תמיכת עמיתים |

חשש מאינתיפדה? זה פוגע בעובדים

במחקר מרכזי שלה, שערכה ביחד עם קולגות מישראל וארה"ב, נבדקה השפעתם של חששות מפני איומי טרור על עליה בשחיקת עובדים

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טלי חרותי-סובר

זה שנים חוקרת ד"ר שרון טוקר, ראש התוכנית בהתנהגות ארגונית בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, תוצאות של לחץ, שחיקה וקידום בריאות בעבודה. במחקר מרכזי שלה, שערכה ביחד עם קולגות מישראל וארה"ב, נבדקה השפעתם של חששות מפני איומי טרור על עליה בשחיקת עובדים. הבשורה הרעה - זה משפיע; הבשורה הטובה - יש מה לעשות נגד זה.

החקר נערך במכון בדיקות תקופתיות במרכז הרפואי תל אביב, יחד עם עמיתיה החוקרים ד"ר גרגורי לורנס מאוניברסיטת מישיגן ופרופ' יצחק פריד מאוניברסיטת סירקיוז בארה"ב, ובשיתוף פעולה עם פרופ' שמואל מלמד, פרופ' יצחק שפירא ופרופ' שלמה ברלינר.

שרון טוקרצילום: דודו בכר

"טרור מוגדר פעולה אלימה לא צפויה לא במסגרת מלחמה, המכוונת נגד אוכלוסייה", מגדירה טוקר "חשוב לציין שבדקנו בעיקר את החשש, שחוצה מגזרים, ולא פגיעה ממשית מטרור". 670 איש ממגוון מקצועות, בעלי 15 שנות לימוד, ובגיל ממוצע 46 נשאלו במהלך האיתיפדה השניה, שלוש שאלות :האם אתה פוחד מאירועי טרור? האם אתה חושש לך ולבני משפחתך? האם אתה חושש להיות במקומות הומי אדם בגלל פחד מטרור? אחרי כשבע שנות מעקב גילינו עליה גדולה בשחיקה של עובדים שדיווחו על חשש כזה".

תגדירי שחיקה.

"תשישות פיסית, רגשית וקוגנטיבית - שלושה גורמים שמגיעים יחד ומופיעים במשך חודש לפחות. שחיקת עובדים נובעת מחשיפה לגורמי לחץ, שיוצרים הידלדלות משאבים פיסית ומנטלית".

אילו משאבים מידלדלים בשל חשש מטרור?

"חרדה מטרור גורמת למחשבות טורדניות שמביאות לעלייה ברמת נדודי שינה. עייפות פיסית היא גורם ראשון במעלה שמגדיל את הסיכוי לשחיקה. במחקר גילינו כי ככל שהחשש מטרור היה גבוה יותר, כך דווחו יותר נדודי שינה. במקביל, גילינו גם שעובדים שדיווחו על חשש ונדודי שינה, אך גם על רמת תמיכה גבוהה שקיבלו במקום העבודה, הן מנטלית (היה להם עם מי לדבר) וטכנית (היה מי שעזר להם בפרויקט) סבלו פחות משחיקה לאחר שנתיים נוספות".

מהמחקר עולה כי בעוד תמיכת עמיתים עוזרת מאוד, תמיכת מנהלים כמעט לא שינתה דבר. "מחקרים אחרים שנעשו אחרי הפיגועים בספטמבר 2001 העלו את אותם נתונים - לאנשים שקיבלו תמיכה מחבריהם במקום העבודה היה קל יותר להתגבר על הטראומה ולהימנע מפגיעה נפשית, בעוד שתמיכת מנהלים כמעט לא שינתה דבר. יתרה מזאת, על פי מחקר אחר שלנו שנערך בישראל, אנשים שדיווחו על תמיכת עמיתים גבוהה בעבודה היו בעלי סיכוי מופחת לתמותה גם 20 שנה מאוחר יותר. מסתבר שכשיש לך תמיכה של קולגות בעבודה, אתה נעשה חסין יותר גם מול השפעות חיצוניות. לעומת זאת, תמיכתו של המנהל, אולי כי הוא אחד ומשאביו מוגבלים ואולי בגלל הריחוק, כמעט שאינה משנה".

גם אם תמיכת המנהל עצמו לא ממש דרמטית, הרי שדווקא לו, כך טוקר, יש תפקיד במניעת השחיקה. "כשמדובר בחשש מטרור, גם אם הוא גורם חיצוני ולכאורה לא קשור לעולם התעסוקה, מנהל לא יכול להתעלם מההשפעה. אם, למשל, יש למנהל עובדים בירושלים, הוא צריך לדעת ששם חוששים יותר בשל המתיחות הביטחונית. עליו לאתר את האנשים האלה ולוודא שקולגות מדברים אתם. במקביל, חשוב לייצר רשתות תמיכה בארגון באופן יזום. מנהל צריך לפעול לחיבור בין אנשים, לא רק ביום הגיבוש פעם בשנה. הסיבה, כאמור, פשוטה - יותר תמיכה בארגון מובילה לפחות סיכוי לשחיקה".

טוקר מציינת כי על אף התחושה כי ישראלים יודעים לתמוך אחד בשני, רמת התמיכה המדווחת במקום העבודה היא 3.8 בסולם 1–5. "תמיכה גבוהה מאוד היתה אמורה לקבל ציון של 4.5–5", אומרת טוקר. "העובדה שאנשים קרובים אחד לשני לא אומרת שהם באמת נותנים תמיכה. צריך לעודד נתינה כזו בארגון".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker