"הבנתי שאם אשאר בהיי-טק עד הפנסיה - אשתגע" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הפיצוי - החופש הגדול

"הבנתי שאם אשאר בהיי-טק עד הפנסיה - אשתגע"

1,000 בני אדם בחרו בשלוש השנים האחרונות לעשות הסבה להוראה ■ מה מניע אנשי היי-טק או צבא לעזוב את עבודתם המתגמלת ולהתחיל קריירה שנייה כמורים? תחושת השליחות ושעות העבודה הנוחות

44תגובות

במשך 22 שנים עבדה ריקי יפה, מהנדסת תוכנה, בחברות היי-טק, בהן טלדטה ורד טכנולוגיות. העבודה היתה מאתגרת, וחייבה אותה להשקיע את מרב זמנה ומרצה, אבל השכר היה גבוה ואיפשר לה לצבור חסכונות נאים. בהמשך עבדה בשתי חברות סטארט־אפ במקביל, אבל אז הגיע משבר 2009 - והחברות נסגרו.

"החלטתי שבשום מחיר לא אשב בבית בלי עבודה", מספרת יפה, 55. "במקביל, הגעתי למסקנה שזה הזמן לגט כריתות מתעשיית ההיי-טק. הבנתי שההיי־טק הוא עולמם של הצעירים, ושהניסיון בו הוא משאב חשוב בתחום הניהול, אבל לא בתחום פיתוח התוכנה. קשה להתחרות בילדי הפלא שצצים כל יום - שלא מפסיקים להיות כאלה גם בגיל 35. מדובר בעולם שבו הצעירים מזדקנים מהר מדי".

כתבות נוספות באתר TheMarker:

 

אייל טואג

הבורסה בתל אביב בשיא - האם זו בועה או שזה הזמן להיכנס?

רני רהב מאבד שליטה    

יפה קראה בעיתון שמערכת החינוך פותחת מסלול הסבה להוראה לאקדמאים, במטרה לקלוט אותם כמורים בחטיבות הביניים ובתיכון, ולא היה צריך הרבה כדי שתתחבר לרעיון. "מלכתחילה ההוראה קסמה לי", היא אומרת. "תמיד התחברתי לעבודה עם ילדים. הייתי מעורבת בוועד ההורים של בית הספר, השתתפתי בפעילות עזרה לתלמידים שהתקשו בלימודים, וכבר כשהייתי עובדת היי־טק  למדתי את התחום של התמודדות עם ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז".

יפה השתתפה בקורס בן ארבעה חודשים באחת המכללות האקדמיות, שבו למדה פדגוגיה על רגל אחת: איך לעמוד בפני כיתה, לרבות במקרה שהיא אינה הומוגנית; איך לעבוד עם תלמידים המתקשים בלימודים; וגם איך לשמור על השתלבות במערכת של תלמידים מצוינים. לפני שנתיים, עם קבלת תעודת ההוראה, שובצה ללמד בבית הספר התיכון בכפר הירוק ובבית הספר להנדסאים בהרצליה, שבהם היא מלמדת מדעי המחשב.

תומר אפלבאום

"השנה הראשונה לקריירה החדשה היתה קשה", היא משחזרת. "המורים 'החיצוניים' מרעננים את מערכת החינוך, מביאים אליה חשיבה שונה ויצירתית ומטמיעים בה רעיונות חדשים. אנו יכולים להניע את התלמידים לחשיבה מחוץ לקופסה, ללמידה עצמית וליזמות. עד כאן הבשורות הטובות. אבל מהר מאוד הבנתי שהידע הטכנולוגי שאני מביאה אינו מספיק, ושעלי גם לדעת איך להעביר אותו לתלמידים - להסביר בסבלנות, להשתמש במושגים שהם מבינים. גם המשכורת שלי נמוכה משמעותית לעומת זו שקיבלתי בעבר. לא נשברתי, אבל אני לא יודעת אם אשאר בתחום ההוראה עד גיל הפנסיה. הצד החיובי של העבודה הוא הסיפוק, התרומה לתלמידים, וגם השעות הגמישות יחסית והעובדה שהן לא פולשות הביתה. נכון, גם המורה מקבלת לעתים טלפונים הביתה מהורי הילדים, אבל יש פיצוי אדיר: החופש הגדול בקיץ".

באסם גרייס, 55, מהנדס  אלקטרוניקה, עבד במשך 28 שנה בשורה של חברות, בהן סאיטקס והליוס. לבסוף נחת באינטל, אבל גם אותה עזב "בגלל אווירת התחרות הבלתי נלאית ותחושת חוסר היציבות הנוראה", כדבריו. "העבודה הלחוצה בהיי־טק שיכנעה אותי שאם אנסה להישאר בה עד הפנסיה - אשתגע. הרעיון להיות מורה וללמד אנשים נראה לי עדיף. לקחתי קורס לתעודת הוראה, וכשסיימתי משרד החינוך הבטיח לי שישבץ אותי בהוראה בבית ספר, אבל את העבודה מצאתי בעצמי, באמצעות קשרים". גרייס החל ללמד אלקטרוניקה באורט עכו, וכיום הוא מלמד בבית ספר מופת בסמת ובתיכון ביאנוח־ג'ת.

השכר שלך כמורה הוא פחות מחצי לעומת השכר שהרווחת בהיי־טק. אתה לא מתחרט?

"נכון שאין מה להשוות בין שני הענפים מבחינת התנאים, אבל לעבוד עם נוער ולדעת שאתה משפיע עליו - זה סיפוק גדול. לחץ העבודה בהיי־טק היה קשה. הייתי בא הביתה בתשע בערב, ולמרות שכבר הייתי עייף מאוד, הייתי חייב להמשיך לעבוד. לא תמיד היה לי הלוקסוס לבוא הביתה ולראות טלוויזיה בשקט. ההיי־טק נועד לצעירים, לא לאנשים בגילי. אנשים בני 40 נאלצים לעזוב אותו, וכשהם כבר עושים את זה הם בקושי מוצאים עבודה. היום כל חברת היי־טק מחויבת לפטר 5% מעובדיה. איך אפשר לעבוד ככה? בהוראה יש לי ביטחון תעסוקתי, שתורם למסירות שלי כלפי בית הספר. והיתרון הגדול הוא החופשות הארוכות בקיץ ובחגים. נראה לי שההוראה היא תחום שלא אעזוב".

הטייס והמפקד 
שהפך למורה לפיזיקה

אמיר הרפז, 48, שירת 28 שנה בחיל האוויר ועזב את הצבא כמפקד בסיס נבטים. "יש לי אבא טייס ואמא מורה", הוא אומר, "אז שנים רבות עסקתי במקצוע של אבא - ולפני שנתיים עברתי למקצוע של אמא". בשנה האחרונה לשירותו בצה"ל השתתף הרפז בתוכנית להסבת אקדמאים יוצאי מערכת הביטחון להוראה, וכעבור 30 מפגשים ופרקטיקום, שבמסגרתו נשלח כמה פעמים להעביר שיעור בבתי ספר, התקבל כמורה לפיזיקה בתיכון יפעת בעמק יזרעאל. "העדפתי ללמד אזרחות או היסטוריה, אבל נדרש להם מורה לפיזיקה, וגם זה בסדר", הוא אומר. גם הוא מתוודה כי התקשה בהתחלה לעמוד מול כיתת הנערות והנערים. "כקצין בכיר, המשימה לעמוד מול חיילים ולהרצות להם לא היתה מסובכת, כי בצבא יש עזרים שסייעו לי לשמור על משמעת. בכיתה המעמד שלי כמפקד בסיס לא רלוונטי. אם התלמידים לא מקשיבים, אני לא יכול להורות לרס"ר להתערב".

אחרי שנה אחת כמורה רגיל, כבר קיבל הרפז תפקיד של מחנך כיתה י'. "לא תמיד מקשיבים לי, ויש תלמידים שמחכים לראות איך אגיב כשיהיו הפרעות בכיתה. אני משתדל להתאזר בסבלנות, אבל לפעמים אני מאבד אותה. יש הרבה רגעי תסכול", הוא מודה.

מזה חודשיים משמש הרפז מנהל של ביה"ס  התיכון האזורי במשגב, מהגדולים בגליל, ובמקביל ממשיך ללמד פיזיקה. "השעות היפות באמת הן אלה שבהן אני מורה רגיל, ולא מנהל, כי זה נותן לי להרגיש חלק מצוות המורים. אני ממליץ למי ששקוע בעבודה שוחקת, במערכת הביטחון, בהיי־טק או במשרד עריכת דין, לעשות הסבה לקריירה שנייה כמורה. כשאתה מתחיל קריירה שנייה, ובמיוחד בהוראה, שבה אתה במגע עם בני נוער, אתה מרגיש שאתה צעיר".

שיקולי אידיאולוגיה או נוחות?

כ–1,000 איש ממקצועות שונים בחרו בשלוש השנים האחרונות בהוראה כקריירה שנייה. מה הניע אותם לעשות את המהלך? שניים מתוך שלושת המרואיינים בכתבה זו הציבו את הנוחות בעבודה, ואת חופשת הקיץ וחופשות החגים, כשיקולים המרכזיים בהחלטתם לעבור להוראה. החופשה הארוכה, המרגיעה, היתה נחוצה להם לאחר השנים הרבות שבהן עבדו בסביבה לחוצה ואינטנסיבית. "אין ספק שזה שיקול מכריע, לפחות בקרב עוזבי ההיי־טק, משרדי עריכת הדין ויתר המקצועות שהעיסוק בהם הוא כמעט סביב השעון", אומר בעניין זה איש חינוך ותיק.

רמי שלוש

לעומת זאת, מחקר שנערך בקרב 82 אנשים שעשו הסבה להוראה, שהשלימו בימים אלה ד"ר דליה עמנואל־נוי וד"ר תילי וגנר מהמכללה האקדמית בבית ברל, מראה כי המניע הראשון במעלה לבחירה בהוראה כקריירה שנייה הוא "תחושת האתגר האישי והחברתי" (46% מהמשיבים ענו כך). המניע השני בדירוג היה "הגשמת חלום ישן", וכפי שאחד המרואיינים אמר: "זו היתה משאלת לב שהתפתחה בהדרגה, עד שצצה ההזדמנות להצטרף להוראה".

במקום השלישי ברשימת המניעים לבחור בהוראה כקריירה שנייה, לפי המחקר, נמצא "רצון להעניק לאחרים ורצון לעבוד עם ילדים". השיקול של "פיתוח והרחבת קריירה" הופיע במקום הרביעי, המניע שאחריו היה "שליחות", לאחר מכן "אפשרות ליצירתיות, גיוון, עניין והנאה". רק במקום השביעי דורג המניע "נוחות בשעות". למקום השמיני והאחרון הגיע השיקול "השפעה של מורה או התנסות ביוגרפית משמעותית".

למעשה רק 11% מהמורים שהשתתפו במחקר הודו כי בחרו בהוראה כקריירה שנייה ממניעים פרקטיים, כמו שעות גמישות וריבוי חופשות. אחד המשתתפים אמר במחקר: "החלטתי לשים את הבית והמשפחה במרכז, ונראה שהחינוך יוכל לאפשר לי את זה". עמנואל־נוי ווגנר מסיקות מכך שהמניעים של רוב הפונים להוראה כקריירה שנייה הם אידיאולוגיים ולא שיקולי נוחות.

מחקרים קודמים בתחום גילו כי מבין המורים כ-25%-30% אינם שורדים במקצוע לאחר השנה השלישית. המחקר הנוכחי בדק רק את קבוצת אנשי הקריירה השנייה מבין פורשי צה"ל. במקרה זה שיעור הנשירה נמוך יותר - 10%-15% אינם מצליחים לעבור את מחסום שלוש השנים בהוראה.

יובל רכלבסקי, לשעבר הממונה על השכר במשרד האוצר, סבור שפורשי מערכת הביטחון פונים להוראה מכיוון שאין להם הצעות עבודה רבות בשוק האזרחי. בדומה לעורכות המחקר, רכלבסקי סבור שהעניין הערכי והרצון לתרום לחברה הם המניעים העיקריים של אנשים שעושים הסבה להוראה, והצ'ופר של החופשות הארוכות הוא רק גורם מסייע בקבלת ההחלטה. "הבעיה היא שיעור העזיבה הגבוה יחסית, המגיע ל-20%-25% אחרי שלוש שנות הוראה", אומר רכלבסקי. "אנשי היי־טק או כאלה שעבדו במשרדי עריכת דין נתקלים בבתי הספר בסביבה שהיא לעתים אלימה וחסרת משמעת. זו לא הסביבה הסטרילית של המשרדים שבהם עבדו בקריירה הקודמת. הם מרגישים בודדים במערכה, והרשויות המקומיות, משרד החינוך והנהלות בתי הספר אינם מגבים אותם די הצורך. אותם אנשים שהצטרפו למערכת החינוך מתוך מניע אידיאולוגי נקלעים לשחיקה מהיר", הוא טוען.

לדברי רכלבסקי, גורם נוסף המקשה על המורים החדשים הוא המורים הוותיקים. אלה אינם רואים בעין יפה את הכוח הצעיר יחסית שהצטרף לשורותיהם, שלפחות בתחילת הדרך הוא גם מלא רעיונות לשינוי. "הוותיקים רואים במורים החדשים כוכבים המאיימים על מעמדם", אומר רכלבסקי. "במקום להיות אדישים, מנהלי בתי הספר חייבים לזהות את התופעה ולהפוך את הוותיקים מאנשים המפחדים מהאורחים החדשים למנטורים שלהם, כדי שהרצון הטוב שבו חדורים המורים החדשים יגרום להם להישאר ולתת תרומה אמיתית למערכת החינוך".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#