גל תביעות בדרום ת"א: "המעסיקים מופתעים - 
גם לעובד זר יש זכויות" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גל תביעות בדרום ת"א: "המעסיקים מופתעים - 
גם לעובד זר יש זכויות"

האם מעסיקים מנצלים עובדים זרים ואינם משלמים עבור זכויותיהם או שדווקא העובדים מנצלים את תמימותם של מעסיקים ותובעים אותם בתום תקופת ההעסקה? תלוי את מי שואלים

114תגובות

באחרונה פירסם אריה רוה, בעלים משותף של רשת המזון הטבעונית בודהה בורגרס, פוסט ארוך בדף הפייסבוק שלו שעורר דיון נוקב ברשת. לדברי רוה, הוא העסיק עובד מאריתראה במסעדה הטבעונית 3.5 שנים כטבח. "היינו ביחסים טובים", סיפר 
ל–TheMarker, "הוא הכין תבשילים נהדרים, השתלב חברתית והבין שבמסעדה הזו, שבה אין הגשה לשולחנות, חשובה העבודה בצוות. יום בהיר אחד, שבועיים אחרי שעזב, אני מקבל ממנו תביעה בסך 77 אלף שקל"

בתשובה לשאלה כמה שילמת לו, משיב רוה: "שכר הוגן. 29 שקל לשעה נטו - מעל שכר המינימום במשק".

כתבות נוספות באתר TheMarker

התבוסה של רשות המסים: כך ויתרה המדינה על כ-20 מיליארד ש'

מנכ"ל מכבי: "הקופות קורסות, ניאלץ לקצץ בשירות למבוטחים"

אייל טואג

ומה עם תנאים סוציאליים, שעות נוספות?

"נפלתי בזה כשהסכמתי לשלם לאיש לפי שכר נטו לשעה, וכללתי בו את חישוב התנאים הסוציאליים והשעות הנוספות. לא הקפדתי שתלוש השכר שהעובד קיבל יהיה נכון. לא התעסקתי בזה. אני בטוח שתפס אותו עורך דין ששיכנע אותו להגיש את התביעה. בשנים האחרונות התפתחה תופעה: עורכי דין מסתובבים בדרום תל אביב, ניגשים לעובדים זרים ומציעים להם להגיש תביעות נגד מעסיקיהם. הם מבטיחים לעובדים להתחלק בכסף אחרי שיזכו בתביעה. עורכי הדין מבקשים מהעובדים להביא להם את חוזי העבודה, משווים בין מה שמובטח בחוזה לבין השכר שהם מקבלים בפועל - ואז מכינים את התביעה. תמיד יש סיבה להגשת תביעה, פעם זה אי תשלום עבור הפסקה בעבודה, פעם חסרים תנאים סוציאליים כמו דמי הבראה או מחלה, ופעם חסר תשלום עבור שעות נוספות. העובד שתבע אותי ניצל את תמימותי, את האמון שנתתי בו".

בפוסט בפייסבוק, רוה היה הרבה פחות מנומס. "השמועה נכונה", כתב, "סניף יהודה הלוי ייסגר בחודשים הקרובים. עורכי דין גילו שיש קבוצה גדולה בתוכנו, פליטים המחפשים עבודה, שאין אף אחד שיכול להעסיק אותם בהתאם לדיני העבודה הישראליים. עורכי הדין מחפשים לקוחות, ובקהילה של פליטים שצריכים להתמודד עם הרבה עוינות, הבטחות לכסף קל מתקבלות מהר. הדבר היחיד שהם צריכים לעשות הוא לחתום ולחפש מקום עבודה אחר. ייתכן שמייעצים להם לגרום לפיטוריהם, אבל אם זה לא מצליח מגישים תביעה, כמו במקרה שלי, שאולי מתוך נאיביות פירשתי התנהלות בעייתית כבעיות אישיות.

"השאלה היא מה לעשות, כי צריכים להתמודד עם תביעות כאלה, גם עם טענות עובדתיות נכונות של אי־תשלום תנאים סוציאליים בנפרד (משכר הבסיס – ח"ב) וגם עם שקרים שאתה צריך להפריך עם שכר עורך דין שעליך לקחת (...) דיברתי עם חמשת העובדים הזרים האחרים שמועסקים אצלנו. הם אמנם מצטערים, אבל גם הם רק מחכים שאפטר אותם כי זה מה שעורך הדין שפגש אותם ביקש מהם. מדובר בעורך דין שהגיע אליהם באמצעות עובד אחר, ואותו עובד מקבל מעורך הדין תשלום עבור כל אחד שהוא מביא. זה מטורף. עוד מעט יהיה מצב שאיש לא יוכל להעסיק את העובדים הללו".

רוה הפנה אותנו לחברו ע', המנהל שני בתי מלון קטנים בתל אביב שבהם כל צוות החדרנים הם עובדים זרים, רובם מאפריקה. "קרה לי דבר דומה", מספר ע'. "יום אחד פיטרתי עובד ניקיון מדרום סודן, לאחר שתפסתי אותו מדבר עם חו"ל בטלפון שממוקם באחד מחדרי המלון. לא עבר שבוע והאיש שלח לי מכתב התראה מעורך דין, שבו הוא טען כי העסקתי אותו בפועל 22 שעות חודשיות מעבר למותר בחוק, ולא שילמתי לו עבורן. הוא גם טען שלא איפשרתי לו לצאת להפסקה במהלך העבודה. זה עוד לא הגיע לבית המשפט, אבל אני בטוח שמחכה לי תביעה של אלפי שקלים רבים. אם הוא יזכה, יבואו כל העובדים הזרים האחרים בעקבותיו ויתבעו אותי גם הם".

יו"ר איגוד בעלי המסעדות, שי ברמן, ממשיך את הקו הזה וטוען כי אין כמעט מסעדה שאינה עוברת את המצב שבו עובדים מאפריקה תובעים את בעליהם בסכומים גבוהים זמן קצר לאחר עזיבתם את העסק. "בכל מקרה אסור להעסיק עובד מעבר ל–12 שעות ביממה", הוא מבהיר. "אבל יש מסעדות שמעסיקות את העובדים הזרים מעבר למכסה הזו, בלחץ העובדים. ואז מתעוררת מחלוקת לגבי חישוב התשלום עבור השעות הנוספות, וההפרשה לרכיבים סוציאליים הנובעת מהתשלום הזה. העובדים עוזבים בדרך בלי להגיד דבר – ואז נוחתת המכה על המסעדן בדמות תביעה כספית גדולה. לעתים העובדים הזרים מגישים את התביעות רק אחרי שעזבו את ישראל".

נעה קאופמן, פעילה בקרב פליטים מאפריקה מטעם עמותת קו לעובד, אומרת שאינה מכירה תופעה נרחבת של עורכי דין המסתובבים בדרום תל אביב כדי לגייס לקוחות מקרב העובדים האפריקאים ולתבוע בשמם את מעסיקיהם. עם זאת, היא אומרת, "מי שמעסיק עובדים זרים ומשלם להם את שכרם ושאר הרכיבים כחוק, אין לו סיבה לחשוש מתביעות. הבעיה אינה רצונם של העובדים לתבוע את המעסיקים, אלא העובדה ש-90% מהמעסיקים אינם מקיימים את הזכויות הבסיסיות של העובדים".

"אתה לא חוקי, 
אני רק עוזר לך"

דויט דמוז הגיע לישראל מאריתראה לפני כארבע שנים דרך מדבר סיני, וכמו רבים מחבריו מצא עבודה במסעדות שונות בתל אביב. "לא כל מעסיק הסכים לקבל אותי", הוא מספר, "ומי שכבר קלט אותי לא דאג לשמור על זכויותי. גם במסעדה במרכז תל אביב שבה אני מועסק כיום, הבעלים מסרב לשלם עבור שעות נוספות בלילה. הוא חייב לי כבר אלפי שקלים, והמצב שלי עוד טוב. לא מעט עובדים מאפריקה המועסקים במסעדות, בבתי מלון ובאתרי בנייה לא מקבלים שכר עבור ימי עבודה שלמים. זו גניבה, אבל העובדים פוחדים שיגרשו אותם ושותקים. אומרים להם 'אין לך רישיון עבודה. אם אתה רוצה לעבוד כאן לפי חוזה, אני לא צריך אותך. הרי אתה לא חוקי. אני רק עוזר לך, עושה לך טובה שאני בכלל מעסיק אותך'. יש להם ברירה?"

דניאל רווי דברה, 38, נכנס לישראל עם אשתו לפני ארבע שנים, וסיפורו דומה. במשך שלוש שנים הוא הועסק כמנקה בסופרמרקט במרכז תל אביב וגם סידר סחורות. לדבריו, בעלי המקום שילמו לו עבור עבודה בשעות נוספות רק מדי פעם, אף כי יום עבודתו החל מוקדם בבוקר ונמשך תמיד עד 22:00. גם עבור הנסיעה לעבודה וממנה לא קיבל החזר. "המעסיק העדיף לשלם לי את השכר במזומן, ובתלוש משכורת נכתב שעבדתי 186 שעות בחודש (כפי שקובע החוק – ח"ב), על אף שעבדתי 300 שעות".

עופר וקנין

כיום רווי דברה עובד כחדרן בבית מלון בתל אביב ומקבל שכר הוגן וזכויותיו נשמרות, אך הוא החליט לדרוש את הזכויות שלא קיבל. הוא פנה לעורך דין כדי להגיש תביעה לתשלום פיצויים כנגד הסופרמרקט, אבל בשלב מסוים עורך הדין החליט שלא להמשך בתיק. "פניתי להוצאה לפועל, אבל גם שם לא יכלו לעזור לי, מכיוון שהבעלים של הסופר התחלפו בינתיים והבעלים הקודם לא נמצא", סיפר.

דמוז מעיד כי לרבות מהתביעות המשפטיות שעובדים אפריקאים מבקשים להגיש נגד המעסיקים אין סיכוי להתקבל בבית המשפט, מכיוון שהם אינם מקבלים תלושי שכר. הדבר מקשה על העובד להוכיח באיזה רכיב שכר נפגע ומהו החוב הכולל של המעסיק כלפיו.

עו"ד נעם קולודני, מומחה לקניין ומשפט מסחרי, ייצג באחרונה בהתנדבות שלושה עובדים מדרום סודאן שקיבלו צו גירוש מישראל, אך בית המלון שבו הועסקו סירב לשלם להם פיצויי פיטורים. "השלושה עבדו תמורת שכר של 5,000 שקל בחודש, שכלל את הרכיבים הסוציאליים, כך שלמעשה שכרם היה מתחת לשכר המינימום", מספר קולודני. "החמור ביותר היה שהמעסיק התנער מהם כליל ברגע שנודע לו על הגירוש. הוא אמר להם 'המדינה מגרשת אתכם, ואני מצטרף אליה ולא אשלם לכם אגורה'. רק בהתערבותי הוא הסכים לשלם. משרד הכלכלה, ייאמר לזכותו, התנהג כמו שצריך - הוציא הנחיה לכל המעסיקים המורה להם לשלם את הפיצויים המגיעים למגורשים. המשרד דחה את טענת המעסיקים שלפיה 'אנחנו לא פיטרנו את העובדים, אלא המדינה, ולכן איננו חייבים לשלם'. המעסיקם לא יכולים להיתמם ולספר שהם אלה שנפגעים".

לדברי קאופמן, ההפרה הנפוצה ביותר של זכויות העובדים האפריקאים בישראל היא אי־תשלום זכויות מגן, דמי הבראה וימי חופש בתשלום, זכויות מובנות מאליהן לכל עובד ישראלי. במקום השני נמצאים פיטורי העובד, הנעשים בעל פה וללא הודעה מוקדמת, שלא לדבר על שימוע, ולא פחות חמור - ללא פיצויי פיטורים. הפרה אחרת היא של הזכות לפנסיה. החל ב–2008 מחויבים כל המעסיקים להפריש כספים לקרן הפנסיה של העובד, אלא שרוב המעסיקים מתנערים מחובה זו וטוענים שהיא אינה חלה על פליטים, ובכך מעניקים פרשנות עצמאית של החוק. גם קרנות הפנסיה אינן מוכנות לקבל כעמיתים מי שאינם תושבי ישראל.

בתחום השעות הנוספות, לדברי קאופמן, מרבית העובדים מאפריקה מועסקים שעות נוספות רבות באופן קבוע ובמשך שנים, אך הם מקבלים שכר אחיד לכל שעות העבודה. הלנת שכר גם היא הפרה שכיחה במיוחד בקרב פליטים העובדים זמן מועט יחסית בישראל. לעובדים אלה לא ידועים בדרך כלל פרטי המעסיק או החברה. היעדר פרטים רלוונטיים מקשה על עמותת קו לעובד לסייע לאותם עובדים לקבל את כספם שהולן.

"אני לא חושבת שאריה רוה משקר", אומרת קאופמן. "הוא באמת נפגע מאותו עובד, אבל זה לא עובד כך. אתה לא יכול להעסיק אדם בלי לשלם לו את מלוא זכויותיו. אם הבחור עבד 15 שעות במטבח המסעדה – שלם לו את כל המגיע לו ואז תוכל לישון בשקט". לדבריה, חלק מהמעסיקים מופתעים מכך שלפליטים מגיעות זכויות שוות לאלה של העובדים הישראלים. "אני מסבירה להם שהתנאים השווים נועדו גם להגן על העובדים הישראלים, וכך שוק העבודה לא יידרדר".

קאופמן מתקשה להאמין שרוה באמת יסגור את המסעדה בגלל התביעה של העובד האפריקאי. "על דבר כזה סוגרים מקום?! עסק סוגרים בגלל משבר כספי או שגיאה קשה באסטרטגיה, ולא בגלל עימות עם עובד. אני מציע לרוה לפנות לאחת העמותות לצורך גישור, שיכול להביא להסכמה בינו לבין העובד, או שיפנה לבית הדין לעבודה. בתי הדין בהחלט מגלים הבנה לעסק שפתאום מקבל דרישת חוב מעובד".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#