מדוע המדינה לא מסדירה את תחום המים הממוחזרים? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
השוק האפור

מדוע המדינה לא מסדירה את תחום המים הממוחזרים?

חברות שמטפלות ב"מים האפורים" - מים ממוחזרים שאינם מי ביוב - טוענות כי נמנעת מהן פרנסה בעוד הציבור ממשיך לבזבז מים ■ משרד הבריאות: אנחנו שומרים על בריאות הציבור ■ בינתיים לא קיים תקן ישראלי למיחזור מים אפורים ובעלי בתים מקימים מתקנים פיראטיים כדי לחסוך בחשבונות המים

7תגובות

בסיפור הזה אין טובים ורעים. יתרה מזאת - כל העוסקים בתחום ה”מים האפורים” רוצים בדיוק אותו דבר: שימוש נבון ובריא במים ממוחזרים שאינם מי ביוב, העשוי לחסוך כ–40% מצריכת המים, ולהוריד, בהתאמה, גם את המחיר. השאלה היא רק איך עושים את זה - וכאן מתחילות המחלוקות.

היזמים, שיודעים להתקין מתקנים למיחזור מים אפורים בבתים פרטיים ובמקומות ציבוריים במטרה לאסוף את מי המקלחת, הכביסה והמזגנים, למחזר אותם ולהשיבם לצורכי השקיה, למשל, טוענים שהבעיה מתחילה ונגמרת בהיעדרו של תקן.

מכון התקנים, מצדו, מודה שאין תקן, אבל טוען שמשרד הבריאות הוא זה שמעכב. משרד הבריאות, לטענתו, אינו מתנגד עקרונית לתחום המים האפורים, אבל יש לו תשובה פשוטה: “עם כל הכבוד לרצונם של היזמים להתחיל להרוויח כסף מהתחום, לא ניתן יד לפגיעה בבריאות הציבור”.

הטענה האחרונה שמחזירה את הכדור ליזמים - מקוממת אותם. “משרד הבריאות לא מוכן לקבל אף תקן מכלל התקנים בעולם, למרות הדרישה שהולכת וגדלה בישראל”, אומר פול שטיינר, מנכ”ל חוליות, מפעל הפלסטיקה והצינורות של קיבוץ שדה נחמיה. “אין להתנגדות שלהם כל הסבר הגיוני. גדולי המומחים בישראל יכולים להגיד כל דבר, אבל במשרד הבריאות שלנו לא מתבלבלים מעובדות. שם כנראה יודעים מה שלא יודעים במדינות נאורות כמו גרמניה, אוסטרליה, בריטניה, וחלק ממדינות ארה”ב, שבהן הנושא הזה חי ובועט בעזרת תקנים חדים וברורים”.

מה בדיוק עושה משרד הבריאות לטענתך?

שטיינר: “מציג דרישות תקן מופרכות שאין באף מדינה אחרת, ופשוט לא נותן לנושא להתקדם”.

נמרוד גליקמן

הם חוששים, בין היתר, מהצלבת מערכות מים, בין הרגילה לזו של המקבילה שתוביל מים אפורים?

“זה טיעון מגוחך. על אותו משקל אפשר למנוע תקן ממערכות גז או ממעליות. גם שם יש חשש מתקלות ובעיות, אבל יש חברות מוסמכות שיודעות לטפל בעניין. מישהו חושב לא לאשר שימוש במערכות חשמל כי עלולה להתרחש תקלה? מה ההבדל בין כל התחומים האלה לבין מים אפורים? צריך להסדיר תקן, ואיתו כמובן פיקוח. לו היה עובר חוק בנושא, כפי שהוביל ח"כ ניצן הורוביץ בזמנו, שלא חוקק בסופו של דבר, כל התעשייה הזו היתה נראית אחרת”.

אנשי חוליות, כמו גם אנשי תעשייה אחרים, מאוכזבים ממה שהם קוראים “הכנסת מקלות ביורוקרטיים בגלגלי התעשייה”. “אנחנו מאוד רוצים להרחיב את הפעילות בתחום הזה בישראל”, אומר שטיינר, המשמש גם מנהל החטיבה למיחזור מים אפורים באיגוד לשכות המסחר. “אלא שהיום התחום הזה תופס פחות מ–1% ממחזור הפעילות שלנו. כשנכנסנו לתחום לפני כמה שנים ידענו שזה לא יהיה פשוט. הרי נדרש פה חינוך של השוק, ובעיקר שינוי בתחום הרגולציה. אני מודה שחשבנו שיהיה יותר קל. כרגע הכל תקוע. מכון התקנים כבר קבע תקן, אבל בינואר 2013 הוא פשוט נעצר על ידי משרד הבריאות. מוקמות ועדות בין־משרדיות, אבל לא ברור מתי יאפשרו קידום אמיתי של הנושא. כל פעם אומרים לנו עוד חצי שנה, עוד שלושה חודשים, אבל מעשית כלום לא קורה”.

משרד הבריאות אינו מתנגד באופן מוחלט למתקני מים אפורים, ואת הפשרה ניתן למצוא באישורים ספורדיים שהוא נותן מעת לעת, כשמדובר במתקני מיחזור ציבוריים גדולים. זה לא מנחם את שטיינר, שהחברה שהוא עומד בראשה מנסה לקדם מיחזור בשוק הפרטי. “רוב המים האפורים - 96% להערכתנו - נמצאים בבתים פרטיים”, הוא אומר. “אנחנו, כמו גם חברות אחרות, ערוכים לאספקת מתקנים שעלותם נעה בין אלפי שקלים בודדים עד כ–20,000 שקל, להתקנה בבתים פרטיים, אבל אין תקן. איך תשכנע אנשים לקנות?”

באלפי בתים כבר יש מתקנים.

“זו בדיוק הבעיה. מדובר במתקנים פיראטיים שנבנים באופן עצמאי כי אין תקן וגם אין פיקוח. כיום כל אדם יכול לייצר לעצמו מערכת מים אפורים, והנזק לבריאות הציבור באמת יכול להיות גדול”.

נחום ליפשיץ, בעלים ומנכ”ל של וינטר הנדסה מקיבוץ אלונים, שמתכננת, מייצרת ומתחזקת מערכות לטיפול במים, מבין היטב את התסכול: “אנחנו חברה שיודעת לטפל במים בכלל, ובמים אפורים בפרט, אבל לא נותנים לנו”, הוא אומר. “כמעט בלתי אפשרי לעסוק בתחום הזה היום. אנחנו עובדים היום למשל על מיחזור מי המכבסה של בית החולים רמב”ם שדורשת 200 קוב ביום, כמויות מים עצומות. המים ימוחזרו ויחזרו למכבסה. עבור הפרויקט הזה קיבלנו אישור ממשרד הבריאות, אבל עבור השקיית מדשאות יש בעיה. אם אנשים יישבו על הדשא, משרד הבריאות לא יאשר, על אף שבמדינות אחרות בעולם זה קורה.

“כל פעם שאני יוצא מחדר הכושר בישוב שלי, נופית, כואב לי הלב על הבזבוז. אנחנו עומדים במקלחת, וצורכים המון מים חמים שאין להם שימוש נוסף, על אף שמדובר בתהליך מיחזור פשוט ובריא. משרד הבריאות דורש כיום איכות יותר טובה של מים אפורים להשקיה, מאשר של מי ים שמאושרים לשחייה. מדובר בחלמאות לשמה. אנחנו פעילים בתחום כבר שלוש שנים, רצים לכנסת, מדברים עם מקבלי החלטות, וההרגשה היא שנלחמים בטחנות רוח. יש פה ענף שיכול לתת פרנסה לאלפי אנשים, לחסוך משאב יקר, להוריד את יוקר המחיה, אבל משרד הבריאות חוסם. אני נכנעתי”.

מערכת פיראטית שבנויה מחבית ופילטר

היזם אורי בוסתן מבעלי חברת אקלים וסביבה, שמתמחה במערכות חימום ביתי וחימום מים, מספר גם הוא שאינו פעיל בתחום כמו בעבר. “כשהתשובות לא ברורות, העסקים לא עובדים”, הוא אומר. “לא רק שאין עידוד ממשלתי לבונים או משפצים להכניס מערכות מיחזור מים אפורים, עוד שמים מקלות בגלגלים. לקוחות נרתעים כשאתה לא יכול להבטיח תקן וטיפול לאורך זמן, אז לוקחים חבית ופילטר, ומקימים מערכת פיראטית בגינה. מי בדיוק מרוויח מזה? השוק מבקש את השירות הזה; מדוע לא מאפשרים לתת אותו? הגיע הזמן שיאפשרו פה תקן הגיוני”.

בוסתן שם את יהבו על חילופי השרים במשרד הבריאות: “יש היום שרת בריאות חדשה, מאוד אקולוגית, שתצטרך לשאול את המקצוענים במשרד למה הם עוצרים את העניין החשוב הזה. מדובר בתחום שיכול להפוך לתעשייה פורחת לטובת כל הצדדים”.

אחד היזמים שדווקא לא מרים ידיים הוא עמוס סרי לוי, מייסד ומנכ”ל החברה למים מושבים שהוקמה ב–2011 כדי לספק פתרונות לתחום הציבורי. “הפוטנציאל הכלכלי לא נמצא היום בבתים הפרטיים, שם נדרשת בנייה חדשה או שיפוץ מסיבי כדי להכניס את המערכות”, הוא אומר. “היתכנות כלכלית נמצאת במתקני הציבור הגדולים: בריכות שחייה, מתקני קאנטרי קלאב, מכוני כושר, מכבסות, בתי מלון, מקוואות, מחנות צבא, בתי כלא, כל המקומות שדורשים כמויות גדולות של מים שיורדים לטמיון אחרי שימוש אחד”.

האתגרים שעומדים בפני סרי לוי מתחילים מהלקוח, אבל גם הוא מגיע מהר מאוד למשרד הבריאות: “בשלב הראשון, ובאופן טבעי, הלקוחות הראשונים היו מאוד חשדניים”, הוא אומר. “מדובר בתחום חדש יחסית, שהדרישה אליו הולכת וגדלה כי המודעות למיחזור מתרחבת. מסייעים כמובן גם מחירי המים הגבוהים, כך שברור לכל שנדרש כאן פתרון דרמטי לבזבוז. אחרי שעברנו את השלב הזה מגיע שלב הרגולציה. כל מתקן שלנו עובר תהליך אישור כאילו הוא מט”ש ‏(מתקן טיפול בשפכים‏) על אף שמדובר במים אפורים. אחרי שקיבלנו את האישור - תהליך שיכול לארוך כחצי שנה ואף יותר - מקימים את המתקן בהשקעה של מאות אלפי שקלים. עכשיו מגיע השלב השלישי והחשוב מכולם, שכולל תהליך ביורוקרטי מפרך שמטרתו קבלת אישור הפעלה. התהליך הזה ארוך ויקר מאוד. לו היה מוסדר - הכל היה מהיר יותר, והמחיר ללקוח היה נמוך יותר”.

ובכל זאת יש בידיך שבעה היתרי הקמה.

סרי לוי: “נכון, והמספר הזה נחשב לגדול בישראל. כרגע אנחנו חורקים שיניים ומתעקשים להצליח במגזר העסקי, למרות הקשיים, ונחושים להאיץ את קצב ההקמה של מתקני השבת המים. כבר יש לנו הזמנות חתומות למתקנים נוספים. מדובר בתהליך שכולם מרוויחים ממנו. אין כאן בעצם מפסידים”.

על פי איזה תקן אתם עובדים, אם תקן המים האפורים עוד לא קיים בעצם?

“מאחר שאין היום תקן ייעודי בישראל, לקחנו על עצמנו את התקן המחמיר ביותר של טיפול במים שחורים - מי ביוב - שמזוהמים באלפי אחוזים יותר מהמים האפורים. המים שאנחנו מספקים, בוודאי להשקיה, הם באיכות גבוהה מאוד, ובכל זאת עבור המתקן שהקמנו בווינגייט, שאמור למחזר את מי הבריכה עבור השקיית מגרשי הדשא הרחבים, והושקעו בו חצי מיליון שקל עד היום, עוד לא התקבל אישור הפעלה למרות עשרות בדיקות שנדרשנו לעשות. בכולן עמדנו הרבה מעל התקן הנדרש. אלפי קוב של מים ממוחזרים הולכים היום לביוב, וכולנו מחכים”.

משרד הבריאות טוען שרוב המים בישראל, 80%, ממילא ממוחזרים.

“זה נכון, ובכל זאת מחיר המים פה גבוה מאוד. המדינה ממחזרת את המים ברמה הלאומית, אבל ללקוחות שלנו אין גישה למים ממוחזרים. הם נאלצים לרכוש מי שתייה יקרים לכל שימוש שהוא, כולל הדחת אסלות. נכון להיום, מהמים הממוחזרים נהנים רק החקלאים. המגזר הלא־חקלאי משלם עבור מי שתייה יקרים, על אף שלפחות 40% מהמים שהוא צורך יכולים להיות מים ממוחזרים. תארי לעצמך שמיחזור המים האפורים יתפוס פה תאוצה, במקביל להתפלה, ונצטרך לשאוב רק מעט מאוד מהכנרת או ממקורות הירדן”.

הוקמה ועדה בין־משרדית

בימים האחרונים נדמה כי משהו זז בממלכת המים האפורים. השבוע ניתן כתב המינוי לוועדה בין־משרדית לבדיקת הנושא, שאמורה להגיש את מסקנותיה עד אמצע דצמבר. הקואליציה למיחזור מים אפורים, גוף מומחים עצמאי הפועל לקידום הנושא בישראל, מברכת על הקמת הוועדה, ומקווה שאכן תצליח להגיע לתוצאות בלוח הזמנים הקצר. עם זאת שלחו אנשיה כמה מכתבים לשרה יעל גרמן, ובהם ביקשו שהוועדה תכלול את נציג ארגוני הסביבה בישראל, כפי שלטענתם, סוכם עמה מראש. בנוסף הם מקווים שהדיונים יהיו שקופים ויפורסמו לציבור.

“הקואליציה למיחזור מים אפורים בישראל היא גוף התנדבותי רעיוני, שפועל לקדם הסדרת מיחזור מים אפורים מתוך ראייה סביבתית־צרכנית. עם פעיליה נמנים מדעני מים בכירים, בכירים לשעבר במשרד הבריאות, משפטנים ופעילים נוספים מתחום המים. הקואליציה פועלת בשיתוף עם ארגוני הסביבה המובילים בישראל. נשמח לסייע לוועדה בעבודתה ולקדם קביעת חוק, תקנות ותקן, שיאפשרו מיחזור מפוקח ואחראי של מים אפורים בישראל. יישר כוח לשרה גרמן שמראה נכונות לעמוד בהתחייבותה”.

גם היזמים מופתעים מהתפנית. “אני יכול רק לקוות שהוועדה אכן תחולל מהפיכה בתחום”, אומר סרי לוי. “הגיע הזמן שישראל תעמוד בשורה אחת עם המדינות המפותחות בעולם גם בתחום הזה”.

תגובת מכון התקנים: “החל בינואר 2013 התקיימו כמה דיונים עניינים ומעמיקים בוועדות התקינה, בהשתתפות כל בעלי העניין כולל משרד הבריאות. למרות זאת, עדיין קיימים חילוקי דעות. בשל חשיבות הנושא ובריאות הציבור, הנושא יובא לדיון עד סוף השנה בוועדה מרכזית להנדסת מים בהשתתפות משרד הבריאות”.

תגובת משרד הבריאות: "למים אפורים, כסוג של מי שופכין, יש פוטנציאל ממשי לגרימת תחלואה, ולכן קיימות דילמות סביב הנושא. מה עוד שבניגוד למדינות רבות, שבהן כמעט אין מיחזור של מים, ישראל נחשבת למעצמה בתחום. לכן החיסכון האפשרי ממים אפורים הוא קטן משמעותית לעומת שאר העולם. בה בעת, חשוב לציין כי הטכנולוגיה לשימוש במים אפורים היא יקרה מאוד ותחזוקתה מורכבת. גם בעולם, אין מחקרים אפידמיולוגיים משמעותיים, שמראים שהשימוש במים אפורים אינו נטול סיכון, למעט מחקר אחד, קטן מאוד”.

עוד מוסיפים במשרד: “לעומת זאת, קיים מחקר אפידמיולוגי אחד לפחות, שהדגים את הקשר בין שימוש במים אפורים לתחלואה בהולנד. גם מחקר שנערך בישראל בטכניון ובאוניברסיטת בן גוריון בנושא מים אפורים לא נחשב מחקר אפידמיולוגי, ואינו מפריך את החששות מהסכנות הגלומות במים האפורים. בחודשים האחרונים נחשפנו לפוטנציאל הסיכון של שימוש במים אפורים, במידה שהם לא מטופלים בצורה נכונה, על רקע סיפור התפשטות נגיף הפוליו. למרות כל זאת, המשרד תומך בשימוש במים אפורים מטופלים, באופן שבו תובטח בריאות הציבור. שרת הבריאות החליטה על הקמת ועדה בין־משרדית, בהשתתפות גורמי ממשלה, נציגי ציבור ואקדמיה התומכים בשימוש במים אפורים כדי להסדיר את הנושא עד סוף 2013, מתוך כוונה לאפשר שימוש במים אפורים תוך שמירה על בריאות הציבור".

אוליביה פיטוסי
נמרוד גליקמן
אייל טואג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#