סקס, סמים וכסף |

המקום היחיד שבו תלושי השכר נחשפים

האפליקציה הפופולרית סיקרט מבטיחה אנונימיות ומעוררת שיחות רבות, גם על כסף - אך גם שם לא נפלו לגמרי חומות הסודיות של השכר ■ אולי זו רק שאלה של זמן? הדור הנוכחי שואף לשכר שקוף

רותי לוי
רותי לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רותי לוי
רותי לוי

פוסט אנונימי שפורסם לפני כמה שבועות באפליקציית סיקרט - הרשת החברתית שמאפשרת לנהל שיחות עם רשימת אנשי הקשר וחברי הפייסבוק מבלי להזדהות - איים להסיר את חומות המידע במקום העבודה שלנו: "עובדי עיתון 'הארץ־TheMarker', ההנהלה לא רוצה שנדבר על השכר שלנו, אז בואו נעשה את זה כאן", נכתב בפוסט. עד מהרה הוא זכה לעשרות תגובות: פרחים, ציפורים, עצמות וכוכבים - הדמויות שיצרה האפליקציה - דנו על היקף התגמול הכספי בשעות נוספות, הסכום שממנו נגזרות ההטבות הסוציאליות, כמות ימי החופש שניתנו להם במיקוח, והשכר החודשי של עורכים, כתבים וגרפיקאים במערכת.

זה לא קורה רק אצלנו. הרשת החברתית האנונימית, שמיצבה את עצמה כחממה לשיחות סקס חסרות בושה ולרכילות מרושעת, מאיימת לפרק עוד מחיצת סוד אחת - שכר העובדים בחברות. משתמשים שונים מנסים לברר מה שיעור ההעלאה שקיבלו עמיתיהם לעבודה, מהם פערי השכר ביניהם וכמה משתכרים הבוסים. אבל האמת היא שמרבית המשתמשים לא חושפים את שכרם - וגם אלה שכן, לא מציינים את מקום עבודתם. אפילו בסיקרט שכר הוא עדיין סוד שמור.

יש מי שחושב שטוב שכך: "שיחות שכר תחת מעטה של אנונימיות, כמו בסיקרט, יכולות לסייע להתייעצויות לקראת כניסה לעבודה חדשה, אך שיחות השוואה של משכורות בין קולגות הן דבר נורא ואיום", טוען דן אריאלי, פרופ' לכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק בארה"ב ומחבר הספר "לא רציונלי ולא במקרה". לדבריו, "השוואה יכולה לעשות טוב, אם בכלל, רק למי שנמצא בדרגת השכר הגבוהה ביותר, ואת כל היתר היא עשויה לאמלל".

לדברי אריאלי, גם אם אנו שבעי רצון מהשכר שלנו, הידיעה על כך ששכרם של האנשים שעובדים לידנו גבוה יותר תגרום לנו להרגיש מקופחים ולקנא בהם. "אנשים נוטים להאמין שהביצועים שלהם טובים יותר", הוא מסביר. "אפילו בזוגיות, כששואלים אנשים כמה הם תורמים לנישואים - הסכום הוא תמיד יותר מ–100%. ההתעסקות בהשוואות שכר יכולה להרוס את היכולת של העובד להתרכז, וכך לפגוע גם בפרודוקטיביות של הארגון".

אייל, שעבד במשרת עריכת תוכן בחברה קטנה, חווה זאת על בשרו: "חודש אחד הוחלפו בטעות המשכורות של חבר קרוב שלי עם עובד אחר, שניהם בתפקיד דומה. גילינו שהאחר מרוויח כמעט פי שניים מאתנו. זה נהפך לשיחת היום, פיתחנו שנאה לעובד השני ללא הצדקה. לא הצלחנו להתגבר על הכעס והמרמור - ובתוך חצי שנה שנינו עזבנו".

שקיפות מעלה את מודעות העובדים

מדוע נהפך תלוש השכר לסוד הארגוני השמור ביותר? "חינכו אותנו שלא יפה לדבר על שכר. עברנו מחוזים קיבוציים, שבהם הכל היה קבוע וידוע, לחוזים אישיים שייבאנו מארה"ב, עם סעיפי סודיות", מסביר אבי זיתן, יועץ אסטרטגי לארגונים ובעלים של חברת ההשמה קודקס. "רואים את זה כבר בשלב המיונים, כשאנחנו שולחים אדם להתראיין לתפקיד, מתחיל מבחן השקט - מנהלת משאבי האנוש מנחה אותו לא לדבר על השכר שלו, היא כבר 'תתחשבן עם חברת ההשמה' (על העמלה שנגזרת ממשכורת העובד; ר"ל).

"חברות דורשות דיסקרטיות בשל פערים מהותיים בשכר של העובדים, ובעיקר בין העובדים למנכ"ל", מוסיף זיתן. "בחברות ציבוריות שכר המנכ"ל מפורסם, אך שכר העובדים לא. נוצרת מלחמת יוקרה מלאכותית - החברה חושבת שאם תעלה את שכר המנכ"ל יחשבו שהיא מצליחה, ובמקום לאזן את המשכורות, הפערים רק מעמיקים".

פוסטים בסיקרט

מחקר שנערך בקליפורניה, ופורסם בסוף 2011, מגלה שחשיפת משכורות העובדים משפיעה לרעה בשלב המיידי רק על הדרג הנמוך של מקבלי השכר, אך לאורך זמן היא עשויה להביא לשינוי חיובי בארגון. המחקר התאפשר בעקבות הפיכת משכורותיהם של עובדי המדינה למידע ציבורי מאז 2008. קבוצת חוקרים מהאוניברסיטאות ברקלי ופרינסטון, בראשות הכלכלן דיוויד קארד, ניצלה את התזמון ופנתה אקראית לעובדים באוניברסיטת קליפורניה כדי לעדכנם בקיומו של אתר חדש המאפשר להם להתוודע למשכורות עמיתיהם. לאחר שאלה נחשפו למידע, ביקשו החוקרים לבדוק את עמדותיהם כלפי מקום עבודתם ושכרם. התוצאות לימדו כי עובדים שהשתכרו פחות מהשכר החציוני במחלקה ובדרג המקצועי שלהם העידו כי הם אינם שבעי רצון מהעבודה ומהשכר, ואף גילו נכונות לחפש מקום עבודה חדש. עבור עובדים שקיבלו את השכר החציוני או יותר ממנו לא נצפה כל שינוי בשביעות הרצון. כלומר, על פניו לשקיפות לא היה כל אפקט חיובי.

ואולם, החוקרים הסיקו מסקנה נוספת: עצם ההיחשפות לפערי השכר במקום העבודה הגבירה את המעורבות שגילו העובדים בשאלות הגינות השכר במקום עבודתם, ואף העלתה את הרגישות שלהם לפערים בחברה. העניין הגובר בסוגיות אי־שוויון התעורר ביתר שאת דווקא אצל הדרג הגבוה של מקבלי השכר. כלומר, לא על רקע קנאה, אלא מתוך שאיפה כנה להוגנות. "ייתכן כי חיוב המעסיקים לחשוף את השכר של עובדיהם יביא בסופו של דבר לשינוי ארגוני בשכר ובתמהיל העובדים", כתבו קארד וחבריו.

"הנהגת שקיפות בשכר מחייבת מנהלים לתת דין וחשבון על הפערים בתוך הארגון, לקשור באמת בין רמות השכר לביצועים של העובדים, ולא לתגמל לפי יכולת מיקוח או מזל", מוסיף זיתן. "זה כופה על החברה תהליך הבראה. כך, שקיפות מעודדת מצוינות והצלחה".

גם סודיות מעוררת תחושת קיפוח

אבל יש גם מקרים שבהם הגילוי על שכר עמית לעבודה מעורר שמחה: גלית, פרסומאית מתל אביב, מספרת על מתנה שנתן לה קולגה שעזב: "ביום לכתו הוא סיפר לי כמה הוא מרוויח. מבחינתי זאת היתה מתנת פרידה נהדרת כי אחרי שנים של פרנויה גיליתי שאני בעצם משתכרת היטב גם לעומת קולגות גברים - שכרנו היה זהה".

גלית לא חששה לחינם. בישראל נשים משתכרות כשליש פחות מגברים, ופעמים רבות סודיות מכסה על אפליה על רקע מגדרי או גזעי. חששותיה של גלית אינם ייחודיים לנשים או למיעוטים. מחקר של פרופ' אד לאולר מאוניברסיטת דרום קליפורניה מצא כי רוב האנשים מניחים שהם מרוויחים פחות ממקביליהם בעבודה, ומייחסים לקולגות שלהם משכורות גבוהות משכרם בפועל. עוד נמצא כי עובדים נוטים לייחס למנהליהם משכורות נמוכות משכרם בפועל.

"עובדים מרגישים מקופחים גם במצב שבו החברה מנהיגה מדיניות של סודיות בשכר", אומר פרופ' פיטר במברגר, חוקר להתנהגות ארגונית מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, שבחן כיצד סודיות בשכר משפיעה על ביצועי העובדים. "מצב זה דוחף דווקא את העובדים הטובים ביותר לעזוב, מכיוון שבאי־ודאות הם מאמינים שרק אם יעברו לארגון אחר הם ירוויחו יותר. מדיניות של שכר שקוף עשויה להפיג את החששות האלה.

פוסט בסיקרט

"שקיפות מלאה אינה בהכרח הפתרון ועשויה לעורר תחושות קנאה וכעס בין עובדים", מוסיף במברגר. "אך שקיפות חלקית עדיפה על סודיות מלאה - החברה קובעת נוסחה לגבי האופן שבו נקבעים השכר ומרכיביו, העובד מקבל משוב על ביצועיו, ויש לו הבנה ברורה במה הוא צריך להשתפר כדי להתקדם בדירוג ולהעלות את שכרו. שיטת עבודה זו מחייבת את המנהלים להיות טובים יותר. כשבוחרים להיות שקופים, חייבים להקים מערכת טובה להערכת ביצועים, וזה דורש השקעת משאבים בהערכה פרטנית של כל עובד".

לדברי גיל שלי, מנכ"ל משותף ובעלים בצבירן ייעוץ וסקרים, המקיימת סקרי שכר והטבות ביותר מ–400 חברות במשק, "תפקיד מנהל שכר והטבות הוא חדש יחסית, שהתחיל בחברות ההיי-טק והפארמה. מקצועיות כזאת אפשרית בחברות שמנהלות שוק משכורות מתוקן ומשוכלל, ויש יחס ישיר בין מספר העובדים ליעילות של ניהול המשכורות. בחברות כמו אינטל, יבמ או אלביט, המעסיקות אלפי עובדים, לא יכולים להיות פערי שכר גדולים מדי בתפקידים דומים. השמירה על סודיות בין העובדים כבר לא נובעת מניסיון לכסות על אי־שוויון פסול; חברות אלה כבר לא חוששות מה העובדים יגידו, אלא מכך שהמתחרות יגנבו להן עובדים".

האם לשיחות השכר בסיקרט יש כוח לחולל מהפכה? כל המרואיינים הביעו ספק. ואולם לדברי שלי, "הצעירים כיום לא חוששים לדבר על השכר שלהם. במקום העבודה הם עשויים לאמץ את הטאבו המסורתי, לפיו שכר הוא סוד. סיקרט היא לא בהכרח הדרך האמינה ללמוד על השכר של הקולגות או לנהל מאבקים, אבל היא תמונת מראה טובה להבדלי הדורות. שכר שקוף הוא הכיוון שאליו שואף הדור הנוכחי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker