מעט נשים וערבים ואפס יוצאי אתיופיה בין המועמדים לדירקטורים בבנקים

יותר משנתיים לאחר הקמת הוועדה למינוי דירקטורים בבנקים ללא גרעין שליטה, מתברר שיוסי שריד, שנמצא כלא מתאים להיות דירקטור בבנק, לא לבד ■ על פי דיווחי הוועדה, חמישה שרים נוספים הגישו מועמדות - ולא אושרו ■ חלקם של הערבים בקרב המועמדים קטן מאוד, רוב הנשים שהגישו מועמדות לא נכנסו לרשימת המומלצים - ומספר המועמדים יוצאי אתיופיה הוא אפס עגול

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים13
טלי חרותי-סובר

שנתיים וחצי לאחר הקמתה, נחשפים נתונים מעניינים על פעילות, בראשות השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה. הוועדה הוקמה בתחילת 2013 במטרה לגבש רשימת דירקטורים מומלצים לבנקים שאינם בעלי גרעין שליטה — אז לאומי ובהמשך גם דיסקונט — כדי למנוע כניסת גורמים לא מקצועיים או כאלה שאינם מייצגים את הציבור.

הוועדה אינה מחליפה את האסיפה הכללית, אך על זו לבחור דירקטורים חדשים מתוך רשימת מומלצים שאותה היא מגבשת בתהליך שאורך בממוצע חמישה חודשים. הרשימה כוללת תמיד את מספר המועמדים הנדרשים לבנק, ועוד אחד מכל סטטוס — רגיל או 
דירקטור חיצוני.

הפגנת יוצאי אתיופיה בכיכר רבין בתל אביב, ביום ראשוןצילום: תומר אפלבאום

מתברר שהתפקיד נחשב לנחשק ביותר. בתהליך שנעשה בעבור בנק לאומי ב–2014 התקבלו 136 מועמדויות, והרשימה הסופית כללה שבעה אנשים. רשימת המומלצים לבנק דיסקונט באותה שנה כללה עשרה אנשים, מתוך 252 
מועמדויות שהוגשו.

בדיקת התפלגות המועמדים מעלה מספרים מוכרים. כך למשל, מתוך 136 מועמדים לדירקטוריון בנק לאומי, היו רק 36 נשים. מהן זומנו לראיון ארבע, ונכללו ברשימה שתיים בלבד, מכאן שכל מועמד רביעי הוא אשה. כשמדובר במגזר הערבי המספרים מדאיגים אף יותר — רק חמישה מועמדים מתוך 136, שמהם זומנו לראיון שני אנשים, ואחד בלבד נכלל ברשימת המומלצים. מהקהילה האתיופית לא הוגשה ולו מעמדות אחת.

באותה שנה יצא לדרך, כאמור, הליך איתור דירקטורים נוסף בעבור בנק דיסקונט. מתוך 252 מועמדים היו 70 נשים, שמהן עברו שמונה לשלב הראיון, ושלוש בלבד נכללו ברשימה. גם בדיסקונט הוגשו חמש מועמדויות של ערבים, שניים עברו לשלב הראיון, ואחד נכנס לרשימה. גם הפעם הוגשו אפס מועמדויות מצד הקהילה האתיופית. אדם אחד עם מוגבלות אחד הגיש מועמדות, ואף זומן לראיון, אך לא עבר אותו.

הסיבה להתפלגות נובעת הן מהקריטריונים והן מתפישת הוועדה, שלפיה היא אינה ועדת איתור ואינה פונה באופן יזום למועמדים השונים, אלא בודקת אותם בלבד. תפקידה החברתי של הוועדה מסתכם במשפט: "מבין מועמדים בעלי כשירות אישית ומקצועית דומה יינתן משקל לצורך לחזק שוויון הזדמנויות במגזרי אוכלוסייה שונים, ולקיים יחסיות הולמת בין נשים וגברים". במלים אחרות — תינתן העדפה מתקנת למגזרים חלשים יותר רק במקרה של כישרונות שווים. בשורה התחתונה, נוצר מצב שבו עוד נבחרת דירקטורים, בנוסף על זו של רשות החברות הממשלתיות, אינה כוללת את יוצאי אתיופיה, וכיוון שאינה פונה אליהם, ככל הנראה גם לא תכלול אותם.

מיד עם התכנסותה של הוועדה לתהליך הראשון שנערך בעבור בנק לאומי היא עלתה לכותרות, בשל מה שכונה . שריד, לשעבר שר החינוך, שלח את מועמדותו ולא זומן לראיון בפני הוועדה. כשניסה להבין מדוע, גילה בין היתר כי לא נכתב פרוטוקול מלא, ולכן לא ברור מדוע נפסל. שריד לא לבד. עוד חמישה שרים לשעבר הגישו בשנתיים האחרונות מועמדות וגם מספר גדול של חברי כנסת. למעט שי חרמש שנבחר בשנה החולפת לדירקטוריון בנק לאומי, כל האחרים נדחו 
על הסף.

ניתן אולי להבין זאת על רקע הדרישות — הוועדה מצמצמת מאוד את דרישותיה לבעלי מקצוע שחייבים להיות מתוך התמהיל של בנקאות, כלכלה, שוק ההון, מחשוב, ראיית חשבון, ביקורת ומשפט עסקי. הפרופילים נקבעו מתוך התחשבות בצורכי הבנקים, אלא שהסיכוי של מומחה מן האקדמיה בתחום האתיקה למשל, להיכנס לרשימה, קטן עד אפסי. כך יוצא שגם שר לשעבר, שניהל תקציב ענקי, נחשב אדם חברתי ומייצג את הציבור, אינו עובר את מבחן הוועדה, משום שאינו כלכלן או רואה חשבון.

השופטת אילה פרוקצ'יה. ראש הוועדה למינוי דירקטורים בבנקים ללא גרעין שליטהצילום: דניאל בר-און/גיני

מועמד, אל תפנה לתקשורת

הוועדה הוקמה על ידי בנק ישראל, אף שמדובר בוועדה עצמאית ובלתי־תלויה, ומינתה את השופט בדימוס אילה פרוקצ'יה לעמוד בראשה למשך שלוש שנים, עם אפשרות לשלוש שנות הארכה. זו איתרה את החברים הנוספים שאמורים על פי תקנון הוועדה להיות אנשי משק וכלכלה — דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים, וחבר הכנסת לשעבר, חיים אורון. על פי אותו תקנון יצטרפו לוועדה עוד שני חברים, דירקטורים מן הבנק שבו מדובר באותו תהליך. עם זאת, אנשי הבנק לעולם לא יהיו רוב בוועדה, ואם שני החברים הקבועים לא יגיעו — היא לא תתכנס.

עד היום התכנסה הוועדה ב–2013 בעבור בנק לאומי, וב–2014 בעבור הבנקים דיסקונט ולאומי (בכל שנה מתחלפים כשליש מאנשי הדירקטוריון, כך שנדרשים תהליכים חוזרים). ב–2015 יתקיימו שוב שני תהליכים — אחד שמתקיים בימים אלה לבנק לאומי, שבעבורו הצטרפו לוועדה הדירקטוריות גבריאלה שלו וציפי סאמט, ונוסף לבנק דיסקונט, שאליו יצטרפו אילן כהן ויהלי שפי. כל תהליך כזה אורך כחמישה חודשים מרגע פרסום הקול הקורא למועמדים, ועד שהאסיפה הכללית של הבנק דנה ברשימה. בכל אחד מהם מתכנסת הוועדה שבע־תשע פעמים, וכל התכנסות אורכת שעות רבות. תקציב הוועדה המועבר לה על ידי בנק ישראל זעום, ובעבור כל ישיבה מקבלים חבריה — כולל היו"ר — שכר סמלי.

חיים אורוןצילום: מיכל פתאל

שיטת איסוף המועמדים מורכבת מכמה שלבים. הראשון הוא פרסום קול קורא בתקשורת, שאחריו נערך מיון ראשוני, והוועדה קובעת רשימה קצרה שכוללת בדרך כלל כמה עשרות מועמדים. החברים קוראים את בקשת המועמדות של כל מועמד, ונפגשים כדי לדבר על כל אחד ואחד. הרשימה מצטמצמת שוב לכ–30 איש ומועברת לבדיקת זיקר על ידי בנק ישראל, כדי לשלול ניגוד עניינים. מי שעובר גם את הבדיקה הזאת מוזמן לראיון, ורק בסופו נקבעת הרשימה. אם נדרשים, לדוגמה, חמישה דירקטורים תכלול הרשימה שבע־
שמונה המלצות.

פרוקצ'יה מסכמת: "תפקיד הוועדה הוא להביא לבנק את האנשים הטובים ביותר מבחינה אישית ומקצועית, והשיקולים האישיים הם שיקולי רקע רלוונטיים כשמדובר במועמדים שווי יכולות. עלינו לעשות מאמץ ליצור תמהיל נכון 
מקצועית וחברתית".

והנה טיפ למועמד שרוצה לדלג מעל המשוכה — אל תפנה בשום אופן לתקשורת תוך כדי תהליך. "על המבקשים להתמנות לפעול על פי נוהל זה", אומרת פרוקצ'יה בביקורת מובלעת על שריד. "נקיטהתצעדים פומביים לצורך קידום מינוי או פנייה לחבר ועדה בעניין המינוי עלולה להביא 
לפסילת מועמדות".

דרור שטרוםצילום: אייל טואג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker