מי ישלם ביוקר על הקפה הזול שלכם

כדי להרוויח ממוצר שעולה 5 שקלים צריך לשלם מעט לעובדים

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

לשמחה כזו חיכינו הרבה זמן. אבי כץ, האיש שהקים את הרשתות הכל בדולר וכפר השעשועים, עומד לעשות למחירי הקפה את מה שעשה למחירי הצעצועים. עכשיו כולנו מרגישים שבמשך שנים דפקו אותנו - אם אפשר למכור קפה בחמישה שקלים, מדוע אנחנו משלמים לטייקוני הקפה בין 12 ל–15 שקל? הבעיה היא שהמציאות הרבה יותר מורכבת. אולי זה לא פופולרי לומר זאת, אבל למוצרים זולים יש מחיר. את המחיר הזה משלמים העובדים, הספקים ולפעמים גם הזכיינים עצמם.

סוגיית כוח האדם בוולמארט, למשל, העסיקה לא מעט מבקרים בשנים האחרונות. רשת המזון הכל כך אמריקאית שהובילה הפחתת מחירים בסניפיה עשתה זאת לא מעט על חשבון התנאים של עובדיה. קופיקס רחוקה מאוד מלהיות וולמארט, אבל גם היא פועלת לפי אותה אסטרטגיה. אמנם סניפיה קטנים יחסית, מה שמצמצם את עלויות שכר הדירה והארנונה, אך כדי להרוויח ממוצר שעולה חמישה שקלים צריך למכור הרבה מוצרים ולשלם מעט לעובדים. גם בבתי הקפה הפרטיים וברשתות הותיקות, שמוכרים כוס קפה במחיר כפול מזה של כץ, משלמים לחלק מהעובדים שכר מינימום, אך חלק לא מבוטל מהעובדים, בעיקר הברמנים, המלצרים ועובדי המטבח המנוסים, מרוויחים שכר נאה.

"לא מעניינים אותי העובדים, הספקים או הזכיינים. למה שנשלם על קפה ומאפה 15 או 20 שקל אם אפשר לרכוש אותם בעשרה שקלים? גם לנו יש חשבונות לשלם". במשפט זה יש הרבה מן הצדק, אך חייבים להתייחס גם לצד השלילי של אסטרטגיית המחיר. כיום מדברים בעולם על צמיחה משתפת, צמיחה שלא נעצרת בשכבה דקה של אנשים הגורפים הון אלא מאפשרת לכל השותפים בשרשרת הערך - לקוחות, יצרנים, ספקים ובעלים - ליהנות מיגיע כפיהם. אמנם המנהלים מועלים על המוקד התקשורתי בטענה שהם מונעים מהספקים להרוויח ומשלמים שכר רעב לעובדים, אך גם לצרכנים יש אחריות על המצב.

בשורה התחתונה קפה בחמישה שקלים זו בשורה מבורכת, אבל השאלה הגדולה היא אם המרוויחים ממנה יהיו רק כץ שימכור זכיונות והלקוחות לתקופה קצרה, או שגם מי שיקנה את הזיכיון, הספקים והעובדים יוכלו להתקיים בכבוד. חישוב פשוט מראה כי גם הזכיינים יתקשו להתקיים ממודל זה. המרווח הקמעוני ‏(הפער בין עלות המוצר לרשת למחיר שבו הוא נמכר לצרכן‏) הממוצע יהיה שלושה שקלים לכל כוס קפה. גם אם הסניף יהיה רווחי לאחר הפחתת עלות שכר הדירה, החשמל, הארנונה, שכר המינימום שישולם לעובדים והמסים ‏(המע"מ לבדו הוא 18%‏), יישאר במקרה הטוב רק כשקל אחד לכוס. עכשיו צריך להעמיס גם את עלות הזיכיון, והרווח שנותר לזכיין הוא צנוע למדי. רבים מבעלי בתי הקפה לא עושים הון מהעסק שלהם, ולהוציא בעלי רשתות המתפרנסים ממכירת זכיונות, שאר העוסקים בתחום מרוויחים רווח צנוע ולא ממש מתגוררים בבתי מידות.

בתי הקפה הפרטיים, כולל רשתות בתי הקפה שצמחו בשנים האחרונות, אינם חברות ענק כמו חברות הסלולר, הבנקים, רשתות השיווק וכדומה. היכולת המונופליסטית של בתי הקפה היא נמוכה. הם אינם יכולים לגבות רווחיות עודפת, אלא אם יש להם יתרון תחרותי אמיתי, ואינם יכולים לפעול באופן אקטיבי כדי לחסום תחרות.

בית קפה קופיקס בתל אביבצילום: דניאל בר און

במחיר של קפה ב–15 שקלים מגולמות עלויות שכר דירה לא מבוטלות ‏(סניפים עם "ישיבה" משתרעים על שטח של יותר מ–20 מ"ר‏), חשמל, מים, עובדים ומס. אבי כץ העלה סוגיה נכונה, וייתכן שאנחנו משלמים על הקפה בבתי הקפה יותר מדי, אבל מפה ועד לכנות את בעלי בתי הקפה שודדים וגנבים, המרחק גדול.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker