למה יש לכם סיכוי קלוש להיות עובדי מדינה ולקבל קביעות?

כך מחמיצה ממשלת ישראל עובדים פוטנציאלים רבים

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

מי רוצה לעבוד בממשלה? אם עד מחאת קיץ 2011 התשובה לשאלה הזאת היתה חד־משמעית - אף אחד - הרי שלאחר המחאה התשובה היא כבר רבים. שילוב של קביעות בעבודה, שקוסמת להרבה אנשים בעידן של חוסר ביטחון תעסוקתי במגזר הפרטי, ביחד עם הרצון להשפיע ולשנות את ממשלת ישראל מבפנים, גורמים לכך שעבודה במגזר הציבורי כבר אינה מוקצית מחמת מיאוס - אפילו לצעירים.

קבוצת מעש, למשל, היא התארגנות אזרחית של צעירים, בוגרי מחאת קיץ 2011, שהחליטו כי הדרך לממש את מטרות המחאה היא להשפיע מבפנים - להתקבל לעבודה בממשלה כדי להתחיל לשנות את דרכי עבודתה. רק שהגילוי של הצעירים את הממשלה כמקום עבודה מועדף, לא בהכרח אומר שגם הממשלה גילתה אותם. האכזבה הגדולה של מעש היתה כשהתברר לצעירים הנלהבים שהם אולי מאוד רוצים לעבוד בממשלה - אבל אף אחד בממשלה לא רוצה אותם.

עבודת מחקר חדשה של מעש, שכתב אהוד סגל, פרשה החודש את כל הקשיים והמכשולים שמציבה הממשלה בפני הון אנושי צעיר וחדור מוטיבציה שרוצה להתקבל לשורותיה - המביאים לכך שבפועל, מרבית המוטיבציה הזאת תישאר במגזר הפרטי. כך, אי־אפשר לדעת בכלל על משרות פנויות בממשלה, מכיוון שהן מתפרסמות באופן אקראי באתרי המשרדים השונים. גם אם מישהו מגלה מכרז לאיתור מועמד למשרה נחשקת, ספק רב אם יעבור את הוויה דולורוזה שכרוכה בהליך - שאורך בין תשעה חודשים לשנה ומחייב אין־סוף ביורוקרטיה וטפסים.

המועמד לומד רק בשלב מאוחר מאוד על השכר שצפוי להיות משולם לו. הוא גם פוגש את מי שאמור להיות המעסיק שלו בשלב מאוחר מאוד. או, במלים הפוכות, מנהל בשירות הציבורי פוגש את מי שעשויים להיות מועמדים למשרה אצלו רק אחרי חודשים רבים של סינונים, כשמרבית המועמדים הרלוונטיים נשברו ופרשו מהתהליך.

לנוכח הוויה דולורוזה הזאת של גיוס מועמדים לממשלה, חלק גדול מהמנהלים בשירות הציבורי לא לוקחים סיכון - הם יוצאים למכרז חיצוני לגיוס מועמדים רק לאחר שבפועל כבר פגשו את המועמד המתאים להם, הבהירו לו את משך הזמן של תהליך המכרז ווידאו שהשכר מקובל עליו.

חלק גדול מהמכרזים, כלומר, הם בפועל מכרזים תפורים מראש - לא בגלל רשעות או שחיתות, אלא פשוט בגלל חוסר ברירה. למותר לציין שהעובדה שחלק גדול מהמכרזים תפורים מראש ידועה לכל, והיא מפחיתה עוד יותר את המוטיבציה של מועמדים חיצוניים לנסות להתקבל לעבודה בממשלה.

לא משחררים 
משרות לצעירים

הבעיה היסודית עוד יותר היא שכמות המכרזים שמוצאים לגיוס עובדים חיצוניים היא קטנה מאוד - משתי סיבות. סיבה אחת היא שבממשלה מעדיפים לאייש משרות בעובדים של אותו משרד ממשלתי ולא בעובדים חיצוניים - הסכמי העבודה עם ההסתדרות מחייבים מתן עדיפות למכרזים פנימיים. כתוצאה מכך, 53% ממכרזי המשרות בממשלה הם פנימיים ורק 43% הם חיצוניים (היתר הם מכרזים בין־משרדיים).

הדאגה לאינטרס של עובדי המדינה הקיימים, שמקבלים עדיפות מובנית בקבלה למשרה חדשה ונחשקת, עומדת כאן בסתירה מוחלטת לאינטרס הלאומי: מספר המועמדים במכרזים פנימיים הוא עד שלושה, לעומת 19 במכרזים החיצוניים. באופן סטטיסטי ברור, הסיכוי לבחור מועמד מתאים למשרה במכרז פנימי הוא שישית מהסיכוי לבחור כזה במכרז חיצוני. על אף זאת, הרוב הגדול של המכרזים הם פנימיים, משמע הרוב הגדול של המשרות מאויש בידי מועמדים פחות טובים בעליל מהמועמדים שהיה ניתן למצוא בקרב האוכלוסייה הכללית.

מי שמזהה כאן דפוס שיטתי של רידוד איכות איוש המשרות בממשלה - כנראה צודק. אנשי מעש, שמקדישים כמעט 90 עמודים לסוגיית הסגירות של השירות הממשלתי בישראל למשאבי אנוש חיצוניים, מצביעים על בעיה מהותית עוד יותר: היעדר תחלופה כמעט של עובדים במגזר הציבורי.

הנתונים שמביאים מעש - תחלופה של 1.5% מעובדי המדינה מדי שנה, לעומת 10%–20% בקרב המדינות המפותחות האחרות - שגויים. לפי נתוני נציבות שירות המדינה, שיעורי התחלופה של העובדים במגזר הציבורי בישראל גבוהים יותר, וקרובים יחסית לאלה של מדינות כמו בריטניה או שוודיה - 9.6% בישראל לעומת 10% בשתי המדינות האחרות.

עם זאת, אפשר להסכים עם מעש לגבי הפילוח הבעייתי של נתוני הפרישה. כך, מתוך 71 אלף עובדי הממשלה הצרה, 1,034 פורשים מדי שנה עם הגיעם לגיל פרישה (1.4%), כ–5,400 פורשים מרצונם (כ–7.4%) - ורק 545 מפוטרים בשל אי־התאמה. שיעור העובדים המשוחררים בשל אי־התאמה, כלומר, הוא 0.76% בלבד - עשירית משיעור העובדים המפוטרים מדי שנה מהממשל הפדרלי האמריקאי.

אפשר כמובן להניח שבפועל, שיעור המפוטרים במגזר הציבור הוא גבוה בהרבה. מתוך 5,400 הפורשים מרצון יש כנראה לא מעט ש"הראו להם את הדלת", אבל איפשרו להם להציג זאת כפרישה מרצונם. ובכל זאת, שיעור העובדים במגזר הציבורי שעוזבים בגלל אי־התאמה היה ונשאר כנראה נמוך מאוד. רובם נשארים במערכת, כמו מסמרים בלי ראש, ואינם משחררים משרות לעובדים צעירים, מוצלחים ומוכשרים מהם בהרבה.

בכל מקרה, חילופי כוח האדם בממשלת ישראל הם נמוכים. זאת גם בהשוואה למקובל בעולם - במרבית המדינות המפותחות אין יותר מכרזים פנימיים - וגם בהשוואה לשוק העבודה הדינמי של המגזר הפרטי בישראל. התוצאה היא ממשלה סגורה - סגורה בפני יציאה של כוח אדם עייף או לא מתאים, וסגורה בפני קליטה של כוח אדם צעיר, נמרץ וחדור מוטיבציה.

סקר דעת קהל שערכו במעש בקרב בעלי השכלה ותפקידים המתאימים למגזר הציבורי, גילה שהמועמדים הרלוונטיים היו שמחים לעבוד עבור הממשלה - גם בתנאי שכר לא מאוד טובים. באופן בולט, הרצון למימוש עצמי אישי היה הגורם החשוב ביותר למי שרואים עצמם מועמדים לשרת בממשלה - הרבה יותר מאשר תנאי השכר.

רק שמדינת ישראל מחמיצה את הפוטנציאל חדור האידיאולוגיה הזה, בגלל המבנה המיושן של הממשלה והסכמי העבודה שנותרו כמעט ללא שינוי כבר עשרות שנים. התוצאה הבלתי־נמנעת - עובדי מדינה שאינם מתאימים לתפקידם או שאיבדו מזמן את ההתלהבות מתפקידם - היא אחת המכשלות הגדולות ביותר לעתידה של מדינת ישראל. ממשלה עייפה ולא מוכשרת לא תוכל לעולם להבטיח לישראל עתיד טוב יותר.

במעש מרבים לצטט מדו"ח הרפורמה בנציבות שירות המדינה מיוני 2013 - 250 עמודים של הצעות, שנועדו להפוך את ממשלת ישראל לארגון מודרני. הבעיה עם 250 העמודים הללו היא שהם טכניים ומורכבים ברובם, וכרוכים במלחמות עולם עם ועדי העובדים בשירות הציבורי ועם ההסתדרות.

בקיצור, מדובר ב–250 עמודים שאף פוליטיקאי לעולם לא ירצה לקחת על עצמו ליישמם - כי איזה בונוס ציבורי יצא לו משינוי מבנה המכרזים בממשלה, לעומת המחיר הציבורי של עימות עם ההסתדרות? התמריץ השלילי של הפוליטיקאים לא להתעסק עם נושאי תשתית מורכבים אך חשובים, כי הציבור לא מבין ולא מתענין בהם, הוא ההסבר להזנחה הפושעת שבה מתנהלת ממשלת ישראל כבר 50 שנה.

הגיע הזמן שממשלת ישראל תתנער מההזנחה - וזה יקרה אך ורק אם הציבור יתנער. אם הציבור באמת רוצה לראות את המדינה נהפכת למקום טוב יותר לחיות בו, כפי שתבע בקיץ 2011, הוא חייב לתבוע ממנהיגיו לאזור אומץ ולערוך רפורמה בממשלה. ערב הבחירות לכנסת ה–20, הדרישה לשינוי פניה של הממשלה צריכה להיות דרישת יסוד. אחרת, גם מערכת הבחירות הקרובה תתבזבז לריק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker