מסתדרים בלי ההסתדרות: פריחתם של הוועדים הפנימיים

באמדוקס ניטשת מלחמה בין הוועד היציג של ההסתדרות לוועד הפנימי שהקימו העובדים לבדם ■ ועדים פנימיים הוקמו גם במנורה־מבטחים ובאיסתא ■ הוועד הפנימי באמדוקס: "אם שליש מהעובדים מצטרפים להסתדרות - גם אנחנו מחויבים. באיזו חברה דמוקרטית המיעוט קובע?"

טלי חרותי-סובר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

דן הוד וליאור בטשטיין, מיוזמי הוועד הפנימי באמדוקס, לא מבינים למה מכנים אותם "הנהלה". הוד אמנם עובד כבר שמונה שנים בתחום הפיתוח העסקי בחברה ולבטשטיין ותק של 13 שנים, אך לשניהם אין עובדים הכפופים להם, ובמדרג הם נקראים דיירקטורים — דרגה 5 מתוך 8 בארגון. "לפני שבוע היה כנס של 300 איש מהנהלת אמדוקס באילת", הם מספרים. "אנחנו לא היינו שם".

הצהרה זו עומדת כנגד טענתם של חברי אמדוקס אחרים, שהקימו ועד פעולה מטעם ההסתדרות — וטוענים בתוקף כי ההתארגנות הפנימית של הוד ובטשטיין היא "של ההנהלה". השניים, ועמם 17 עובדות ועובדים נוספים הקימו את ועד הפעולה הפנימי על אף שמעולם לא לקחו חלק בתחום העבודה המאורגנת — עד שלפני יותר משבוע קיבלו הודעת טקסט צוהלת שבה נכתב "יום חדש, יום של התארגנות עובדים בתמיכת ההסתדרות".

הוד ובטשטיין החליטו לבדוק את הנושא — ומה שגילו לא מצא חן בעיניהם. "גיליתי שאם שליש יחתום על טופסי הצטרפות להסתדרות, כולנו — בין אם נרצה או לא — נהיה מחויבים לכך", אומר בטשטיין. "זה הטריף אותי. ממתי שליש מקבל יכולת החלטה כזו? באיזו חברה דמוקרטית מיעוט מהעובדים מחליט עבור הרוב?"

צילום: תומר אפלבאום

גם בדיקת טופס ההצטרפות להסתדרות שעליו התבקשו העובדים לחתום גרמה להם לזנק: "הנני מתחייב למלא אחר הוראות חוקת ההסתדרות וחברת העובדים ותקנותיהן, ואחר כל החלטה והוראה של מוסדותיהן המוסמכים, כפי שיתקבלו מעת לעת", מצטט בטשטיין מהטופס. "האם מישהו מבין במה מדובר, ואיך בדיוק זה מיטיב עם עובדי אמדוקס?"

הוד מעלה נקודה נוספת: התארגנות עולה כסף. הרבה כסף. את הכסף מעבירים העובדים להסתדרות, אך לא ברור למה בדיוק הוא משמש. "ועד ההסתדרות שעובד, לפי הבנתנו, מתחת לרדאר כבר שנה, היה מספיק ישר כדי ליידע אותנו שדמי החבר להסתדרות יעמדו על 0.95% משכרו של כל עובד מדי חודש. בין אם הוא חלק מההסכם הקיבוצי ובין אם לא — הוא עדיין ישלם 0.8% משכרו", אומר הוד. "גם אם מביאים בחשבון את תקרת התשלום — כ–150 שקלים בחודש — יוצא ש–4,500 עובדי אמדוקס ישלמו להסתדרות כ–7 מיליון שקל בשנה. על מה ולמה צריך לשלם כל כך הרבה כסף, ולמה עלינו להעביר אותו לגורם חיצוני שכלל לא מכיר את הארגון?"

השניים החלו לשוחח עם עובדים אחרים ובמהרה התגבשה קבוצה שמתנגדת לפעילות דרך ההסתדרות ורוצה לעשות זאת בעצמה. לדבריהם, הם קרובים מאוד להחתמת שליש מן העובדים. "אנחנו מבינים את הכאב של האנשים", אומר הוד. "גם אם השכר באמדוקס נחשב גבוה יחסית ורמת התחלופה נמוכה, יש לא מעט נושאים שכדאי לדבר עליהם עם ההנהלה, וליצור התנהלות אחרת". לדבריו, "אחד הנושאים הוא תנאי השיבה מרילוקיישן, שיש הטוענים כי צריכים להיות נוחים יותר; ביטחון תעסוקתי אחרי גיל 50 גם הוא מטריד, והגנה מפיטורים שרירותיים. נושא נוסף שכדאי לדון עליו הוא הקמת קרן לעובדים שפוטרו אחרי גיל 60, כדי לאפשר להם תנאים נוחים יותר לחיפוש עבודה. נושא אחר הוא שמירה על הרלוונטיות של העובדים לאורך זמן. בכל הדברים האלה יש לדון — אבל לא בעזרת גורם חיצוני, ארכאי, שלא מבין את הצרכים הפנימיים".

לדברי בטשטיין, "הוועד יפעל כעמותה, ויגבה דמי חבר סמליים, נמוכים בהרבה מאלה שדורשת ההסתדרות. הבחירות יהיו דמוקרטיות ואף גוף חיצוני לא ימנה לנו ועד מטעמו. מי שייבחר יערוך משוב בקרב העובדים ויגבש את הנושאים שעליהם ידבר הוועד עם ההנהלה, בדרך להסכם קיבוצי שיעודד צמיחה, מצוינות וחדשנות. אין לנו כוונה לפגוע בחברה בתהליך לוחמני שיפגע בכולנו. אנחנו חוששים שוועד ההסתדרות יעשה בדיוק את זה".

"הצענו שיתוף פעולה ונענינו בשלילה"

דן הוד (מימין) וליאור בטשטיין, מייסדי הוועד הפנימי באמדוקס

בתוך המאבק הקשה, רצוף ההשמצות, המציפות את הרשתות החברתיות נפגשו הוד ובטשטיין עם נציגי הועד המקביל. "אמרנו להם 'בואו נלך ביחד'", מספר הוד. "הם חברים שלנו ואנשים טובים. הם הלכו להתייעץ, חזרו ואמרו — לא. הם ממשיכים בדרכם ואנחנו בדרכנו. אנחנו עדיין קוראים ליוזמי המהלך המקורי להצטרף, ובמקביל קוראים לשאר העובדים: אם תמשיכו לשבת על הגדר, תקומו בוקר אחד לוועד שהקימה ההסתדרות והיא זו שמנהלת אותו — למרות שמה שנכון לחברת חשמל לא בהכרח נכון לאמדוקס".

הקמתם של ועדים פנימיים דומים בחברת התיירות איסתא וחברות הביטוח מגדל ומנורה־מבטחים מעלה את הסברה כי העובדים חשים שהפכו לפרה החולבת של הארגונים היציגים. "קיים היום מיאוס גובר והולך בקרב עובדים שקוראים כותרות קשות על התנהלות ההסתדרות ודומותיה", אומר מקור המעורב בתחום. "עובדים מתחילים להבין שהם ישלמו קרוב ל–1.5% ממשכורתם מדי חודש (0.95% להסתדרות ועוד 0.4% לוועד, טח"ס), וכשהם שואלים מה עושים עם הכסף שלהם הם נתקלים בחוסר שקיפות". לדבריו, "כאשר בקרן השביתה של ההסתדרות שוכבים 42 מיליון שקל אבל ההסתדרות מקצה לעובדי כיל השובתים רק 8 מיליון, או 6,000 שקל לעובד שובת — אנשים מתחילים לשאול את עצמם בשביל מה הם צריכים את ההסתדרות. מדובר באכזבה גורפת שארגוני העובדים חייבים לשים לב אליה".

"על המתנגדים לפעול כארגון עובדים"

עו"ד גל גורודיסקי, מומחה לדיני עבודה, טוען כי הגידול הדרמטי בהתארגנויות העובדים מאז מחאת 2011 מציף גם את קולותיהם של המתנגדים לארגוני העובדים החיצוניים. לדבריו, המתנגדים חוששים "מייזום התארגנות על ידי עובדים ממורמרים ומקיומם של שיקולים זרים שאינם בהכרח לטובת העובדים; קבלת החלטות משיקולים פוליטיים והתנהלות מנותקת מרצונם של העובדים; מנהיגות עובדים בדרג נמוך אשר ישמשו בסופו של דבר כבובות של ההסתדרות; היעדר שליטה על דמי החבר המשולמים לארגון ותמורה נמוכה יחסית בגינם".

בנוסף, מציין גורודיסקי חששות נפוצים מפני "לוחמנות יתר לפני חתימת ההסכם הקיבוצי (וכל עוד לא משולמים דמי חבר) ופשרנות יתר לאחר חתימתו ולאחר קבלת דמי החבר מהעובדים; שימוש בכספי העובדים למימון מנגנון הארגון עצמו ועוד". לדבריו, התארגנות עצמאית היא "יחידת המיקוח הטבעית והראויה במקום העבודה, בייצוג אותנטי של העובדים שמאפשר יצירת שיח ישיר בין העובדים למעסיק — ללא השפעות חיצוניות".

לפי גורודיסקי, "חוק הסכמים קיבוציים קובע כי רק ארגון עובדים רשאי לטעון כנגד יציגותו של ארגון עובדים אחר. בנוסף, בית המשפט העליון בבג"צ עמית קבע כי ארגון עובדים חייב להיות עצמאי, דמוקרטי ולפעול במישור יחסי העבודה הקיבוציים. על ארגון כזה לחזק כוחם של עובדים כלפי המעסיק, לקבוע תנאי עבודתם של עובדים בדרך של מו"מ קיבוצי וחתימה על הסכמים קיבוציים. ארגון עובדים צריך לגבות דמי חבר בשיעור סביר, כדי שלא ייחשב כמי שמטרתו רק להתנגד לגבייתם על ידי ארגון עובדים אחר.

מסיבה זו, קבוצת עובדים המעוניינת לפעול באופן עצמאי אינה יכולה להסתפק בהתנגדות להתארגנות בהסתדרות הכללית — ועליה לפעול כארגון עובדים לכל דבר ועניין. התארגנות כזו יכולה לפעול גם לצדו של ארגון קיים, כאופוזיציה שתאפשר ביקורת וחלופה עניינית, ועל כן לארגון המפעלי זכות קיום גם לאחר חתימתו של הסכם קיבוצי. עם זאת, עובדים המעוניינים להתאגד במקום עבודה לא מאורגן, כדאי שימהרו ויעשו זאת לפני כניסתו של ארגון עובדים חיצוני למקום העבודה, על מנת שפעילותם תיחשב אותנטית ולא כמהלך נגדי מטעם המעסיק".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker