"עשרות אלפי עובדים מתאגדים - אבל ישראל עדיין אינה סקנדינוויה" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סיכום 2013

"עשרות אלפי עובדים מתאגדים - אבל ישראל עדיין אינה סקנדינוויה"

2013 היתה שנת שיא בהתארגנויות עובדים: לא פחות מ-25,182 עובדים מ-63 חברות התאגדו השנה - עלייה של 60% במספר ההתאגדויות ושל 90% במספר המתאגדים לעומת 2012 ■ ב-2013 כבשו ארגוני העובדים גם "איים" מובהקים של המגזר הפרטי - חברות סלולר, ביטוח ואשראי, שבחלקן אף נחתם הסכם קיבוצי

23תגובות

עובדי מגדל היו בטוחים שהנהלת החברה, הגדולה בענף הביטוח, תכיר בהתארגנות שלהם, לאחר שכבר לפני חודשיים חתמו, כנדרש, יותר משליש מהם על טופסי הצטרפות להסתדרות. הם הופתעו לגלות כי חרף הפסיקות התקדימיות, מאבק פלאפון שהסתיים בניצחון העובדים והאווירה החברתית הכוללת, מנסה בעל החברה, שלמה אליהו, למנוע מהם להתאגד.

עובדי החברה לא הרימו ידיים, והשבוע הם נוקטים עיצומים הכוללים אסיפות והאטת העבודה. אם 3,000 עובדי מגדל יצליחו בסופו של דבר להתאגד, יחזרו הדברים למצבם בתחילת שנות ה–90, אז היו רוב עובדי הביטוח מאוגדים. ב–1995, למרבה הפרדוקס, היתה מגדל החברה האחרונה בענף שעובדיה התנתקו מההסתדרות, זנחו את ההסכם הקיבוצי ועברו לחוזה העסקה אישי.

2013 היתה שנת שיא בהתארגנויות עובדים. יתרה מזאת, בשנה זו כבשו ארגוני עובדים "איים" מובהקים וסמליים של המגזר הפרטי - חברות סלולר ותקשורת, ביטוח ואשראי - שהקימו בהן ועדים, ובחלקן אף נחתם הסכם קיבוצי. הנתונים מדברים בעד עצמם: בשנה החולפת התאגדו בישראל באמצעות ארבעה ארגונים יציגים (הסתדרות, כוח לעובדים, הסתדרות הצעירים ומען) 25,182 עובדים מ–63 ארגונים שונים. מדובר בעלייה של 60% במספר ההתאגדויות ושל 90% במספר המתאגדים לעומת 2012. בהשוואה ל-2011, הנסיקה חדה עוד יותר - 186% במספר ההתאגדויות ויותר מ–100% מספר המתאגדים.

מה חולל את הגל? בארגון כוח לעובדים טוענים כי עצם הקמת הארגון ב-2007 עוררה את השוק מתרדמתו, אלא שככל הנראה מדובר בשילוב של נסיבות, בהן מחאת קיץ 2011, שלה היתה השפעה גדולה במיוחד. באותה שנה החלה ההסתדרות לפעול בקרב העובדים בחברות המגזר הפרטי, שלא היו מאוגדים בעבר, בהן חברות האשראי ויזה כאל וישראכרט, אך ב–2012 נפל דבר כשהחלה להירקם התאגדות ראשונה בחברת סלולר בישראל - חברת פלאפון. באותה שנה התאגדה גם שורה ארוכה של עיתונאים בכלי תקשורת בישראל - ynet, חדשות 2, כלכליסט וחדשות 10.

עובדי כלל הקימו אף הם ועד פעולה, וכמו מקביליהם בפלאפון נאבקו בהנהלה בלתי אוהדת. בתחילת 2013 יצאו שני הוועדים מהמאבק וידם על העליונה, ובכך ניתן אות הפתיחה לסחף התארגנויות ברוח דומה – החל בעובדי HOT, שעניינם עדיין נדון בבית הדין, עבור בסלקום, וכלה בחברות כמו לאומי שירותי שוק ההון, לאומי קארד ומגדל.

ב-2013 התאגדו קבוצות עובדים נוספות, שמעולם לא היו מאוגדות קודם: העוזרים הפרלמנטריים בכנסת, המורים מן החוץ במכללה האקדמית תל־אביב יפו, מורי בתי הספר הדמוקרטיים, שוחטים ובודקי כשרות, וישראלים העובדים בשגרירויות בחו"ל. גם עובדי קבלן התאגדו: עובדי הקבלן של HOT, המועסקים בידי חברת ת.א.ט, מטפלות הצהרונים בירושלים ועובדי מוקדי הקליטה. גם הנוער לא טמן ידו בצלחת - עובדי בורגראנץ' התאגדו ברעש גדול, ועובדי מקדונלד'ס אמנם לא הצליחו להתאגד אך הגיעו להסכמים מיוחדים עם ההנהלה.

"כמו כדור שלג מתגלגל"

בין הסיבות למספר ההתאגדויות הגדול בשנה החולפת יש לציין בראש ובראשונה את אובדן הביטחון התעסוקתי. מאז המשבר הכלכלי של 2008–2009, חשים יותר ויותר עובדים במשק את האדמה רועדת תחת רגליהם ומבקשים פתרונות. גם ארגוני העובדים נעשו מילטנטיים יותר, וההסתדרות הקימה מחלקה מיוחדת לנושא, בין השאר בתגובה להקמתו של המתחרה, ארגון כוח לעובדים. עובדים שאין להם מה להפסיד, כמו גם ארגון יציג חזק שאינו חושש להגיע לבית המשפט, השיגו הישגים מרשימים, ובראשם פסק דין פלאפון מתחילת 2013, הקובע באופן תקדימי כי על מעסיק חל איסור חמור להתערב בהתארגנות עובדיו.

ההצלחה, כידוע, מידבקת: "הסגל הזוטר במכללות ראה שהסגל באוניברסיטאות שיפר את תנאי ההעסקה, ואמר לעצמו – אז מה אתנו?", אומר עו"ד איתי סבירסקי מהקליניקה לזכויות עובדים באוניברסיטת תל אביב וממייסדי כוח לעובדים. "מורי בתי הספר הדמוקרטי ביפו ומורי קבלן החלו לשאול את עצמם 'למה התנאים שלנו טובים פחות מאלה של מורי משרד החינוך?' ראינו תופעה של כדור שלג מתגלגל".

עמי וטורי, אף הוא ממייסדי כוח לעובדים, מסכים: "יש כאן עניין ספירלי: כשעובדים במקום אחד מתארגנים ומקימים ועד, עובדים בחברות אחרות מקבלים אומץ. זה בדיוק מה שקרה לעובדי סלקום, שראו את חבריהם מפלאפון מתארגנים, ולעובדי מגדל, שראו את הצלחת עובדי כלל ביטוח. גם עובדי חטיבת הזיקוק של פז, שחזרו (באיחור של כמה שנים) את מהלך ההתארגנות המוצלח של חבריהם בסונול".

יוסי קוצ'יק, בעבר הממונה על השכר במשרד האוצר וכיום יועץ פרטי להנהלות ולארגוני עובדים, ייצג את הנהלת פלאפון במשא ומתן לחתימה על הסכם העבודה הקיבוצי שהושג באחרונה. קוצ'יק מציין את מחאת 2011 כסיבה המרכזית להתעוררות. "גלי המחאה ביטאו את תחושות המרירות של מעמד הביניים, שאינו מצליח להתגונן מפני ההתייקרויות ומפני סדרי העדיפויות של הממשלה", הוא אומר. "אנשי מעמד הביניים ראו איך החברות העסקיות מרוויחות יפה, בעוד השכר שלהם אינו עולה, וההוצאות על בריאות, חינוך, תקשורת, תשתיות ותרבות רק עולות. התסיסה הולידה רצון לשנות את אופן חלוקת העוגה, וזה בא לידי ביטוי, ביו השאר, ברצון להתארגן ולהגדיל הן את הביטחון הן את התנאים בעבודה".

וזו תופעה ברוכה למשק הישראלי?

"אני מצדד בהסכמים קיבוציים, ולכן איני רואה פסול בהתארגנות עובדים ובהקמת ועד. הסכמים קיבוציים, שלא כמו חוזים אישיים, מנסים ליצור איזון בחלוקת העושר ובין ההון לעבודה. לא רק המגזר הציבורי יכול לחיות טוב עם הסכמים קיבוציים, אלא גם המגזר הפרטי. אלא שפה חייב להתקיים תנאי: ההסכם לא יכול לכבול את ידי ההנהלה ולמנוע ממנה גמישות בפיטורי עובדים או בניודם לפי צורכי החברה. בענף הסלולר, לדוגמה, החברות חייבות לשרוד בתקופה של תחרות עזה, וכבר לא יכולות להעסיק אלפי עובדים כבעבר. הסכם קיבוצי בחברת סלולר, כפי שעשינו בפלאפון, שומר בידי ההנהלה את האפשרות להתאים את החברה למצבים משתנים, כולל צמצום בכוח אדם. גם במגזר הציבורי חשוב שההסכמים הקיבוציים יקנו להנהלות המשרדים יכולת להכניס שינויים מבניים ולפטר עובדים, בלי התהליך המסובך הכרוך בהסכמתה של נציגות העובדים".

להערכתך , האם גל ההתארגנויות הנוכחי עומד בפני סיום?

"אני חושב שלא. ההסתדרות עומדת להתחיל בקרוב בקמפיין לעידוד התאגדויות בהשקעה של מיליוני שקלים, ולא אתפלא אם הוא יביא לשולחן המשא ומתן עוד חברות מענפים שונים".

האם הוא יביא, בפעם הראשונה, להתאגדות של עובדי היי־טק?

"זאת שאלה מרתקת שאין לי תשובה עליה".

עוזר כרמי, מומחה ליחסי עבודה מביה"ס למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו, גורס כי התחרות בין ארגוני העובדים, שהחלה עם הקמת כוח לעובדים לפני שש שנים, השפיעה על טרנד ההתארגנות. "אף שההסתדרות נהנית מעדיפות מבחינת המשאבים, עצם קיומו של כוח לעובדים היה 'עקיצה בישבנה'", הוא אומר. "התחרות דירבנה את ההסתדרות להקים אגף מיוחד להתאגדות עובדים ב–2010 ולפעול בתחומים שבהם לא פעלה בעבר. גם הרשתות החברתיות עזרו. כיום אין צורך לכנס 1,000 עובדים כדי לדון בשאלה אם להצטרף לארגון עובדים. מספיק לשלוח מסרונים ולהוציא הודעה בפייסבוק – וההתארגנות יוצאת לדרך. אנו בעידן של התארגנות אלקטרונית, המקלה את המלאכה". סיבה נוספת לגל ההתאגדויות הנוכחי, לדבריו, היא חבילת חוקי המגן שיו"ר ההסתדרות, עופר עיני, יזם ב–2009 במסגרת ההסכם הקואליציוני בין מפלגת העבודה לראש הממשלה, בנימין נתניהו.

חרף הגידול החד במספר המתאגדים ב–2013, כרמי נותר זהיר בהערכותיו. "יש מגמה של הצטרפות, אך היא לא גורפת", הוא אומר. "נכון, היו כמה התארגנויות חשובות של קבוצות עובדים בשלוש השנים האחרונות בתחום הסלולר, חלק מעובדי ענף הביטוח וכלל עובדי חברות כרטיסי האשראי, אבל יש המון רעש וצלצולים סביב כל עובד שמתאגד, שגורמים להפרזה בהערכת ההישג של ארגוני העובדים. צריך לשים את הדברים בפרופורציה. מבין 3.2 מיליון שכירים בישראל, שיעור העובדים המאורגנים הוא 25%–26%, על פי נתוני 2012. זה כולל לא רק את החברים בהסתדרות הכללית, בהסתדרות הלאומית, כוח לעובדים ומען, המייצגים עובדים ממקצועות שונים במשק, אלא גם את חברי הארגונים הפרופסיונליים: הסתדרות המורים, ארגון המורים העל־יסודיים וארגוני המרצים באוניברסיטאות. יחסית למדינות סקנדינוויה, למשל, אין זה מספר גבוה".

ואולם, נקודת החולשה של ההתאגדויות בישראל אינה השיעור הנמוך ביחס למדינות אחרות, אלא העובדה שהמתאגדים הם דווקא עובדי הגופים החזקים. "התאגדויות ב–2013 הן עדיין נחלתם של עובדי המעמד הבינוני, והמעמדות הנמוכים והחלשים ביותר אינם מיוצגים", אומר סבירסקי. "כמעט אין עובדי ניקיון, שמירה, סיעוד ומהגרי עבודה מאוגדים. עובד מתאגד צריך רמה מינימלית של כוח כדי להרים את האף מעל לקשיי ההישרדות היום־יומיים. החלשים גם חוששים מדי למשרתם מכדי שייקחו את הסיכון הפעוט של להיות מפוטרים עקב התאגדות. האתגר שלנו לשנים הקרובות הוא להגיע גם לעובדים האלה, וגם לקבוצות עובדים נוספות שלא טופלו מספיק עד היום, כמו פרילנסרים".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

אוליבייה פיטוסי
אליהו הרשקוביץ
נמרוד גליקמן
דודו בכר
דניאל בר און
מוטי מילרוד
מוטי מילרוד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#