"נשים חושבות שהן צריכות להיות מדהימות כדי להיכנס לפוליטיקה; גברים ממש לא" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"נשים חושבות שהן צריכות להיות מדהימות כדי להיכנס לפוליטיקה; גברים ממש לא"

הן חוששות שיגידו שהן לא נחמדות, מאמינות שהפעילות תבוא על חשבון הבית ונרתעות מכוחניות הפוליטיקה ה"גברית" ■ בבדיקה שנערכה לקראת הבחירות למועצות העירוניות, רק 1 מכל 8 חברי מועצה היא אשה ■ "הבעיה היא לא הנשים, אלא השיטה", אומר ראש העיר באר שבע, רוביק דנילוביץ'

28תגובות

12% - זהו שיעור הייצוג הממוצע של נשים במועצות העיריות בישראל. המשמעות ברורה: על כל חברת מועצה אחת יש קצת יותר משמונה חברים גברים. מדוע נשים, שלרוב מגלות מעורבות חברתית וקהילתית גבוהה, נפקדות דווקא מהפרלמנטים של העיריות? הסיבות, לפי רחל עזריה, חברת מועצת העיר ירושלים וראש סיעת ירושלמים, מגוונות.

“פוליטיקה נתפשת כמקום גברי וכוחני שלא מתאים לנשים”, אומרת עזריה. “בירושלים מכהנות כיום שבע נשים במועצה ‏(28%‏), אבל לאחר הבחירות מספרן יצנח כי ראש העירייה, ניר ברקת, והמתמודד לראשות העיר, משה לאון, לא הציבו נשים בארבעת המקומות הראשונים ברשימות. אבל לא יהיה נכון לפטור את הנשים מאחריות למצב. בפוליטיקה אין כללים, ונשים צריכות להוכיח את עצמן, להאמין ולדחוף את עצמן.

“חיפשנו נשים לרשימה שלנו, ושוב ושוב שמעתי ‘אני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה’, או ‘אין לי זמן’. זה מסתכל”, היא ממשיכה. “נשים חוששות שיגידו עליהן שהן לא נחמדות, כי זה מה שאומרים על פוליטיקאיות. זה קרה גם לי, וזה לא סוף העולם. זורקים עלייך רפש? תנגבי ותמשיכי הלאה. נשים צריכות לעבוד על עצמן, וצריך גם לשנות את השיטה כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה”.

עופר וקנין

דירוג ערי ישראל שערכה חברת דן אנד ברדסטריט מגלה עד כמה נמוך שיעור הנשים במועצות העיר. רק ב–13 ערים בישראל ייצוג הנשים במועצות היוצאות הוא 20% או יותר, בהן ראש העין, קרית מוצקין, קרית ביאליק, בת ים, הרצליה, קרית שמונה, קרית אתא, כרמיאל, תל אביב, ירושלים ונס ציונה. במרבית הערים הערביות והחרדיות כלל אין נשים במועצה. בשתי ערים בלבד - רעננה וגבעתיים - יש מספר כמעט שווה של נשים וגברים במועצה, בעוד בערים בעלות מאפיינים סוציו־אקונומיים דומים, ייצוג הנשים נמוך: בכפר סבא 11%, בהוד השרון וברמת השרון - רק 7%.

נורית אבנר, המתמודדת לראשות עיריית רמת השרון ולשעבר סגנית ראש העיר, מגלה אופטימיות לגבי שיעור הנשים במועצה שתקום אחרי הבחירות הקרובות, בעוד כחודש. “השינוי מחלחל, ובקדנציה הבאה נראה יותר נשים במועצה כי נשים מוקמו במקומות גבוהים ברשימות השונות”, היא אומרת, “אבל נשים צריכות לעבור חסמים פסיכולוגיים. גם אני, לפני שנכנסתי לפוליטיקה המקומית אמרתי ‘מה לי ולזה?’ אבל אז אשה חכמה אמרה לי ‘מי שיושב שם לא חכם או מוכשר יותר ממך’. חשבתי על זה והבנתי שהיא צודקת. נשים עסוקות יותר מגברים, הן פוחדות להיכשל ונרתעות מכוחניות. הן מעדיפות להמשיך לשבת בפינה הקטנה שלהן. אבל נכון גם שלגברים נוח להדיר נשים מעמדות השפעה”.

“חברות במועצה דורשת זמן וכוחות, והיא באה על חשבון הבית והילדים”, מוסיפה חברת המועצה עו”ד שלי עמרמי בוזגלו מכפר סבא, שבחרה לא להתמודד בבחירות הקרובות. “גברים מגיעים לישיבות כמו נסיכים, ונשים מגיעות אחרי שעבדו יום שלם וגם תיקתקו ארוחת ערב לילדים. נשים נרתעות מהמועצות ובצדק - יש הרבה אגו ואלימות מילולית בישיבות מועצה. לא קל. אבל חשוב שקולן יישמע”.

"חושבות שהן צריכות להיות מדהימות"

עד לפני כמה חודשים היתה ח”כ תמר זנדברג חברת מועצה מטעם מרצ בעיריית תל אביב, וחזתה מבשרה קשיים ומהמורות. “כאשה צעירה במועצה ישבתי בכל מיני פורומים של תכנון ובנייה, ושם מסתכלים עלייך במבט של ‘מה את מבינה?’ זה לא נעים, אבל זה מה יש. סוציאליזציה רבת שנים חינכה נשים לחשוב שכדי להיבחר לעמדות השפעה הן צריכות להיות ‘מדהימות’, בעוד גברים בכלל לא חושבים שהם צריכים להיות מדהימים, והם גם לא מפחדים מדברים שהם לא מבינים בהם.

“קל לבוא ולהגיד ‘נשים לא רוצות’, אבל החברה כולה צריכה לבצע חשבון נפש ולחשוב מדוע נשים מודרות מהזירה הציבורית ומה יכול לסייע להן להגיע לשם. אני תומכת במנגנונים של הבטחת ייצוג. סיעות צריכות לקחת על זה אחריות ולפנות לנשים, כי עיר לא יכולה להיות נקייה ולשמור על זכויות תושביה כשייצוג הנשים במועצה שלה כה חסר”.

יש קשר בעיניך בין מדיניות ראש העיר לבין תת־ייצוג של נשים במועצה?

זנדברג: “יש קשר עקיף, כי ככל שהאווירה במועצה קשה ואגרסיבית יותר, כך נשים נרתעות יותר מלהגיע לשם”.

בעיריית טבריה כיהנה בקדנציה האחרונה אשה אחת בלבד במועצה - אסנת כהן, ששימשה גם סגנית ראש העיר. “הערים בפריפריה פטריארכליות יותר, הן סיפור שונה לגמרי ממדינת תל אביב, ולכן רואים שם גם פחות נשים במועצה”, היא אומרת. “ניסיתי לדרבן נשים להגיע למועצה, ללא הצלחה מרובה. הרבה מהן כנראה מעדיפות לחיות בחלקת האלוהים הקטנה שלהן”.

חסמים נוספים הם המימון והחיבור לאנשי מפתח. “לנשים יש פחות הון כלכלי, שנחוץ כדי להיבחר לפוליטיקה, ופחות הון חברתי - כלומר, קשרים. מחקרים מראים שגברים נוטים לפתח בזירה המקצועית רשתות הומופיליות - רשתות על טהרת הגברים”, אומרת רונית קרק, מומחית לחקר מנהיגות ומגדר מאוניברסיטת בר־אילן.

כמו כן, חברות במועצה נעשית ללא תגמול, ונשים שגם כך נושאות במרבית הטיפול בבית ובמשפחה במקביל לעבודתן יחשבו פעמיים אם לקחת על עצמן ג’וב נוסף, ועוד בהתנדבות.

בנס ציונה, למשל, שיעור הנשים במועצה היוצאת היה גבוה יחסית ‏(33%‏), אך חברת המועצה סמדר אהרוני, שרצה בבחירות הקודמות למועצה בראש סיעה עצמאית, מודה כי המחיר ששילמה היה כבד “פיסית וכלכלית”. לכן החליטה לרוץ כמספר שתיים בסיעת העבודה בבחירות הנוכחיות. “השקעתי בקמפיין כ–250 אלף שקל מכספי והכנסתי מנדט למועצת העיר. אמרתי לעצמי שהפעם אני לא מוכנה לעבור שוב את ההרפתקה הזאת. סוגיית התגמול היא ללא ספק בעיה”, היא מוסיפה. “משקיעים בקמפיין כדי להיבחר ואחר כך אין שכר על העבודה השוטפת - זה מרתיע גברים, וקל וחומר נשים, שכושר ההשתכרות שלהן נמוך יותר. בדרך כלל נשים שכן מגיעות למועצה הן עצמאיות, ולא שכירות”.

מחקר שערכה עמותת איגוד נבחרות ציבור לפני כחמש שנים תומך באבחנותיה של אהרוני. “את החסמים שמצאנו ניתן לסכם בארבע מלים - סמכויות, מעמד, גמול והכשרה”, אומרת סימה פרי, חברת מועצה ברעננה. “נשים שרואיינו למחקר התלוננו כי ראש העיר שלהן מתנהג כשריף בעירו, ולכן אין להן מספיק כוח להזיז דברים. כמו כן, הן לא זוכות לתגמול על עבודתן במועצה וגם לא על השתלמויות שהן מממנות מכיסן - למשל בתחומי תקציב, דיני תכנון ובנייה, דיני מכרזים ורישוי עסקים. הגיע הזמן לחקיקה שתאפשר לתגמל על השתתפות בישיבות ובוועדות - בדומה לתגמול שמקבלים דירקטורים בחברות ציבוריות”.

דנילוביץ’: “אני לא עושה לנשים טובה”

מה מבדיל את רעננה וגבעתיים - שבהן כמעט מחצית מחברי המועצה הם נשים - משאר ערי ישראל? בערים אלה נוצרה תרבות עירונית מסוימת ויש מודלים רבים לחיקוי. חברת המועצה ברעננה, עדית דיאמנט: “נשים ברעננה רואות נשים אחרות שמצליחות ומשפיעות, למשל רינה בר טל, סגנית ראש העיר לשעבר, ורוצות גם. כך קרה שב–20 השנים האחרונות השינוי חילחל. כיום נשים הן רוב בוועדת הביקורת למשל, גבר מרגיש שם חריג”.

אמיל סלמן

איריס אברהם, סגנית ראש העיר גבעתיים ומתמודדות לראשות העיר מוסיפה: “ברגע שהרמתי את דגל הנשים נוצר באזז, ועוד נשים הגיעו. עכשיו המטרה היא שגברים לא יקדמו את עצמם על בסיס הכוח הנשי שלצדם, אלא שנשים ייקחו את ההובלה. עבדתי עשר שנים בעירייה בהתנדבות מלאה, ואף כיהנתי כראש עיר בפועל בהתנדבות. ההשקעה במועצה לא כל כך גדולה - פגישה אחת או שתיים בחודש - וזה שווה את זה. נשים מרחיבות את הרשת החברתית שלהן ומביאות את עצמן למודעות הציבור”.

באר שבע גם היא עיר שראוי להתעכב עליה: במועצת העיר מכהנות חמש נשים, ארבע מהן מסיעתו של ראש העיר, רוביק דנילוביץ’. כמו כן, דנילוביץ’ הרכיב את רשימתו בשיטת ה”ריץ’־רץ’ ‏(גבר־אשה‏), וכך נשים הן מחצית ממנה.

“האג’נדה שלי היא לקדם צעירים ונשים, שחסרונם הורגש מאוד בזירה המוניציפלית”, הוא אומר, “זה מטריף אותי שמועמדים לראשות עיר לא משבצים נשים ברשימות, אני לא מבין את הזלזול הזה בקהל הבוחרים, שיותר ממחציתו הוא נשים. אני מנסה לשכנע את המועמדים ללכת בדרכי, כי זה אינטרס שלנו, אני לא עושה לנשים טובה. יש לי מנכ”לית עירייה תותחית ‏(אבישג אבטובי‏) וסגנית ראש עיר ‏(חפצי זוהר‏), שהיא עילוי. מי שרוצה להצליח, שיקיף את עצמו בנשים. שר האוצר יאיר לפיד נפגש אתי בתחילת דרכו בפוליטיקה ושאל אותי ‘איך הצלחת?’. אמרתי לו לשלב נשים בסיעה שלו. לזכותו ייאמר שהוא הקשיב”.

טוענים שקשה מאוד לגייס נשים לפוליטיקה המקומית.

אמיל סלמן / ג'יני

“ב–2003 הייתי צריך לפנות לנשים כדי שישתלבו ברשימה, אבל בבחירות הנוכחיות הן פונות אלי. המסקנה היא שהבעיה היא לא הנשים אלא השיטה. ברגע שמייצרים תחושה שלא מדובר במועדון חברים סגור, הן באות. אני גם מאמין שוועדות למעמד האשה לא צריכות להיות מועדון של נשים, אלא של נשים וגברים, כי מדובר בעניין ציבורי. אני חושב שצריך לתגמל חברי מועצה, וחוץ מזה גברים צריכים לעזור יותר במטלות הבית. זה חלק מהפתרון”.

הרשויות הערביות: שלוש חברות מועצה לצד 570 גברים

ביישובים החרדיים והערביים בישראל נשים נעדרות כמעט לגמרי מהזירה המוניציפלית: בבני ברק, מודיעין עילית ובית”ר עילית כל חברי המועצה הם גברים, וכך גם בערים הערביות שפרעם, סכנין, טירה ואום אל פחם. מוחמד דראושה, תושב וחבר מועצה ביישוב הצפוני אכסאל ומנכ”ל משותף של ארגון קרן אברהם, טוען שמעמד האשה הערבייה השתפר בצורה דרמטית ב–30 השנים האחרונות, אבל ההתקדמות עוד לא היתרגמה להשתתפות בהנהגה הפוליטית.

“העיריות הערביות הן עדיין זירה חמולתית, שמשקפת את הפטריארכיה המשפחתית. יש רק שלוש נשים חברות מועצה בכל הרשויות ערביות, לצד 570 חברי מועצה גברים, אלה נתונים קשים”, אומר דראושה. “היה לי חשוב ליזום שינוי, ולכן פיניתי את מקומי ברשימה באכסאל לאשה, רואן חלילה. זה לא קל, כי צריך לשכנע את המשפחה והבעל שייתנו את הסכמתם. לא חסרות נשים ערביות מוכשרות, אבל חסרות נשים פורצות דרך. לאט לאט זה קורה. בבחירות הקרובות יש 20–30 מתמודדות, שמהן כעשר יזכו במקומות במועצה, ובבחירות ב–2018 כבר נראה 50 חברות מועצה. צריך גם לתת תגמול על חברות במועצה. אם המדינה רוצה אנשים איכותיים בפרלמנט העירוני, יש לתת על כך שכר”.

גיל לביא


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#