מצבנו מעולם לא היה טוב יותר, אך רחוק מלהיות טוב

קרוב ל-2 מיליון נשים עובדות כיום, כמספר הגברים, אך פערי השכר ממשיכים להדאיג

טלי חרותי-סובר

בכל 8 במארס, עת נבדקים נתוני השנים האחרונות שמציירים את תמונת הנשים בשוק העבודה הישראלי, עולות שתי מגמות: מצבנו אמנם מעולם לא היה טוב יותר, אך מצבנו רחוק מלהיות טוב.

קרוב ל–2 מיליון נשים עובדות כיום, כמספר הגברים פחות או יותר, אך פערי השכר ממשיכים להדאיג: שכרה החודשי של אשה בישראל נמוך בכ–32% משכרו של גבר, ובבדיקת שכר לשעה מתברר כי הוא נמוך ב–15%. השנה עולה נתון מעניין דווקא מתחום ההיי־טק, האמור להיות שוויוני מאחר שהוא מתגמל על פי ביצועים ולא על פי שעות. מספר הנשים בהיי־טק אמנם עולה באופן עקבי, אך פערי השכר גבוהים מהממוצע — 24% בחישוב שכר לשעה.

בשוק העבודה הישראלי פועלות גם יותר עצמאיות, אך בעוד שכרה הממוצע של עצמאית הוא 7,800 שקל, שכרו של עצמאי הוא 12,400 שקל. בשורה אחת טובה עולה מהנתונים: נשים ערביות משתכרות לשעה (לא לחודש) יותר מגברים ערבים, כנראה בשל השכלה אקדמית רחבה יותר. הדבר אינו נכון, כאמור, במגזר היהודי.

נדמה שאת מצב הנשים מסכמת טבלה אחת בדו"ח חדש של נציבות שירות המדינה: בקרב האחים והעובדים הסוציאליים בשירות המדינה קיים רוב נשי מובהק, אך בקרב הרופאים והמהנדסים, שם משתכרים יותר, קיים עדיין רוב גברי של יותר מ–60%. יתרה מזאת, נשים אמנם מתקדמות במעלה סולם הניהול, אך האוויר בפסגות מגיע בעיקר לגברים. מבין מקבלי חוזה בכירים בשירות המדינה 64% הם גברים. ב–2013 רק 18% ממנכ"לי משרדי הממשלה היו נשים, ואפילו מבין היועצים המשפטיים — תחום נשי מובהק — רק 38% ממקבלי חוזה הבכירים הן נשים.

הנתון האחרון הוא המקומם מכולם: המשרד לביטחון פנים הוא אחד המשרדים שבו מונו הכי פחות נשים למשרות ניהול, ומעטות באופן יוצא דופן יחסית למשרדים אחרים הן הנשים שזכו שם לחוזה בכירים. המשרד עומד רק מקום אחד מעל משרד הדתות, שבו לא מונו כלל נשים לתפקידים בכירים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום