"אבטלה נמוכה? אחיזת עיניים; מייצרים עניים" - קריירה - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אין סיבה למסיבה

"אבטלה נמוכה? אחיזת עיניים; מייצרים עניים"

כל עובד שלישי בישראל מועסק במשרה חלקית, ומרבית המשרות החדשות הן בשכר מינימום או מתחת לשכר החציוני ■ "ההתמקדות בסך המשרות החדשות היא אחיזת עיניים", אומר האסטרטג זאב רותם, "מספר המשרות הפנויות הקבועות, שלא הולכים בהן הביתה אחרי כמה חודשים, הוא שולי"

68תגובות

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים -לחצו כאן

"340 אלף מקומות עבודה שנוצרו כאן בשלוש השנים האחרונות הם שיא של כל הזמנים במדינת ישראל", התגאה באוקטובר 2012 שר האוצר דאז, יובל שטייניץ. "זה המספר הגבוה ביותר של יצירת מקומות עבודה לנפש בכל מדינות המערב", הוסיף.

זאב רותם, מייסד ומנכ"ל רותם אסטרטגיה, חולק על שטייניץ, וכלל אינו מבין ממה מרוצים כל כך האנשים שמצטטים נתונים "מצוינים" על מצב התעסוקה במשק הישראלי. לטענתו, מדובר באחיזת עיניים. "ברמת המאקרו, הנתונים באמת חיוביים", הוא אומר, "אך ברמת האדם העובד אין סיבה למסיבה. מינואר 2012 עד סוף יוני 2013 המשק ייצר 180 אלף משרות חדשות, שהן 120 אלף משרות בשנה, וזה באמת הביא לשיעור אבטלה נמוך ‏(6.1% נכון לאוגוסט 2013, לפי נתוני הלמ"ס - ט.ח.ס‏), אלא שהכמות לא מעידה על האיכות. מרבית המשרות שהמשק מציע כיום הן חלקיות, עונתיות, משרות בשכר נמוך שאינן מאפשרות למחזיקים בהן להתפרנס בכבוד ולספק את צורכיהם הבסיסיים".

לדבריו, "כל עובד שלישי בישראל מועסק במשרה חלקית - מיליון איש אינם עובדים במשרה מלאה. המשמעות פשוטה: אנשים יוצאים בכל בוקר לעבודה, אבל ההוצאות שלהם גבוהות מההכנסות. העובדה שרמת העוני אצלנו היא הגבוהה ב–OECD אינה מקרית. אין מדובר בבטלנים שיושבים בבית. רבע ממשקי הבית שיש בהם מפרנס עניים. אז אנחנו מתגאים ברמת אבטלה נמוכה, אבל בפועל המשק מייצר עוד ועוד עובדים עניים".

ניתוח מדוקדק יותר של המספרים מגלה נתונים מדאיגים. שיעור המשרות החלקיות והעונתיות מתוך המשרות החדשות גבוה יחסית. "ברבעון השני של 2013 נרשם גידול ברוטו של 4,000 במספר המשרות הפנויות. לכאורה זהו מספר מרשים, אך כ–3,000 מהמשרות היו של מלצרים, ברמנים, מוכרים בחנויות לקראת הקיץ, עובדים באולמות אירועים וכן הלאה", מסביר רותם. "מספר המשרות האיכותיות, הקבועות, שלא הולכים בהן הביתה אחרי כמה חודשים, שולי. ואכן, ברבעון השלישי נמחקה כל העלייה במשרות הקיץ ומספר המשרות הפנויות במשק ירד לפחות מ–60 אלף. אם מסתכלים על שני הרבעונים הראשונים של שנה זו, הגידול היחיד היה בדרישה לאנשי נדל"ן ושירותים. בכל השאר היתה ירידה בביקוש".

50% מהמשרות - בשכר מינימום

נוסף על העובדה שמרבית המשרות הפנויות הן חלקיות או עונתיות, גם השכר המוצע נמוך. "50% מהמשרות הפנויות מציעות שכר נמוך משכר מינימום ‏(4,300 שקל בחודש‏)", קובע רותם, "ו–70% הן מתחת לשכר החציוני ‏(6,500 שקל בחודש‏). זה אומר שהמשרות החדשות אפילו גרועות יותר מהמשרות הקיימות. הנתונים רלוונטיים בעיקר לצעירים שנכנסים כיום לשוק העבודה. חלקם, אגב, משכילים מאוד".

אקדמאים מושפעים יותר או פחות מהנתונים האלה?

"אקדמאים מושפעים מכך לא פחות, אולי אפילו יותר. בועת ההשכלה הגבוהה יצרה מצב שבו ההשכלה לא רק שאינה מוציאה ממעגל העוני, לעתים היא עושה בדיוק את ההפך. ישראל נמצאת כיום באחד המקומות הגבוהים בעולם מבחינת שיעור האקדמאים באוכלוסייה. מכל שנתון של כ–120 אלף איש, כ–55 אלף, שהם כ–45%, מתחילים שנה א' באוניברסיטאות או במכללות. רבים מהם מתחילים לימודים שלא מבטיחים תעסוקה ויכולת השתכרות איכותית.

"יש יותר מדי מקצועות אוויר כיום בישראל - מינהל עסקים, חשבונאות, עריכת דין ומקצועות כלליים אחרים - ופחות מדי מקצועות שמאפשרים תעסוקה הוגנת. כך נוצר מצב שבו האקדמאים יוצאים לשוק העבודה ומגלים ששיעור המשרות המוצעות להם מסך המשרות הפנויות הוא 16% בלבד, ועוד 2% למנהלים. זה הכל.

"השוק זקוק כיום למהנדסים, להנדסאים, לעובדים מקצועיים ולאנשי מחשבים. על כל מהנדס ואיש מחשבים יש כיום שתי משרות פנויות. לעומת זאת, על כל חמישה בוגרים של משפטים, מינהל עסקים, ראיית חשבון ומקצועות כלליים יש רק משרה אחת".

מה זה אומר?

"המצטיינים ובוגרי האוניברסיטאות המובילות ימצאו עבודה, והשאר יזכו בפירורים. בעשור וחצי האחרונים נוצר בישראל כשל שמשפיע באופן מיידי על שוק העבודה. היה רצון להנגיש את ההשכלה הגבוהה להמונים, אלא שהוא הלך רחוק מדי, בין היתר בגלל ריבוי המכללות הפרטיות והאגרסיביות שלהן. כך נוצר עודף של מקצועות בלתי נדרשים.

"עם זאת, קשה לבוא בטענות לסטודנטים כשאין להם אלטרנטיבה. מסלולי הלימוד המקצועיים, שהיו מרכזיים מאוד עד לפני 15 שנה, הצטמצמו ונסגרו. אז איפה הם יילכו ללמוד? איפה שאפשר, במקומות שנותנים תואר אבל לא מתאימים לצרכים ולאתגרים האמיתיים של שוק העבודה. כך, אדם צעיר ומשכיל יוצא לשוק שמציע בעיקר משרות חלקיות בשכר מעליב".

אייל טואג

נהפכנו לחברה של צווארון לבן, אבל עני.

"יותר מזה, אנחנו חוזרים 100 שנה אחורה, לגולה. חלק גדול מהציונות היה מעבר מהפרנסות הגלותיות - פרנסות אוויר בלתי יצרניות כמו תיווך ושירותים - לעבודה יצרנית. אנחנו חוזרים אחורה כי יצאנו מאיזון משקי. בשנות ה–90 מרכיב התעשייה בתמ"ג היה 20%, והוא ירד ל–16% בלבד. מרכיב הפיננסים, הנדל"ן והשירותים, לעומת זאת, עלה מ–16% ל–25%. נכון, זו מגמה כלל עולמית, אבל אנחנו הלכנו לחוסר איזון קיצוני גם ביחס לעולם. חלקה של התעשייה כיום בכלכלה נמצא ברבע התחתון של מדינות OECD, לצד ספרד, יוון ופורטוגל. בתחום הפיננסים, הנדל"ן והשירותים אנחנו במקום השני אחרי לוקסמבורג.

"בארה"ב ובאירופה פועלים כיום להחזיר את הייצור ולחזק את המגזר היצרני, ורק אצלנו לא מבינים שנדרש שינוי כיוון. המשימה הכלכלית החשובה ביותר כיום ברמה הלאומית היא להחזיר את המשק למבנה מאוזן באמצעות מתן עדיפות להשקעות במגזר היצרני. זה אומר השקעות בתשתית, בציוד ומכונות, במחקר ופיתוח, בהכשרה מקצועית, טכנולוגית והנדסית וגם בסיוע ליצואנים".

כשהדברים נאמרים מפיו של רותם, יש להם משקל מיוחד: ב–15 השנה האחרונות הוא מלווה חברות גדולות במשק, בכל מגזרי התעשייה והשירותים וגם בשוק ההון. כמו כן, הוא מלווה זה כמה שנים תהליכי תכנון ויישום במשרדי ממשלה.

אתה מדבר על חזרה לימי הצווארון הכחול, אבל איזה הורה רוצה שהבן שלו יהיה מכונאי?

"אנחנו שוכחים שחלק גדול מהאוכלוסייה לא משתתף במשחק של המשרות הלכאורה טובות במשק, הוא בכלל לא נמצא שם. 55 אלף צעירים הולכים בכל שנה למוסדות ההשכלה הגבוהה - אולי לא צריך את כולם? ואיפה 65 אלף הנוספים מאותו שנתון, שלא הולכים למכללה או לאוניברסיטה? המדינה חייבת להתחיל להשקיע בהם כדי לאפשר להם להגיע למשרות איכותיות. זה יעזור לא רק להם, אלא גם, ובעיקר, להעלאת הפריון במשק.

"אנחנו צריכים ללמוד ממדינה כמו גרמניה, המדינה המצליחה בעולם בכל אינדיקטור כלכלי. הסיבה להצלחה שלה היא שיש לה תרבות של תעשייה. יש כבוד להנדסאים ולטכנאים, לתרבות המייסטרים, לאנשי המקצוע. יש שם גם תמיכה גדולה של הממשלה במסלולי ההכשרה ובתעשייה עצמה, יש אקו־סיסטם שלם שתומך במגזר היצרני. גם בישראל זה אפשרי. נער ונערה ממוצעים - והרי רוב האוכלוסייה היא סביב הממוצע - אם יפתחו בעבורם אפיקים אמיתיים של למידת מקצוע והכשרה שיובילו אותם להשתכרות הולמת, הם ילכו לשם".

אז מה ההמלצה שלך, לחזור לימי המסלול העיוני והמקצועי כבר בתיכון?

"אני לא אומר שמה שהיה בחינוך המקצועי בעבר היה מושלם, היו המון בעיות שאסור לחזור עליהן. אבל במקום לתקן את הבעיות, הרסנו את כל המערכת וניסינו כיוון אחר לגמרי בחינוך ובמשק. עשינו ניסוי בשנים האחרונות - וזה לא עובד; נתנו עדיפות לפיננסים ולשירותים, ומה קיבלנו? אנשים שלא גומרים את החודש. זה יותר טוב? צריך ללמוד מהכישלון, ולהפעיל מסלולי הכשרה מקצועית איכותיים כבר בתיכון, ולאחר מכן מסלולי הכשרה לתעסוקה".

איך תהפוך מקצוע "לא נחשב" למקצוע נחשק?

"בסופו של דבר, המעמד של אנשים נקבע במידה רבה לפי יכולת ההשתכרות שלהם, לכן אם תהיה השקעה מוצהרת בתעשייה ומצד שני יוקמו מסלולי הכשרה שיגרמו לאנשים להרוויח יותר במקצועות היצרניים מבמקצועות האוויר, הם ייהפכו למעמד נחשק".

מה היית מציע לממשלה לקדם באופן מיידי?

"אני קורא להרים דגל שסיסמתו 'ציונות היא יצרנות, פרנסת אוויר היא גולה'. וזה צריך לבוא מלמעלה - מהנשיא, מראש הממשלה, משר האוצר, מהכנסת, מהתקשורת. אדם שמוכר חברת היי־טק לזרים ולא מייצר מקומות עבודה, או פיננסייר שמשתלט על חברות בכספי הציבור, הוא לא הגיבור שלנו. מי שמייצר מקומות עבודה איכותיים בישראל - הוא צריך להיות גיבור התרבות שלנו. השקעה במגזר היצרני היא הדרך לחיזוק שוק העבודה ולהעלאת הפריון, והיא זאת שתגרום לכך שיותר אנשים יוכלו להתפרנס בכבוד מעבודתם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם