רצות עם אג'נדה: הנשים מסתערות על הבחירות לראשות העיריות

38 נשים, פי 4 ממספרן בבחירות הקודמות, החליטו השנה לשים את הקריירה המקצועית בצד ולהתמודד במרוץ על ראשותה של רשות מקומית ■ רובן קיבלו
את ההחלטה אחרי שהיו שותפות במאבקים מקומיים והבינו שקשה להשפיע מבחוץ ■ מחיר ההתמודדות: בין 80 אלף למיליון שקל

הילה ויסברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

ייתכן כי 2013 תיזכר לימים כשנה של פריצת הדרך הנשית אל מבצרי הפוליטיקה הישראלית: לכנסת נבחרו 27 נשים ‏(21 בכנסת הקודמת‏) ובבחירות לרשויות המקומיות, שייערכו באוקטובר, מתמודדות 38 נשים - כמעט פי ארבעה ממספרן במערכת הבחירות הקודמת. בישראל יש 256 רשויות מקומיות מה שאומר שרוב מוחץ מקרב המתמודדים עדיין גברי. בכל זאת, הזינוק החד במספר המתמודדות מעורר את השאלה - אילו גורמים דחפו לשינוי המשמעותי בחמש השנים האחרונות?

יפעת זמיר, מנכ"לית עמותת כ"ן ‏(כוח נשים‏), שעושה בשנים האחרונות מאמץ גדול לאיתור נשים והכשרת המתאימות להנהגה פוליטית, מצביעה על המחאה החברתית של קיץ 2011 כעל אבן דרך מכוננת. "המחאה החברתית העלתה לקדמת הבמה נשים כדפני ליף וסתיו שפיר, והעניקה לנשים תחושת מסוגלות", אומרת זמיר. "היא גם נתנה שוב לגיטימציה לפעילות פוליטית. הנשים המתמודדות כיום תמיד היו אקטיביסטיות. הן חלמו לפעול, אבל חששו או לא חשבו שיש להן סיכוי".

לדבריה, הנשים שרצות לבחירות גם "מתמודדות עם חסמים רבים יותר מגברים - יש להן פחות כסף ומשאבים, והן חייבות לקבל תמיכה מהבית כדי לצאת למרוץ. בעוד שגבר יודע לרוב שיש לו גב תומך שמנהל את הבית, הרי שאשה חייבת לדעת שהיא נתמכת בידי המשפחה המורחבת, ובעיקר על ידי בעלה, אחרת זה לא יעבוד. כמה גברים באמת מוכנים ליהפך להורה המרכזי בבית לחצי שנה?".

עינת קליש רותםצילום: צחי אוסטרובסקי

ד"ר אסנת עקירב, מרצה בכירה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית גליל מערבי וחברת מועצה לשעבר בכפר ורדים, אומרת כי לא רק האווירה הציבורית מעודדת את הנשים להיכנס לזירה הפוליטית. לדבריה, הן מקבלות דחיפה מרשתות תמיכה ונטוורקינג לנשים מוכוונות הנהגה, שהתרחבו והשתכללו בשנים האחרונות - כמו כ"ן ואיגוד נבחרות ציבור - וסייעו לנשים להשתחרר מחסמים.

"מחקרים מצביעים על כך שנשים, יותר מגברים, זקוקות לרשתות וקבוצות תמיכה, שכן האגו שלהן מצומצם יותר. בנוסף, נשים מעוניינות בדרך כלל לקדם אג'נדה יותר מאשר לקדם את עצמן", אומרת עקירב. "חוויתי זאת על בשרי בקדנציה הראשונה שלי במועצה של כפר ורדים. הייתי אשה אחת והתחושה היתה שאני אבודה בים של מידע. בקדנציה השנייה כבר היה לי עם מי לדבר ועם מי להחליף מידע, הרגשתי מחוזקת".

גם הטכנולוגיה, אומרת עקירב, תרמה את חלקה. "רשתות חברתיות אינטרנטיות כמו פייסבוק וטוויטר מקלות על נשים להגיע לקהלים רחבים ולהפיץ היטב את המסר, כי הן יכולות לתקשר עם הציבור באופן בלתי אמצעי ולהתגבר על חסמים של ביישנות, אם ישנם כאלה". היא מוסיפה כי "לנשים שרצות לפוליטיקה יש סדר יום מגובש, ולא תמיד רואים סדר יום כזה אצל פוליטיקאים גברים".

למודלים לחיקוי כמו יעל גרמן ‏(יש עתיד‏), ראש העיר הרצליה לשעבר וכיום שרת הבריאות, וח"כ תמר זנדברג ‏(מרצ‏), חברת מועצה בעיריית תל אביב, יש מקום של כבוד בדחיפת נשים למרוץ. "לפי תיאוריית המסה הקריטית, נדרש מספר מסוים של אנשים מפלח אוכלוסיה מסוים - כמו אפרו־אמריקאים, יוצאי אתיופיה או נשים - כדי שיתחולל שינוי", אומרת עקירב. "אני מאמינה שגרמן וגם מרים פיירברג, ראש העיר נתניה, שנחשבות מוצלחות ובולטות, גרמו לנשים נוספות לומר לעצמן 'גם אני יכולה'".

ליאל אבן זוהרצילום: אייל פישר

"כשהציעו שאתמודד התפוצצתי מצחוק"

עשר מהנשים המתמודדות השנה באות מתחום החינוך, שמונה הן משפטניות ועורכות דין פעילות, והשאר מתחום הטכנולוגיה, הנדל"ן והאדריכלות, הבריאות וכן הניהול והעסקים. שתיים, שושי כחלון כידור ‏(כפר יונה‏) ושרונה הרשקו ‏(הוד השרון‏), הן אלופות משנה ‏(במיל.‏) בצה"ל. הנשים חולקות מאפיינים משותפים: לרוב מוחץ מקרב המתמודדות יש רקע בפעילות חברתית והתנדבותית, וכמעט כולן אקדמאיות.

מה גרם להן להחליט על התמודדות על ראשות עיר או מועצה מקומית? במרבית המקרים היתה זו מעורבות קודמת במאבקים חברתיים שחידדה את ההכרה כי ההשפעה מעמדת המתריס היא מוגבלת.

מיטל יצחקי טולדנוצילום: שני חילו-גרזון

"היתה לי רתיעה גדולה מהעולם הפוליטי", מודה ד"ר עינת קליש רותם, אדריכלית ויו"ר עמותת האדריכלים בחיפה המתמודדות על ראשות העיר, שהובילה מאבק נגד חישמול הרכבת בחיפה. "תוך כדי מאבק אנשים התחילו לתפוס אותי ברחוב ולבקש ממני לרוץ. בפעמים הראשונות התפוצצתי מצחוק, אחר כך חשבתי שאנשים יורדים מהפסים, וכשהזרם גבר שאלתי חברים 'תגידו, מה קורה פה? התחלתי להבין שאולי זה כיוון לא רע. עיכלתי את הרעיון במשך שנתיים - וההחלטה נפלה".

עו"ד לימור לוגסי, המתמודדת על ראשות להבים ובעלת משרד עורכי דין, הובילה מאבק מצליח לחיסול פרויקט להקמת מרכז קונגרסים ואולמות אירועים ביישוב. "תוך כדי המאבק ראיתי שהחלטות אינן מתקבלות בצורה ראויה במועצה. דבר הוביל לדבר, עד שלפני שלושה חודשים הבנתי שאני חייבת להתמודד. היישוב שלנו סובל מהיעדר עשייה. מאבקים חיצוניים עוזרים, אבל רק עד רמה מסוימת".

עו"ד מיטל יצחקי טולדנו, המתמודדת בכפר יונה, עומדת מול שועל קרבות ותיק - ראש המועצה אפי דרעי, שסוגר 36 שנה בתפקיד. יצחקי טולדנו הובילה מאבק כנגד הקמת הקרייה החרדית בכפר יונה, ועוד לפני כן התקוממה ונקטה הליכים נגד המועצה בגלל תוכניות להקמת מגדלים ביישוב. "התחלתי להבין שהדרך היחידה להזיז דברים ולשנות היא דרך החלפת כיסאות", היא אומרת.

גם כנרת ארנון המתמודדת לראשות קרית ארבע ומנהלת את חנות הכלבו של משפחתה, כבר למודת מאבקים. לפני כשנתיים הגישה מועמדות למכרז שנפתח במועצה המקומית עבור משרה שנכתבה בלשון זכר - מנהל תיירות. אף שהוזמנה לראיון העבודה, אף אחד לא התכוון להעניק לה הזדמנות של ממש.

"המראיינים שאלו שוב ושוב 'מה תעשי עם הילדים?' רתחתי מזעם", נזכרת ארנון. "שאלתי את ראש המועצה 'לו היה מתראיין גבר למשרה, היית שואל אותו מה הוא עושה עם הילדים?' הילדים הם עניין שלי, ושלי בלבד. המשכתי להתנדב בפרויקטים שונים וגיליתי עוד ועוד עוולות ומקרים שלא מטופלים כראוי. אמרתי לעצמי 'עד כאן'. הגיע הזמן להפוך את ההתנדבות לעשייה".

מלבד בעלה, שתמך בהחלטה, המשפחה המורחבת הסתייגה מהרעיון. "כולם דואגים לדכא אותך, להגיד לך 'כל הפוליטיקאים אותו הדבר'. אני מניחה שהמשפחה היתה שמחה אם הייתי ממשיכה לעבוד בחנות ולגדל את הילדים. אני משתייכת לזרם הדתי־לאומי, ויש משמעות לכך שאני מתמודדת אשה, אך עד כה הופתעתי לטובה. גברים מתקשרים אלי ומברכים אותי, אבל לא מוכנים להזדהות. גם אם הרב של קרית ארבע היה מבקש ממני להסיר מועמדותי, הייתי ממשיכה בדרכי בכל מקרה. זה לא היה מרפה את ידי".

מביאות כסף מהבית ומפסיקות לעבוד

אביבה מנצורצילום: שלמה שוהם

מתמודדות כמו ארנון, שאינן מגובות בידי מפלגה, נדרשות לגייס כספים מתורמים לצורך הקמפיין - 5,000 שקל מתורם לכל היותר, לפי חוק מימון בחירות. לכן, כשאין מספיק תורמים חלק ניכר מההשקעה מגיע מהבית. מתמודדות שעמן שוחחנו מספרות כי עלותו של קמפיין נעה בין 80 אלף שקל ביישוב קטן יחסית כמו כוכב יאיר־צור יגאל, ועד מיליון שקל בעיר גדולה כראשון לציון.

ואולם המחיר הכלכלי שמשלמות המועמדות ‏(וגם חלק מהמועמדים‏) כפול, שכן לא רק שהן מביאות כסף מהבית ובחלק מהמקרים גם נוטלות הלוואות, אלא שהן נדרשות להפסיק לעבוד למשך כמה חודשים טובים. "ירדתי לחצי משרה כדי להתמסר לקמפיין והצלחתי לגייס מעט מאוד הון", אומרת ארנון. "מה שיש לי הוא מהמשפחה ומהלוואה שניתנה במסגרת חוק מימון בחירות. אין לי יועץ אסטרטגי כמו לשאר המועמדים, כי הם גובים מאות אלפי שקלים ואין ברשותי את הסכומים האלה".

אביבה מנצור, שהתמודדה על ראשות המועצה המקומית כוכב יאיר־צור יגאל גם בבחירות הקודמות, תקבל הלוואת מימון בסך 60% מהסכום ששווים שני המנדטים שגרפה בבחירות הקודמות. הסכום ששווה כל מנדט משתנה בהתאם למספר התושבים ביישוב, ולכן הסכום שיינתן למנצור כחודשיים לפני הבחירות הוא כ–35 אלף שקל, אליו תצטרך להוסיף עוד כ–50 אלף שקל לפחות, מכספי תרומות. לפני כשבועיים נטלה מנצור חופשה ללא תשלום מעבודתה כמנהלת סניף החברה להגנת הטבע בשרון הדרומי.

יפעת זמירצילום: עופר וקנין

מנצור אומרת כי "החוק מתיר לכל אדם לתרום 5,000 לכל היותר, וזה בעייתי. מה יעשה מועמד חדש ללא מנדטים קודמים ועוד ביישוב קטן? הפרצה כאן קוראת לגנב. אמנם קל יותר להיתמך בידי מפלגה ולזכות במימון שלה, אבל ביישוב קטן הזדהות פוליטית לא תורמת למועמד. אם אני מזוהה עם מפלגה מסוימת, אנשים המזוהים עם מפלגה אחרת לא יצביעו לי. המחיר הכלכלי שמשלמות מועמדות הוא משמעותי. אני, למשל, אם חד־הורית, בתי סטודנטית ואני מסייעת במימון לימודיה, ובמקביל נטלתי חופשה מהעבודה עבור הקמפיין. זו סיטואציה לא קלה".

עו"ד ליאל אבן זוהר, שותפה במשרד עורכי דין ויו"ר האופוזיציה המתמודדת על ראשות ראשון לציון, נטלה גם היא חופשה בת כחצי שנה. "ויתרתי על הרבה תיקים חשובים ואני אומרת 'לא' ללקוחות, כי החלטתי שהאידיאולוגיה שלי שווה את המחיר. אנו משלמים מחיר כלכלי ונעזרים בחסכונות. אתה חייב להיות משוגע לדבר, או פנסיונר צה"ל עם הרבה זמן פנוי ומשאבים כדי להתמודד על ראשות עירייה".

אבן זוהר ולוגסי מספרות כי אם ייבחרו לראשות העיר או המועצה, שכרן יהיה נמוך משכרן הנוכחי. "לעורך דין יש פוטנציאל השתכרות גדול יותר מאשר ראש עיר, אבל כסף הוא לא העניין ולא המניע", אומרת אבן זוהר. יצחקי טולדנו, גם היא בעלת משרד עורכי דין, צימצמה את צוות העובדים ומנסה לתפקד במשרד ובקמפיין במקביל. "אני ישנה שעתיים וחצי בלילה, אין לי ברירה אלא לעשות את שני הדברים, כי הרי אין ודאות לגבי העתיד. המשרד הפרטי חייב להמשיך ולתפקד".

כנרת ארנוןצילום: רוני פרל

שירה רודרמן, 34, מנכ"לית קרן רודרמן, שהתמודדה לראשות העיר רחובות, הודיעה ביום ראשון כי החליטה לפרוש מהמרוץ "בשל סיבות אישיות ומשפחתיות". היא התייחסה לקשיים העומדים בפני נשים המחליטות להתמודד על ראשות עיר: "ראשית, יש מעט נשים במקומות האלה מלכתחילה, ולכן הן חשופות פחות לרשתות תמיכה ונטוורקינג. שנית, יש גם הקרבה אישית. גם עבור נשות קריירה הפוליטיקה היא אתגר, וקשה למצוא את האיזון בין העשייה לחיי המשפחה. אני ממשיכה בעשייה הציבורית ומקווה שבבחירות הבאות אתמודד שוב".

כשהמועמדות נשאלות כיצד הן מסבירות את הזינוק במספר הנשים בבחירות המוניציפליות, הן מסתייגות בחלקן מהמלה "הישג". "מתוך 3,500 חברי מועצה רק 10% הן נשים, זה עצוב", אומרת מנצור. לדבריה, "אי אפשר לומר שנשים שברו את תקרת הזכוכית, לא ראיתי עוד פריצה דרמטית. מה שכן ניתן לומר הוא שניכרת מגמת שינוי".

עקירב מסכימה. "יש 256 רשויות מקומיות, ובכל אחת מהן מתמודדים שלושה עד חמישה מתמודדים, אז יחסית לכ–1,000 מתמודדים, 38 הוא מספר נמוך. לכן למי שאומר 'איזה יופי, נשים שברו סוף־סוף את תקרת הזכוכית במועצות המקומיות, אני אומרת "תרגעו, ההישג יפה, אבל הוא לא מספיק'".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker