"לא משנה אם אתה יושב בסלון
 או מתנדנד על ערסל בשמש, 
מה שמשנה הוא התפוקה"

במשך שנה וחצי ניהל סקוט ברקן, בכיר לשעבר במיקרוסופט, צוות שחבריו פזורים במקומות שונים בעולם ■ "כמחצית מהעבודות כיום דורשות מסך בלבד, ולפיכך ניתן לבצע אותן מכל מקום", הוא אומר ■ בספר שכתב על החוויה, "שנה בלי מכנסיים", הוא מתאר עולם עבודה בו העובדים אינם חייבים ללבוש חליפות ולהתייצב בכל בוקר במשרד

הילה ויסברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

באוגוסט 2010 קיבל הסופר והיועץ העסקי האמריקאי סקוט ברקן הצעת עבודה מעניינת: ניהול צוות עובדים חדש בקבוצת אוטומטיק (Automattic), העומדת מאחורי פלטפורמת הבלוגים הפופולרית בעולם, וורדפרס. הפנייה לברקן היתה בגדר ירייה באפלה. עד אז היתה אוטומטיק חברה אופקית, נטולת היררכיה, שהעסיקה כ–60 עובדים (כיום כ–200), וכל המתכנתים בה דיווחו ישירות למייסד החברה, מאט מאלנווג, בן ה–29.

ואולם, בשלב מסוים הבינה החברה שהבלגן חוגג והחליטה לנסות מודל חדש: עבודה בצוותים. ברקן, מנהל בכיר לשעבר במיקרוסופט, הסכים לנהל אחד מהם, "צוות מדיה חברתית", אך היה אכול ספקות. עד אז התנסה בסוג הניהול המסורתי, שבו קבוצת עובדים אחת ומנהל אחד מכונסים בחדר אחד. באוטומטיק העובדים פזורים ברחבי העולם, והאינטראקציה ביניהם היא אך ורק דיגיטלית.

"חוסר האפשרות להסתכל לאנשים בעיניים במצבים קשים הוא בעייתי. לא ידעתי אם הניסוי יצליח", אומר ברקן בראיון מביתו שבסיאטל. "מאחר שסיכמתי עם המייסד שאוכל לכתוב ספר על חוויותי בחברה תוך כדי העבודה, אמרתי לעצמי שלא משנה מה יקרה בסוף, תמיד יישאר לי סיפור טוב". ברקן אכן כתב ספר שכותרתו "שנה בלי מכנסיים: וורדפרס ועולם העבודה העתידי" (הוצאת דיונון מבית פרובוק). הספר, שיצא באחרונה לאור גם בישראל, מתאר עולם עבודה עתידי שבו עובדים נמדדים אך ורק על פי ביצועים, ואינם חייבים ללבוש חליפות ולהתייצב במשרד.

הצוות שניהל ברקן מנה שלושה תוכניתנים: אמריקאי, אוסטרלי וקנדי־אירי. מדי כמה חודשים נפגש הצוות במקום כלשהו בעולם כדי להתעדכן ולהתגבש – בין השאר באתונה, בניו יורק ובהוואי – אך מעבר לכך נעשתה התקשורת בין הארבעה אך ורק באמצעות סקייפ ותוכנות אחרות. "לאיש לא היה אכפת מתי מגיעים לעבודה או כמה שעות עובדים. זה לא משנה אם אתה יושב בתחתונים בסלון או מתנדנד בערסל בשמש עם כוס מרטיני ביד", אומר ברקן. "מה שמשנה הוא התפוקה. במקום עבודה מבוזר אתה לא יכול להתלונן על מישהו שקיבל את המשרד הפינתי או את החניה השמורה. הדבר היחיד שאתה רואה אצל עמיתיך הוא הביצועים".

צילום: איור : מרינה זלוצ'

הארבעה נתקלו גם בקשיים. פערי השעות, למשל, חייבו את חבר הצוות האוסטרלי לקום ב–2:00 לפנות בוקר כדי להתאים את עצמו לזמנים באירופה ובארה"ב. נוסף על כך, ברקן מספר כי התקשה לדעת כיצד חברי הצוות שלו מרגישים ביום־יום, מכיוון שהם לא נטו לדווח על מצבי הרוח שלהם בסקייפ. בעיה נוספת היתה, להגדרתו, "ספקות טורדניים לגבי מקומי בחברה". "במקום עבודה רגיל, אתה מרגיש באיזו מידה השתלבת. בעבודה מקוונת אין שום דרך למדוד". אך חרף המורכבות הזאת, מבחן התוצאה הוכיח שהעסק עובד. עובדים מיעטו לעזוב והחברה רווחית וגדלה כל הזמן.

בכל זאת, קשה מאוד לנהל ולתקשר עם אנשים רק באמצעות סקייפ ומסנג'ר.

"זה נכון, וטכנולוגיה לא צריכה להחליף תקשורת של פנים אל פנים. בדיוק מסיבה זו הצוות שלנו נפגש אחת לכמה חודשים, וזה הספיק לנו כדי לייצר אינטימיות. בשאר הזמן היינו חופשיים לתכנן את לוחות הזמנים שלנו כרצוננו, והיינו מרוצים ופרודוקטיביים. חשוב להבין – מה שקורה כיום ברוב מקומות העבודה הוא לא תקשורת טובה, אלא בהייה במסך. 30%–50% מהעבודות כיום דורשות מסך בלבד, ולפיכך ניתן לעשות אותן מכל מקום בעולם (לפי "רויטרס", אחד מכל חמישה עובדים בעולם עובד כיום מהבית - ה"ו). למה לבזבז זמן על נסיעה לעבודה רק כדי להדליק מסך? במקרים שבהם הרגשתי שאני חייב להיפגש עם קולגה, עליתי על מטוס ופגשתי אותו. אם יש לך צוות פרודוקטיבי ומוכשר, שאוהב לעבוד יחד - אפשר לעבוד היטב גם מרחוק. לכל אתגר ניתן למצוא פתרון".

סקוט ברקן צילום: John Cornicello / דיונון

יש חברות טכנולוגיה שטוענות שעבודה מרחוק היא בלוף. יאהו, למשל, אסרה זאת לפני כשנה.

"יאהו היתה חברה במשבר כשהכריזה על חזרת העובדים למשרד, ולכן אני לא חושב שצריך לראות בה מודל לחיקוי. אם עובד מוכשר עובד היטב מהבית, למה לא לאפשר לו לעשות זאת? מגוחך לייצר איסורים כאלה. אם מישהו לא עושה עבודה טובה, זה כמובן סיפור אחר. משום מה, בהרבה מקומות עבודה עדיין מצפים מעובדים להתייצב במשרד ב–9:00 בבוקר בחצאיות או בחליפות, אף שבכלל לא בטוח שזה עושה אנשים מאושרים או יצרניים. כל מנהל סביר יודע שהוא צריך לשפוט את העובדים שלו על פי תפוקה, ולא על פי שעות".

מניסיונך, למי מתאימה עבודה מרחוק? יש עובדים שמדווחים על קושי לעבוד מהבית ועל תחושת בידוד.

"נכון, זה לא מתאים לכל אחד. ככה זה בחיים, לא הכל מתאים לכולם. יש אנשים שלא אכפת להם להעביר שעתיים ביום בנהיגה כדי להגיע ולחזור מהמשרד, ויש אחרים שבחיים לא יסכימו לכך. עבודה מרחוק צריכה להיות אופציונלית לאנשים שזה מתאים להם. מניסיוני, היא תתאים בעיקר לאנשים שיש להם משמעת עצמית גבוהה".

"טירוף המיילים 
חייב להיפסק"

כריכת הספר שנה בלי מכנסייםצילום: פרובוק

אוטומטיק מאופיינת בעוד כמה עקרונות עבודה ייחודיים: אין בה אימייל, אין ראיונות עבודה מסורתיים ("מועמדים מקבלים משימה, ואם הם עומדים בה הם מתקבלים. אם לא – אז לא") ואין דד־ליינים. עוד עיקרון חשוב הוא תקשורת פשוטה, חביבה ומנומסת בין חברי הצוות. "כל תאגיד מכריז על חשיבותה של תקשורת ברורה, אבל נכשל במימושה", מסביר ברקן. "באוטומטיק אנשים כתבו פשוט, בלי יומרות ובקסם אישי רב".

מאפיין נוסף של אוטומטיק הוא שימוש בהומור. בתקופת החגים האמריקאית למשל, מייסד החברה מאלנווג משוחח עם העובדים בווידאו־צ'ט כשלראשו כובע סנטה קלאוס. "השימוש בהומור סייע לנו להתנסות ברעיונות חדשים לשיפור האתר", מסביר ברקן, ונותן טיפ למנהלים: "מניעת הנאה כגורם מרכזי באיכות העבודה היא טעות. מאלנווג ומנכ"ל החברה, טוני שניידר, רוצים שאוטומטיק תחיה לנצח. לכן הם מעצימים את העובדים. לעומתם, מנהלים גרועים – ואת זה רואים לצערי ברוב הארגונים – עושים אינפנטיליזציה של העובדים שלהם. הם מתנהגים אליהם כאילו מדובר בילדים, וזה דבר עצוב".

אז איך עובדים בלי אימייל ובלי לוחות זמנים?

"היו לנו לוחות זמנים, אבל כל צוות החליט בעצמו מהם לוחות הזמנים שלו. הם לא הונחתו מלמעלה. יכולנו גם להשתמש במייל, אך מצאנו חלופות הרבה יותר טובות, כמו סקייפ, תוכנת הבלוגים p2 ותוכנת הצ'ט הקבוצתי IRC. התוכנות האלה מאפשרות דיבור שקוף, קבוצתי ומיידי, ומי שלא מעוניין שיפריעו לו מכריז תחת הסטטוס שלו שהוא לא זמין כרגע. ברוב המשרדים יש טירוף אימייל. השם שהענקתי להפרעה הזאת הוא אימיילופתיה. אנשים טובעים באימיילים עד כדי כך שהם לא קוראים אותם בכלל, כדי להגן על נפשם".

לפי ברקן, לשימוש התכוף במייל יש שלושה חסרונות עיקריים: הוא מעצים את השולח, שיכול למלא את התיבה של הנמען כרצונו; הוא ערוץ סגור, ומי שלא נמצא ברשימת הנמענים לא יכול לדעת מה קורה בחברה; והידע שנשמר במייל הוא ידע ארגוני שהולך לאיבוד".

אתה כותב שהעובדים באוטומאטיק מונעים מתשוקה. איך מאתרים מראש עובדים כאלה?

"תשוקה לא נמצאת בקורות החיים. אם מעסיק מעוניין בעובדים נלהבים, שיחפש אנשים המעורבים בפרויקטים אישיים שנעשים לא רק בשביל כסף. קל יותר לאתר אנשים כאלה בתחומי היצירה – עיצוב, כתיבה, הנדסה – אבל זה נכון גם לאנשי עסקים שעוסקים ביזמות. העובדים המונעים בידי תשוקה הם הנכס החשוב ביותר של החברה, כי אחריהם יבואו עובדים דומים נוספים".   

אוטומטיק משלמת לעובדיה שכר נאה, אבל בונוסים והעלאות שכר הם מצרך נדיר.

"נכון. אוטומטיק משלמת היטב, אבל יותר מכך היא רוצה לייצר מוצרים טובים ולספק לעובדיה איכות חיים. זמן חופשי הוא בונוס משמעותי הרבה יותר מעוד כסף. את תמיד יכולה להרוויח עוד כסף, אבל לעולם לא תוכלי להרוויח עוד זמן".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker