כשמשפחת רוטשילד קובעת את הכללים

מקבלי השכר הגבוה של המגזר השלישי היו יכולים לקבל גם שכר צנוע יותר

טלי חרותי-סובר

המושג "המגזר השלישי" הוא מבלבל. על פי חוק, נחשבת כל חברה לתועלת הציבור כחלק מן המגזר השלישי, אלא שאין דין עמותה המטפלת בחוליות החלשות של החברה (ועושה את מה שהממשלה אמורה לעשות) כדין בית חולים, רשת חינוך הממומנת בעיקר על ידי המדינה, אוניברסיטה או מכללה פרטית.

יתרה מכך, גם קבוצת כדורגל היא חברה לתועלת הציבור ולכן בעלי התפקידים עשויים להופיע ברשימת מקבלי השכר הגבוה של המגזר השלישי, אף שמדובר בגוף מסחרי לחלוטין. לא לחינם לא מופיעים מנהלי עמותות "אמיתיות" כדוגמת עלם, אקים, אלוט או האגודה למלחמה בסרטן ברשימה הזאת.

ואכן, את הרשימה מוביל הנשיא לשעבר של מכון מחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה - המתוקצב בעיקר על ידי תורם אחד - ד"ר אריק כרמון, עם 1.4 מיליון שקל שכר ב–2013, וגם הצוות הבכיר של בית החולים שערי צדק, בית חולים פרטי הנתמך על ידי המדינה.

השיאנים המפתיעים הם מנהלי הקרנות הפילנתרופיות, אלה שהפכו לגורמים העיקריים המממנים את פעילותן של עמותות קטנות אחרות. דווקא כאן ניתן היה לצפות לקצת צניעות בכסף שאמור היה להגיע למי שאכן מטפל בחלשי החברה, אלא שהקרנות האלה ממומנות לרוב על ידי משפחה אחת, וכשמשפחת רוטשילד מחליטה שזה מה שהיא רוצה לתת למנהל הקרן - זה מה שהוא יקבל.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker