עשרות אלפי מהגרים הפגינו: "אני לא פוחד שיפטרו אותי
 - כבר אין לי מה להפסיד"

מעסיקים רבים נאלצו אתמול למצוא תחליף לעובדיהם האפריקאים, שנטשו את מקום עבודתם כדי להפגין למען זכויותיהם ■ מעמדם המעורפל אינו מזכה אותם באשרת עבודה, ולרוב הם מועסקים בהעלמת עין של הרשויות ■ מעסיק: "השביתה מקשה על העסק, אבל המטרה חשובה"

הילה ויסברג
הילה ויסברג

תגובות שונות נרשמו בקרב המסעדנים שמעסיקים מהגרים אפריקאים, ונאלצו לעבוד אתמול בהרכב חסר בגלל שביתת המחאה שבה פתחו המהגרים. חלק מהמעסיקים גילו הבנה ואף תמיכה אקטיבית בשביתה, שהוכרזה לשלושה ימים, בעוד שאחרים התמקדו אך ורק בפגיעה בתפקוד המסעדה.

יניב אשכנזי, מבעלי מסעדת שאפה בר ביפו, הגיע עם שאר הבעלים ועובדי המסעדה להפגנת המחאה שנערכה אתמול בכיכר רבין. המסעדה היתה סגורה אתמול בבוקר לאות הזדהות עם המחאה, ונפתחה מחדש רק בצהריים.

אשכנזי מספר כי העובדים האריתראים מועסקים במטבח המסעדה מזה כחצי שנה עד שנתיים, ושאר חברי הצוות, שהתיידדו ונקשרו לעובדים האריתראים, הביעו תרעומת כשבכנסת אושר בחודש שעבר התיקון לחוק ההסתננות, שלפיו אפשר לכלוא מבקשי מקלט ללא משפט.

"אחרי שעבר התיקון לחוק החלטנו לארגן ערב למענם במסעדה, שבו נארח את מבקשי המקלט ומשפחותיהם ונאסוף תרומות בעבורם, כדי להראות שאכפת לנו. הערב מתוכנן ל–19 בינואר", אומר אשכנזי. "הרעיון נהפך לקמפיין שפשט בקרב מסעדות רבות בתל אביב ובגוש דן. תוך כדי התכנונים העובדים הודיעו לנו על השביתה. לא כעסנו, אלא חשבנו שזו דרך נהדרת להראות את ההזדהות שלנו עמם.

הפגנה שביתה פליטים ת"אצילום: דניאל בר און

"יצאנו - כל חמשת השותפים במסעדה וכ–30 עובדים - לצעוד עם הפליטים. המלצרים הציעו לסייע בעבודות שטיפת הכלים ועבודות המטבח בהיעדרם של הפליטים. אמנם השביתה מקשה על העסק, אבל המטרה חשובה. העובדה שהמדינה כלל לא בוחנת את הבקשות שלהם כמבקשי מקלט היא מקוממת בעינינו. הם אנשים שקופים, חסרי מעמד, שמסיבה זו גם חשופים לניצול. אנחנו מתנגדים ליחס הזה, ולכן הגענו למחאה ונמשיך לתמוך בה ככל שיידרש".

עבודות מפרכות, מסוכנות, מלוכלכות

לפי נתוני רשות ההגירה ועמותת קו לעובד, בישראל שוהים כיום כ–53 אלף מבקשי מקלט (המכונים "מסתננים" בידי המדינה): 35 אלף מהם מאריתריאה, 15 אלף מסודאן והשאר ממדינות אחרות כמו קונגו, בורמה וסומליה. נועה קאופמן, רכזת תחום פליטים ומבקשי מקלט בקו לעובד, מסבירה כי "לא ברור מהו מספרם המדויק של מבקשי המקלט שעובדים. אנו מעריכים שהרוב הגדול עובד כי אין לו דרך אחרת להתקיים. הרוב עובד בעבודות 'ממ"מ' (מפרכות, מסוכנות, מלוכלכות) כעבודות ניקיון, מטבח, חקלאות ובניין.

"רובם משתכרים שכר מינימום (23 שקל). לא נתקלתי בשכר שעתי שעובר את ה–30 שקל לשעת עבודה. מאחר שהם עובדים שעות נוספות רבות, שכרם החודשי גבוה בהרבה משכר מינימום חודשי (כ–4,300 שקל) ומגיע ל–6,000–7,000 שקל בחודש. לרבים יש חשבונות בנק שפתחו בישראל, אף שהבנקים מערימים לא מעט קשיים בתהליך פתיחת החשבון".

צילום: אייל טואג

לפי קאופמן, כשרק הגיעו מבקשי המקלט לישראל בהיקף נרחב, החל מ–2008, מעסיקים נטו לנצל אותם - אבל בשנתיים האחרונות תופעות הניצול פחתו. "ככל שמבקשי המקלט נמצאים פה יותר זמן ומפתחים מודעות לזכויותיהם, כך תופעות הניצול פוחתות. המעסיקים מבינים שהם לא הולכים לשום מקום ומשלמים לפי חוק".

העלייה במודעות לזכויות ניכרת בנתונים: ב–2012 נפתחו 924 תיקים (תלונות) בקו לעובד - הרוב עסקו בהפרות של זכויות סוציאליות. ב–2011 נפתחו כ–800 תיקים. "אני מעריכה שב–2013 נראה מגמה דומה", אומרת קאופמן. "ייתכן שיגיעו יותר תלונות שנוגעות לפנסיה, כי הסוגיה עוד לא הוסדרה בידי המדינה ומעסיקים לא יודעים מה עליהם לעשות. חלקם יזמו הסדרים מול חברות ביטוח".

קאופמן מספרת כי חשה שרוב המעסיקים גילו אהדה כלפי השביתה. "בין אם מתוך אינטרס ובין אם מתוך חיבור לעובדים", היא אומרת. "המדינה דוחקת את כולם לפינה".

גדי נחמן שמשפחתו היא הבעלים של המסעדה היוונית הוותיקה אולימפוס ברחוב קרליבך בתל אביב, מעסיק זה שנה מהגר מאריתריאה. "כמי שמשפחתו מגיעה מסלוניקי, שם הקהילה היהודית כמעט נמחקה בתקופת השואה, אני תומך במחאת הפליטים וחושב שישראל צריכה לנהוג בהם יותר בהומניות", הוא מסביר.

"העובד הודיע לי ביום שבת שלא יגיע ביום ראשון למסעדה, וזה בוודאי קשה ולא נוח, כי הנטל נופל עלי, אבל אני מגלה הבנה. בעוד שעובדים ישראלים מסרבים לעבודות כפיים ולא מתמידים בעבודה, העובד האריתראי עובד היטב. על ישראלים אי־אפשר לבנות".

יהודה ברינקר, מבעלי חומוס אבו אדהם הסמוך למסעדת אולימפוס, אמר אתמול: "אני מעסיק שני עובדים אפריקאים, אחד ותיק ואחד חדש. הם הודיעו לי במפתיע שלא יגיעו לעבודה היום. זה בעייתי כשמודיעים על שביתה יום אחד מראש, וזה נכון לכל עובד - אפריקאי או לא. אני בעל עסק ורוצה שהעסק ידפוק. אין לי עמדה בעניין המניעים למחאה".

"לשחרר את הכלואים החפים מפשע"

בהודעה לעיתונות שהפיצו בשבוע שעבר מבקשי המקלט, בסיוע פעילי זכויות אדם, הם הסבירו כי המניע להפגנה ולשביתה הוא רצונם לשנות את מדיניות ישראל בעניינם, כך שתעיין בבקשותיהם למקלט בישראל ותכיר בהם כפליטים.

עובדים חסרי מעמד

מעמדם המשפטי של מבקשי המקלט מעורפל. פרט לבודדים, ישראל לא מעניקה מעמד של פליט או אשרת עבודה (בניגוד למקובל במרבית מדינות המערב), אולם לפי הוראת בג"ץ מ–2010 נקבע שלא יוטלו קנסות על מעסיקיהם. המשמעות: הם יכולים לעבוד גם ללא אשרה, וזכאים למלא הזכויות, אך הלכה למעשה איש אינו בודק אם זכויותיהם נאכפות. בנוסף, כאמור, התיקון לחוק ההסתננות מאפשר את כליאת מבקשי המקלט ללא משפט.

"אנו, מבקשי המקלט החיים בישראל, מוחים נגד הכליאה השרירותית, ללא משפט וללא מגבלת זמן במתקני הכליאה במדבר. מתקן השהייה 'הפתוח' חולות, שאליו נשלחים מדי יום מבקשי מקלט, אינו אלא כלא לכל דבר", כתבו המפגינים. "על ממשלת ישראל לחדול ממדיניותה האכזרית, לבטל את החוק למניעת הסתננות, לשחרר את כל הכלואים החפים מפשע, להפסיק לאלתר את המעצרים האלימים ברחובות ולהסדיר את שהותנו בישראל. יציאתנו לשביתה מחר אינה אקט נגד המעסיקים אלא פעולת מחאה", הדגישו.

"אנו מודעים לסיכון שבשביתה, לכך שאנו עלולים לאבד את עבודתנו. צעד זה נועד להבהיר: אנו ברחנו לכאן בשל הסכנה הנשקפת לחיינו במדינות המוצא, אנו מבקשי מקלט מדיני. כמו כל אדם, גם עלינו להתפרנס כדי לחיות בכבוד - אך עבודה אינה הסיבה שבגינה הגענו לישראל".

קונדה, מהגר מדרום סודאן שחי בישראל מזה שמונה שנים, אומר: "המחאה תמשיך כל עוד המדינה תמשיך במדיניות שלה".

אתה לא מפחד מפיטורים?

"אני לא מפחד, ברחתי ממוות, אין לי מה להפסיד. אין לנו טענות נגד המעסיקים. יצאנו למחאה מחוסר ברירה, מצבנו מידרדר והולך".

יגאל שתיים, פעיל זכויות אדם ומייסד "מרק לווינסקי" (מתנדבים המציעים מזון לפליטים), מספר שהיוזמה לפתוח בשביתה נולדה במפגשים שקיימו פעילים חברתיים עם פליטים: "בעבר קבוצה זו היתה בהישרדות פיסית, והיא היתה צריכה ליהפך מגובשת מספיק כדי להוביל את המאבק הנוכחי. המוטיווציה הגיעה מהם, והמחאה אינה מקורית - מה עושים כשרוצים להעביר מסר? שובתים.

צילום: עופר וקניןצילום: עופר וקנין

השובתים לא הביעו חשש מכך שיאבדו את מקום העבודה?

"חלקם פוחדים. אחד מהם, שעובד בחברת בנייה, אמר לי: 'אם אשבות, לא בטוח שיהיה לי לאן לחזור'. אבל מעסיקי מבקשי המקלט יודעים היטב למה הם מעסיקים אותם - הם מבצעים עבודות קשות שישראלים אינם מוכנים לבצע".

עובדים שונים, 
זכויות שונות

בקו לעובד טוענים שלמעסיקים ולמשק הישראלי יש אינטרס בהסדרת מעמדם של המהגרים האפריקאים. "בעוד שאמנת הפליטים הבינלאומית שעליה חתומה ישראל מתייחסת לעבודה כזכות יסוד השמורה לכל אדם, למבקשי המקלט בישראל הדברים נראים שונה", אומרת קאופמן. "כבר שנים ארוכות שאזרחי אריתריאה וסודאן מקבלים אשרה שלא מקנה להם כל זכות מלבד הגנה מפני גירוש ומותירה אותם במעמד זמני לא ברור.

"כך, בעוד שעל אשרת העבודה המונפקת למבקשים נכתב כי היא אינה מהווה רישיון עבודה, בפועל המדינה אינה אוכפת את האיסור, ונוצר מצב אבסורדי שבו העובדים נאלצים לעבוד בהעלמת עין מודעת של הרשויות. כל עוד ישראל אינה יכולה לגרש את אזרחי המדינות האלה היא אינה יכולה להשאיר קבוצה כה גדולה במעמד־לא־מעמד לתקופה כה ארוכה".

הפגנה שביתה פליטים ת"אצילום: אייל טואג

עוד מוסיפה קאופמן: "מעסיקים רבים שמעוניינים למלא את הוראות החוק ולשמור על זכויות העובדים שלהם נותרים מבולבלים מול תנאי הוויזה החריגים האלה. לא ברור אילו חוקים חלים על המחזיקים בה. העובדים כמובן לא ישראלים, אבל הם גם לא נכללים תחת הגדרת 'עובדים זרים', שכן אין להם אשרת עבודה והם לא הובאו לכאן על־ידי חברות כוח אדם כדי לעבוד.

"מעסיקים פונים לקו לעובד לעתים קרובות כדי לבדוק כיצד ניתן להפריש את כספי הפנסיה של עובדים אלה, מאחר שקרנות הפנסיה אינן מוכנות לפתוח חשבונות ללא־ישראלים, על אף ההוראה המחייבת הפרשת פנסיה לכל עובד. עוד הם מבקשים לדעת כיצד להזין את נתוני העובדים שלהם לתוכנת תלושי השכר, כמה מס הם אמורים לשלם, אילו ניכויים מותרים בחוק ועוד, כל אלה נושאים שאינם מוסדרים בחוק בנוגע למבקשי המקלט".

נראה שלמעסיקים המצב הקיים דווקא עשוי להשתלם

"לא נכון. כשאנשים עובדים ללא זכויות ברורות, קל יותר לפגוע בהם, לשלם להם פחות משכר המינימום, להעסיק אותם שעות רבות ובתנאים לא הולמים. מלבד הבעיה המוסרית בצורת העסקה זו, היא גם מושכת את המשק מטה. אם אנו רוצים שוויון אמיתי בתעסוקה בישראל עלינו לשאוף שכל עובד יקבל את אותן הזכויות על־פי חוק, כך לא תועדף קבוצה אחת על־פני האחרת בשל היכולת לנצל אוכלוסיות מסוימות שמוכרחות לעבוד כדי להתקיים".

מצוקה בבתי המלון בעקבות השביתה | רינה רוזנברג

המהגרים האפריקאים הם כוח עבודה בלתי מבוטל בבתי המלון הישראליים, בעיקר בתפקידי הניקיון ושטיפת הכלים. מאחר שזו עונת החורף, ובתי המלון לא נמצאים בתפוסה מלאה, בתי המלון הצליחו להיערך מבעוד מועד בסוף השבוע האחרון לשביתה.

אתמול בכיכר רביןצילום: עופר וקנין

ברשת ישרוטל, שבה עובדים 600–700 מהגרים אפריקאים, הגיעו רק עשרות מהם לעבודה אתמול. "יש גם ישראלים שעובדים בעבודות ניקיון, אבל בחלק מבתי המלון הפליטים הם 50%–70% מהמנקים ושוטפי הכלים. גם אחרי שביקשנו מעובדים בתפקידים אחרים לקחת על עצמם את עבודות הניקיון, חסרים לנו 300–400 עובדים", אומר דוד בלום סמנכ"ל משאבי אנוש ישרוטל. הוא מספר ש–25 נציגות ממחלקת ההזמנות נעתרו לעבוד בניקיון חדרים. "אנחנו חייבים לתת מענה ראוי לאורח ולדאוג לניקיון החדר".

שמעון לוי, סמנכ"ל משאבי אנוש של פתאל, מדווח כי בבתי המלון של הרשת באילת כ–70% מהעובדים המהגרים לא התייצבו לעבודה, ובים המלח כ–50% לא הגיעו - סך הכל כ–500 עובדים. "דאגנו כבר ביום שבת לנקות את החדרים הפנויים לקראת יום ראשון, והיום גייסנו את כל העובדים והמנהלים וכל מי שיכול היה לסייע ולעזור בניקיון, טיפול בשטחים הציבוריים ושטיפת כלים".

לוי, שמשמש גם יו"ר ועדת העבודה בהתאחדות המלונות, מסתכל קדימה בחשש: "את הימים הקרובים נעבור, זו לא הבעיה. הבעיה היא מה יקרה אם לא נוכל יותר להעסיק פליטים. אנחנו במשך כמה שנים טובות מנהלים מגעים עם כל משרד אפשרי בישראל. ברור לנו שהפליטים לא יהיו כאן לנצח ואנחנו מבקשים כבר כמה שנים שימצאו לנו פתרון".

חברות הניקיון: לתת לאפריקאים אישורי עבודה | חיי ביאור עדי דברת־מזריץ

העובדים האפריקאים הם 10%–15% מכלל עובדי הניקיון בישראל. היעדרם אתמול, בעקבות השביתה שבה פתחו, שיבש את אספקת שירותי הניקיון למבנים ולמשרדים.

לדברי יו"ר הארגון הכלל ארצי של חברות הניקיון, דרור אטרי, בענף הניקיון קיים מחסור של 7,500 עובדים. אטרי אמר כי ארגונו פנה לא מכבר לשר האוצר, יאיר לפיד, ולשר הכלכלה, נפתלי בנט, בדרישה לנקוט מדיניות גמישה יותר ולהנפיק אישורי עבודה למהגרי העבודה האפריקאים. "המדינה נוקטת מדיניות מלאת סתירות", טוען אטרי. "ביד אחת היא רוצה שהאריתראים והסודנים יעבדו, ומצד שני לא מוכנה שהם ישתקעו כאן. זה לא הולך יחד".

בקניונים התמודדו אתמול עם חסרונם של עובדי ניקיון רבים. "האריתראים הם כ–50% מעובדי הניקיון. אנחנו מניידים עובדים ישראלים, אבל זה לוקח זמן", אומר עופר שחטר מאריאל פרומול, חברה המנהלת 36 מרכזים מסחריים. שחטר מספר כי העובדים מועסקים דרך חברות קבלן, שלהן הוא משלם 37 שקל לשעה עבור עובד, והעובד מקבל מהן שכר הדומה לשכר מינימום (כ–23 שקלים לשעה). "המדינה מקבלת עליהם מס, ביטוח לאומי ופנסיה, ובכל זאת היא מתעללת בהם ולא מתייחסת אליהם כבני אדם".

רונן סלטון, מנכ"ל חברת הניהול של דיזנגוף סנטר, מספר: "יש לנו 13 עובדי ניקיון אריתראים, והשכר שלהם הוא כמו של השאר - 10% מעל שכר המינימום. אף אחד מהם לא הגיע לעבודה היום, ובצדק. שאר העובדים נותנים משמרות של 12 שעות וגם מנהלי המשמרת מנקים. אנחנו מאחלים להם בהצלחה וכל הישג שלהם הוא הישג של החברה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

צילום: עופר וקנין

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ