חינוך חורץ גורלות: אי שוויון זה כאן - והוא מתחיל כבר בגן - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מוסף חג

חינוך חורץ גורלות: אי שוויון זה כאן - והוא מתחיל כבר בגן

חשבתם שחוק חינוך חובה מספק לכל הילדים בישראל נקודת זינוק שווה? טעיתם ■ רשויות עשירות, תעדוף של משרד החינוך ותשלומי הורים הופכים את החינוך לגיל הרך בישראל להכל - חוץ משוויוני

18תגובות

"מי שחושב שבישראל חינוך הוא מוצר אוניברסלי ושוויוני משקר לעצמו, ומי שמייצר את אי השוויון הם לא המקורות הפרטיים אלא החינוך הציבורי", כך קובע הכלכלן פרופ' מומי דהן, ראש בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. "דברים שרשות מקומית חזקה יכולה לספק – כמו הסעות לגנים ובתי ספר, ושירות פסיכולוגי לילדים שזקוקים לכך – הם משמעותיים. ילד שנשברת לו יד ילך לבית חולים, אך מה יעשה ילד מרשות ענייה שנשברת לו הנפש?"

כבר ב–2009, גילו דהן והכלכלן פרופ' אבי בן בסט מהאוניברסיטה העברית, כי ההוצאה של הרשויות המקומיות החזקות על חינוך גדולה משמעותית מזו של הרשויות החלשות יותר. לפי נתוני המחקר, המתייחסים ל–2006, ברשות מקומית מאשכול 10 ההוצאה המקומית הממוצעת על חינוך יותר מכפולה מזו הניתנת ברשות מאשכול 1. "מענק האיזון שאמור להיות 'הפיצוי' המועבר לרשות מקומית חלשה, קטן מדי מכדי שתוכל לספק שירותים ברמה טובה", מסביר דהן.

אייל טואג

"יש קשר רע וראוי לכל הוקעה בין מצבה הסוציו־אקונומי של הרשות המקומית לבין היכולת שלה להשקיע בחינוך", חורצת עו"ד ד"ר ניבי גל־אריאלי ממכללת אורנים לחינוך ומאוניברסיטת חיפה, שבחנה בעבודת הדוקטורט שלה מ–2013 את ההבדלים בחינוך ברשויות המקומיות. "לכאורה, המדיניות נקבעת על ידי משרד החינוך, וגם שכר המורים והגננות בגנים העירוניים מגיע ממשרד החינוך", היא מסבירה. "אבל בפועל, לרשות יש השפעה מהותית על החינוך: היא יכולה ליצור קבוצות קטנות יותר של ילדים והיא יכולה להוסיף תוכניות העשרה וסייעות. אבל אף שהיינו מצפים לחינוך שוויוני בתוקף חוק חינוך חובה מגיל 3 לכל ילדי ישראל – החינוך לגיל הרך כיום הוא הכל חוץ משוויוני".

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

ואכן, מבדיקה שביצע TheMarker במדגם של 35 רשויות ברחבי הארץ לגבי 2013 עלה כי שתי הרשויות המקומיות במדגם שבהן מספר התלמידים בכיתה הוא הנמוך ביותר, והיחס המספרי בין התלמידים למורים הוא הטוב ביותר, הן כפר שמריהו (23.5 תלמידים בכיתה) וסביון (25.3 תלמידים בכיתה). עם זאת, ראש המועצת המקומית כפר שמריהו, דרור אלוני, טוען שבשנת הלימודים הבאה מספר התלמידים בכיתות הגן יעלה.

הבדיקה, שנערכה באוגוסט האחרון, מאששת את טענותיה של גל־אריאלי. חמש הרשויות המקומיות שהקצו את התקציבים הגבוהים ביותר, בניכוי תשלומי הורים, היו רשויות מבוססות: תל אביב־יפו, הרצליה, רמת גן, רעננה ופתח תקוה. המשמעות ברורה - היישובים המבוססים יכולים להפנות משאבים רבים יותר לטובת השקעה בחינוך, וכך לשפר את איכותו. תשלומי ההורים רק מעצימים את אי שוויון זה.

לא רק הרשויות המקומיות – שתפקידן להעניק את השירות הטוב ביותר לתושביהן - אשמות בפערים. לפי בדיקות שערכנו, משרד החינוך מחלק את תקציבו באופן לא שוויוני בין הרשויות, ובכך מקבע את אי השוויון במערכת החינוך, ובחברה כולה. הבדיקות מגלות שהמשרד מעניק תקציבים גבוהים יותר לתלמידים בחינוך הממלכתי־דתי בבתי הספר התיכוניים, ותקציבים נמוכים יותר לתלמידים ערבים בכל בתי הספר. אין פלא שעל פי נתוני OECD, הפערים בהישגי התלמידים בבתי הספר בישראל הם מהגבוהים במדינות הארגון.

המצב של כולם גרוע

האמת המרה היא שגם ברשויות המבוססות יותר – להוציא מקרים חריגים כמו גן הילדים בכפר שמריהו (ראו כתבה בעמוד הבא) – מצב החינוך הקדם־יסודי רע. "שמחתי שילדים בגיל 3 נכנסו למסגרת הגנים העירוניים בעקבות המלצותינו בוועדת טרכטנברג, אבל איכות החינוך לא טובה", אומרת פרופ' פנינה קליין, כלת פרס ישראל לחינוך שנמנתה עם חברי ועדת טרכטנברג. "גננת וסייעת המטפלות ב–35 ילדים זה יחס בלתי מספק. ילדים זקוקים לחיוך, לחום, להיענות מצד גורמי הטיפול - ואם הגננת כל הזמן עסוקה, הצרכים הבסיסיים שלהם לא זוכים למענה".

ד"ר חגית גור־זיו, מרצה בתחום החינוך לגיל הרך מסמינר הקיבוצים, מסכימה: "כיום גן בצפון תל אביב אינו שונה מגן בדרום תל אביב - התנאים הפיסיים הם אותם תנאים, פחות או יותר, ובשני המקרים היחס בין מספר הילדים בגן לבין הגננות גדול מדי. החינוך שכולם מקבלים אינו טוב - אבל הנפגעים העיקריים הם הילדים מהשכונות החלשות מבחינה כלכלית. בעוד הילדים העשירים זוכים למנגנון פיצוי בדמות הורים בעלי אמצעים המעורבים בחינוך ילדיהם - ילדים להורים עניים לא זוכים לפיצוי. הוריהם עסוקים בהישרדות, ולכן יש להם פחות זמן ופניות רגשית להקדיש לחינוך ילדיהם".
ביישובים הערביים והחרדיים המצב גרוע עוד יותר. שם הלימודים נעמתקיימים בכמה מהמקרים במבנים שאינם עומדים בתקן של משרד החינוך, ואף בדירות מגורים.

הורים שיכולים להרשות זאת לעצמם, דואגים להתגורר בערים ובשכונות שיאפשרו לילדיהם נקודת זינוק טובה יותר. "גם אני, הדוגלת בשוויון, רוצה לתת לילדים שלי את קרש הקפיצה הכי טוב לחיים", מודה גל־אריאלי. "זה בהחלט היה שיקול מרכזי כשבחרתי לעבור לגור ברמת אביב שבצפון תל אביב. אני לא חושבת שצריך להילחם בהורים, אלא על כך שחינוך טוב יהיה נחלת הכלל. אני בעד בניית מנגנון להעברת כספים בין רשויות חזקות לרשויות חלשות. המצב כיום הוא לא צודק".

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

התועלת הכלכלית 
של גן טוב

גל־אריאלי מדברת על צדק, אבל מחקרים רבים מהשנים האחרונות מראים שהשקעה בחינוך שוויוני לגיל הרך היא לא רק צודקת אלא גם כלכלית. מחקר מכונן שערכו לפני עשור הכלכלנים האמריקאים ארט רולניק ורוב גרונוולד, מצא שעל כל דולר שיושקע בחינוך מיטבי לילדים עניים - ההחזר לחברה יהיה שבעה דולרים. ה"רווח" נובע מצמצום תשלומי רווחה, מהישגים אישיים משופרים הצפויים לילדים בבגרותם ומירידה צפויה בשיעורי הפשיעה.

מחקר נוסף, שפורסם ב–2011, עקב במשך שני עשורים אחרי 1,500 ילדים, שגדלו בשנות ה–80 בשכונות קשות ביותר בשיקגו. החוקרים גילו שהילדים שהשתתפו בתוכנית טיפוח לקראת בית הספר, היו מעורבים פחות בפשע ובשימוש באלכוהול ובסמים לעומת חבריהם שלא השתתפו בתוכנית. גם הכנסתם מעבודה כבוגרים היתה גבוהה יותר. ולבסוף, מחקר של אוניברסיטת מינסוטה, שפורסם בפברואר האחרון, מצא שמתן חינוך איכותי לילדים עד גיל 3 בשכונות עוני יכול למחוק לגמרי את פערי ההישגים בין ילדים עניים לעשירים.

"באירופה ובארה"ב משקיעים בשנים האחרונות מיליארדים בחינוך לגיל הרך - מדובר בהשקעה שתחסוך הרבה מאוד כסף בטווח הארוך", אומרת קליין. "חינוך לקוי בגיל צעיר יכול להיות בעל אפקט בלתי הפיך". ואולם אי השוויון בישראל מתחיל עוד לפני חוק חינוך חובה - מיד ברגע הלידה ועד גיל 3. אלא שדווקא בשנים קריטיות אלה כל הורה מחפש פתרונות לבדו.

"ילדים מגיל לידה ועד 3 מופקרים בישראל", אומרת גור־זיו. "מצב מעונות היום המסובסדים (המקיפים כיום רק רבע מאוכלוסיית הילדים עד גיל 3 - ה.ו) איום ונורא, לא בגלל המטפלות – שאפשר לכנות קדושות – אלא בגלל התנאים. ארבע מטפלות אחראיות על 19 תינוקות, זה בלתי אפשרי. כל מה שהן עושות במצב כזה הוא להאכיל את התינוקות ולהחליף חיתולים".

לדבריה, המצב במשפחתונים הפרטיים היקרים יותר לא בהכרח טוב יותר. "בישראל קל יותר לפתוח משפחתון פרטי מאשר קיוסק (רק המסגרות שבאחריות משרד הכלכלה הן תחת פיקוח כיום, ה"ו). תינוקות מגיל לידה עד 3 הם אוכלוסייה בלי קול, אז לא שמים עליה, וזו טעות חמורה מאוד", היא אומרת.

משרד הכלכלה: 
המצב טוב ומספק

במשרד הכלכלה מכירים את הטענות שמציפה גור־זיו. בכוונת המשרד לפעול להרחבת היצע מעונות היום באמצעות תקציב של 1.2 מיליארד שקל (600 מיליון שקל כבר הוקצו), אך לא להעלאת הסטנדרטים בהם.

"הכוונה היא להכניס למעגל מעונות היום עוד 60 אלף ילדים", אומרת מיכל צוק, הממונה על התעסוקה במשרד הכלכלה. "לדעתי הסטנדרט הקיים טוב ומספק. אפשר כמובן לשפרו, אבל עדיף לדאוג קודם להרחבת ההיצע". במקביל, אומרת צוק, "אני מקווה שמשרד הכלכלה יצליח להעביר בקרוב את חוק הפיקוח על המעונות, כך שיחול על כל המסגרות לגיל הרך. בדרך זו נדאג לסטנדרט איכותי בכל המסגרות הפרטיות, שחלקן טובות וחלקן טובות פחות".

סייע בהכנת הכתבה:
 ליאור דטל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#