מחקר: עובד דומיננטי = "אסרטיבי". עובדת דומיננטית = "שתלטנית", "דורסנית" או "אנוכית"

מחקר חדש מוכיח: נשים משלמות מחיר על גילויי אסרטיביות במקום העבודה, בעוד גברים זוכים בשבחים ■ "המסר שמקבלות נשים דומיננטיות: הורידו פרופיל. הן משלמות קנס על הצלחה"

הילה ויסברג

בתחילת אוקטובר עורר מנכ"ל מיקרוסופט, סטיה נאדלה, מהומה תקשורתית לא קטנה. בהופעתו בכנס למען נשים בתעשיית הטכנולוגיה, טען נאדלה כי עובדות לא צריכות לבקש העלאה בשכרן, אלא "לתת אמון במערכת, שתדע לתת להן את ההעלאות הנחוצות להן ככל שהן מתקדמות". נאדלה אפילו הרחיק לכת והוסיף שעצתו לנשים היא בגדר "קארמה טובה".

הביקורת הנזעמת על דבריו - בעיקר מצד נשים - לא איחרה להגיע, ונאדלה המבוהל מיהר לרדת מהעץ, והבהיר: "גברים ונשים צריכים לקבל שכר שווה על עבודה שווה. מי שחושבת שמגיעה לה העלאה, צריכה לבקש אותה". אלא שנראה כי האמירה המרה של נאדלה היתה יותר מפליטת פה, ומבטאת את הגישה הרווחת בקרב מנהלים, גברים ונשים כאחד, כלפי נשים המעזות לעמוד על שלהן: הסתייגות במקרה הטוב, וענישה במקרה הרע.

מחקר חדש שערכה החוקרת ואשת ההיי־טק האמריקאית ד"ר קיראן סניידר, מראה בבירור שנשים משלמות מחיר כבד על גילויי אסרטיביות ודומיננטיות, בעוד גברים זוכים בשבחים על התנהגות זהה. המחקר, שפורסם באחרונה במגזין "פורבס" תחת הכותרת "מלכודת הנוקשות" (The Abrasiveness Trap), בחן מאות משובים שקיבלו עובדי היי־טק ממנהליהם, וגילה כי המסר העיקרי המועבר לנשים מצליחות בתעשייה הוא: הורידי פרופיל.

סניידר ביצעה את המחקר באופן הבא: היא ביקשה מחבריה הרבים המועסקים בחברות טכנולוגיות למסור לידיה משובים שקיבלו ממנהליהם בשנים האחרונות — שככלל היו כמעט תמיד חיוביים, אך כללו גם היבטים ביקורתיים. היא אספה 248 משובים מ–180 איש, מהם 105 גברים ו–75 נשים, שעבדו ב–28 חברות טכנולוגיה שונות.

צילום: איור: אילה טל

התוצאות היו חד־משמעיות: מתוך 94 משובים שקיבלו נשים וכללו ביקורת, ב–71 משובים (75%) הביקורת טענה כי על העובדות להוריד פרופיל. סוג כזה של ביקורת הופיע פעמיים בלבד במשובי הגברים. לעומת זאת, רוב מוחץ ממשובי הגברים (81 מתוך 83) כלל רק ביקורת בונה העוסקת בפיתוח כישוריהם. מבין 94 המשובים הביקורתיים שקיבלו נשים, כרבע בלבד (23 משובים) כללו רק ביקורת בונה.

עוד התברר שלמגדר של המנהל (היותו גבר או אישה) אין כל השפעה על סוג המשוב לעובדים ולעובדות. המסקנה, אם כך, היא שנשים וגברים כאחד שבויים בסטריאוטיפים, ונוטים לתפוש עובדות דומיננטיות באופן שלילי.

סניידר מספקת דוגמאות לביקורות שקיבלו נשים: "העמיתים שלך חשים שאת לא נותנת להם מספיק מקום; לעתים צריך לסגת מעט, כדי לתת גם לאחרים את ההזדמנות להנכיח עצמם; את צריכה לשים לב לטון הדיבור שלך. לעתים נראה שאת מצטיירת כקשה מדי".

הממצאים של סניידר מתיישבים עם תחושותיהן של נשים רבות מתעשיית הטכנולוגיה ומחוצה לה, כי הן נשפטות לשלילה בידי מנהליהן כשהן באות בדרישות או מראות ביטחון. "לפני כשנה ביקשתי מהמנהלת שלי העלאה בשכר. זו היתה העלאה מוצדקת מאוד בעיני, אחרי חודשים של עבודה מאומצת", מספרת הדס, 32, עובדת בחברת היי־טק. "להפתעתי, נתקלתי בתגובה עוינת. היא אמרה לי שהבקשה שלי לא לגיטימית ושאני מפונקת. לא הבנתי מה עשיתי שעורר בה הסתייגות כזאת. בסך הכל ביקשתי העלאה. האם גם גבר היה נתקל בתגובה כזאת?"

הוא משכנע, 
היא דוחפת

סניידר, כצפוי, אינה האישה הבכירה הראשונה להתקומם נגד הענישה החברתית המוטלת על נשים המעזות להפגין כוח או להראות נוכחות. למעשה, המאמר שלה מצטרף לשורה מכובדת של מאמרים אקדמיים ושל קמפיינים מהתקופה האחרונה, המוחים נגד הנטייה לקטלג לרעה נשים דומיננטיות תחת מונחים כמו "שתלטנית", "דורסנית" ו"אנוכית".

קמפיין בולט שעסק בכך יזמה במארס סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, שריל סנדברג, להחרמת המלה "Bossy", המיוחסת לדבריה כמעט אך ורק לנשים. סנדברג, שמאז ילדותה הוצמד לה הכינוי "Bossy", מתקוממת כבר שנים נגד המוסר הכפול הידוע: גברים דומיננטיים הם מנהיגים, ונשים דומיננטיות הן שתלטניות (Bossy). "כמי שנקראה שתלטנית לא מעט בילדותה, אני יודעת שזו לא מחמאה", כותבת סנדברג בספרה "לפרוץ קדימה".

סרטון שהפיצה חברת פנטן בסוף 2013, תחת הסלוגן "אל תתני לתוויות לעצור אותך", הראה גברים ונשים בעמדות ניהול, כשהוא "משכנע" והיא "דוחפת"; הוא "משקיען" והיא "אם אנוכית", וכן הלאה. הסרטון נהפך ללהיט רשת ויראלי.

וישנו כמובן המחקר האקדמי, שמראה כי הענישה החברתית כלפי נשים דומיננטיות מתרחשת בכל תחום כמעט, והיא אינה ייחודית רק להיי־טק, שבה עסק המחקר של סניידר. "מחקרים רבים שפסיכולוגים שונים ואני ביצענו מראים שנשים המכונות 'פעלתניות' (agentic women) נתפשות כדומיננטיות יותר, ארוגנטיות יותר ודורשניות יותר מגברים המתנהגים בדיוק כמותן", אומרת לורי רודמן, פרופ' לפסיכולוגיה מאוניברסיטת רוטגרס בניו ג'רזי, המתמחה בסטריאוטיפים מגדריים.

רודמן אמרה 
ל–TheMarker כי "מה שסניידר מכנה 'מלכודת הקשיחות', אני מכנה 'ענישה בגלל דומיננטיות' (Dominance Penalty). כלומר, כשנשים מתנהגות באופן נמרץ ויזמי, תכונות נחוצות להנהגה, הן חושפות עצמן לדעות קדומות ולאפליה במקום העבודה. הנשים האלה נמצאות במלכוד: אם לא יהיו פעלתניות, הן ייתפשו כבלתי כשירות לתפקיד, ואם כן יהיו כאלה, הן עלולות לעוף כי לא יחבבו אותן".

בניגוד למחקר של סניידר, שבו ייתכן שהנשים פשוט היו דומיננטיות יותר מהגברים שהשתתפו בו, במחקריה של רודמן נבחרים מראש נשים וגברים "שווים" מבחינת נטייתם לדומיננטיות.

מה העלו המחקרים שביצעת?

"במחקר שביצענו ב–2011 ופורסם באחרונה (ב"Journal of Experimental Social Psychology") מצאנו שתכונות המעידות על דומיננטיות נתפשות כבעלות סטטוס גבוה יותר, אבל התכונות האלה שמורות לגברים בלבד ואסורות לנשים. לכן, נשים דומיננטיות נתפשות כחזקות מדי, הרי לנשים אסור להיות חזקות מדי. במלים אחרות, נשים דומיננטיות מאתגרות את הסטטוס־קוו המגדרי.

"בנוסף, מצאנו שאישה בעמדת הנהגה שאינה בעלת כישורים גבוהים אינה סובלת מענישה חברתית, אבל אישה בעמדת הנהגה עם כישורים גבוהים תסבול מענישה, כי היא מאיימת. רק אישה כזאת מערערת את הלגיטימיות של הססטוס־קוו. השורה התחתונה היא שהמסר לנשים במרבית מקומות העבודה די ברור: עליכן לדעת את מקומכן".

צילום: איור: דן לוינשטיין

זאת גם הסיבה לכך שהדרישה של נשים מסוימות להעלאת שכר לא מתקבלת היטב?

"נכון. החוקרת אמילי אמאנאטולה, מבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת טקסס, מצאה שאנשים לא אוהבים נשים שמנהלות משא ומתן על שכרן, כי הן נתפשות כדחפניות (pushy) ודורשניות. תחשבי רגע על האמירה של מנכ"ל מיקרוסופט נאדלה - 'נשים, אל תבקשו העלאה'. האם הוא היה אומר אותו הדבר לקבוצת גברים? בחיים לא. אגב, נאדלה גם טען ש'הכוח הנשי' טמון בכך שנשים לא מבקשות. כאן בדיוק טמון המוסר הכפול: נשים אהודות כשהן לא מבקשות, אבל גם לא משיגות את מטרותיהן. כשהן מבקשות - הן מותקפות".

זו גזירת גורל? מה אפשר לעשות?

"הפתרון המובן מאליו הוא לחתור לכך שהסטטוס החברתי של נשים ישתווה לזה של גברים בחברה, אך אני לא עוצרת את נשימתי בציפייה לכך. זה ייקח זמן. בינתיים צריך לחנך אנשים לגבי הסטנדרט הכפול שמולו נשים בעמדת הנהגה עומדות. אמירות מהסוג שהשמיע נאדלה מקוממות, אבל יש גם מקום לאופטימיות. למשל, מנהל משאבי האנוש של גוגל בניו יורק, בריאן וול, השיק באחרונה יוזמה לניפוץ ההטיות שיש לעובדי גוגל כלפי צרכנים, קולגות או מועמדים לעבודה (על פי הבלוג של גוגל, יותר מ–26 אלף עובדי גוגל השתתפו זה מכבר בסדנאות לניפוץ הטיות וסטריאוטיפים אודות אחרים, ה"ו)".

לא בכדי, אומרת רודמן, היה זה וול שיזם את הפרויקט לניתוץ הסטריאוטיפים שנערך בגוגל. לדבריה, "וול הוא סטודנט לשעבר של הפרופ' לפסיכולוגיה מאוניברסיטת ניו יורק מלינדה היילמאנס. היא היתה הפסיכולוגית החברתית הראשונה שמצאה כי יש רתיעה חברתית מנשים המצטיירות כחזקות מדי. היא מצאה שאישה מצליחה בעיסוק שנחשב גברי נתפשת בידי המנהלים שלה כעוינת, מניפולטיבית וקרת מזג, אבל גבר בתפקיד זהה לא נתפש באופן הזה. בשל כך, קראה היילמאנס לענישה החברתית הזו 'קנס על הצלחה'".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker