מתמקחים ביחד |

מה זה בעצם הסכם קיבוצי?

ועדים, משא ומתן קולקטיבי ותנאים משופרים ■ עובדים רבים במשק חותמים באחרונה על הסכמים קיבוציים ■ עכשיו רק נשאר להבין מה זה בכלל

ליאור לרנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליאור לרנר

הסכם קיבוצי הוא חוזה עבודה שנחתם בין ארגון עובדים לבין מעסיק או ארגון מעסיקים. בניגוד לחוזה עבודה אישי, הסכם עבודה קיבוצי נחתם בתום תהליך התמקחות קולקטיבי, המנוהל על ידי ועד או ארגון עובדים, ותקף לגבי קבוצה רחבה של עובדים. מטרתו של ההסכם הקיבוצי היא לשפר את תנאי העובדים, ולהגביה אותם מרצפת התנאים הקבועה בחוק או המקובלת במקום העבודה הספציפי. בתום המשא ומתן הקיבוצי נחתם הסכם עבודה מחייב, התקף בדרך כלל לשלוש שנים ומאושר על ידי משרד הכלכלה. ההסכם הזה עוסק במגוון תחומים ובהם שכר, תנאי פנסיה, ימי חופשה ונושאים נוספים, ולמעשה יוצר חוק לכל דבר במקום עבודה או בענף מסוים, האוסר לחרוג ממנו.

בישראל ישנם שני מודלים עיקריים של הסכמים קיבוציים: המודל הענפי, שבמסגרתו חותם ארגון העובדים היציג באותו הענף (רק ההסתדרות עושה זאת) על הסכם עבודה עם ארגון מעסיקים ארצי, כמו התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר, אשר קובע תנאים המחייבים את כל בתי העסק והחברות הפועלות באותו ענף. אם שר הכלכלה מוצא לנכון לעשות זאת, בסמכותו להוציא "צו הרחבה" המחיל את ההסכם על בתי עסק נוספים או על ענפים נוספים במשק. דוגמה לכך היא צו ההרחבה שהוציא שר הכלכלה נפתלי בנט בפברואר 2014, המחיל הסכם ענפי שנחתם בין ההסתדרות לעובדי הניקיון במגזר הציבורי, גם על עובדי הניקיון במגזר הפרטי.

המודל הזה היה מקובל ושכיח בישראל עד שנות ה-80 של המאה הקודמת, ואף זכה לעידודן של הממשלות אשר היו בעלות אוריינטציה סוציאליסטית. הסיבה לכך היא התפישה כי ארגוני מעסיקים וארגוני עובדים מסוגלים להגיע להסכמות רחבות ומקובלות יותר, וכי הסכמות אלה טובות יותר מאשר התערבות של המחוקק בתנאי העבודה של ענפים שבהם הוא לא בקיא דיו.

להרים את התנאים מהרצפה. עובדי חברת פלאפון מפגיניםצילום: דניאל בר און

מודל נוסף של הסכמים קיבוציים הוא המודל הוולונטרי, שבמסגרתו חותמים עובדים על טפסי הצטרפות לארגון עובדים. החוק קובע כי לאחר שהשיגו שליש מהחתימות, יכולים העובדים להקים ועד שייצג אותם מול ההנהלה. הוועד רשאי לנהל משא ומתן עם ההנהלה ולחתום עמה על הסכם, אשר תקף אך ורק עבור העובדים שמייצג הוועד ועבור מקום העבודה הספציפי שבמסגרתו הוא פועל. דוגמה לכך היא ההסכם הקיבוצי שנחתם ברשת פיצה האט בחודש אוגוסט האחרון.

במסגרת מודל זה ישנם כמה ארגונים הרשאים לייצג עובדים בישראל. הגדול והוותיק שבהם הוא הסתדרות העובדים החדשה. ארגונים נוספים שמאגדים עובדים וחותמים על הסכמי עבודה קיבוציים הם כוח לעובדים, ההסתדרות הלאומית וארגון מען. במרוצת השנים גברה הביקורת סביב שיטת העסקה זו, בעיקר בשל "הקביעות" שיצרה לעובדים מסוימים והקשתה מאוד לפטר אותם. עם זאת, כיום נחתמים הסכמים רבים אשר יוצרים מחד – ביטחון תעסוקתי לעובד, ומאידך – גמישות ניהולית המאפשרת לפטר עובדים לא מתאימים. נוסף על כך, בהסכמים קיבוציים רבים ישנם גם מנגנונים המאפשרים לתגמל עובדים שהמעסיק סבור שהם ראויים לכך.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker