לצאת לפנסיה?

"בגיל 66 אני מכניסה את העובדים הצעירים לכיס הקטן מבחינת ניסיון, ידע ומרץ"

הצעת חוק חדשה לביטול חובת גיל הפרישה בישראל עשויה להציל נשים וגברים מהגזירה שמחייבת אותם לצאת לגמלאות בגיל 67 ■ "אנשים 
רוצים לעבוד, אך במקום זאת נזרקים הביתה לתקופה שיכולה להימשך 30 שנה", אומרת מנכ"לית עמותה לקידום אוכלוסיית הגיל השלישי

הילה ויסברג
טלי חרותי-סובר
הילה ויסברג
טלי חרותי-סובר

מיכל (שם בדוי), "בת 66 וחצי ועובדת במלוא המרץ", כדבריה, החלה לעבוד בביטוח הלאומי לפני יותר מ-30 שנה. בשנים האחרונות היא ממלאת תפקיד של רכזת בכירה בתחום הגבייה ומזכירה בוועדות ערעורים לקבלת אחוזי נכות. בעוד כחצי שנה, כשימלאו לה 67 שנים, יוכל הביטוח הלאומי לחייב את מיכל לפרוש לגמלאות – זכות הניתנת לו מכוח חוק גיל פרישה שחוקק ב-2004 ומוגדר כ"גיל פרישת חובה". אלא שמיכל, התומכת כלכלית בארבעת ילדיה ובעלה גם הוא על סף פרישה לפנסיה, לא מעוניינת לפרוש. "בגלל הצורך לסייע לילדים אנחנו בחובות כבדים, אבל בביטוח הלאומי ערכו לי שימוע ואמרו לי שאני לא מסכנה, ושמצבי הכלכלי לא מצדיק את המשך עבודתי לאחר גיל 67".

לדבריה, "צפויה לי פנסיה של כמה אלפי שקלים בחודש. איך אני אמורה לכסות את החובות? ולמה לפרוש? במשך שנים זכיתי בתעודות הצטיינות והוקרה. אני לא מבינה למה גיל צריך להוות פקטור? זו חוצפה. אני מכניסה את כל העובדים הצעירים לכיס הקטן שלי מבחינת ניסיון, ידע וגם מרץ. אני לא מבינה למה מכריחים אותי ללכת הביתה".

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים

כתבות נוספות ב-TheMarker

האמת על מחיר הדירות והאוברדרפט הישראלי

רוצים להופיע בטלוויזיה? שלמו 42 אלף שקל

טענותיה של מיכל צוברות תאוצה בשנים האחרונות. גם פרופ' משה גביש, מרצה בכיר בטכניון, עתר בסוף 2012 לבג"ץ באמצעות אשתו עו"ד שושנה גביש בשל התנגדותו לפרישה לגמלאות הנכפית עליו על רקע גילו. המשך דיון בנושא צפוי להתקיים בפברואר 2014. לעתירה הצטרפה פרופ' אמריטוס למשפטים מאוניברסיטת תל אביב, רות בן ישראל, שאמרה באחרונה: "מי אמר שהזכות של הצעירים לעבוד פחותה מהזכות שלי? אני מסרבת שיתייחסו אלי כעל סוג ב'. עבדתי מצוין, אך יש גיליוטנה. אני חשה כאילו הדירו אותי משוק העבודה, כאילו העלו אותי על קרחון ודחפו לאוקיינוס".

הצעת חוק פרטית חדשה לביטול גיל הפרישה בישראל, אותה מובילים ח"כ אראל מרגלית (עבודה) והעמותות "והדרת" ומשפט בשירות הזקנה, נועדה לעזור לאנשים כמו מיכל, גביש ובן ישראל. "עם הכניסה לכנסת הבנתי שתעסוקת מבוגרים וזקנים היא נושא גדול", מסביר מרגלית. "התארכות תוחלת החיים במדינות המערב משנה את כללי המשחק. בארה"ב חווים כיום משבר בתחום הפנסיות על הרקע הזה. אני מאמין בכוחם וביכולותיהם של מבוגרים".

מרגלית,שמגיע מתחום ההיי־טק, ייסד ועמד בראש קרן ההון סיכון JVP, מכיר את הנושא מקרוב. "שתי חברות שבהן השקיעה הקרן ועשו אקזיט לאחרונה - סאיופטיקס ואקסטרים איו - הוקמו בידי יזמים בני 60 פלוס מינוס", הוא מספר. "גיל לא משפיע על יכולותיהם של עובדים, בעיקר אלה העושים שימש באינטלקט ולא בגוף. מחקרים מראים שדווקא בגיל 60 אנשים נכנסים לתקופה יצירתית מאוד בחייהם".

אחות בית ספר בפנסיה שממשיכה לעבוד. המתנגדים להצעת החוק: "חשוב ששוק העבודה יתרענן" (למצולמת אין קשר לכתבה)צילום: ניר כפרי

מרגלית מספר כי הרעיון לגיבוש הצעת החוק לביטול גיל הפרישה נרקם בעקבות שיחות רבות עם ריבי בלר, שעבדה עמו בקרן JVP, וכיום משמשת מנכ"לית עמותת והדרת. בלר, כמו פרופ' איסי דורון - יו"ר עמותת המשפט בשירות הזקנה – דוחפים כבר כמה שנים אג'נדה האומרת שחובת הפרישה בישראל היא שרירותית, בלתי הוגנת ובגדר "אייג'יזם" - אפליה על רקע גיל. בלר מדגישה כי במגזר הפרטי עובדים עשויים להמשיך לעבוד אחרי גיל 67 אם המעסיק מעוניין בכך, אך במגזר הציבורי האפשרות כמעט שלא קיימת, שכן לפי תקנון שירות המדינה (התקשי"ר), עובדים לא יכולים להישאר בעבודתם אחרי גיל 70, אלא במקרים מיוחדים.

"אנשים בחברה שלנו מגדירים עצמם לפי עבודתם, הם צריכים לעבוד ורוצים לעבוד, אך במקום זאת נזרקים הביתה לתקופה שיכולה להימשך 30 שנה", אומרת בלר. "נוצרת פה שכבה של מבוגרים עניים סמויים מהעין - קבוצת מבוגרים בני 65 פלוס שהוכרחו לפרוש, והידרדרו לחיי צמצום עד כדי עוני".

באחרונה התפרסמו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), שעל פיהם זקוק כל קשיש חמישי (21%) להשלמת הכנסה. באוגוסט חשף השנתון הסטטיסטי לקשישים בישראל כי ב–2012, שליש (34%) מבני ה–65 פלוס מתקשים לגמור את החודש - עלייה של 17% לעומת השיעור שנרשם ב–2011. זה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שקצבת זיקנה היא כ–1,500 שקל בחודש, שלעתים נוספים עליה כ–1,000 שקל השלמת הכנסה, ופנסיה ממוצעת של קשיש בישראל היא כ–5,000 שקל בחודש (ואולם רק ל–38% יש קצבת פנסיה).

"העניים הסמויים הם אנשים שלא נראים עניים ולא מתלבשים כעניים", ממשיכה בלר. "אלה אנשים שלאורך שנים עבדו, חסכו ושילמו מסים. בימינו כבר אין פנסיות תקציביות, ולכן קצבת הפנסיה הנמוכה יחד עם החסכונות הנעלמים וצורכי הילדים, גורמים לכך שאנשים חייבים – פשוט חייבים – לעבוד. לא מזמן הגיע למשרד שלי אדם מרמת השרון לבוש בחולצת פולו אופנתית. הוא סיפר שעבד בהנהלה של בנק, פרש בגיל 67 ואז נדרש לסייע לאחד הילדים שעבר גירושים – וטראח, נשאר בלי כלום, ולכן הוא מחפש עבודה. אנשים נסחפים למצוקה וחיים במים המגיעים עד האף. חייבים להפסיק את העוול הזה. למה שאנשים יהפכו שקופים שרירותית בגיל 67?"

"משפיל לחוות דחייה רק כי הגעת לגיל 67"

הצעת החוק הפרטית של מרגלית, שנחשבת מהפכנית רק משום שמעולם לא הוגשה הצעה כזו, אמנם נדחתה לפני כשבועיים בוועדת שרים לענייני חקיקה, אך הועברה למעמד של הצעה לסדר ותידון בוועדת העבודה והרווחה בכנסת, כמו גם בוועדה בראשות השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך - הוועדה להיערכות אסטרטגית להזדקנות האוכלוסייה. המטרה היא לגבש אותה מחדש כהצעת חוק ממשלתית, מה שיעלה את סיכוייה לגרוף תמיכה ולעבור את אישור הכנסת.

אראל מרגליתצילום: יוני רייף

הצעת החוק, חשוב להדגיש, לא פוגעת בזכותם של מי שרוצים לפרוש לפנסיה ולקבל קצבת זקנה וקצבה פנסיונית, שכן היא לא נוגעת בגיל הזכאות לפנסיה – 62 לנשים ו–67 לגברים. החוק מציע, אם כך, עסקה שנשמעת מוצלחת לכל הצדדים: מעסיקים יכולים לפטר כל עובד, בכל גיל, אם עבודתו אינה מספקת ואילו העובדים אינם נזרקים אוטומטית ממקום העבודה רק מכיוון שתעודת הזהות מבשרת על יום הולדת 67. קביעות במקום העבודה, אגב, מתבטלת עם ההגעה לגיל הזכאות לפנסיה, ובכך פותרת ההצעה את חששם של מעסיקים ושל הציבור מכך שעובדים מבוגרים לא יפנו לעולם את כיסאם. בנוסף, ההצעה טוענת שיש לחשוב על קבוצת מקצועות שוחקים שבהם גיל פרישה ימשיך להתקיים.

פרופ' איסי דורון מזכיר שזה היה מצב הדברים, פחות או יותר, עד 2004: גיל פרישת חובה צוין בהסכמים קיבוציים, אך במגזר הפרטי עובדים יכלו להמשיך לעבוד כאוות נפשם. ואולם אז כרך חוק גיל הפרישה החדש את גיל הזכאות לפנסיה (שגם הועלה מ–65 ל–67 לגברים ומ–60 ל–62 לנשים) בגיל פרישת חובה, שהוא 67 לגברים ונשים – הגיל שבו מעסיקים יכולים להכריח עובדים לפרוש. "לא התקיים אז דיון ציבורי בשאלה אם החוק פוגע בזכויות העובדים המבוגרים", מסביר דורון. "הגישה היתה שצריך להעלות את גיל הזכאות לפנסיה בגלל אילוצים כלכליים - הגירעונות הצפויים בקרנות הפנסיה ובביטוח הלאומי. במקביל, נקבע גיל פרישה חובה כי הניחו שמבוגרים יחושו מושפלים אם יפטרו אותם בגיל מבוגר, ולכן עדיף לקבוע גיל פרישה אחיד. הרבה יותר משפיל לחוות דחייה רק כי הגעת לגיל 67. נכון יותר להעביר את ההצעה דרך הכנסת, מאשר כהנחתה מבג"ץ". ואכן, מדינות כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, בריטניה וסקוטלנד העבירו בשנים האחרונות חוקים שביטלו את מודל פרישת החובה.

כיצד ייראה שוק העבודה בישראל אם יועבר החוק? אתה לא חושש מגל פיטורי עובדים מבוגרים על רקע אייג'יזם? מעסיקים כבר לא יוכלו לומר לעצמם – "נחכה עם העובד עוד כמה שנים עד שיפרוש כדי לגמור את זה יפה".

דורון: "אני לא חושש כי מחקרים מראים שעובדים מבוגרים טובים לא פחות מעובדים צעירים, לכן אם ימשיכו לתרום – למה שיפוטרו? השיפוט צריך להיות לפי ביצועו של עובד. אני צופה שאם החוק יעבור, שוק העבודה העתידי יהיה יפהפה: זה יהיה שוק עבודה רב־גילי, שבו עובדים זה לצד זה גבר בן 83, אשה בת 62, הומוסקסואל בן 30, ערבי־ישראלי בן 49 ואדם עם מוגבלות בן 40. איש לא יישפט לפי פרמטרים שאינם רלוונטיים לביצועיו - בין אם זהו גיל, צבע עור, מגדר, לאום או נטייה מינית. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר אפליה על רקע גיל, שמתבטלת בגיל 67. זה אבסורד. פסק דין ליבי וינברגר מסוף 2012 קבע שמעסיק חייב לשקול את בקשתו של עובד לעבוד אחרי גיל פרישה. זוהי תחילת הדרך, אבל רק התחלה".

מה הסיכוי שההצעה תעבור?

דורון: "היא תעבור, אין לי שום ספק בכך, כי זוהי המגמה במדינות העולם המערבי – השאלה הגדולה היא מתי".

המתנגדים טוענים שביטול גיל פרישה יציב חסמים בפני עובדים צעירים. באקדמיה למשל, חוקים צעירים קובלים על היעדר תקנים.

"הטענה שפרישת חובה חוסמת צעירים הוכחה אמפירית כלא נכונה. שיעורי תעסוקה ואבטלה מושפעים מנתונים מקרו־כלכליים ולא מנתוני תעסוקה של מבוגרים – ולא כולם רוצים להמשיך לעבוד (כשני שלישים מעוניינים להמשיך לעבוד, לפי סקר שערך המשרד לאזרחים ותיקים, ה"ו). ככל שיותר אנשים עובדים, כך פעילות המשק מואצת, אנשים צורכים יותר – ונוצרים מקומות עבודה. באשר לאקדמיה – תקנים לא תלויים בחובת פרישה, אלא בפריחה של גופי מחקר. אם אין סטודנטים במחלקה להיסטוריה, החוקר הצעיר והמוכשר לא יקבל תקן גם אם הפרופ' הזקן יפרוש".

"ראש הממשלה 
כבר בן 64"

בהצעת החוק של מרגלית תמכו 11 חברי כנסת ממגוון מפלגות – גילה גמליאל, אלעזר שטרן, עמר בר־לב, יחיאל חיליק בר, משה מזרחי, עמרם מצנע, נחמן שי, אורלי לוי־אבקסיס, דב חנין, חנא סוייד ובאסל גטאס. חנין מסביר כי החליט לתמך בהצעה מכיוון שהוא מכיר בנחיצותה של עבודה בעבור אוכלוסיית המבוגרים. עם זאת, לדעתו – בניגוד למצב הקיים כיום – יש לאפשר לאנשים המגיעים לגיל הזכאות לקצבת זקנה ופנסיה להמשיך ולקבל את הקצבאות - גם אם המשיכו לעבוד. בעניין עבודת צעירים אומר חנין: "מבוגרים וצעירים אינם עוסקים באותם תחומים ואינם בעלי אותה מומחיות. מנגנוני הפנסיה כיום הם חלקיים, ולכן גם לפרט וגם למדינה יש אינטרס בהמשך עבודתם של מבוגרים. כדי שההצעה תתקדם כהצעה ממשלתית הממשלה צריכה להחליט שזהו רעיון טוב. אנחנו נצטרך לחזור ולקדם אותה כהצעה פרטית, ולהילחם עליה".

תומך נוסף הוא אורי אורבך, השר לאזרחים ותיקים, אך הוא לא משוכנע שהדרך לעידוד תעסוקת מבוגרים היא בהכרח דרך ביטול גיל הפרישה. "הזדקנות האוכלוסייה ותעסוקת מבוגרים הם נושאים בוערים בעיני הממשלה. אני אומר לשרים וחברי הכנסת – 'כשאתם שומעים על קשיש בן 60 שנדרס בקריות, אל תתבלבלו, הקשיש הזה הוא אתם. ראש הממשלה בן 64. גם הוא אומר 'מה זה גיל 67? שום דבר'". לדבריו, "נלחץ לקידום תעסוקת מבוגרים, אך ייתכן שנחליט על הסרת חסמים אחרים שיתמרצו תעסוקת מבוגרים, כמו עבודות מועדפות למבוגרים ומתן תמריצים למעסיקים".

כצפוי, לא חסרים גם מתנגדים להצעה. ח"כ חיים כץ (ליכוד), יו"ר ועדת העבודה והרווחה, טוען שההצעה עלולה להיות מדרון חלקלק כי המדינה "עלולה להגיד – מבטלים את גיל הפרישה? אז נעלה גם את גיל הזכאות לקצבת זקנה ופנסייה'. אנשים ירעבו כאן ללחם ועשרות אלפי מבוגרים עלולים להיבעט ממקומות עבודתם. בנוסף, עלול גם להיווצר מצב שבו עובדים יכפו את עצמם למעסיקים, ולא יאפשר לצעירים להיכנס. אם נגרום נזק למאות אלפי מבוגרים, ייצא שכרנו בהפסדנו".

סגנית שר התחבורה ציפי חוטובלי (ליכוד), שהיתה בין מתנגדי יוזמת האוצר להעלות את גיל הפרישה לנשים בקדנציה הקודמת, מתנגדת גם להצעה הנוכחית. "מקום העבודה לא צריך להגדיר את זהותו של אדם, וצריך לאפשר למבוגרים להעביר את שנות הפנסיה בבריאות ובחיק המשפחה, מבלי שייאלצו לעבוד בלית ברירה. בנוסף, יש חשיבות בכך ששוק העבודה ירענן את עצמו ויתחדש. גם כך הצעה כזו פונה לפלח ספציפי באוכלוסייה של עובדים משכילים ומומחים בתחומם, ואם הם תורמים למעסיק – הוא ירצה אותם בין כה וכה, ללא צורך בחוק. החוק לא יעזור לחלשים, ובעיקר לא לנשים החלשות. מטרת האוצר הרי היא לדחות את גיל הזכאות לפנסיה".

נראה כי גם מעסיקים אינם ששים לתמוך בחוק, שכן המצב הקיים מאפשר להם לשלוט טוב יותר במצבת כוח האדם שלהם. אמיר חייק, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, מסביר כי ביטול חוק גיל פרישה יכבול מעסיקים, ולכן הוא מתנגד לחקיקה. "כיום מעסיקים יכולים להחליט על סיום העסקה של עובד בן 67. אם יעבור החוק הם יחוייבו להשאיר אותו אלא אם הוא עובד רע, ויש הבדל בין שני המצבים האלה", הוא מסביר. "צריך להפסיק עם המגבלות המוטלות על מעסיקים. גם כך במצב כיום מעסיקים יכולים להחליט על השארתו של עובד טוב. ומה יקרה במגזר הציבורי? הוא יתנפח עוד ועוד, ולא יתפנו תקנים חדשים".

מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "עובד המעוניין בהארכת שירותו לאחר גיל הפרישה פונה למנהל משאבי אנוש ומגיש בקשה מנומקת. הבקשה נבחנת הן מההיבט הארגוני והן מההיבט האישי (כמו תרומה ייחודית של העובד לארגון, נסיבות מיוחדות או אישיות). עם תום בחינת המקרה מועברת הבקשה בצירוף המלצה לנציבות שירות המדינה אשר דנה ומחליטה אם להיענות לבקשה. לגבי נשוא פנייתך, לפי מיטב ידיעתנו, עדיין לא התקבלה החלטה בנציבות. מכל מקום, איננו מנהלים דין ודברים עם עובדינו בתקשורת ואיננו מוסרים פרטים לגביהם מפאת צנעת הפרט".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום