"הסתכלתי על הסכום המום וחשבתי: זה מה שאני שווה?"

באמצע החיים החליט ההיי־טקיסט אריאל ליבמן ללכת אחרי לבו ולהיות מורה ■ תלוש המשכורת הגיע - ועמו האגרוף בבטן ■ "זה לא רק סכום. השכר הנמוך עושה משהו לדימוי העצמי", הוא אומר ■ האם שכירים הם בסך הכל מוצרים - וככל שהם עולים יותר, הם מרגישים גם שווים יותר?

הילה ויסברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

רגע לפני משבר גיל 40 החליט אריאל ליבמן, 42, לוותר על משרה אטרקטיבית בהיי־טק לטובת משרה הרבה פחות נוצצת ומכניסה: מורה למתמטיקה. ההחלטה גבתה ממנו, כצפוי, מחיר כלכלי משמעותי. משכורת המהנדס הנדיבה שקיבל נחתכה בכשני שלישים, וכיום היא כ–8,000 שקל ברוטו.

"העבודה בהיי־טק היתה עבורי טכנית מדי. רציתי לעבוד עם אנשים. רציתי לעשות שינוי בעולם", מספר ליבמן, נשוי ואב לארבעה. "במקביל, בני הבכור בדיוק עמד לעלות לכיתה א' ותהיתי לאיזו מערכת אני שולח את הילד שלי. שמעתי על תוכנית להסבת אקדמאים להוראה, והחלטתי ללכת על זה".

כמי שעבד בהיי־טק יותר מעשור ואף נשוי לעובדת היי־טק, לליבמן יש עתודות כלכליות - בכל זאת, הנפילה הדרסטית ברמת השכר היתה בגדר חוויה מערערת. "כשקיבלתי את התלוש הראשון אמרתי לעצמי: 'זה מה שהעבודה שלי שווה? זה מה שאני שווה? זה היה רגע של הלם'", הוא מספר. "ברגעי משבר אני אומר לעצמי: 'ביומיים בשבוע בהיי־טק אני מקבל משכורת כזו, וזוכה בהערכה חברתית גבוהה הרבה יותר. למה אני מתעקש על הוראה?'"

אריאל ליבמןצילום: דודו בכר

בשורה התחתונה, מודה ליבמן, המספר הנקוב בתלוש השכר הוא לא רק עניין כלכלי. "השכר הנמוך והיותך חלק ממערכת ציבורית דלה במשאבים, עושה משהו לדימוי העצמי", הוא אומר. "אדם הוא חיה חברתית, קשה להתנתק מהצורך באישור חברתי. אני מודה שלעתים כששואלים אותי מה מקצועי, אני מתקשה להשיב 'אני מורה' ובמקרים אחרים אני אומר זאת בגאווה.

"הקושי אינו כרוך רק בשכר. מדובר במערכת סיזיפית ושוחקת. לו שכרי הנוכחי כמורה היה נשאר כמו זה בהיי־טק, ולו הייתי מצליח ללמד באוטופיה החינוכית שאליה אני שואף, רמת האושר שלי היתה עולה משמעותית".

האם הוא מתחרט? לא כרגע. "זה מה שאני בוחר לעשות כעת", הוא אומר. "מערכת החינוך חשובה מדי עבורי, אבל לבחירה שלי יש מחיר, ואין זה מופרך שאחזור להיי־טק בשלב זה או אחר".

"חברים שגדלו אתי מרוויחים כפול ממני"

כפי שמציין ליבמן, הסכום הנקוב בתלוש השכר הוא לא רק חומרי, אלא גם סמלי. לכל עובד יש תג מחיר, והמשמעויות הנגזרות מתג המחיר הזה הן גם רגשיות. "עובדים שכירים הם מעין מוצרים. לכאורה, ככל שהם עולים יותר - כך הם שווים יותר", אומר פרופ' יונתן סמילנסקי, מנהל המרכז לפיתוח קריירה בפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. "אבל תחושת השווי היא יחסית. לרוב האנשים לא תהיה בעיה להכיר בכך שיש מקצועות שבהם משתכרים הרבה. בדרך בכלל בתעשיות שעוסקות בכסף, כמו פיננסים, גם השכר גבוה, אבל עובדים יתקוממו אם יגלו שהקולגה, המבצע את אותו תפקיד כמותם, מרוויח יותר מהם".

אולג (שם בדוי), 30, מהנדס בחברה טכנולוגית מובילה, הזדעק כשגילה שמהנדסת שגויסה זמן קצר אחריו לצוות משתכרת כ–200 שקל יותר ממנו. "הייתי מוכן להתפטר על זה", הוא מספר. "לא מזיז לי שיש מנכ"לי בנקים ואנשי עסקים שמרוויחים מיליונים, אבל לא הייתי מוכן לשאת את התחושה שמישהי שלא בהכרח טובה יותר ממני ופחות ותיקה ממני - מרוויחה יותר. זה עניין מעצבן ועקרוני. נלחמתי על כך ששכרי יועלה".

גם בין חברים ובני משפחה מתעוררים לא פעם רגשות קנאה וטינה נוכח קיומם של פערי שכר גדולים. "לכן אנשים מעדיפים שלא לדבר על שכר", אומר סמילנסקי. "אנשים שמשתכרים הרבה לא בהכרח ירצו להשתחצן, ואנשים שמשתכרים יחסית מעט - לא ירצו להרגיש שווים פחות".

"לפעמים במפגשים עם החבר'ה שלי מהבית מדברים על כסף. לא מדברים על זה במפורש, אלא בין השורות. זה מתסכל להכיר בכך שחברים שגדלו אתי מילדות מרוויחים כפול ממני", מספר אורי (שם בדוי), מנהל במגזר הציבורי שמשתכר כ–15 אלף שקל ברוטו בחודש. "אני אומר לעצמי: 'איפה הם ואיפה אני?' זה צורם לראות שהם קנו בתים ומכוניות והסתדרו - ואני רחוק מכך".

גם החברים "העשירים" לא תמיד מרגישים בנוח מול חברים שמשתכרים פחות מהם. "אני מרגישה שאני צריכה להתנצל על כך שאני מרוויחה טוב ושאנשים סביבי מצפים ממני לשמוע שמכרתי את נשמתי לשטן התאגידי, כשזה בכלל לא המקרה", אומרת נעמה (שם בדוי), מנהלת בחברת טכנולוגיה.

נעמה היא המפרנסת הראשית במשפחתה, ולדבריה, "זה בכלל לא עניין אצלנו". אבל לעתים קרובות לכסף יש גם השפעה על יחסי הכוחות בתוך המשפחה. "כל עוד הרווחתי טוב, היה ברור שבן הזוג שלי ואני שווים ואנחנו מתחלקים בכל - כמו בקניות לבית ובמטלות", מספרת דורית (שם בדוי). "אבל מרגע שעברתי לעבודה מכניסה פחות ושכרי נחתך בחצי, הרגשתי שהמעמד שלי בבית נפגע והחלוקה השוויונית עומדת במבחן. איש לא גרם לי להרגיש ככה, אני זאת שהרגשתי פחות שווה. כסף הוא כוח, ואני איבדתי את הכוח".

"אם אין לך כסף - אתה כישלון"

לא פעם אנחנו נתקלים באנשים שכבר הרוויחו ממון שיכול להספיק לכל חייהם, אך ממשיכים לבקש עוד. "אנשים רוצים עוד כסף כי הוא מסמן עבורם הצלחה", אומר פרופ' דויד לייזר, מומחה לפסיכולוגיה כלכלית מאוניברסיטת בן־גוריון. "בנוסף, עושר הוא לעולם יחסי, כך שגם מי שגר בשכונת יוקרה לצד מישהו עם בית יפה ממנו, ישמח לשדרג את הבית כדי להשתוות לשכן. אנשים תמיד משווים את עצמם לקבוצות הייחוס החברתית".

ד"ר ישראל כ"ץ, פסיכולוג חברתי וסוציולוג מהאוניברסיטה העברית ויועץ ארגוני, מסביר כי הנטייה הישראלית להעריץ עושר ולהאדיר עשירים היא עניין תרבותי חדש יחסית, ונובע מאימוץ ערכים אמריקאים־קפיטליסטיים. "כיום אם יש לך כסף, אתה אדם חשוב - 'עשית את זה'; ואם אין לך כסף - אתה כישלון. סרגל הערכים המגדיר ההצלחה השתנה, ויש לכך מחיר - ההסתכלות על מושג ההצלחה נעשתה צרה מאוד. עושר רוחני אינו אופציונלי, אלא רק עושר חומרי".

כ"ץ מוסיף: "מדעי הרוח נחשבו בזמנו לפסגת האקדמיה, וכיום הם בקריסה. מעמדם של סופרים, משוררים ושאר אנשי רוח התערער מאוד, והתוצאה היא חברה ללא שאר רוח. בחברה מטריאליסטית ברור מאליו שחשוב יותר להיות היי־טקיסט מלהיות מורה. מרבית האנשים לא רוצים להיתפש חברתית ככישלון, אז חלקם יהיו מוכנים להסתפק בעבודה פחות מספקת או חשובה חברתית, כדי להרוויח יותר כסף. מורים, עובדים סוציאלים, אחיות וכן הלאה - מקבלים את המסר שעבודתם לא באמת חשובה, וכתוצאה מכך לאנשים טובים יש פחות מוטיבציה לעסוק במקצועות הקריטיים האלה.

"בנוסף, היחס החברתי והתקשורתי כלפי עברייני מס קל יחסית. מפורסמים שהעלימו מס לא משלמים על כך כמעט כל מחיר חברתי. הם נתפשים כמי ש'ניצחו את המערכת' וממשיכים למלא אולמות ולמשוך קהל. בעבר אנשים כאלה נחשבו מגונים. יותר מכך - כל אדם שהרוויח כסף וחי בפאר מסוים, נחשב מגונה ונצלני.

"בשנות ה–50, הח"כ דאז אליעזר ליבנה, מראשי מפא"י, עורר שערורייה כשהתגלה שהוא מחזיק ברשותו בית בירושלים, שנתפש כראוותני מדי - אלה היו הנורמות", מוסיף כ"ץ. "כיום פוליטיקאים, דוגמת שר הביטחון לשעבר אהוד ברק, מתגוררים במגדלי יוקרה. סיפורים על מנהלים שוויתרו על כסף ומותרות במטרה להפוך למורים ולממש אידיאלים הם בגדר קוריוז".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker