"אם ישראל רוצה לעזור לנפאל - היא צריכה לסייע עם ידע לעסקים הקטנים" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אם ישראל רוצה לעזור לנפאל - היא צריכה לסייע עם ידע לעסקים הקטנים"

רעידת האדמה האחרונה בנפאל גרמה בין היתר גם לקריסתם של פרויקטים כלכליים רבים, והותירה כפרים שלמים ללא מקור פרנסה ■ יובל אלבשן, מתנדב ותיק בעמותת תבל בצדק, ארגון ישראלי הפועל באסיה להפצת ידע ומאבק בעוני, מספר על השיקום הארוך שמחכה לנפאל

"מאז שהסתיימה מלחמת האזרחים, לפני כעשור, נפאל עוברת תהליך של שיקום כלכלי", אומר יובל אלבשן, מתנדב ותיק בעמותת תבל בצדק. "עכשיו הגיע רעש האדמה הזה, שכיסה ובלע את כל מה שנעשה שם בשנים האחרונות".

בעמותת תבל בצדק, ארגון ההתנדבות הישראלי הגדול ביותר הפועל באסיה, דואגים מאוד בימים האחרונים. ראשית, לשלומם של כל הנפגעים, ובהם מאות הנפאלים שעמם העמותה עובדת, ושנית לפרויקטים הכלכליים הרבים שעלו על המסלול להצלחה - וקרסו ברעידת האדמה האחרונה כשהם מותירים כפרים שלמים ללא פרנסה.

נפאל היא מדינה למודת סבל. מלחמת האזרחים שהשתוללה שם בין המלוכנים למאואיסטים בין 1995 ל–2006 החריבה חלק גדול מהתשתיות - שממילא אינן נמצאות שם בשפע - ועיכבה את התפתחות המדינה. מאז שהסתיימה המלחמה, נמצאת נפאל בחוסר יציבות שלטונית, וממשלותיה מתחלפות מדי שנתיים.

תבל בצדק

גם לפני רעידת האדמה, סבלה נפאל ממחסור בתשתית בסיסיות. על אף שהתברכה בשפע מים ובפוטנציאל לייצור חשמל, ברוב הבתים במדינה עדיין אין מים זורמים וגם לא תשתית מסודרת לאספקת חשמל. בקטמנדו, הבירה, יש חשמל כ–12 שעות ביום בלבד, והפסקות החשמל מרובות. כשמוסיפים לכך שחיתות שלטונית ואסונות טבע, ניתן להבין מדוע נפאל נהפכה לאתר עלייה לרגל עבור ארגוני סיוע מכל העולם. התמ"ג לנפש במדינה, שאליה נוהרים ישראלים ליהנות מנופי ההימלאיה, הוא כיום 750 דולר בשנה בלבד.

ידע ישראלי הקים לתחייה כפר דייגים

עמותת תבל בצדק, שהוקמה על ידי מיכה בודנהיימר ב–2007, הגיעה לנפאל במטרה לסייע במילוי צורכי התושבים. "עמוד השדרה של הכלכלה הנפאלית הוא העסקים הקטנים", אומר אלבשן. "זו היתה הסיבה שבגללה החלטנו לסייע דווקא בתחום זה. העמותה מעסיקה מתנדבים ישראלים שמגיעים לתקופה שבין חודש לעשרה חודשים, ולצדם כ–120 עובדים נפאלים. הפרויקטים מיועדים כולם ליצירת פרנסה ולמלחמה בעוני. התפישה הבסיסית היתה להביא ישראלים שישתפו את הידע שלהם בתחומים כמו חקלאות, הנדסה או חינוך, במטרה לסייע לאוכלוסיות מוחלשות כמו נשים או ילדים עובדים".

לדברי אלבשן, כל הפרויקטים מתבצעים עם המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ, שפעיל 
בנושא שנים רבות, ובסיוע השגריר הישראלי בנפאל, חנן גודר. בנוסף, בכל שנה מגיעים יותר ממאה סטודנטים נפאלים לישראל, לצורך לימודי חקלאות.

גלי איתן

אנשי העמותה מגיעים לכפר נפאלי ומבצעים בו פרויקט במשך חמש שנים, ובשנה השישית עובר הפרויקט לידיים מקומיות. בסוף 2013 הסתיים אחד הפרויקטים של העמותה, שבוצע בכפר מהדבסי שבמחוז דדינג, כשעתיים נסיעה מקטמנדו. "הכפר העני הזה היה בעבר כפר דייגים, עד שהנהרות יובשו לצורך פרויקטים הידרואלקטריים - שמייצרים חשמל שנמכר בעיקר להודו ולא נשאר בנפאל", אומר אלבשן. "קבוצה גדולה מנשות הכפר עבדה בשבירת אבנים. הן היו לוקחות חלוקי נחל ובעזרת פטיש גורסות אותן לחצץ לבנייה. כל דלי חצץ נמכר בכמה עשרות רופי. מדובר בעבודה קשה ומסוכנת, שפוצעת אותן ואת הילדים שמסתובבים סביבן כל הזמן. על רווח בכלל אין מה לדבר, והן חיו מהיד לפה".

אנשי העמותה שהגיעו למהדבסי החליטו על פעילות הוליסטית שתכלול טיפול באתגרים השונים שהציב להם הכפר - ובחרו להשיב את הכפר לימיו ככפר דייגים. בכפר הוקמו בריכות דגים בעזרת ידע ישראלי: הדגים שנבחרו לפרויקט היו שפמנונים, הנחשבים בשרניים ובעיקר עמידים מאוד. הבריכות נבנו יחד עם התושבים, והתרגשות רבה נרשמה במעמד ההשקה כאשר המקומיים הגיעו עם חכות דיג שבהן לא השתמשו כבר שני דורות.

במקביל, הוקמו בכפר חנות דגים ומסעדת דרכים קטנה לצד הכביש. "ההצלחה היתה גדולה ומרגשת", מספר אלבשן. "בפעם האחרונה שהייתי שם פגשתי נשים אחרות - כאלה שמסוגלות לפרנס את המשפחה שלהן בכבוד". במקביל, הגיעו מומחים ישראלים לכפר כדי לייעץ בנושא הגדלת תפוקת האורז וגידולים חקלאיים אחרים. העמותה סייעה למשפחות לעבור לבישול בגז, במקום בישול על אש פתוחה - דבר שהקטין את שכיחות מחלות הריאה בכפר. "רמת החיים בכפר העני הזה עלתה פלאים, והתקרבה כבר לרמת החיים בקטמנדו", אומר אלבשן, "אך רצה הגורל והמחוז הזה קיבל את המכה הכי חזקה ברעש האדמה. הכפר נחרב, ועוד לא יודעים את מספר הנפגעים. השוק, שהיה מרכז הכפר, פשוט נבלע".

החלום של האלמנות הכובסות: לקרוא

ניפוץ אבנים לחצץ, לשעבר התעסוקה העיקרית של נשות מהדבסי
תבל בצדק

פרויקט אחר שנפגע קשות ברעש הוא פרויקט המכבסה בקטמנדו - קואופרטיב של כובסות, רובן אלמנות, שעברו מן הכפרים אל העיר. הפרויקט, שהוקם בעזרת כמה ארגוני סיוע בינלאומיים, הופץ לתיירים תחת הסיסמה "בשבילכם אלה פרוטות - בשבילן אלה חיים". לדברי אלבשן, "החלום הגדול של הכובסות האלה היה לשבת ולקרוא עיתון בהפסקות מהעבודה. לשם כך היה צריך ללמד אותן קרוא וכתוב. נוצרה קבוצת תמיכה, והן החלו ללמוד גם קצת חשבון. בביקור האחרון הן הראו לי עיתון שהן קוראות במהלך היום. אנחנו לא יודעים כמה מהן ניצלו מהרעש, אבל ברור שכל הבתים ליד המכבסה קרסו לגמרי. הן היו דוגמה לנשים שמשכו את עצמן בשערות ראשן מהבוץ הכי עמוק בעולם - ועכשיו הן איבדו הכל".

אלבשן מספר כי הנפאלים לא מחכים לסיוע הבינלאומי, וכבר החלו בעצמם בעבודות השיקום בכפרים שבהם פועלת עמותת תבל בצדק. "מי שיש לו פחות אמצעים נמצא תמיד במקום הכי חשוף. הנפאלים שנפגעו, דווקא העניים ביותר, מגלים נחישות לחזור לחיים". לדבריו, "לשיקום העסקים הקטנים בכפרים נדרשים כסף, ידע וגם סיוע פיזי. באתר העמותה ניתן למצוא מידע לגבי הדרכים שבהן ניתן לעזור. אם ישראל רוצה לעזור גם מעבר לסיוע ההומניטרי, נדרשים סכומים 
לא גדולים - אך בעיקר ידע שקיים בישראל. הידע הזה ייתן להם תקווה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#