"הבעלים עשו תרגיל מכוער, 
אנחנו כבר לא מאמינים לאף אחד"

אחרי שנים של עבודה בשכר נמוך ותחת איום סגירה, רוב עובדי פרי הגליל מרגישים כמו כלי במשחק של הבעלים מול משרד הכלכלה

חיים ביאור

"אנחנו כבר לא מאמינים לאף אחד. זו הפעם השלישית שהבעלים סוגרים את המפעל בגלל ריב עם הממשלה. שמענו שהמדינה הזמינה את הבעלים אושיק אפרים לפגישה חשובה, אבל אנחנו לא יכולים להיכנס למפעל ולא מקבלים שכר כבר מיום חמישי" - כך אמרו אתמול עשרות עובדי פרי הגליל, שהתגודדו בחצר המפעל סביב מדורה שהבעירו בכניסה למפעל. המדורה לא נועדה לחמם את המתכנסים בקור העז ששרר במקום, אלא להביע את מחאתם נגד חוסר הביטחון המוחלט שנקלעו אליו בשנים האחרונות.

במאהל שהקימה עבורם ההסתדרות בחצר המפעל נשארו אמש ללון כ–20 עובדים זה לילה שני ברציפות, יחד עם יו"ר ועד העובדים, מוטי חזיזה. אמש פנתה ההסתדרות לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, בבקשה שיורה לבעלי המפעל לפתוח אותו לאלתר לעבודה סדירה. זו הפעם השלישית בשנים האחרונות שבעלי המפעל - אושיק אפרים, אשר מחזיק במפעל יחד עם זכי שלום ומוטי קופרלי, מבעלי "חצי חינם" - סוגרים את שעריו בשל מחלוקות כספיות עם מינהלת 
מרכז ההשקעות.

"הבעלים מנצל את תקופת הבחירות"

הפגנת עובדים פרי הגלילצילום: גיל אליהו

"מה שהבעלים עשו זה תרגיל מכוער", אמרה מונה סמדג'ה, בת 64 מקרית שמונה, העובדת במפעל כאחראית על תקינות קופסאות הפח שבהן נארזת התוצרת. סמדג'ה עבדה בפרי הגליל לפני 30 שנה, עברה למפעלי תעשייה אחרים בענף המזון ולפני ארבע שנים, לאחר שחלקם נסגרו, שבה לעבוד בפרי הגליל תמורת 26 שקל לשעה. "הבעלים החליט לסגור את המפעל עכשיו כי זה עיתוי נוח בשבילו", טענה סמדג'ה. "זה לא כמו ביולי־אוגוסט, שאז היקף העבודה נמצא בשיא. בחורף אין הרבה חומרי גלם לעיבוד ולשימור - אז הבעלים רוצה לשלוח אותנו הביתה לכמה ימים. הוא גם מנצל את תקופת הבחירות כדי ללחוץ על 
משרד הכלכלה".

לדברי יצחק עמר, 56, מחצור הגלילית, המועסק בקו הייצור במפעל זה 4.5 שנים, אפרים "עשה תרגיל מסריח". לדעתו, בעלי המפעל ניצל את העובדה ששללו לו את רישיון העסק בגלל ליקויי בטיחות וכיבוי אש - ובמקום לתקן את הליקויים הוא מיהר לסגור את המפעל "בלי לספור 
אותנו, העובדים". עמר מספר כי כמעט אף פעם לא לקח חופשת מחלה: "לפני שנתיים נפגעתי בתאונת עבודה, כשמכונה ששוקלת 300 ק"ג נפלה לי על הרגל. אבל העדפתי לא לשכב במיטה וחזרתי לעבודה". במקצועו, עמר הוא בכלל טבח. לנוכח חוסר הביטחון התעסוקתי בפרי הגליל ניסה עמר להתקבל לעבודה באחד ממלונות טבריה, אך נדחה. לדבריו, בשל גילו המתקדם. "תמיד יש חשש שהבעלים יסגור את המפעל כדי ללחוץ 
על מישהו".

"איזה עבודה חושבים שנמצא בגילנו?"

ענת ואלעד לוי, בני 29 מחצור הגלילית, הם זוג אחד מתוך שמונה זוגות של עובדים שנישאו לאחר שהכירו בעת עבודתם במפעל. שני הוריו של אלעד, מזל ויוסי, עובדים אף הם במפעל. ענת, עובדת ייצור זה שמונה שנים, דווקא מגלה הבנה לאפרים, שמתקומם משום שהממשלה מעכבת את המענק שהובטח למפעל לפני שלוש שנים. "הוא השקיע מיליונים וקלט עובדים חדשים כפי שהממשלה סיכמה אתו, אז קדימה, שיזרימו את הכסף ונחזור לעבודה".

גלית חיוןצילום: גיל אליהו

במשרד הכלכלה אומרים שהוא הגיש דו"חות כספיים כוזבים.

"יכול להיות שיש בעיה עם הספרים שלו", ענתה ענת. "אבל מפעל סגור זו בעיה גדולה יותר".בן זוגה, אלעד, הוסיף: "אנחנו במינוס ויש לנו משכנתא בסכום של 1,200 שקל בחודש. אבל אני לא מאמין שהמפעל ייסגר".

סועאד זנגריה, 47, מהיישוב טובא זנגריה, היא עובדת ייצור בשכר של 4,300 שקל בחודש ובעלה, האשם, אחראי על מחלקת הצ'יפס עבור 6,000 שקל בחודש. "אני מבינה את הכעס של אפרים", אמרה סועאד. "הוא רוצה לקבל את מה שהבטיחו לו. מה רוצים במשרד הכלכלה? איזו עבודה הם חושבים שנמצא בגילנו?".

גלית חיון, בת 47 מקריית שמונה, עובדת שש שנים בקו הייצור כדי לפרנס את ארבעת ילדיה, "וגם אחרי שנגרמה לי פריצת דיסק, אני יוצאת לעבודה בכל יום בשעה 4 בבוקר". לדברי חיון, השלילה הזמנית של רישיון העסק היתה רק אמתלה עבור אפרים לסגור את המפעל. חיון ניסתה למצוא עבודה כפקחית חניה. "אבל מי שלא מקורב לאחת משלוש המשפחות השולטות בעיר, לא יקבל עבודה. לכן אני עובדת כאן, בשכר שבקושי מספיק כדי לקיים אותי ואת הילדים שלי. אבל אני חייבת לשמור על העבודה שלי - איזה מעסיק ייקח אשה במצבי ובגילי?

אושיק אפריםצילום: אייל טואג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום