לא גומרים את החודש? השכר הריאלי בישראל ירד ב-0.2% מאז 2001 - קריירה - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא גומרים את החודש? השכר הריאלי בישראל ירד ב-0.2% מאז 2001

בבנק ישראל מדגישים כי השכר בישראל נמוך משום שהפריון במשק קטן ביחס ל-OECD: "פריון נמוך מפחית את כדאיות ההעסקה ופוגע בכושר התחרות של המשק" ■ עם זאת, משנת 1996 השכר נטו לשכיר גדל בקצב של 1.2% בשנה על רקע הפחתות המסים

27תגובות

רבים בישראל חשים שגם כששכרם עולה, רמת חייהם לא ממש משתפרת. התחושה הזאת מקבלת אישור רשמי מנתוני בנק ישראל שמתפרסמים היום (ד'). על פי הנתונים, השכר הריאלי בישראל בשנים 2001-2013, ירד ב-0.2%. ואולם, הבנק מסייג מעט את הדברים וקובע כי הקיפאון בשכר הגיע לאחר גידול מהיר מאוד בשנים שלפני. הבנק מדגיש שמאז 1996 השכר דווקא גדל בקצב שנתי של 0.8% - שיעור דומה למרבית מדינות ה-OECD (המדינות המפותחות).

מסקירת הבנק עולה כי השכר הריאלי במשק תואם במידה רבה להתפתחותו של התוצר לעובד (הפריון) - כלומר, ככל שהפריון עולה, כך גם השכר משתפר. כלכלני הבנק מציינים כי הפריון הממוצע לשעת עבודה בישראל עמד ב-2012 על 73.4% מהממוצע ב-OECD, ובהתאמה לכך גם השכר הממוצע לשעה עמד על 74.7% מה-OECD (בהתחשב בכוח הקנייה). "כדי שהגידול בשכר יהיה בר-קיימא, צריך להתלוות לו גידול בפריון העבודה - אחרת כדאיות ההעסקה תפחת לאורך זמן וכושר התחרות של המשק ייפגע", קובעים בבנק.

סקירתו של הבנק פורסמה בשעה שנציגי משרד האוצר וההסתדרות עדיין ממשיכים בדיונים בנוגע לדרישה להעלות את שכר המינימום בישראל ב-1,000 שקל ל-5,300 שקל. אתמול התפוצץ המו"מ בין האוצר להסתדרות. האוצר טען כי ההסתדרות דואגת בעיקר לעובדים החזקים ואינה באמצ מעוניינת לשפר את תנאי העובדים החלשים; מנגד בהסתדרות הודיעו שהצוותים של המדינה מעוניינים להכשיל את המהלך.

בבנק ישראל משיבים לטענות הנשמעות כי רמת השכר הממוצעת לעובד נותרה זהה במהלך העשור האחרון: "כאשר בוחנים את האופן שבו השכר הריאלי הממוצע למשרת שכיר התפתח בישראל בעשורים האחרונים, מוצאים כי רמתו כיום דומה לרמתו בתחילת העשור הקודם. ממצא זה זוכה להבלטה בדיון הציבורי על המגמות במשק הישראלי, ולעתים מייחסים אותו לשינויים מבניים שהקטינו את כוח המיקוח של העובדים", כותבים כלכלני הבנק.

ואולם, בבנק מסבירים כי התשובה לשאלה "בכמה עלה השכר?" מושפעת מאוד מבחירת נקודת ההשוואה, לאור התנודתיות הרבה שנרשמה בשכר הממוצע במשק. "ניתן לראות כי לצד מגמת גידול ארוכת טווח, השכר הריאלי מתפתח בין שנים בודדות באופן תנודתי, ולכן מדידת השינוי בו בתקופה זו תלויה מאוד בשנת הבסיס", מדגישים בבנק. בשורה התחתונה, בבנק קובעים כי משנת 1996 גדל השכר הריאלי בקצב ממוצע של 0.8% לשנה - קצב הדומה לקצב הגידול הממוצע בחמש השנים אחרונות (ב-1991 הסתכם השכר הממוצע בכ-7,350 וכיום כ-9,000 שקל).

בבנק מציינים, כי בדומה לשאר העולם, השכר בישראל עלה במהירות מסוף שנות ה-90' ועד 2001, ולאחר מכן התכנס בחזרה לקו המגמה של המדינות האחרות. בבנק מתייחסים גם לשכר בישראל בימי המשבר הפיננסי העולמי, וקובעים כי הגמישות הגבוהה של שוק העבודה בישראל ביחס לשאר מדינות ה-OECD תרמה לכך שהתגובה של התעסוקה המקומית למשבר הייתה מתונה וקצרה יותר.

בבנק ציינו גורמים נוספים המשפיעים על השכר, בהם הפחתות בשיעור מס ההכנסה שמגדילה את שכר הנטו. בבנק מציינים כי מ-1996 גדל השכר נטו לשכיר בקצב שנתי של 1.2%. מ-2001 השכר נטו גדל ב-0.7% לשנה, והשכר ברוטו ירד, כאמור, ב-0.2%; ומשנת 2003 השכר נטו גדל ב-1.7% והשכר ברוטו ב-0.7%. במלים אחרות, הפחתת המס על השכר איפשרה להעלות את שכר העובדים, ולמתן את לחצי השכר מצדם, בלי להגדיל את הוצאות השכר של המעסיק.

נוסף להפחתות המס, בבנק מזכירים שני תהליכים שהגדילו את התמורה לעבודה ואת עלות העבודה, אך הם אינם משתקפים ישירות בשכר הריאלי: הנהגת מענק עבודה (מס הכנסה שלילי), שהגדיל את השכר הממוצע ב-0.2%-0.3%; והנהגת חובת הפרשה לפנסיה. משנת 2008 חייבים כל מועסק ומעסיק בישראל להפריש כספים לפנסיה. על רקע החובה, שיעור העובדים שהפרישו לפנסיה עלה מכ-60% בשנת 2007 ליותר מ-80% ב-2012. "מאחר שהעלות למעסיק עומדת על לפחות 12.5% מהשכר ברוטו, הכללת רכיב זה בחישובים הייתה מעלה את עלות העבודה הנמדדת במשק בכ-1.5% בממוצע", נכתב בדו"ח.

"להרחיב את תוכנית מס הכנסה שלילי"

"מסקירת בנק ישראל עולה כי במבט ארוך טווח, השכר הריאלי לעובד מתואם עם התוצר לעובד", אומר פרופ' אבי בן בסט, לשעבר מנכ"ל האוצר וכיום במסלול האקדמי המכללה למנהל. לדבריו, "בשניהם היו תנודות חריפות, אך התנודתיות בשכר הריאלי בשני העשורים האחרונים הרבה יותר חריפה מאשר זו שבתוצר לעובד. השכר הריאלי בישראל גם תנודתי לאין ערוך יותר מאשר השכר הריאלי הממוצע ב–19 המדינות המפותחות ביותר ב–OECD".

לדברי בן בסט, "שתי הסטיות החריפות ביותר במהלך השכר בישראל מהתפתחותו
במדינות OECD, מקורן בשני זעזועים גדולים ייחודיים לישראל. הראשון הוא גל העלייה שהחל בסוף 1989, וגרם בראשית שנות ה–90 לירידה חריפה בשכר הממוצע. אך ככל שתהליך קליטת העולים בתעסוקה התקדם - השכר חזר לקו המגמה ארוך הטווח ואף חרג ממנו כלפי מעלה במידה ניכרת".

עוד לדבריו, "הסטייה השנייה הייחודית לישראל היא המיתון העמוק בפעילות הכלכלית בעקבות האינתיפאדה השנייה, בתחילת שנות ה–2000, מיתון שגרם לתיקון החריגה בשכר במהירות".

"הבעיה השנייה היא האי־שוויון הניכר בשכר בישראל בין עובדים, ובעיקר בין שני קצות הסולם - שכר העשירונים התחתונים בהשוואה למאיון העליון. האי־שוויון בשכר ברוטו בישראל גבוה מהממוצע במדינות OECD.

"בהכנסה בניכוי מס הכנסה, המצב חמור עוד יותר - האי־שוויון בישראל הוא במקום החמישי מבין מדינות OECD. כלומר מדיניות המסים בישראל מתקנת פחות את האי־שוויון שנוצר בשווקים מאשר ממשלות ב–OECD", אומר בן בסט.

לדבריו, "ראוי לאמץ בהקדם תוכנית מס הכנסה שלילי רחבה יותר מזו הנהוגה כיום. להעצמת המענקים לעובדים שמשתכרים מעט שני יתרונות - הם מתמרצים את היציאה לעבודה ובד בבד מצמצמים את האי־שוויון בשכר".

"השכירים לא נהנו מהצמיחה"

נתוני בנק ישראל לא הפתיעו את פרופ' איל קמחי, כלכלן מהאוניברסיטה העברית ומנהל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. לדבריו, מחקרים של מכון טאוב כבר הצביעו על התופעות שפירסם בנק ישראל אתמול באופן עקבי בשנים האחרונות.

"הנתונים מראים גידול משמעותי בשכר בשנות ה–90 וקיפאון מתחילת שנות ה–2000. פירוש הדבר הוא שאף כי ב–15 השנים האחרונות גדל התוצר לנפש ב–20%, הנתון הזה לא בא לידי ביטוי בשכר השכירים בישראל", אומר קמחי. "במלים פשוטות: השכירים לא נהנים מהצמיחה. אם נקשור את זה לנתון מאקרו־כלכלי אחר - חלק העבודה בתוצר, אנחנו רואים שהוא ירד לעומת חלק ההון. כלומר מי שנהנים מהצמיחה הם בעלי ההון ולא השכירים, והפערים גדלים והולכים".

לדברי קמחי, "התופעה הזאת צריכה להדאיג אותנו. העובדה שזוהי תופעה מוכרת בכלכלה העולמית לא יכולה לנחם אותנו. ישראל מצאה לעצמה כל מיני פתרונות ייחודיים עבור עצמה, וצריכה למצוא גם כאן פתרון ארוך טווח שיאפשר לדרג את מצב השכירים.
"אנחנו כל הזמן דוחפים אוכלוסיות להיכנס לשוק העבודה - ואכן היתה עלייה בשיעור התעסוקה - אבל כשהן מגיעות לשם, בלי השכלה מתאימה ובלי כלים מתאימים של הכשרה, הן יכולות לעבוד רק בתפקידים שבהם מקבלים שכר נמוך. אז היה שיפור במספר העובדים, אבל כולם משתכרים מעט".

האם העלאת שכר מינימום יכולה לשפר את המצב?

"העלאת שכר המינימום היא החלטה פוליטית ולא כלכלית כיום. לגיטימי שהממשלה תתערב כשהשכר מגוחך. השאלה שנשאלת כיום היא אם התוספת תהיה 200 שקל או 1,000 שקל, וזאת שאלה חשובה. החשש הוא מפגיעה בתעסוקה אם השכר יקפוץ מהר מדי וגבוה מדי. אנחנו לא מכירים מהעולם הקפצה כל כך משמעותית, וזה גם לא קרה בצורה הזאת בעבר.

"כמו כל דבר בכלכלה, גם הנושא הזה צריך להיעשות בזהירות ואחריות. לא ייתכן שיו"ר ההסתדרות יציע 1,000 שקל כי שר האוצר הציע 200 שקל. הם ייפגשו באמצע, וניתן רק לקוות שבינתיים לא נשלם מחיר גבוה מדי".

אמיל סלמן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם