עובדים עם תאריך תפוגה: העוזרים המשפטיים נלחמים כדי לא להיות סוג ב'

העוזרים המשפטיים הם יד ימינם של השופטים, אבל המדינה רוצה לפטרם אחרי 6-4 שנים, בטענה שזו "משרת אמון ברמה גבוהה"

חיים ביאור

בחודש שעבר נפגש נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, עם קבוצה של עוזרים משפטיים המועסקים בלשכות השופטים. ברק סיפר להם כי ב-1995, זמן קצר לאחר שנכנס לכהונתו, משרד האוצר הציע לו לתגבר את מערכת בתי המשפט בעשרה שופטים, כדי להקטין את עומס התיקים העצום המוטל על ערכאה זו, ולפשט מעט את הליכי הדיונים. "השבתי בשלילה", סיפר ברק. "אמרתי להם, 'במקום עוד שופטים, תביאו לבית המשפט עוד 60 עוזרים משפטיים'. זה אכן בוצע, ואני רואה זאת כאחד מהישגי בתקופת כהונתי".

העוזרים המשפטיים יצאו מעודדים מדבריו של ברק, על רקע המאבק שהם מנהלים נגד תנאי העסקתם, שבמסגרתם תקופת עבודתם בלשכות השופטים מוגבלת לארבע עד שש שנים ובמקרים מעטים לשנה־שנתיים נוספות, שאחריהן עליהם לעזוב את המערכת. התנאי המוזר הזה הופך אותם לעובדים סוג ב' ללא אופק תעסוקתי. ברק מצא לנכון לספר לקבוצת העוזרים המשפטיים על השיחה שלו עם האוצר רק עכשיו, כשופט בדימוס. השופטים הפעילים, בכל הערכאות, אינם ממהרים לתמוך גלויות במאבקם, אף כי רוב השופטים מלאי הערכה לעבודה שהם עושים.

העוזרים המשפטיים מנהלים את המערכה נגד פיטוריהם לאחר תקופת כהונה קצובה לא באמצעות שביתות או הפגנות, אלא בין כותלי בתי הדין לעבודה בלבד, מחשש שפעולות כוחניות מצדם יעמתו אותם עם השופטים שבלשכותיהם הם עובדים, אך גם מתוך ידיעה שהם קבוצה חלשה לעומת רוב קבוצות העובדים האחרות במשק.

שביתת העוזרים המשפטיים
הפגנת העוזרים המשפטייםצילום: תומר אפלבאום

חברי הוועד אינם ששים להיחשף. היחידה שמדברת בגלוי היא עורכת הדין שרית טוביס, שמתוקף מעמדה כיו"ר הוועד לא ניתן לפטרה.

טוביס משמשת עוזרת משפטית בלשכתה של שופטת התעבורה שרית זוכוביצקי־אורי בירושלים. היא החלה את עבודתה במערכת בתי המשפט לפני תשע שנים, תקופה ארוכה ביחס לתקופות שבהן מועסקים הרוב מבין 650 העוזרים המשפטיים.

בינתיים, המאבק שהוועד בראשותה מנהל נושא פירות: התוכנית של הנהלת בתי המשפט להתחיל בפיטורי עוזרים משפטיים "ותיקים" שכהונתם היתה אמורה להסתיים בסוף 2014, לא מומשה עד להכרעה בתיק.

השופטת הדס יהלום מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הורתה בחודש שעבר למדינה ולהסתדרות לשוב למשא ומתן ביניהן, כדי לנסות וליישב את המחלוקות בנוגע לאופן העסקת העוזרים המשפטיים. היא גם קבעה כי החלטת המדינה להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים קצובים בזמן אינה עולה בקנה אחד עם תקנון שירות המדינה, ולכן הגבלת משך ההעסקה דינה להתבטל.

שרית טוביסצילום: אמיל סלמן

השופטת הוציאה צו קבוע האוסר על המדינה להפסיק את העסקתם של העוזרים המשפטיים רק בשל העובדה שהשלימו שש שנות עבודה או כל קצובה אחרת שנקבעה באופן חד־צדדי. "המדינה התעלמה לחלוטין משיקולים שעליה לשקול", קבעה השופטת. "לא נעשתה בחינה והתחשבות כלשהי במי שממלא את התפקיד בפועל. הרי העוזרים המשפטיים הם אלה שממלאים בתוכן את התפקיד החשוב והמהותי למערכת", ציינה.

אהדת בית המשפט אינה משנה הרבה למדינה, שמצדה אינה מתחשבת במיוחד בעובדה שעניינם של העוזרים המשפטיים תלוי ועומד בבית הדין לעבודה, והיא כבר ניסתה לקבוע עובדות בשטח. בדצמבר הודיע מנהל בתי המשפט, מיכאל שפיצר, לשופטים כי אין בכוונת ההנהלה להמשיך ולהעסיק עוזרים משפטיים חדשים, וכי כל תקן שיתפנה ימולא מעתה בידי מתמחים.

טוביס, בתגובה, כינתה את ההוראה "מהלך חד־צדדי" ובפנייה לשופטים כתבה: "עמדה זו שאין הדעת סובלת אותה נועדה להוקיע אותנו על שהרהבנו עוז לעמוד מול ההנהלה ולעתור נגדה לבית הדין כדי לעמוד על זכויותינו הבסיסיות. משהחלטות בית הדין לא נשאו חן בעיני ההנהלה, היא החליטה באופן בלתי־רציונלי לפגוע בכולם - בעצמה, בשופטיה ובעוזרים המשפטיים - ומעתה לקבל מתמחים בלבד".

"יד ימינו של השופט"

בתוך המלחמה רבת המשתתפים אין חולק על נושא אחד - חשיבות עבודתם של העוזרים המשפטיים. התפקיד נוצר באמצע שנות ה-90 במטרה לסייע לשופטים בעבודתם. העוזרים מכינים את החומר המקצועי שהשופטים זקוקים לו, אוספים פרטים הנחוצים לצורך קבלת החלטה, מבצעים עבודה ארכיונית, לעתים עורכים תחקירים ואף כותבים טיוטות של פסקי דין.

השופט מיכאל שפיצר
השופט מיכאל שפיצרצילום: אוליבייה פיטוסי

"העוזרים המשפטיים הם יד ימינם של השופטים. הם נחשפים להלך מחשבתם של השופטים ושותפים להתלבטויותיהם. לא ברור לי איך עד לפני שני עשורים השופטים הסתדרו לבד בתוך ים הפרטים, בלא הסיוע של העוזרים. עצם קיומם מונע התארכות יתר של המשפטים", אומר שופט מחוזי שיצא באחרונה לגמלאות. עם זאת הוא מוסיף כי "הכימיה בין השופט לעוזר המשפטי חשובה מאוד. העוזר חייב ליהנות מאמון אישי ברמה גבוהה כדי שיוכל להצליח בתפקידו. זה לא פשוט, אבל ברוב המקרים הכימיה והאמון האישי מחזיקים מעמד".

מדוע מבקשת מערכת בתי המשפט, בגיבוי מלא של נציבות שירות המדינה והאוצר, לקצוב את תקופת עבודתם של העוזרים המשפטיים לארבע־שש שנים, ולא לאפשר להם לעבוד בתפקיד זה זמן בלתי־מוגבל, ככל יתר העובדים במשק הישראלי? עמדת המדינה, כפי שהציג אותה עו"ד דורון יפת מהפרקליטות, מצביעה על חמש סיבות. ראשית, התפקיד מתאים לעורכי דין צעירים בראשית דרכם; שנית, העוזרים המשפטיים זוכים להצצה ייחודית אל מאחורי הקלעים של העשייה השיפוטית, מכיוון שמדובר בקרש קפיצה להמשך הקריירה המקצועית, ולכן יש להרחיב את מעגל העוזרים המשפטיים שיכהנו בתפקיד; שלישית, מדובר במשרת אמון מקצועית לנוכח הקרבה המיוחדת שנוצרת בין השופטים לעוזריהם המשפטיים. ללא אמון אישי ברמה הגבוהה ביותר לא ניתן לתפקד, ויש למנוע מראש מצב שבו השופטים ייאלצו להתמודד עם סיטואציות לא נעימות כשיתעורר צורך לפטר עוזר משפטי; לפי הסיבה הרביעית, לעוזרים המשפטיים אין אפשרויות קידום בתוך מערכת בתי המשפט; לפי הסיבה החמישית, העובדה שבלשכת השופט יושב גורם (העוזר המשפטי) שצובר ידע וניסיון ברבות השנים, עלולה להיתפש בעיני הציבור כמשפיעה על שיקול דעתו העצמאי והבלתי־תלוי של השופט.

העוזרים המשפטיים מסכימים רק לטיעון אחד של התפקיד, ולפיו תפקידם הוא בגדר אמון אישי. "ברור לנו שעוזר משפטי שסר חנו בעיני השופט או שנתגלעו חילוקי דעות מהותיים ביניהם, אינו יכול להמשיך ולעבוד אצל אותו שופט", אומרת טוביס. "אבל למה למהר ולפטר אותו? יש כאן פגיעה בחופש העיסוק. אפשר להעביר את אותו עוזר לעבוד אצל שופט אחר. אנחנו מציעים שרק אם לא יימצא שופט אחר שיסכים לקלוט אותו בלשכתו, אפשר יהיה לפטר את העוזר. זנחנו כבר מזמן את הדרישה שלנו לקבלת קביעות, ואנו מסכימים לגמישות ניהולית".

ניסיון שנעשה לפני חצי שנה להביא את המחלוקת בעניין משך העסקת העוזרים המשפטיים בפני מגשר, פרופ' יצחק זמיר, לשעבר שופט בבית המשפט העליון, לא צלח - והצדדים מאשימים זה את זה בכישלון הגישור, וזירת 
ההתגוששות חוזרת לכותלי בית הדין לעבודה.

הסבב הבא של ההתנצחות בין העוזרים המשפטיים לבין המדינה צפוי ב–18 בפברואר, כשנשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט יגאל פליטמן, ישמע את הערעור שהמדינה הגישה על הפסדה בבית הדין האזורי בתל אביב, שקבע כי דינה של שיטת ההעסקה הקצובה להתבטל.

לטענת המדינה, אין אפשרות מעשית להעסיק את העוזרים המשפטיים במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה, בשל האופי המיוחד של עבודתם: משרת אמון מקצועית מיוחדת המחייבת התאמה אישית בין כל שופט לעוזרו. עוד טוענת המדינה כי העוזרים המשפטיים חתמו על חוזי ההעסקה הקיימים מבלי להביע כל הסתייגות, מרצונם החופשי, ולכן שגה בית הדין האזורי כשהוציא צווים האוסרים על המדינה להפסיק את עבודתם של העוזרים המשפטיים.

נשארים בגלל 
תחושת השליחות

מ', אחד מ-32 עוזרים משפטיים המועסקים בבית המשפט העליון, מתאר את התנאים: "אנחנו עובדים לעתים עד שעות הערב המאוחרות ולא מקבלים שכר עבור שעות נוספות. מתמחים שעובדים אתנו מקבלים שעות נוספות - ואנחנו לא. העלינו את הדרישה הזו בפני הנהלת בתי המשפט והאוצר, אבל הם לא מוכנים לדבר על זה כל עוד הנושא העיקרי - מגבלת השנים - לא נפתר. השכר שלי הוא 12 אלף שקל ברוטו, ובשוק הפרטי יכולתי להרוויח אלפי שקלים יותר".

אבל כשאתה עובד בבית המשפט העליון אתה צובר יוקרה שתתרום להמשך הקריירה שלך בשוק הפרטי.

"נכון, אבל מה שמשאיר אותי פה זו תחושה של שליחות - תחושה שאני עושה צדק עבור לא מעט אנשים, שמרביתם הם החלשים בחברה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker