הממשלה מעבירה הכי הרבה תקציבים להתנחלויות - והרבה פחות לעיירות הפיתוח

דו"ח מרכז אדוה: ההשקעה הממשלתית לנפש בהתנחלויות, ללא מענקי איזון, זינקה בכ–50% בשני העשורים האחרונים ■ ההשקעה ביישובים ערביים שולשה באותה תקופה ■ ד"ר סבירסקי: "ההתנחלויות האידאולוגיות משיגות בעזרת המדינה רמת חיים שכל האוכלוסייה היתה רוצה בה"

טלי חרותי-סובר

סדרי העדיפויות של הממשלה נחשפים דרך הכספים שהיא משקיעה באזרחים בהתאם למקום מגוריהם: המובילים הבולטים בשני העשורים האחרונים הם תושבי ההתנחלויות, ובייחוד ההתנחלויות הלא חרדיות; אחריהם היישובים הערביים, שההשקעה בהם קפצה בשנים האחרונות; ובהמשך, עיירות הפיתוח והערים הגדולות והמבוססות. הניתוח מתפרסם בדו"ח חדש של מרכז אדוה.

הדו"ח הדו־שנתי של אדוה, שעוסק באי־שוויון במימון ממשלתי של תקציבים מוניציפליים, בדק את רמת המימון לאורך שני עשורים - בין 1991 ל–2012 - בארבע קבוצות יישובים: פורום 15 הערים הגדולות והמבוססות, 25 ערי הפיתוח, היישובים הערביים (כולל מועצות אזוריות) וההתנחלויות (תוך הפרדה בין התנחלויות חרדיות ללא חרדיות).

מחברי הדו"ח, ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור אטיאס, מדגישים גם את הגידול הרב במספר התושבים בהתנחלויות: זינוק של 240% - מכ–100 אלף תושבים ב–1991 לכ–360 אלף איש ב–2012, לעומת גידול של 60% בכלל האוכלוסייה. עיקר הגידול באוכלוסייה התרכז בשלוש ההתנחלויות החרדיות - עמנואל, ביתר עילית ומודיעין עילית, שמספר התושבים בהן גדל ב–375%. בהתנחלויות הלא חרדיות נרשם גידול של 80% במספר התושבים בין 1991 ל–2012.

ביישובים הערביים, גדלה האוכלוסייה בכ–100% בשני העשורים שבהם עוסק הדו"ח, בעיירות הפיתוח נרשם גידול של 55%, וביישובים העירוניים המבוססים גדל מספר התושבים ב–35%.

התנחלות אלקנה
התנחלות אלקנהצילום: ניר קידר

פער בין התנחלויות חרדיות ללא חרדיות

השתתפות הממשלה במימון התקציבים המוניציפליים מורכבת משני חלקים: השתתפות מיועדת, שמשמשת למימון שירותים ממלכתיים הניתנים באמצעות הרשויות המקומיות, ובראשם חינוך ורווחה; ומענקי איזון, שתפקידם לצמצם את הגירעון המצטבר של רשויות מעוטות משאבים, והם אינם ניתנים לכל הרשויות. כך למשל, יישובי פורום ה-15 אינם זכאים למענקי איזון.

לפי הדו"ח, ב–2012 ההשקעה הממשלתית הגדולה ביותר לנפש, ללא מענקי איזון, היתה בהתנחלויות - 2,695 שקל לתושב בממוצע, זינוק של כ–50% לעומת 1991. ביישובים ערביים היתה ההשקעה לנפש 2,277 שקל, בעיירת פיתוח - 1,892 שקל, וביישובי פורום ה–15 1,684 שקל לנפש. ההשקעה הממשלתית ביישובים ערביים ב–1991–2012, ללא מענקי איזון, שולשה לעומת כ–750 שקל לתושב לפני 20 שנה. עיירות הפיתוח הן קבוצת היישובים היחידה שבה ירדה ההשתתפות המיועדת לנפש במהלך השנים.

מהדו"ח עולה כי בין התנחלויות חרדיות ללא חרדיות מתגלה לכאורה פער גדול: ההתנחלויות הלא חרדיות קיבלו מימון ממשלתי גדול פי 2.4 ממקבילותיהן החרדיות - 3,213 שקל לנפש לעומת 1,359 שקל לנפש ב–2012, בהתאמה, ללא מענקי איזון. אך ההסבר לכך הוא ככל הנראה טכני: בהתנחלויות החרדיות, ההשתתפות הממשלתית המיועדת, שמוקדשת בין השאר למימון שירותי חינוך, מועברת ישירות לשתי רשתות החינוך החרדי הגדולות - החינוך העצמאי של אגודת ישראל ומעיין החינוך התורני של ש"ס, ואינה נרשמת כסיוע שניתן דרך הרשות.

סיבה נוספת לפער בין התנחלויות חרדיות ללא חרדיות הוא שמוסדות חרדיים שאינם משתייכים לאחת משתי הרשתות הללו מסווגים כ"חינוך מוכר שאינו רשמי", וככאלה הם זכאים להשתתפות תקציבית ממשלתית חלקית בלבד - בין 55% ל–75% מההשתתפות הרגילה.

ההתנחלויות מקבלות יותר

מהדו"ח עולה עוד כי מענקי האיזון הצטמצמו מאוד בתקופה שבין המשבר הכלכלי של תחילת שנות ה–2000 לאינתיפאדה השנייה (2001–2003). היישובים הערביים נהנו בשנות ה–90 מגידול של כ–100% במענק האיזון, מ–746 שקל לנפש ב–1991 ל–1,464 שקל לנפש ב–2001. אך הקיצוץ התקציבי לא פסח עליהן, וב–2012 היה מענק האיזון לתושב ערבי 886 שקל לנפש בלבד. בעיירות הפיתוח היה מענק האיזון בשנה זו 671 שקל לנפש בלבד.

ההתנחלויות הלא חרדיות מקבלות את מענקי האיזון לנפש הגדולים ביותר - 1,108 שקל ב–2012, כ–50% יותר מאשר ההתנחלויות החרדיות, שבהן הסכום הוא 720 שקל לנפש בלבד.

הכנסות נמוכות ביישובים ערביים

מבדיקת הכנסותיהן העצמיות של היישובים השונים עולה כי באופן לא מפתיע, מצבם של יישובי פורום ה–15 הוא הטוב מבין ארבע הקבוצות שנבדקו, וההכנסה העצמית לנפש בהם היתה 5,401 שקל בשנה. עיירות הפיתוח נמצאות במקום השני, אך במרחק רב, עם הכנסה עצמית של 3,626 שקל לנפש.

ביישובי יהודה ושומרון והגולן נרשמה הכנסה עצמית של 2,690 שקל לנפש בממוצע, כשהכנסתם של היישובים הלא חרדיים גבוהה פי שניים מזו של החרדיים - 3,049 שקל לנפש לעומת 1,464 שקל לנפש. את הרשימה סוגרים היישובים הערביים, עם הכנסה עצמית של 1,406 שקל לתושב בלבד.

ההסברים לפער, שנכונים הן ליישובים הערביים והן לחרדיים, מוכרים: מחסור בשטחי מסחר או תעשייה, שמהם ניתן לגבות ארנונה מסחרית; ושיעורי עוני גבוהים, שמונעים גבייה אינטנסיבית של ארנונה מבתים פרטיים לעומת הקלות רבות הנדרשות במסי עירייה ותשלומים אחרים.

מול ההכנסות, עומד סעיף ההוצאה העירונית לנפש. כאן נמצא כי ההשקעה הגדולה ביותר של הרשות בתושביה ב–2012 היתה בהתנחלויות הלא חרדיות - 7,416 שקל לאדם. סכום זה היה גבוה אף מההשקעה של יישובי פורום ה–15 בתושביהם - 7,066 שקל לאדם. ההוצאה לנפש בהתנחלויות החרדיות היתה 3,596 שקל לאדם, נמוכה אף מזו של היישובים הערביים, שהיתה 4,688 שקל לאדם. עיירות הפיתוח היו במקום טוב באמצע, עם 6,443 שקל לאדם.

לדברי סבירסקי, "התנחלויות האידאולוגיות, הלא חרדיות, משיגות בעזרת סיוע מסיבי של המדינה רמת חיים שכל האוכלוסייה בישראל היתה רוצה. עד 1997, עיירות הפיתוח היו המפעל ההתיישבותי הגדול, אך כיום הן נמצאות בעמדת נחיתות בכל הפרמטרים שאותם ציינו מול ההתנחלויות האידאולוגיות. זה חלק מההסבר מדוע ההתנחלויות (למעט החרדיות) הן במעמד סוציו־אקונומי בינוני־גבוה, ואילו עיירות הפיתוח הן מעמד בינוני־נמוך".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום