"הומופוביה קיימת גם במקומות שבהם לא היית מצפה למצוא אותה - כמו בהיי־טק" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הומופוביה קיימת גם במקומות שבהם לא היית מצפה למצוא אותה - כמו בהיי־טק"

הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים סובלים עדיין מאפליה חמורה במקומות העבודה - כך קובע מחקר חדש על קהילת הלהט"בים ■ בין השאר מדווחים עובדים על אווירה לעגנית ואי־קבלה לעבודה תוך ציון מפורש על סירוב להעסיק הומוסקסואלים ■ מנכ"לית חו"שן: "מנהל בכיר אמר לי 'מה, יש לך ילדים? העולם השתגע?'"

15תגובות

דורין, 29, טרנסג'נדרית שעברה תהליך לשינוי מין לפני עשור, הידרדרה לעבודה בזנות לאחר שחיפושי עבודה ממושכים בתל אביב הסתיימו בהתעלמות במקרה הטוב - או בהסתייגות בוטה במקרה הרע. דורין מספרת כי אמנם מעסיקים פוטנציאליים לא נקבו בסיבה המפורשת שבגינה דחו את מועמדותה, אך הרתיעה ממנה היתה ברורה.

"נכנסתי לחנויות שתלו שלטי דרושים, בכל מקום נדחיתי", מספרת דורין. "היו אנשים שנעצו בי מבט מבוהל והסתודדו ביניהם, והיו שאמרו שיחזרו אלי - ומעולם לא חזרו. בניגוד להומוסקסואלים, שחלקם יכולים להסתיר את זהותם המינית, הטרנסג'נדרית חשופה ולכן פגיעה מאוד לטרנספוביה (פחד והסתייגות מהטרסג'נדר - ה"ו). לא נותרה לי ברירה אלא לעסוק בזנות. אחרת הייתי פשוט מתה ברעב".

רק בזכות תושייתה של אמא של דורין, שהתעקשה כי תעבוד כמטפלת הסיעודית של סבתה באופקים, דברים החלו להסתדר. "סבתי לקתה באירוע מוחי, ואמי התנתה את התשלום לחברת הסיעוד בכך שאהיה המטפלת שלה. כך קיבלתי את העבודה. החברה למדה להכיר אותי ולהעריך את עבודתי, ובהמשך הפנתה אותי לטיפול בקשישה אחרת".

REUTERS

אך הטיפול בקשישה הנוספת לא האריך ימים. "כשהגיעה למשפחת הקשישה השמועה עלי, פוטרתי. היא אמרה - 'אנחנו כבר לא צריכים מטפלת לצהריים'. כרגע אני מרוצה, אך חרדה מהמחשבה שסבתי חלילה תמות, ומה יקרה אז? עלולים לפטר אותי ברגע".

מסלול החתחתים שעברה דורין רווח מאוד בקרב אוכלוסיית הטרנסג'נדרים בישראל, שנחשבת לאוכלוסייה הפגיעה ביותר לאפליה בשוק העבודה מתוך קהילת הלהט"בים (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים). ואכן, סקר של נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה מתחילת 2014 מצא כי טרנסג'נדרים מדווחים על אפליה בשוק העבודה בשיעורים גבוהים מאוד, של 60% עד 70%. לפי הסקר, 65% מהטרנסג'נדרים העידו על אפליה בשלב חיפוש העבודה ו-63% אמרו כי חוו אפליה בשלב הקידום. מהסקר עולה כי גם הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים דיווחו על אפליה בשיעורים משמעותיים, אך נמוכים מאלה של הטרנסג'נדרים: כרבע מהם התייחסו לאפליה בשלב הקידום ועוד 18% בשלב חיפוש העבודה.

הסקר העלה גם כי המועסקים מקרב הקהילה חשופים להתנהגויות פוגעניות במקום העבודה, כמו הומור גס על חשבונם, הטרדות, העלבות ואיומים מילוליים. כ-40% מכלל הנשאלים (ללא טרנסג'נדרים) סבלו מהתנהגות כזו מצד קולגות, ועוד כרבע מצד הממונה עליהם.

גם בהיבט הזה, הטרנסג'נדרים סובלים יותר: 58% מהם סיפרו כי הם סובלים מהומור על חשבונם מצד קולגות (32% סובלים מהומור מצד ההנהלה ו-21% סובלים מאיומים מילוליים מצדה) ו-40% סיפרו כי נדרשו בידי הממונים עליהם להתלבש בהתאם למינם המקורי.

כתוצאה מהתופעות הללו, שני שלישים מהלהט"בים (ללא טרנסג'נדרים) שחוו אפליה דיווחו על ירידה בשביעות הרצון, 40% דיווחו על פגיעה בתפקוד ו-38% ציינו שמצבם הפיסי או הנפשי הידרדר. טרנסג'נדרים דיווחו על פגיעה בתפקוד בשיעורים כפולים. בנוסף, כמחצית מהטרנסג'נדרים דיווחו על היעדרויות מהעבודה שנובעות מהתנהגויות פוגעניות.

גם דו"ח שפירסם החודש מרכז ניר כץ, העוסק במאבק באלימות כנגד הקהילה ובלהטופוביה ושייך לאגודה למען הלהט"ב, מצא כי טרנסג'נדרים חשופים ללהטופוביה במידה הרבה ביותר. "15% מכלל מקרי הלהטופוביה נוגעים לאוכלוסייה זו, ובהם כמה מהמקרים החמורים ביותר, הכוללים תקיפה פיסית", נכתב בדו"ח. "למרכז דווחו מקרים חמורים של אפליה במקום העבודה, ובהם אווירה לעגנית ומבזה, דרישה שלא להציג תמונות של בן הזוג הלהט"ב בחלל העבודה מחשש לפגיעה בלקוחות, ואף אי־קבלה לעבודה תוך ציון מפורש כי הבעלים מסרבים 'להעסיק הומוסקסואל'".

"המודעות לזכויות כרוכה בהבשלה"

למרות הנתונים הקשים - והעובדה שחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר על אפליה מטעמים של נטייה מינית וזהות מגדרית - רק מעטים מהקהילה שחוו אפליה פונים לנציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה. ב-2013, התקבלו שלוש פניות בעניין, מתוך 903 פניות בסך הכל, וב-2014 התקבלו עד כה רק ארבע פניות מתוך 500.

אי–פי

"המודעות לזכויות ועמידה עליהן כרוכות בהבשלה", אומרת הנציבה, עו"ד ציונה קניג־יאיר. "קבוצות מופלות בחברה עוסקות תחילה בחירות אישית, ורק אחר כך מתמקדות במצבן בשוק העבודה".

מדוע הטרנסג'נדרים הם אוכלוסייה פגיעה כל כך?

"ככל שאדם חריג יותר ביחס לנורמה, כך הוא נתפש חברתית כמפחיד יותר. אנו נרתעים מהשונה, וכך גם מעסיקים".

מה תאמרי למעסיקים שיטענו כי הטרנסג'נדר מרתיע לקוחות, ויסנגרו על עצמם בכך ש"חזות נורמטיבית" מתחייבת מאופיו ומהותו של התפקיד, כהגדרת חוק שוויון הזדמנויות?

מוטי מילרוד

"צריך לבוא עם סימוכין לטענה כזו. מה בדיוק מתחייב ומדוע? על בסיס הרציונל הזה, כל אדם 'שונה' עלול להרתיע לקוחות, החל ממי שמרכיב משקפיים ועד נכה בכיסא גלגלים. אם במודעת דרושים יידרש יועץ מיניות לבית ספר חרדי, מעסיק יוכל לטעון לדחייה בגלל אי־התאמה למהות התפקיד. יש לבדוק כל מקרה לגופו, ונטל ההוכחה הוא על המעסיק. לכל מי שחש מופלה מקרב הקהילה ובכלל, אני קוראת להגיע לנציבות לקבלת ייעוץ".

השכלה גבוהה - השתכרות נמוכה

החוויה של אפרת (שם בדוי), 27, טרנסג'נדרית העובדת בחנות מחשבים, משקפת היטב את ממצאי הסקר של הנציבות. אפרת עבדה כסגנית מנהל הסניף הגדול ביותר של הרשת, אך לפני כחצי שנה - כשהחלה בתהליך היציאה מהארון כטרנסג'נדר - היחס מצד הקולגות והמנהל השתנה באופן הדרגתי עד לדחיקתה מהסניף.

"הבוס סירב לקרוא לי בשמי החדש, הנשי", מספרת אפרת. "בהמשך, כשביקשתי מעובד לא לדבר בטלפון בזמן העבודה הוא התעלם, ואחר כך הגיש נגדי תלונה על הטרדה מינית. בגלל האווירה הקשה ביקשתי לעבור לסניף אחר. נאלצתי לוותר על העמדה הניהולית ולרדת ברמת השכר".

ניסית לחפש עבודה במקום אחר?

עופר וקנין

"כן, אך בכל מקום דוחים אותי. כבר בטלפון, הקול הנמוך מסגיר אותי ובדרך כלל לא חוזרים אלי. במקרים הבודדים שבהם אני מגיעה לראיונות עבודה פרונטליים, נבהלים ממני. רוב הבנות במצבי נגררות לעיסוק בשירותי מין או עובדות במשרות שרחוקות מלשקף את יכולותיהן. מבחינת המדינה, טרנסג'נדרים הם אוכלוסייה נשכחת. היא סובלת מנידוי חברתי עמוק, אבל מוכחשת - אולי בגלל קוטנה (על פי הערכות, מדובר ב–1% מהאוכלוסייה - ה"ו)".

אפרת טוענת כי לנשים ששינו את מינן לזכר קל יותר להשתלב בשוק העבודה, מכיוון ש"המעבר ההפוך מהיר יותר ופחות ניכר לעין".

הסיפור של אפרת מתיישב עם ממצאי הסקר, שלפיהם למרות רמת השכלה גבוהה יחסית (לכ-60% מהלהט"בים השכלה על־תיכונית או אקדמית), רמת ההשתכרות של רוב הלהט"בים (56%) נמוכה מהממוצע במשק, והוותק הממוצע של 40% מהם במקום העבודה נמוך יחסית - עד שנה.

הסקר אמנם מצא כי בעלי השכלה גבוהה סובלים הרבה פחות מאפליה לעומת בעלי תעודת בגרות ומטה, אך לפי אפרת, "לטרנסג'נדריות רבות אין בכלל אפשרות ללמוד מקצוע, כי אין להן תמיכה כלכלית וחלקן מנודות משפחתית". דורין חוותה זאת על בשרה: "כבת למשפחה חרדית, לא היתה לי ברירה אלא לעזוב את הבית בגיל צעיר. לכן השכלה והכשרה מקצועית נחסכו ממני".

"סביבה שוויונית - באחריות המעסיק"

כמו אפרת, גם מרק, 28, הומוסקסואל העובד בהיי־טק כמתכנת, סבל מהצקות במקום העבודה, שהסתיימו בעזיבת הצוות המתעלל. "גם במקומות שבהם לא היית מצפה למצוא הומופוביה, כמו היי־טק - התופעה קיימת", הוא מספר. "חברי הצוות והבוס לשעבר ניסו להתקיל אותי בעבודה, מתוך כוונה ברורה לגרום לפיטורי. הם הטעו אותי במכוון, גנבו קרדיט והקניטו אותי על עניינים מקצועיים".

אמיל סלמן

באחת הפעמים, חברי הצוות השתמשו במילות גנאי ברוסית המתייחסות להומוסקסואלים, ומרק - דובר רוסית - ביקש מהם שיחדלו משימוש בהן. "ואז הבוס אמר - 'אנחנו עדינים אתך, וזה לא קל להחזיק הומו בצוות'. לא נתקלתי עד אז בהומופוביה במקום העבודה, ולא קלטתי מיד את מלוא המשמעות. רק אחר כך נפל האסימון".

מרק הקליט את האמירות הקשות של המנהל, אך בהמשך עבר לצוות אחר בחברה שנהג בו באדיבות, והחליט לא לתבוע. זמן קצר אחר כך, עבר לעבוד בחברת היי־טק אחרת. "הבנתי שגם אם הייתי זוכה במשפט ומקבל פיצוי, זה לא היה מרפא את הפצע. צדק לא קונים בכסף. בגלל מה שעברתי, חיכיתי חצי שנה עד שיצאתי מהארון בפני הקולגות בחברה הנוכחית".

יהלי בן־עמי ויטנברג, מנכ"לית חוש"ן (חינוך לשינוי; חברה לתועלת הציבור העוסקת בחינוך והסברה לשבירת סטריאוטיפים כלפי להט"בים) אומרת כי אפליית הלהט"ב במקום העבודה נושאת בשנים האחרונות אופי שונה, סמוי יותר. "בת הזוג שלי נעלבה מכך שמקום העבודה שלה לא ציין אותה בין מתחתני החודש, אחרי שהתחתנו. המנהלים שלה גם עיקמו את האף כשיצאה ללוות אותי לחדר הלידה. לכן לאנשים ששואלים אותי 'אפליית להט"בים עוד קיימת?' אני אומרת - תעבירו אתי שבוע אחד בעבודה, ותראו עד כמה. כיום פחות רווחות אמירות בוטות כמו 'יא הומו', אבל קיימות אמירות אחרות והתנהגויות אחרות, פוגעות לא פחות.

"דוגמה נוספת: מנהל בכיר באחת העיריות, ששמע שיש לי ילדה, אמר לי: 'מה, יש לך ילדים? העולם השתגע?' הנורמות מתחילות מגבוה. אם המנכ"ל מחליט להוקיע חוסר סובלנות ושיח פוגעני, עליו לתת דוגמה אישית ולגלות מעורבות. למשל, עליו לאסור על בדיחות מעליבות ועל כל התכתבות מעליבה בין קולגות, ולהראות נוכחות באירועים משפחתיים מכל הסוגים. באחריות המעסיק לייצר סביבת עבודה שוויונית ובטוחה. זה גם אינטרס ברור שלו. כשעובד חש פגוע, הוא נעדר תכופות. ההיעדרויות האלה גובות מהמעסיק מחיר כלכלי".

אם המנהל נמצא במבוכה מול עובד להט"ב, כיצד היית ממליצה לו לנהוג?

בן־עמי ויטנברג: "לנהוג בכבוד באחר ולשים את הדברים על השולחן. אם הטרנסג'נדרית מבקשת שיפנו אליה בלשון נקבה, יש לכבד זאת. אם לא בטוחים כיצד לפנות אליה, צריך פשוט לשאול. היכרות ממוססת 90% מהפחדים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#