"בראיון עבודה, אחרי 13 שנים של היעדרות, את מרגישה את כל אחת מהשנים האלו" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בראיון עבודה, אחרי 13 שנים של היעדרות, את מרגישה את כל אחת מהשנים האלו"

עובדות רבות שילדו מתכננות לעזוב לשנה־שנתיים, אך כעבור עשר שנים הן מוצאות עצמן מתקשות לשוב לעבודה ■ פרופ' דליה מור, נשיאת האגודה הסוציולוגית הישראלית: "הרעב לעבודה בקרב נשים שנעדרו משוק העבודה לכמה שנים הוא אדיר" ■ כתבה אחרונה בסדרה

9תגובות

אנדריאה צ'רמאייף תיכננה לחזור לעבוד לאחר שהצעיר מבין ארבעת ילדיה החל ללמוד בבית ספר בסתיו האחרון. עם תואר במינהל עסקים מהרווארד וניסיון בחברת השקעות, היו לה הכישורים לשוב לוול סטריט. הבעיה היחידה היתה כיצד להסביר חור של 15 שנים בקורות החיים שלה.

צ'רמאייף השתתפה בתוכנית בבית הספר למינהל עסקים של הרווארד לנשות מקצוע המעוניינות לשוב לעבודה לאחר הפסקה ארוכה בקריירה. בין היתר, היא למדה איך להתמודד עם שאלות בנוגע להיעדרותה הארוכה, אך ההזדמנות הגדולה שלה הגיעה כאשר ישבה ליד אם אחרת במשחק בייסבול של בנה. "אמרתי לה שאני שוקלת לחזור לעבוד", אמרה צ'רמאייף, 43. "מעולם לא דיברנו על עסקים עד אז. היא היתה בכירה בג'יי.פי מורגן צ'ייס, וסיפרה לי על תוכנית חדשה בבנק שהיא חשבה שתתאים לצרכים שלי".

yes באדיבות

צ'רמאייף נרשמה, ומתוך 200 מועמדות היא נבחרה עם עוד תשע נשים לתוכנית הראשונה לשילוב מחדש של נשים בשוק העבודה. לאחר התמחות בת 10 שבועות, היא קיבלה משרה מלאה כמנהלת עסקית בחטיבת הבנקאות הפרטית של ג'יי.פי מורגן. "אמרתי לשמרטפית שלי שעבדה אצלי במשרה חלקית - מזל טוב! גם לך יש כעת משרה מלאה", מספרת צ'רמאייף.

נשים רבות שמנסות לשוב לעבודה לאחר הפסקה ארוכה מתקשות למצוא את דרכן בחזרה. המאמץ של ג'יי.פי מורגן הוא אחד ממספר תוכניות שהושקו בשנה האחרונה כדי לסייע לנשים מוכשרות כמו צ'רמאייף לחזור למשרות שעזבו במגזר הפיננסי כדי לדאוג לילדים או להורים קשישים.

לפחות ארבע חברות עריכת דין גדולות מציעות השנה התמחויות בתשלום לשנה, עם הזדמנות לעבודה במשרה מלאה. בוול סטריט, מורגן סטנלי וקרדיט סוויס פתחו במאמצים דומים בחודשים האחרונים. ב–2008 גולדמן סאקס היה הבנק הראשון שהציע תוכנית שכזו. כיום יותר מ–120 בוגרות התוכנית עובדות בבנק במשרה מלאה.

"אנחנו תמיד מחפשים אנשים מוכשרים, הטובים ביותר, בכל מקום שבו ניתן למצוא אותם" אומרת פג סאליבן, ראש מחלקת כוח אדם במורגן סטנלי. "מספר הנשים הנבחרות קטן בהרבה מהביקוש - 15 מול 500 מועמדות. אנחנו גמישים בנוגע למשך הזמן שנשים היו מחוץ לשוק, אבל הן מצדן צריכות להיות מוכנות לשוב לעבודה, להיות פעילות. הן באמת מוכנות - ונכונות להשקיע את כל כולן".

חוזרות לעבודה תמורת שכר נמוך יותר

לוחות הזמנים התובעניים של עובדים במגזר הפיננסי ובחברות עריכת הדין הגדולות מרתיעים גם את העובדות המחוייבות ביותר. מחקר שנערך על ידי המכון האמריקאי למדיניות איזון בין חיים לעבודה מצא כי בקרב נשים בעלות הישגים גבוהים, 31% עזבו את העבודה מרצונן ב–2004–2009, בעיקר לשם טיפול בילדים. לאחר הפסקה ממוצעת בת שנתיים וחצי, 89% מהנשים אמרו כי רצו לחזור לעבודה, אך רק 40% מהן דיווחו כי הצליחו למצוא משרה מלאה בענף המועדף עליהן.

"אין דרך פשוטה להגיע להזדמנויות אם עזבת את מעגל העבודה", אומרת סילביה אן היולט, עורכת המחקר. "אלו נשים חכמות מאוד, ואם ניתנת להן הזדמנות הן חוזרות למצב עבודה כשיר מהר מאוד".

קרול פישמן כהן וויויאן שטייר רבין, שתיהן בוגרות בית הספר למינהל עסקים בהרווארד, זיהו את הקשיים שבשיבה לעבודה, גם לאחר הפסקות קצרות, וב–2007 כתבו ספר עבור נשים, "חזרה למסלול הקריירה", ובמקביל השיקו אתר בשם iRelaunch. "אפשר להיכנס להלם מכל הבעיות הכרוכות בחזרה לעבודה", אומרת כהן, שעזבה משרה במגזר הפיננסי כדי להתמקד בגידול ארבעת ילדיה, וכבר 11 שנים לא עובדת. היא יודעת גם כי לא כל ההורים הטריים יכולים להרשות לעצמם פסק זמן.

מרבית הנשים העובדות אינן נהנות מבחירה בנוגע לחזרה לעבודה במשרה מלאה עם תום חופשת הלידה שלהן, מכיוון שמשפחות רבות נסמכות כיום על שתי הכנסות מלאות. ב–40% ממשקי הבית בארה"ב שבהם ילדים מתחת לגיל 18, נשים נשואות או חד־הוריות הן מקור ההכנסה העיקרי או היחיד של המשפחה, לפי ניתוח של מכון המחקר פיו ב–2013.

גם המצב הכלכלי דורש מנשים לחזור לעבודה, וכן לעלות בסולם הדרגות. בטסי מאיירס, מייסדת ומנהלת המרכז לנשים ועסקים באוניברסיטת בנטלי, אומרת כי נשים ממלאות כמחצית ממשרות מנהלות הביניים בחברות רבות כיום, אך "שיעורן יורד מ–50% ל–10%–15% מהדרגים הגבוהים". לדבריה, חברות מתחילות להכיר בכך כי עליהן לשמור על יותר נשים מנהלות בחברה, כדי להגיע להנהגה מאוזנת יותר בדרגים העליוניים. אחת הדרכים החשובות ביותר, לדבריה, היא להראות עד כמה הנהגת החברה מעריכה גם עובדות השוקלות פסק זמן.

עורכות דין "חוזרות" הפכו גם הן למצרך מבוקש. קרן אולריך סטייסי יצרה את מילגת און־ראמפ עבור עורכות דין מנוסות עם חור ברזומה. ארבע חברות גדולות הצטרפו לתוכנית, ויותר מתריסר אחרות הביעו בה עניין באחרונה. סטייסי, שגייסה אלפי עורכי דין כמומחית השמה במשך כ–20 שנה, אמרה כי התקשתה למצוא חברות המוכנות לגייס עורכות דין מנוסות עם חור של שנים ברזומה.

תומר אפלבאום

"אלו נשים עם רקע מרשים", היא אומרת. "במסגרת התוכנית הן מקבלות מלגה בסך 125 אלף דולר לשנה. זוהי משכורת נמוכה מזו שעורכי דין מתחילים מקבלים בשנה הראשונה לאחר לימודיהם - 160 אלף דולר - אך התקווה היא כי הן יקבלו משרות קבועות בסוף השנה".

כמה מהנרשמות היו נשים שהשלימו באחרונה תוכנית אחרת, של בית הספר למשפטים פייס, שהושקה ב–2007 במטרה לסייע לאנשים לחזור למקצוע עריכת הדין. מסלול לימודים זה, שעלותו כ–7,000 דולר בשנה, מוצע פעמיים בשנה והמשתתפות מבלות חודשיים וחצי בכיתה, כשהן מלטשות את כישורי המחקר המשפטי, הטכנולוגיה והכתיבה שלהן. לאחר מכן הן מקבלות התמחות, מרחיבות את הרשת המקצועית שלהן, ובסופו של דבר חוזרות לעבודה.

"דור הפורשות חייבות לעבוד קשה יותר"

בעוד שההכרה כי כדאי לעזור לנשים שעזבו היא חדשה, הרי שהתופעה עצמה אינה כזו. כבר לפני כעשור הקדיש מגזין "ניו יורק טיימס" את כתבת השער שלו לקבוצת נשים אמריקאיות־קרייריסטיות, שפרשו משוק העבודה התובעני לטובת גידול הילדים, וזכה לכינוי "דור הפורשות" (The Opt Out Generation). אלא שבתוך כמה שנים התהפכה שוב הקערה, ונשות "דור הפורשות" - חלקן גרושות וזקוקות לפרנסה, אחרות משועממות - החלו בניסיונות להתניע את הקריירה מחדש, בקושי רב.

גם עורכת הדין אלישיה פלורק, גיבורת סדרת הדרמה האמריקאית "האשה הטובה", השתייכה לדור הפורשות, ואף הזכירה זאת באחד מפרקי הסדרה. "כשאת יושבת בראיון עבודה, אחרי 13 שנים של היעדרות, את מרגישה את כל אחת ואחת מהשנים האלו", אמרה והוסיפה: "חבר אמר לי - 'תפסיקי לדבר על חסרונותייך ותפסיקי לספק סיבות שאמורות להניא אותי מלהעסיק אותך'. מה למדתי מזה? השתמשי בכל מה שיש לך כדי להשיג את העבודה. אנחנו, דור הפורשות, חייבות לעבוד קשה יותר מכל אחד אחר. אנחנו צריכות לפצות על זמן אבוד".

עו"ד ארנה לין, מייסדת ובעלים של משרד עורכות הדין ארנה לין ושות' ("18 עורכי דין, רק שני גברים"), מייעצת לעורכות דין ששוקלות עזיבה, לעשות כל שביכולתן להימנע מכך. "הדבר הטוב ביותר הוא לשלב בין עבודה לבית. נשים רבות מצליחות לעשות זאת בזכות הטכנולוגיה. רוב העובדות במשרד שלי הן אימהות. הן עובדות באופן גמיש - מהמשרד ומהבית. לנשים שעומדות בפני עזיבה אני ממליצה לשמור על קשר עם המקצוע, בכל דרך שהיא. אם מישהי מעתיקה את מגוריה לארה"ב לכמה שנים - שתעבור את מבחני הלשכה האמריקאיים. בדרך זו, כשתרצה בשלב כלשהו לחזור לשוק העבודה, היא תוכל להציג הישגים שצברה בשנות ההיעדרות".

הטיפ של לין לנשים שפרשו מעבודתן ומנסות להשתלב בה מחדש הוא להפגין מוטיווציה גבוהה ולהדגיש את מוכנותן להשקיע, כדי לפצות על הזמן האבוד. "אשה שפרשה ורוצה לחזור, צריכה לומר למעסיק: 'עשיתי הפסקה' - ואז להעביר את המסר שהיא מוכנה לתת לו את מה שהוא צריך. היא יכולה לומר: 'הילדים גדולים, זמני מוקדש לעבודה'; 'עשיתי את ההשלמות הנדרשות ואני מוכנה ללכת לכל קורס שתמצא לנכון'. כשמישהי רוצה לחזור אחרי הפסקה ארוכה, העשייה בוערת בה. מדובר בנשים מנוסות ובעלות מוטיווציה גבוהה. יש בכך יתרון רב למעסיק".

המסר של לין מופנה גם למעסיקים: "כדאי להילחם על עובדים טובים. ניתן לחשוב על פתרונות ביניים", היא אומרת. לין משתפת בחוויה אישית: "אחת מעורכות הדין נאלצה לעזוב לחו"ל לכמה שנים, כדי ללוות את בעלה - איש משרד החוץ. כדי לא לאבד אותה הצעתי לה להמשיך ולתחזק את אתר האינטרנט של המשרד מחו"ל. היא עשתה זאת במשך כמה שנים, והמשיכה לקבל משכורת".

"לישראל כדאי לאמץ את המודל אמריקאי"

תומר אפלבאום

פרופ' דליה מור, נשיאת האגודה הסוציולוגית הישראלית ודקאן בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה למינהל, מסכימה עם לין: "הרעב לעבודה בקרב נשים שנעדרו משוק העבודה לכמה שנים הוא אדיר. לכן תוכניות שמטרתן להחזיר 'נשים פורשות' לשוק העבודה הן בעלות פוטנציאל גדול להצלחה. ייתכן שלישראל כדאי לאמץ את המודל האמריקאי בהקשר הזה. אמנם הנשים המגיעות לתוכניות האלה מתחילות כמתמחות, בשכר נמוך למדי, אבל זה מה יש, וזה עדיף מכלום. כשתהליך החזרה נעשה לבד, הוא קשה מאוד. ככל שתקופת ההיעדרות מתארכת, כך הקושי גדל".

למה החזרה קשה כל כך?

"כי כשאשה עוזבת את מקום העבודה לטובת משפחתה, היא מעבירה מסר שלפיו 'הילדים חשובים לי יותר מהעבודה'. גם אם המסר שייך לעבר, מעסיק פוטנציאלי יתקשה להתעלם ממנו. בנוסף, כשאשה עוזבת, היא מאששת סטריאוטיפים אודות נשים, ואחר כך קשה להתנער מהם. וכמובן - ככל שההיעדרות ממושכת יותר, כך האשה מעודכנת פחות בשינויים ובחידושים.

"לכן, העצה שלי לנשים היא להיאבק - ולא לעזוב את שוק העבודה. אם אין ברירה אלא לעזוב, כדאי לחזור מהר ככל האפשר, בתוך שנה־שנתיים. כך ניתן עוד להסתייע בקשרים שנותרו ממקום העבודה האחרון. נשים שפרשו נוטות בדרך כלל להצטער על ההחלטה מאוחר יותר. מדובר בדרך כלל באקס־קרייריסטיות שעבדו מתוך תשוקה למקצוע שלהן. הן ויתרו לעצמן לפני ששוק העבודה ויתר עליהן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#