פרשנות |

כמו בצבא: השופטים רוצים פנסיית גישור

פרסום הפנסיה הגבוהה של שופטים לשעבר הגיע בימים שבהם השופטים מנסים לשכנע ועדה בראשות משה נסים לשפר את תנאי הפנסיה שלהם - שנפגעה עקב המעבר לפנסיה צוברת ■ בעבר כבר העלו השופטים דרישות בעניין, אך ועדה בראשות יוסי שריד היתה אמיצה דיה לדחות אותן

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

הפרסום הבלעדי ב–TheMarker על כך ששיאני הפנסיה התקציבית במדינה, רובם יועצים משפטיים, שופטים ודיינים, מקבלים פנסיה תקציבית של עד 86 אלף שקל בחודש, נפל לידי השופטים בישראל כפרי בשל.

ממש בימים אלה שוטחים השופטים את טענותיהם בדבר הפנסיה הירודה שלהם אל מול ועדה ציבורית שמונתה לבחון את הנושא, בראשותו של שר המשפטים לשעבר ושר האוצר לשעבר, משה נסים. הטענה העיקרית של השופטים היא כי הפנסיה שלהם היא מקפחת - גם בהשוואה לשכרם, ובעיקר בהשוואה לפנסיה שקיבל הדור הוותיק של השופטים, דור הפנסיה התקציבית.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

בנט בתגובה לתמונה של לפיד נואם על שרפרף: "אל תרדו נמוך - אביא לכם דרגש"

פסיקה באוסטרליה: אשה שנפצעה בעת קיום יחסי מין בנסיעת עבודה - לא זכאית לפיצויים

צילום: אמיל סלמן

השופטים, כמו כל המגזר הציבורי, עברו בתחילת העשור הקודם מעולם הפנסיה התקציבית לעולם הפנסיה הצוברת. בעולם הקודם קיבלו השופטים פנסיה בשיעור של 70% משכרם האחרון. בעולם החדש הם מקבלים פנסיה בהתאם למה שהם צוברים.

הפער שנוצר בין שני העולמות, במיוחד לנוכח הגילוי המרעיש עד כמה הפנסיה של השופטים בעבר היתה מרקיעת שחקים, הוא עצום. במצב שנוצר מכהנים כיום על כס השיפוט, זה לצד זה, שופטים בני הדור הישן ובני הדור החדש - כאשר הפנסיה של השופטים הוותיקים עשויה להיות גבוהה פי שלושה או ארבעה מהפנסיה של השופטים הצעירים יותר.

הפער העצום, בין דור א' לדור ב' במערכת המשפט, נובע מסיבה כפולה. ראשית, דור א' - כפי שעולה מהידיעה הבלעדית - קיבל תנאי פנסיה מופלגים: צבירה שנתית של 7% מהשכר בחמש השנים הראשונות, ולאחר מכן צבירה של 4% בכל שנה נוספת. הצבירה הגבוהה, ככל הנראה הגבוהה ביותר ששולמה במגזר הציבורי, איפשרה לשופטי דור א' להגיע לצבירה המרבית של 70% פנסיה כבר לאחר שנות שיפוט מועטות. ברור כי דור ב' יכול רק לחלום על שיעורי צבירה כאלה כיום.

מה שמחמיר עוד את מצבו של דור ב' הוא מספר השנים המועט שבהן שופט מכהן בתפקידו. שופטים מתמנים בדרך כלל בגיל 40–45, ומכהנים עד גיל 70 לכל היותר, כך שמשך הכהונה שלהם יכול להגיע ל–25–30 שנה לכל היותר. בפועל, מספר שנות הכהונה הממוצע הוא 20, מכיוון שבפנסיה צוברת החוסך מקבל את מה שהוא חוסך, הרי שמספר שנות החיסכון הנמוך של השופטים כיום מביא בהכרח לכך שהפנסיה שלהם היא נמוכה ביחס לשכרם האחרון.

כך נוצרה תנועת מלקחיים קטלנית, שגם יצרה פערים עצומים בפנסיה בין דור א' לדור ב', וגם יצרה פנסיה נמוכה אבסולוטית לדור ב' בהשוואה לשכרם. לפי חישובי נציגות השופטים, שופט מגיע בגיל 70 לפנסיה בשיעור של 13%–38% בלבד משכרו האחרון.

לטענת השופטים, הפנסיה הנמוכה שלהם גורמת להם נזק כפול. ראשית, היא מרתיעה מועמדים טובים מלהגיע לשיפוט. שנית, היא אינה מאפשרת למערכת בתי המשפט להיפטר בדרך אלגנטית משופטים שחוקים - משמע, להפריש אותם לפנסיה מוקדמת ונוחה במקום לפטר אותם.

השר לשעבר משה ניסיםצילום: דניאל בר און

לאור זאת, השופטים מבקשים מוועדת משה נסים לקבל שתי הטבות פנסיוניות משמעותית ביותר. האחת: הכפלה דה־פקטו של רכיב הפיצויים בקרן הפנסיה - המדינה תפריש להם כחודש פיצויים נוסף עבור כל שנת עבודה ‏(בסך הכל הם מבקשים 16 חודשי שכר נוספים, בעבור 20 שנות שפיטה‏) - רטרואקטיבית לכל השופטים.

ההטבה השנייה היא תשלום פנסיית גישור לשופטים הפורשים לפני גיל 70 - פנסיה מלאה, בגובה הפנסיה שאמור היה השופט לקבל לו היה פורש בגיל 70, לרבות מענק הפיצויים הכפול. כל זה, על חשבון המעסיק, קרי המדינה. בכך מבקשים השופטים לעשות גזירה שווה של מצבם לזה של אנשי הקבע, שגם הם כידוע מקבלים פנסית גישור מגיל 45 ועד לגיל הפנסיה הרשמי.

הדרישות של השופטים אינן חדשות. זוהי הפעם השנייה בתוך שש שנים שהם מציגים אותן. הפעם הקודמת היתה ב–2007, גם אז מול ועדה ציבורית - בראשות יוסי שריד. ועדת שריד, תוך גילוי אומץ לב ציבורי יוצא דופן, דחתה את כל דרישות השופטים. את שיקול הדעת של ועדת שריד נגד השופטים הכריעו שני גורמים מרכזיים.

האחד הוא עיקרון השוויון. המגזר הציבורי כולו עבר לפנסיה צוברת, ופרט ליוצאי הדופן, אנשי צבא הקבע, כל עובדי המגזר הציבורי מקבלים כיום פנסיה צוברת בתנאים זהים. אף שכל עובדי המגזר הציבורי נפגעו מהמעבר הזה, אף קבוצת עובדים לא קיבלה פיצוי או הטבת תנאים בדיעבד. דרישת השופטים היא הפרה ברורה של עיקרון השוויון, ולמעשה פורצת את הסדר המעבר לפנסיה צוברת. קבלת דרישת השופטים עשויה להיות הצעד הראשון לקראת החזרתה, בדלת האחורית, של הפנסיה התקציבית.

הגורם השני הוא המספרים. הפנסיה שמקבלים השופטים ביחס לשכרם האחרון היא אכן נמוכה, אבל זה לא הופך את הפנסיה שלהם לנמוכה באופן כללי. להפך. קצבת הפנסיה של השופטים היא גבוהה, בעיקר משום ששכרם הוא גבוה.

חישובים שערך משרד האוצר, ושלקחו בחשבון את העובדה שהשופטים גם אמורים לחסוך משהו לפנסיה לפני הפיכתם לשופטים ‏(כלומר עד גיל 40–45, כאשר במשך הזמן הזה הם עובדים כפרקליטים במדינה או כעורכי דין פרטיים‏), הראו כי השכר האחרון של שופטים בגיל 67 הוא 47 אלף שקל בחודש לשופט שלום וכ–60 אלף שקל לשופט מחוזי.

שופטים כאלה יקבלו קצבת פנסיה ‏(כל המספרים הם במונחי שכר ברוטו‏) של 25 אלף שקל בחודש לשופט שלום, ו–27 אלף שקל בחודש לשופט מחוזי. אמנם מדובר בקצבה חודשית של 53%–45% מהשכר האחרון, ובכל זאת, זוהי קצבה של עד 27 אלף שקל בחודש. קצבה נאה - שלא לאמר גבוהה, לכל הדעות.

האוצר מזהיר גם מהשלכות רוחב, פריצת הסכם הפנסיה הצוברת, ומכך שאחרי השופטים גם מגזרים מקושרים אחרים יעמדו בתור לקבל פיצוי על הנזק שנגרם להם מהמעבר לפנסיה צוברת תוך שימוש בתקדים שנוצר אצל השופטים. באוצר מעריכים כי דרישות השופטים מסתכמות ב–70–100 מיליון שקל בשנה רק לשופטים, ושל מאות מיליוני שקלים ואפילו מיליארדי שקלים אם מתחילים לבחון את השלכות הרוחב.

האוצר, על כן, מצטרף לשופטים להצעה להגדיל את שיעור ההפרשות שלהם לפנסיה ‏(עובד ומעביד גם יחד‏), וכן מציע מענק של חודשי הסתגלות כדי לתמרץ שופטים שחוקים לפרוש. עם זאת, באוצר מתנגדים לדרישות האחרות של השופטים. ועדת משה נסים, שתצטרך להכריע בין שני הצדדים, מתלבטת בינתיים קשות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker