הווידוי של ירון זליכה: "מרמים אנשים; אני מיניתי בכיר בסומך-חייקין בלי מכרז"

החשב הכללי לשעבר: "שיטת המכרזים לגיוס כוח אדם במגזר הציבורי היא ישראבלוף" ■ ויש לו דוגמאות

שרון שפורר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר (2003–2007), מכיר היטב את שיטת המכרזים לגיוס כוח אדם במגזר הציבורי — והוא אחד ממבקריה הבולטים. אם הדבר היה תלוי בו, השיטה הנהוגה כיום היתה מבוטלת.

לעיוותי השיטה נחשף כשביקש למנות חשבונאי ראשי למשרד החשב הכללי: "כשנכנסתי לתפקיד גיליתי שהחשבונאות הממשלתית לא מתפקדת. היתה אז מנהלת חשבונות שהכינה דו"חות כספיים שלא תאמו את כללי החשבונאות הנהוגים, ואף מספר בדו"חות לא היה נכון. יתר על כן, כל תשתית המידע היתה לא אמינה".

זליכה מספר כי "נדרשה רפורמה בנוהלי התקינה והביקורת, והיה צורך להקים מאפס את כל המערכת. אמנם הייתי רואה חשבון, ואפילו טוב, אבל הרגשתי שזה גדול עלי בכמה מידות. נזקקתי למישהו הרבה יותר מנוסה ממני. היה לי ברור שבאגף החשב הכללי אין אף אחד עם ניסיון מתאים ורציתי לעשות מכרז.

ירון זליכהצילום: דודו בכר

"נתנו לי פטור מאחד השלבים כדי לקצר את הדרך, ובסופו של דבר הגענו למכרז פומבי שאליו ניגשו מועמדים פנימיים וחיצוניים. תוך כדי התהליך קראתי בעיתון שמנהל המחלקה המקצועית של משרד רואי החשבון סומך חייקין, רוני אלרואי, התפטר מתפקידו לאחר שרב עם גד סומך. הכרתי את אלרואי כי סומך היו רואי החשבון של חברת דרך ארץ (שהקימה אז את כביש חוצה ישראל, ש"ש) ויצא לנו להיפגש.

"הוא עשה עלי רושם טוב — רציני, קשוח וקובע גבולות ברורים. הוא היה מנהל המחלקה המקצועית, ואמרתי לעצמי, 'וואלה, יותר טוב מזה לא יכול להיות'. שיכנעתי אותו לגשת למכרז, אז יגידו שהייתי סגור עליו. אם היה בא מנהל המחלקה המקצועית של קסלמן להתמודד מולו, אולי הייתי שוקל את זה. אבל זה לא קרה.

"בכל מקרה, בוועדת המכרזים יושבים נציגים של נציבות שירות המדינה והחשב הכללי. בשלב כלשהו התקשר אלי נציג החשב הכללי ואמר, 'שמע, יש בעיה עם אלרואי, הוא לא מצליח לענות על השאלות. כל המועמדים הפנימיים עונים ועוברים את הראיון, והוא לא'. אמרתי לו, 'תגיד, אתה רציני, מה שאלתם אותו? הוא מנהל המחלקה המקצועית של סומך חייקין, ברור שהוא מקצועי יותר מכולם'.

"אז ברור שהסיבה שהוא לא עבר את המיון היא כי הוועדה לא רצתה שיגיע מישהו חיצוני לתפקיד. התקשרתי אז לנציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, ואמרתי לו, 'אני חייב את האיש הזה, בוא נמנה אותו בלי מכרז', וזה מה שעשינו".

זליכה מוסיף: "אתן עוד דוגמה. ביקשו שאשב בוועדת איתור למנהל רשות ממשלתית חשובה, וריאיינו כמה מועמדים. מה אגיד לך, לא פאר היצירה. חשבנו שאחד מהם בסדר, וכל האחרים נראו לנו לא מתאימים. הם לא עברו אפילו את המינימום מבחינת חברי הוועדה. רצינו להמליץ על אותו אחד ואז הגיע אלי מקורב לשר שתחתיו נמצאת אותו גוף ואמר, 'זה לא חכם לפסול את כולם ולהשאיר רק מועמד אחד להביא לשר. זה לא מכובד. דרגו שלושה ותראו לשר שהיה הליך בחירה'.

"בתמימותי זה נראה לי הגיוני, כי אני נותן לשר שלושה שמות לפי הדירוג שלהם, וברור מבחינתי שהוא ייקח את המועמד שמדורג גבוה ביותר. להפתעתי, הוא בחר במועמד בדירוג השני. ואז הבנתי שוועדת האיתור היתה מסך עשן למינוי שעליו השר החליט מלכתחילה.

"לכן אני נגד ועדת איתור ונגד מכרזים. מה שקורה הוא שמסתתרים מאחורי שיטת המכרזים כשבפועל אין שום הליך של מכרז. זה גם פחות שקוף, כי בסופו של דבר אתה לא יודע מי בחר במועמד ומאיזה אינטרס. יש ועדה שנראה כאילו היא בחרה, אבל הדברים נתפרו מראש ואף אחד לא רואה שהשר הוא בכלל זה שבחר.

"יש כאן דילמה, אתה רוצה למנות אדם ראוי וישר לתפקיד אבל לא תמיד זה מסתדר עם האינטרסים השונים. אז אי אפשר למנות את המתאים ביותר בעיניך לתפקיד. מצד שני, אם שיטת המכרזים תבוטל תהיה בעיה, כי אתה כמובן לא יכול להתיר לכל אחד לעשות מה שהוא רוצה. כל אחד ירצה למנות את חבריו ומקורביו".

מה הפתרון שלך?

"אני חושב שהמנהל הרלוונטי, עם נציג של נציבות שירות המדינה, צריכים לבחור עובדים בלי מכרז. כך לפחות ההליך יהיה שקוף וברור, והם יהיו אלה שיקחו אחריות ברורה על המינוי. זה לא מכרז, אבל זה הליך תחרותי. זה פתרון ביניים. אין כאן פתרון קסם".

אבל אם זה מה שתעשה, לאנשים מבחוץ בכלל לא יהיה סיכוי להגיע למשרדים ממשלתיים.

"נכון, אבל עכשיו יש להם? כל השיטה הזאת היא ישראבלוף, מרמים אנשים שבכל מקרה אין להם סיכוי. אז אני אומר, תנו למנהלים למנות, בפיקוח ובבקרה של הנציבות. זה יותר ישר מלפרסם מכרז פיקטיבי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker