מפת האינטרסים

למה הצדדים בכיל לא יורדים מהעץ ואיך המאבק קשור לבחירות?

המאבק בכיל מסלים: היום צפויים העובדים לחסום את הכניסה הראשית לדימונה כאות הזדהות עם עובדי תרכובות ברום ■ לראשונה זה שנים 
פתחו עובדי מפעלי ים המלח בשביתה כללית

חיים ביאור

גם היום מאיימים עובדי כיל, במשפט שהפך כבר לקלישאה מסוימת, כי "המאבק יעלה מדרגה". על פי התוכנית, תיחסם לכמה שעות הכניסה הראשית לדימונה, ואלפי עובדי המפעלים בנגב, מתוגברים בעובדי העירייה ובחסות ההסתדרות, יפגינו נגד הנהלת החברה בשל תוכנית ההתייעלות שהיא מבקשת לממש - הכוללת גם פיטורי עובדים.

אחרי דימונה עלולה השביתה להתרחב לערים נוספות בדרום, שגם בהן יתגודדו מפגינים על פי הוראותיו של יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, "לאות הזדהות" עם מאבקם של עובדי מפעל תרכובות ברום השובתים כבר שלושה שבועות נגד ההחלטה להתחיל בהליכי שימוע לקראת פיטורים במפעל.

קו אדום נוסף נחצה בחמישי, כאשר לראשונה זה שנים פתחו העובדים בחברת הדגל של כיל, מפעלי ים המלח, בשביתה כללית ששיתקה את ייצור האשלג. בהנהלת כיל כינו את ההחלטה לשבות - שהתקבלה על ידי הוועד בראשות ארמונד לנקרי, ובעקבות הנחיה ישירה של ניסנקורן - כהחלטה "חסרת אחריות ומסוכנת". השבתת המכונות, ולו לכמה שעות, והפעלתן מחדש לאחר מכן, כרוכה בסיכונים בטיחותיים ובנזק בסך מאות אלפי שקלים, שעשוי להגיע גם למיליוני שקלים - במפעל שפועל 365 ימים בשנה, כולל יום כיפור.

הפגנת עובדי תרכובות ברוםצילום: אייל טואג

שיתוקם של מפעלי ים המלח משליך ישירות גם על מפעל אחר של כיל, מפעל המגנזיום, שהייצור בו מבוסס על קבלת חומר גלם ממפעלי ים המלח. מסיבה זו אצה הנהלת כיל בסוף השבוע לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע כדי שיחייב את העובדים להימנע מלפגוע במפעל המגנזיום. ואכן, הוציא בית הדין צו ארעי המגביל את היקף השביתה, אך לא רק ההנהלה זעמה: גם בוועד עובדי מפעל המגנזיום, בראשות אבי בן שושן, זעמו על החלטת חבריהם לשבות באופן העלול לפגוע בפעילותם.

עובדי כיל נהנים מתנאי העסקה הנחשבים לבין הטובים ביותר במשק. השכר הממוצע לעובד בחברה, במונחים של עלות למעסיק, הוא 40 אלף שקל. לכך יש להוסיף קרן השתלמות, תנאים סוציאליים מרביים וטיולים מסובסדים לחו"ל (לרבות יעדים אקזוטיים) פעם בשנה. ההסכם הקיבוצי, הקיים בכל אחד מששת מפעלי החברה, מעניק ביטחון תעסוקתי לעובדים לטוב ולרע, לצד כוח רב לוועדים, שהם כעין שריפים מקומיים. אלה עומדים כעת מול הנהלה, שמגלה נחישות ברצונה לבצע את תוכנית הקיצוץ וההתייעלות ולא ממצמצת. ואולם הוועדים, שטרם גילו גם כן סימני התקפלות, מחזיקים בארסנל גדול של תחמושת - כך שהמלה האחרונה בקרב הניטש בחזית הדרומית עוד רחוקה מלהיאמר.

בכל הנוגע ליחסי העבודה, השטח בכיל, שבשליטת החברה לישראל של עידן עופר, מבעבע זה חודשים רבים, בין היתר בעקבות מסקנות ועדת ששינסקי 1, בעניין התמלוגים שעל כיל להעביר למדינה בגין רווחיה הנובעים משימוש במשאבי הטבע שבנגב. בכיל סירבו להשלים עם הגזירות, גם עם זו המרוככת יותר מבחינתה, שפירסמה לאחר מכן ועדת ששינסקי 2.

כתגובה, החלו בחברה להגביר את קצב העברתם של פרויקטים מישראל למדינות כמו הולנד וקטלוניה, ובמקביל, פנו לוועדי העובדים במפעלים השונים כדי לקיים עמם משא ומתן על רשימות של עובדים שיסיימו את עבודתם. אלא שהמגעים שהתקיימו בין הנהלת כיל לבין הוועדים, חלקם בחסות בית הדין לעבודה - עלו על שרטון.

את 2014 סיימה אמנם כיל עם רווח של 2.7 מיליארד שקל (נמוך ב–35% לעומת הרווח ב–2013). ואולם לטענת ההנהלה, ירידת המחירים, הצטמקות השווקים בעולם, החרפת התחרות ועלויות השכר הגבוהות בישראל, גם ביחס לאירופה - מחייבים אותה שלא להמתין לעוד ירידה ברווח, ולנקוט כעת בצעדים להקטנת ההוצאות.

לפיכך, נעשה מהלך ראשון כבר ב-2013, כאשר 115 עובדים מעל גיל 55 במפעל הדשנים רותם אמפרט שליד ערד פרשו בהסכמת הוועד. הם זכו לתנאי פרישה שרוב השכירים בישראל יכולים רק לחלום עליהם: כל אחד קיבל מענק חד פעמי בסך 800 אלף שקל, ושכר חודשי בסך 21 אלף שקל, על אף שהוא יושב בבית. זאת, עד הגיעו לגיל 67, מועד שבו יתחיל העובד לקבל תשלום חודשי מקרן הפנסיה. בכל השנים הללו, כיל תדאג להמשיך להפריש כספים לקרן הפנסיה, כדי להבטיח שהעובד יגיע לפנסיה בשיעור המרבי של 70%.

כעת רוצה כיל לשלוח הביתה 139 מעובדי מפעל תרכובות ברום בנאות חובב, שהפסיד 1.4 מיליארד שקל מאז 2007, ועוד 134 עובדים במפעלי ים המלח, כולם מבוגרים, בתנאים קצת פחות אטרקטיביים, אבל עדיין מהטובים במשק: מענק כולל בסך 500 אלף שקלים, ומשכורת חודשית ממוצעת של 19 אלף שקלים עד גיל 67, מועד שבו הפורש יתחיל לקבל פנסיה רגילה. גם במקרה זה החברה לא תפסיק את רצף העברת ההפרשות לקרן הפנסיה, כדי שהעובד יקבל בבוא העת את שיעור הפנסיה המרבי. בסך הכל, מדובר בקיצוץ של 7.5% מכוח האדם בכיל, מתוך 5,400 עובדי החברה המועסקים בישראל.

עידן עופרצילום: בלומברג

"בהנהלה לא יודעים עם מי יש להם עסק"

הסיבה להסלמה היא שלראשונה חצתה ההנהלה מעין קו אדום שהיא נזהרה במיוחד שלא לעבור. בעוד שעד כה התבססו כל תוכניות הקיצוץ על פרישה מרצון של עובדים, בעיקר מבוגרים החשים עצמם שחוקים, או לפחות על הסכמה מראש עם הוועדים - בינואר האחרון החליטה ההנהלה לנסות ולהרחיב את גבולות הגזרה. כך, פתחו לראשונה בהנהלה בהליך חד־צדדי של פיטורים בתרכובות ברום, בלי קבלת הסכמה מהוועד בראשות אבנר בן סניור. בנוסף, חלק מהעובדים אף מצאו את מכתבי הזימון לשימוע לקראת פיטורים כשהם מודבקים על דלתות בתיהם. לפיכך, אם בסבב העימות הנוכחי בין העובדים להנהלת כיל נחצו גבולות לראשונה - הרי שהדבר נעשה על ידי שני הצדדים.

יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב, מאיר בביוף, איש שבע קרבות בתחום האיגוד המקצועי, משוכנע שהפיטורים האחרונים בחברה אינם אלא רק התחלת תהליך פיטורים שהחברה מתכננת לבצע במפעלים נוספים, בניגוד להסכמים הקיבוציים, ותוך ניסיון ציני להתעלם מנציגויות העובדים. "זה מסע הנקמה שלהם על מסקנות ששינסקי שמתסכלות אותם", טען בביוף, "אבל זה לא יעזור להם. הם לא יודעים עם מי יש להם עסק".

הזדמנות מצוינת למתמודדים בבחירות

לעיתוי שבו מתחולל העימות בין העובדים להנהלת כיל יש הקשר משמעותי נוסף. פחות מחודש לפני הבחירות להסתדרות ולעומדים בראשה, שרובם ידועים בקירבתם למפלגת העבודה, אין עניין מיוחד בוועדים להנמיך את גובה הלהבות סביב תוכנית הקיצוצים של החברה, מכמה סיבות.

ראשית, בוועדים מאמינים שמה שלא ישיגו לפני הבחירות הכלליות לכנסת - יהיה קשה שבעתיים להשיג אחריהן. זרם הפוליטיקאים שפקד בשבוע האחרון את אוהל המחאה של עובדי כיל המוצב מול משרדי החברה בבאר שבע, החל בשלי יחימוביץ', עבור בחברי הרשימה הערבית המאוחדת וכלה במירי רגב, היה בלתי פוסק. שנית, ייתכן שחלק מהיושבים במטה המחנה הציוני ברחוב ארלוזורוב בתל אביב רואים בשביתות ובעיצומים במפעלי כיל אמצעי להטות את דעת הקהל נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו - במה שנראה כקרב חייו מול הצמד הרצוג ולבני.

מאות מעובדי כיל - ובהם יו"ר ועד תרכובות ברום, אבנר בן סניור, ויו"ר הוועד במפעלי ים המלח אדמונד לנקרי - מזוהים עם הליכוד, וחלקם אף חברי מרכז במפלגה. למרות זאת, הם לא נמנעו מלהשמיע במהלך ההפגנות קריאות נגד מפלגתם שלדבריהם, "מתעלמת מהמאבק וממלאת את פיה מים", ולשרוף את תעודות החבר בליכוד.

נתניהו עצמו ודאי הבחין בפוטנציאל הנפיץ הקיים במאבקם של עובדי כיל. לא בכדי הוא טרח לכתוב פוסט בעניין בעמוד הפייסבוק: "אני רואה בחומרה רבה את הדרך הבלתי ראויה שבה משתמשות הנהלות כיל והחברה לישראל בפיטורי עובדים בחברת הברום, כמנוף ללחץ על הממשלה, וכדי להוציא מהמדינה הטבות כלכליות בתקופת בחירות. עליהם לעצור זאת, ולהיכנס להידברות עם העובדים ועם הממשלה לאחר הבחירות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker