 פלוס - הפתרון היחיד הוא להמשיך לעבוד"

עובדים שמתקרבים לגיל פרישה מתקשים מאוד להשתלב בשוק התעסוקה ■ לפי סקר של עמותת והדרת, יותר ממחצית המבוגרים שמחפשים עבודה עושים זאת מסיבה כלכלית גרידא, והם מחפשים בעיקר משרה מלאה בתפקיד רגוע יותר מתפקידם המקורי

11תגובות

במשך 18 שנה עבד סאשה מאירסון בתחום המכירות והשיווק של מוצרי פרסום - שלטים ואביזרים אישיים, כמו תיקי מנהלים ועטים עם הדפסי לוגו. "אני איש שיווק מלידה", הוא מעיד על עצמו. "התחלתי את העבודה בתחום עם ברק בעיניים, כפי שמצופה מעובד בתחום התחרותי הזה, שדורש המון אנרגיה, דקה אחר דקה".

אלא שאחרי תקופה ארוכה זו, מאירסון היה מותש. "האדרנלין נגמר ואיבדתי את הדרייב, בטח לעומת החבר'ה הצעירים, הנמרים, שהצטרפו לחברה. החלטתי שלפני שאשתגע, או שאתחיל לגרום נזקים שלא מדעת למעסיק שלי, אפרוש מהעבודה למנוחה בלתי מוגדרת בזמן".

מאירסון, אז בן 64, עזב את תחום המכירות האינטנסיבי לטובת רביצה בביתו. "בחודשים הראשונים לא התבטלתי בכלל. עסקתי בשיפוצים בדירה וקראתי ספרים שלא הגעתי אליהם בתקופה שבה עבדתי", הוא משחזר. "אחרי חצי שנה התחלתי לחשוב על מחלות, סימן היכר מובהק לבטלה. ניגשתי למחשב והתחלתי לחפש עבודה".

אייל טואג

מאירסון לא נדרש להמתין זמן רב. באמצעות עמותת והדרת, המסייעת למבוגרים בחיפוש עבודה, נקלט לפני שנה וחצי בחברת לאופר, המעניקה שירותי קרקע לחברות תעופה, ומונה לאחראי על מחלקת נעזרים, הדואגת להסעות לבעלי מוגבלויות פיסיות בנתב"ג.

"אני מתקרב לגיל 66", אומר מאירסון. "אדם בגילי, זאב מכירות ככל שיהיה, לא מתאים לעבודה בתחום הדורש תזזיתיות, שעות עבודה לא קבועות ואופי תחרותי. כיום מתאימה לי עבודה רגועה יותר. עובדים מבוגרים הם דייקנים, קפדנים ומסורים למקום העבודה, תכונות המתאימות בדיוק לתפקיד שאני ממלא בלאופר. שם מועסקים בין היתר פנסיונרים של התעשייה האווירית, אגד ואל על, שאחד מהם בן 72, והוא לא מוכן לשבת בבית אפילו יום אחד".

מאירסון אומר כי בכוונתו להמשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה הרשמי, 67. "אני משוכנע שלאופר תמשיך להעסיק אותי. הבוסית שלי כבר אמרה לי 'שלא תעז ללכת', כנראה משום אני לא רע במה שאני עושה. במחלקת נעזרים מועסקים בני כל הגילים, והמבוגר ביותר בן 69. אני מעריך שהעובדים הצעירים לא יישארו עוד הרבה זמן, אצה להם הדרך לקריירה הבאה".

"התקבלתי למשרה חלקית בשכר מביש"

מרים אומיד, 63, עובדת זה חודש כרכזת מינהלית בארגון העל של העמותות בישראל. קודם לכן עבדה במשך 40 שנה במצטבר בתחומי חינוך מגוונים. "לפני שנה וחצי עזבתי, משום שרציתי לנוח אחרי שנות עבודה רבות כל כך", היא אומרת.

בחודשי הישיבה בבית שלחה אומיד קורות חיים לחברות בתחום ההדרכה והחינוך. "לא ציינתי את הגיל שלי, ולמרות זאת, לרוב התעלמו מפניותי", היא אומרת. "במקצת המקרים הוזמנתי לראיון עבודה, ואני חושבת שהצלחתי להרשים עם המרץ והמוטיבציה, ואפילו התקבלתי לעבודה, אבל במשרה חלקית ובשכר מביש. מעסיק אחד הודיע לי שאשב במחסן החלפים ואקבל שכר מינימום. לשמחתי, מצאתי עבודה, וכוחי במותני".

יעקב שור, 62, עובד זה שנתיים וחצי בחברת מוקד אנוש בתפקיד אב הקהילה של קריית אונו וגני תקווה. פרויקט זה, שנפוץ גם בערי שדה בארה"ב, משותף לכ–50 רשויות מקומיות בישראל ולמשרד הרווחה, ובמסגרתו נערכים ביקורים תכופים בבתיהם של קשישים.

תומר אפלבאום

עד לתפקיד הנוכחי, עבד שור שנים רבות כמנהל שיווק ומכירות בחברה גדולה. "הנהלת החברה החליטה להצעיר את סגל העובדים", הוא מספר. "אמנם לא פיטרו אותי ממש, אבל דחקו בי ובכל העובדים המבוגרים שהגיעו לגיל 58 לצאת לפרישה מוקדמת. זה הרגיז אותי. ישבתי בבית כשמונה חודשים. לא מצאתי עבודה. פניתי לכל מסגרת אפשרית כמעט. הצעתי את עצמי אפילו כפועל פשוט בתחום הזגגות, אבל כל התשובות היו מתחמקות, או שכלל לא ענו לי.

"עד שיום אחד, לפני שנתיים וחצי, קיבלתי טלפון מחברת מוקד אנוש והציעו לי תפקיד של אב קהילה. חשבתי שזה תפקיד שתפור עלי, כי אני מתחבר לאנשים וגם יש לי ידע טכני שיכול להועיל להם. אני פוגש תושבים מבוגרים באמצע שנות ה–80 לחייהם, שבבתיהם אני מבקר, ואני מלמד אותם לעבוד על מחשב או להשתמש בסמארטפון. התפקיד לא מתאים לצעירים, כי לאנשים קשישים אין מספיק אמון בצעירים שבאים אליהם הביתה".

20% חיפשו עבודה כמה שנים

עמותת והדרת ערכה סקר בקרב 275 אנשים בני 60 ויותר, שנרשמו לעמותה במשך חודשיים למטרת חיפוש עבודה. הסקר נערך כחלק מפרויקט "דרוש ניסיון", המשותף לעמותת והדרת, המשרד לאזרחים ותיקים וג'וינט־אשל, לקראת כנס מעסיקים שתקיים העמותה בנושא העסקת מבוגרים, וייערך בתל אביב בתחילת יולי.

לפי הסקר, הקבוצה הגדולה ביותר (31% מהמשיבים) נזקקה לכמה חודשים, בדרך כלל חצי שנה, כדי למצוא עבודה הולמת - תקופה דומה למדי למשך חיפוש העבודה בקרב גילים צעירים יותר.

אייל טואג

עם זאת, הקבוצה השנייה בגודלה (21%) נזקקה לשלוש־ארבע שנים כדי למצוא עבודה הולמת. רק 12% ציינו שנדרשו להם כמה ימים לשם כך. קרוב למחצית המשיבים (45%) חיפשו עבודה במשרה מלאה, 30% חיפשו משרה חלקית ו–15% חיפשו משרה חלקית או מלאה.

מקורות החיפוש של מחפשי עבודה בגיל 60 פלוס, לפי הסקר, מפתיעים: 85% פנו לאינטרנט, 6% הסתייעו בחברות השמה, 1% פנו לשירות התעסוקה ועוד 1% בלבד הסתייעו רק בעיתונות הכתובה. 0.7% מהמחפשים הם פורשי צה"ל, שנעזרו באנשי מקצוע שהעמיד לרשותם הצבא.

הסיבות לחיפוש עבודה העלו תשובה מצערת: מרבית משתתפי הסקר, 53%, ציינו את הגורם הכלכלי בלבד. במקום השני התקבלה התשובה למניע כלכלי בנוסף לרצון לעשייה; ואחריו בסדר יורד מניע כלכלי בשילוב עם פנאי; פנאי בלבד; רצון לעשייה; וכל הסיבות יחדיו.

"באי־ודאות הפיננסית שבה מצויים מבוגרים רבים, הפתרון היחיד לשמר את איכות החיים הוא לעבוד", אומרת מנכ"לית והדרת, ריבי בלר. לדבריה, תשלומי הפנסיה וקצבת הזקנה של הביטוח הלאומי אינם מספיקים, למעט אנשים שיצאו לגמלאות עם פנסיה תקציבית, המחושבת לפי השכר בשלוש השנים האחרונות לעבודה.

רחל כהן

"התיאוריה שלפיה עובדים מבוגרים תופסים את מקומם של עובדים צעירים היא מופרכת. זה בדיוק מה שאמרו על נשים עובדות לפני 100 שנה", טוענת בלר. לדבריה, המבוגרים מחפשים השלמת הכנסה ומילוי תוכן לחייהם, ולא אופק קריירה, כמו הצעירים. "זה טוב למשק, כי כשהם משתכרים יותר הם צורכים יותר, וכשהם עובדים הם בריאים יותר ונופלים פחות לנטל על ילדיהם. לעומת זאת, אלה שלא ממשיכים לעבוד, בעיקר העצמאים הקטנים והפרילנסרים, הם במסלול מהיר לעוני, כי גם אם הם חסכו במהלך עבודתם, כספי החסכונות לא יספיקו להם לחיים שלאחר גיל הפרישה".

בלר סבורה שיש לבטל את חובת הפרישה לפנסיה, כפי שעשו מדינות כמו אוסטרליה, ניו זילנד, בריטניה וקנדה. בד בבד, היא מציעה לאפשר לאלה המעוניינים להמשיך לעבוד להסתפק בחצי משרה. לדבריה, "זו נוסחה שתתאים לשני הצדדים, המעסיק והעובד".

עמותת והדרת, עם האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, יזמו ב–2013 הצעת חוק, שלפיה עובד שרוצה לפרוש לפנסיה יוכל לעשות זאת, אבל הוא לא יחויב לפרוש. ואולם ועדת השרים לחקיקה לא אישרה את ההצעה לפני הבחירות האחרונות. לדברי בלר, "נכון שיש בעיה של עובדים גרועים שירצו להישאר במקום העבודה לאחר גיל הפרישה, אבל מעסיק ימצא בוודאי את הדרך לשחרר אותם, ממש כפי שהוא מוצא דרכים לשחרר עובדים צעירים יותר שאינם תורמים לו".

עו"ד גל גורודיסקי, מומחה לדיני עבודה, אומר שאפליה של עובדים שעברו את גיל 60 רווחת מאוד. "מעסיקים נוטים שלא לקבל לעבודה מבוגרים. גם בשנות העבודה, מבוגרים זוכים פחות לקידום בתפקידים ובשכר, וכשמעסיק מתכנן צמצומים, העובדים המבוגרים הם הראשונים שהולכים הביתה.

" עם זאת, כיום עומדים לרשות העובד המבוגר כלים אפקטיביים להתמודד עם האפליה. אם מדובר במקום עבודה גדול והאפליה על רקע הגיל היא שיטתית, העובד יכול להגיש תביעה ייצוגית בגין אפליה מחמת גיל. אפשר לעשות זאת גם אם מדובר באפליה בקבלה לעבודה. אם מדובר במקום עבודה מאורגן, העובד יכול לבקש הגנה מארגון העובדים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם