מתרחקים מהאש: 400 משפחות מעוטף עזה ביקשו מהמדינה סיוע בפינוי

המדינה, שסירבה לעשות זאת עד לאחרונה, מתגייסת לעזור לאזרחים שרוצים לעזוב את האזור ■ עד כה כ-10%-20% מתושבי היישובים "צמודי־הגדר" עזבו את בתיהם

על פי נתוני משרד הביטחון, כ-400 משפחות מבין תושבי עוטף עזה, שחיות בטווח של עד 7 ק"מ מהגבול עם רצועת עזה, כבר פנו דרך הרשויות המקומיות לרשות החירום הלאומית (רח"ל) בבקשה לקבל סיוע ביציאה מן הבתים צפונה.

לא מדובר בהתרחקות לפרק זמן ארוך, אלא ביציאה להפוגה לשלושה־ארבעה ימים, באכסניות נוער וכן במתקנים של האגודה למען החייל. רוב המבקשים הן משפחות שייצאו בחלקן ללא האבות, שנשארים מאחור כדי להמשיך לעבוד. היקפי העזיבה הצפויה פחותים בהשוואה לגל העזיבה הקודם מיישובי עוטף עזה, שהתרחש ביולי.

רק שלשום הודיע לראשונה שר הביטחון, משה יעלון, כי המדינה תסייע לתושבים בדרום שמעוניינים להתפנות, לאחר שבמשך חודש וחצי סירבה המדינה להיענות לבקשות בעניין, בטענה שהיישובים ממוגנים.

אזור הפיצוץ סמוך לבית משפחת טרגרמן בקיבוץ נחל עוז, שלשוםצילום: אילן אסייג

"גם למשפחות האלה חשוב מאוד לשמור על שגרת החיים", אומר מקור במשרד הביטחון. המשפחות שאכן ייצאו בימים הקרובים להפגה מאורגנת, יקבלו מקום לינה, מזון, והפעלות לילדים. את ההסעות יספקו המועצות האזוריות. אם האש לא תסתיים גם לאחר אותם ימים ספורים, עדיין לא ברור מה צפוי לקרות. במקביל, ייצאו גם כמה עשרות עד מאות משפחות מיישובי עוטף עזה, כיוזמה פרטית, לבתי חברים ובני משפחה, הרחק מאזור האש.

הסובלים העיקריים הם תושבי היישובים המכונים "צמודי הגדר" - כ-3,000 איש בעשרה יישובים, שנמצאים בטווח פצצות המרגמה, שם לא ניתנת התרעת "צבע אדום". מדובר ביישובים שממוקמים במרחק של עד 3 ק"מ מגבול רצועת עזה, בהם הקיבוצים כפר עזה, נחל עוז, נתיב העשרה, ניר עם, כיסופים, נירים, עין השלושה, כרם שלום, חולית וסופה.

יישובים אלה גם היו הראשונים להתפנות מיד אחרי שהתחילה הלחימה, ובאופן מיוחד לאחר מציאת מנהרות החמאס בעזה והכניסה הקרקעית של צה"ל לרצועת עזה. בניגוד לאותם ימים, אז היו היישובים כמעט ריקים מאדם, הרי שהפעם עושה רושם שהנדידה מסודרת מעט יותר. "אנשים פשוט מותשים משישה שבועות שבהם היו מחוץ לבית, נתונים לטוב לבם של אנשים אחרים", אומרת תושבת אחד היישובים צמודי הגדר. "אנחנו רוצים להיות בבית, וחלק גדול יותר של האנשים מוכן לשלם את המחיר".

עם זאת, כמה מאות משפחות אכן מוצאות את הדרך החוצה. "העובדה שמשרד הביטחון הודיע באופן רשמי כי יסייע ליישובים למצוא פתרונות לתושביהם, הופכת את המעבר למעט יותר נוח", אומר אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב. "נוצרה הלאמה מסוימת של התהליך. כבר לא מדובר רק ביוזמות פרטיות ויקרות, או בתוכניות המגירה שהכינו היישובים, אם כי הדרישה הרבה יותר נמוכה עכשיו, מכיוון שרוב האנשים נשארים באזור".

שוסטר מעריך כי רק 250 מתוך 2,000 התושבים (13% מהמשפחות) אכן ייצאו בקרוב מהאזור. בקיבוץ בארי, שספג פחות טילים יחסית ליישובים צמודי הגדר, מעטים עזבו קודם, ומזכיר הקיבוץ, אברהם מנצ'ר דבורי, מרגיש כי הגיע הזמן להפוגה. "יש בכוונתנו להוציא שתי קבוצות של חברי הקיבוץ, שאינם נדרשים להפעלת המשק - בעיקר אמהות עם ילדים - לשלושה לילות בצפון", הוא אומר. "אנשים צריכים לנוח מהימים הקשים שעוברים עלינו באחרונה במקום".

"באשדוד אין תופעה של נטישה"

ראש המועצה האזורית אשכול, חיים ילין, מדבר על שיעורי עזיבה דומים לאלה שבשער הנגב - סביב 12%. 400 משפחות עזבו מתוך כ-3,500 בסך הכל, לדבריו. ביישובים הקדמיים, המרוחקים עד כ-3 ק"מ מרצועת עזה, כמו כרם שלום, טוען ילין כי שיעורי העזיבה מגיעים ל-20%-40%. עם זאת, לדבריו, שיעורי העזיבה דומים לגל הקודם, ולא פחתו. "תושבי עוטף עזה הם קהילה, וכשאירוע מטלטל מתרחש, כמו מותו של הילד דניאל טרגרמן בשבת, אנו מושפעים כקהילה ומתערערים כקהילה".

תושבי אשכול, לדברי ילין, מתוסכלים מאוד. "התסכול נובע מהתחושה הקשה שאין מנהיגות שמובילה אותנו", הוא אומר. "הקברניטים משנים את הצהרותיהם מדי יום. בשבוע שעבר לא היתה התשה, ושבוע אחרי, המצב נראה אחרת לגמרי. ישראל נגררה לאירוע, ומתנהלת כנגררת. אין מנהיגות ואין ניהול. גם אוכלוסייה צריך לדעת לנהל - וזה לא ניכר בשטח".

מרחב מוגן קיבוץ נחל עוז
מרחב מוגן בקיבוץ נחל עוז. התחושה שמשקרים לך, גם אם את ילדה בת ארבע, היא תמיד קשה יותר מידיעת האמת כשהיא מתווכת לך בהתאם לגילךצילום: אילן אסייג

על רח"ל אומר ילין כי על רקע מעבר הרשות בין משרדים, מהמשרד להגנת העורף ב-2012 למשרד הביטחון שנתיים מאוחר יותר, כניסתה לפעילות התרחשה בשלב הקריטי, בלא היערכות מוקדמת. "במשך שנתיים לא הגיעו מיגוניות ליישובי העוטף והכל גימגם", הוא אומר. "ההתנהלות היתה כמו של קרקס שאין לו בעל בית. לא היה ברור מי לוקח אחריות על הרשות. כרגע, יש לי לומר רק מלים טובות על רח"ל. תוך כדי תנועה דברים נעשים, וקיבלנו את הציוד הנדרש למיגוננו, כ-500 מיגוניות. השאלה היא למה נזכרו כל כך מאוחר? למה לטפל בפצוע, ולא לתת את התרופה מראש?"

במועצה האזורית מרחבים (שבה 16 יישובים, באזור אופקים), אומר ראש המועצה שי חג'ג', לא ניכרת כלל מגמת עזיבה. "החוסן האזרחי גדול", הוא אומר. "אנשים התעייפו מ'טפטופי ירי', ורוצים לשים סוף לסיפור הזה. אנחנו מוכנים לשבת במרחבים המוגנים עוד קצת, העיקר שהמצב הזה יגיע לסיום מוחץ. לא ניתן לגדל כך ילדים. כדי לתת לילדים מעט מנוחה מהמצב, אנו מוציאים אותם להפוגות באטרקציות כמו בקיבוץ שפיים ובגן החיות התנ"כי בירושלים". לדבריו, הוא מוצא אוזן קשבת לצורכי המועצה במשרד ראש הממשלה וברח"ל, אף ש"פנינו לרח"ל בבקשה לקבל מיגוניות נוספות, וטרם קיבלנו תשובה בעניין".

ראש עיריית שדרות, אלון דוידי, מסר גם הוא שהירי לכיוון העיר לא עירער את שגרת חיי התושבים ולא ניכרה עזיבה צפונה. "כבר 14 שנים שתושבי שדרות סופגים ירי של רקטות ובכל זאת, לא ראינו תופעת עזיבה", הוא אומר. "נכון, לא מתרגלים לאזעקות 'צבע אדום' ולטפטוף בלתי פוסק של ירי על העיר ובוודאי זה לא אומר שהתושבים לא משוועים לפתרון יסודי לבעיה כאובה זו, אך למרות כל הקושי לאורך שנים כה רבות, תושבי שדרות מתנהלים כקהילה אחת, תומכת, מפרגנת, המשדרת עוצמה וחוסן. יותר מכך - רק לאחרונה, במהלך ימי הלחימה, קלטנו תושבים חדשים בעיר".

עוד הוסיף: "התנהלותם של תושבי העיר מאפיינת גם את מדיניות העירייה, אשר איננה מעודדת עזיבה, אלא להיפך. אנו  משדרים לתושבים כי 'העסקים כרגיל'. גם עתה, עם קריסת הפסקת האש והמשך הירי המסיבי לעברנו, אנו איננו נרתעים ונערכים במלוא המרץ לקראת פתיחת שנת הלימודים, אשר תחל במועדה, כמתוכנן".

בניגוד לתושבי היישובים הצמודים לרצועה, תושבי הערים שנמצאות בטווח הירי אינם ממהרים לעזוב. "אין פה בכלל תופעה של נטישה", אומר ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי. "אפילו להפך, אנשים מתעקשים להגיע לחופים ולהתרחץ בים, ואנו שולחים את אנשי הפיקוח העירוני כדי להוציא אותם מהים בכוח. אתמול נפלו שני טילים בים, ואנו מודאגים מכך שהתושבים אינם מספיק מורתעים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker