"עד גיל 38 אנשים יחליפו 14 מקומות עבודה" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שוברים שחיקה

"עד גיל 38 אנשים יחליפו 14 מקומות עבודה"

בפאנל שעסק בשאלה כיצד ניתן למנוע שחיקה בקרב עובדים, אמרו המשתתפים: "המעסיקים לא מצליחים למצוא את העובדים שהם זקוקים להם. אחת הסיבות היא עובדים שחוקים שכבר לא מתאימים לצורך שלהם"

19תגובות

כיצד ניתן למנוע שחיקה בקרב עובדים במקצועות שונים? בשאלה זו דנו היום בכנס "שוברים שחיקה" אורי צרפי, יו"ר ועד העובדים הארצי של קואופ ישראל, ד"ר מיכל בירון מבית הספר לניהול אוניברסיטת חיפה, דליה נרקיס, יו"ר חברת מנפאואר ישראל ומנהלת מנפאואר מדינות מזרח התיכון, וילמה ארז דריקס, מנהלת משאבי אנוש בחברת עוף טוב, ופרופ' אבי ריבקינד מהמחלקה לכירורגיה כללית ויחידת הטראומה הדסה עין כרם.

פרופ' ריבקינד אמר בכנס: "האם יש שחיקה גם במקצוע שלי? ועוד איך. מנהלים, סטאזרים ורופאים נשחקים. אנחנו לא רק עובדים ברפואה טהורה. מערכת היחסים עם החולים משתנה: צריך כל הזמן לתקתק על המחשב. עד כדי כך שחולה אומר לי שאני היחידי שמסתכל עליו בעיניים, כי אני כותב בכתב יד ולא מתקתק על המחשב. יחד עם התורנויות והלחץ, זה שוחק. החלוק הלבן לא מגן משחיקה.

כתבות נוספות ב-TheMarker

מתי תהיה בתל אביב רכבת קלה?

ממשלת ישראל רקובה ומנוונת

"אין פתרון בית ספר. אני חושב שבשליחות של הרפואה יש גם דברים שמפצים, יש סיפוק לראות את החולים מבריאים. לא לכל דבר יש תגמול כספי, לא צריך למדוד בכסף. כשמראיינים סטודנטים לרפואה, צריך לנסות לזהות מי יישחק יותר"

דניאל בר און

ד"ר מיכל בירון ציינה כי "הבחירה של אנשים שיכולים לעמוד בשחיקה או לא אינה נכונה. קודם כל, כי לא לכולם יש אפשרות לבחור היכן הם עובדים. האחריות צריכה להתחלק בין הצדדים, בין העובד למעסיק, הממונה הישיר. העובד הוא אחד, הוא זה שנחשף, הוא זה שסובל. לוקח את זה לזירות האחרות של חייו. כאשר לוקחים פתרונות כמו עיצוב סביבת העבודה, מבחינה חברתית צריך לאפשר לעובד לצאת להפסקה ולחלוק עם עמיתיו את התחושות. מחקר שעשיתי בארה"ב מצא למשל שבקרב עובדי הרכבת התחתית העובדים לא יכלו לקבוע מתי לקחת את ההפסקה לצאת לשירותים. זה מאוד הפריע להם.

"צריך למצוא את האיזון במקומות העבודה. העובד רוצה לתת משהו ולקבל בתמורה רכיבים כלכליים, חברתיים ואישיים ובמסגרת חוזה פסיכולוגי צריך לחשוב על הפינות הללו, כיצד אנחנו מאפשרים לתת לו זאת, בלי להחליף את העובד. הרי גם המעסיק רוצה להצטייר כמעסיק אטרקטיבי, יש דירוג ציבורי, ודעת קהל".

וילמה ארז דריקס הדגישה כי "במקום שבו אני עובדת, בעוף טוב, לעובדים אין שכר גבוה אבל צריך הרבה מאוד להקשיב, לתמוך היכן שאפשר לתמוך. התשובה היא לא תמיד לתת עוד כסף. אנחנו מקפידים על חוק שעות עבודה ומנוחה. שהעובד לא יחרוג. שהעובדים ייצאו לחופשה. נושא הרווחה כולל דברים קטנים ששוברים את השגרה של העובד ונותן מקום לתרבות הפנאי של העובד”.

לשאלה האם אפשר לשנות את הדרך שבה הארגון פועל, אמרה דריקס כי אין פתרון: "יש עובדי ייצור, יש מנהלים. יש לי עובדת ייצור שבמסגרת תוכנית מעגלים רוצה ללמוד הנהלת חשבונות, אבל גם אם תקבל את ההכשרה לא בטוח שאוכל לתת לה מקומות עבודה. אני לא רואה פתרונות בנושא הזה. אני רואה את השחיקה יום יום. על שחיקה פיסית אפשר לתת תנאים נוחים בעבודה. שחיקה היא לא גיל. אמהות צעירות בנות 30 שצריכות להגיע לעבודה בחמש בבוקר, ולדאוג למטפלת, ולהוציא את הילדים. גם הן שחוקות. לכן אני חושבת שלא צריך להגביל את הדיון לגיל. היום בשבוע שבו העובדות שמות את הכל בצד ונוסעות לקורס, זה מגוון".

אורי צרפי אמר בדיון כי "ועד עובדים הוא גוף חשוב גם למניעת שחיקה. בלי ועד השחיקה הייתה גבוהה יותר. אצלנו למשל הקופאיות נמצאות מול הלקוחות, מול הגידופים שלהם. הלקוח נכנס לחנות והעובד צריך ללוות אותו לאורך כל המסלול שלו והלקוח הישראלי בעשור האחרון למד לדרוש דברים. הציבור שלנו לא בנוי לזה וזה שוחק מאוד. כשאת באה לעובד במעדניה או בקופה, ואת מבקשת דברים שהעובד לא יודע לתת, והמעסיק לא נותן את ההכשרה לעובד, העובד לא יודע מה לעשות והטונים עולים. לדעתי, ימי כיף, נופשונים, תחרות עובדים מצטיינים - כל אלו מסייעים.

“המשק נמצא בירידה, כלכלית וכל מעסיק שרוצה לשמור על ההכנסות מבקש יותר מהעובדים. אני החלטתי שעובד שנשחק אצלי לא יילך הביתה. ב-12 שנים שלי כיו"ר לא היה מצב שעובד נשחק הלך הביתה. מצאנו לו תפקיד אחר”.

דליה נרקיס ציינה כי "שוק העבודה השתנה בעשורים האחרונים. כמעט 50% מהעובדים נמצאים במצב של חיפוש או התעניינות בחיפוש עבודה. זה מעיד על שחיקה הולכת וגדלה. יש עובדים שאומרים שהחלפת מקום עבודה תשדרג אותם, אבל רבים רוצים לשבור את השגרה ולעבור לתחום אחר. יש נתון אחר במחקר שערכנו, שחושף את המחסור בכשרונות שחסרים בשוק, ומעלה כי 52% מהמעסיקים מעידים על כך שהם לא מצליחים למצוא את העובדים שהם זקוקים להם. אחת הסיבות היא שיש להם עובדים שחוקים שכבר לא מתאימים לצורך שלהם.

"לחילופין, מקצועות שכבר לא ניתן למצוא, בארץ ובעולם, כמו המקצועות הטכניים שנעלמו מהעולם כי אין בתי ספר מקצועיים. אנחנו נמצאים בדור שכולם רוצים משרות צווארון לבן, שנמצאים ברוויה מעל ומעבר לעומת מקצועות טכניים שנמצאים במחסור. עובד שחוק נותן שירות פחות טוב, גורם נזק למעסיק. בתור צרכנים למדנו לדרוש שירות, מהרופא או מהקופאית בסופרמרקטים, גורם לשחיקה. המציאות בארץ ובעולם, היא שהשינוי לא הולך להיות דרמטי.

"השאלה היא כיצד מתמודדים עם המציאות הזו. דור ה-Y, בני 28-20, לא מוכן לסבול את זה ומחפש את האיזון בין עבודה לחיים הפרטיים. חלק מהם מתקשים להסתגל ומוצאים את עצמם בשולי שוק העבודה. נתון נוסף הוא שעד גיל 38 אנשים יחליפו 14 מקומות עבודה. כמעסיקים אנחנו צריכים להיות עם ראש פתוח ולקלוט אנשים שלא בדיוק נכנסים לתבנית של העובד האולטימטיבי. צריך להשקיע בהכשרה, בגמישות. כמעט הכשרה אין סופית, כי הכישורים שאיתם נכנסנו לשוק העבודה הופכים לא רלוונטיים. גם זה רכיב בשחיקה, ואחד האמצעים הוא לעשות הסבה מקצועית. הקושי הוא מי יממן את זה. העובד, אם יש לו אפשרות, ילמד משהו אחר ויציע עצמו לשוק מחדש. גם המעסיק, אם כי הוא שואל מה התועלת הוא ירוויח מזה. הגורם השלישי הוא הממשלה. שלושת הגורמים ביחד יפעלו למנוע שחיקה.

"למשל בישראל יש מחסור בנהגים ברכב כבד. נהג בעל רישיון ג' יכולים להשתכר 5,000 או 6,000 שקל, ובנהיגה על רכב כבד הוא יכול להרוויח כ-8,000 שקל. זה פער משמעותי, אבל הוא צריך לעשות סטאז' ארוך. לא הצליחו להתמודד עם זה עד עכשיו, מי יישא בעלות של זה? רתמנו את שירות התעסוקה ואת המעסיקים, וגם את העובד שמשקיע מזמנו בשביל להרוויח יותר בעתיד. אז נכון שהעבודה כיום היא קשה מאוד, אבל יש הרבה הזדמנויות גם בצד הטכנולוגי. אפשר לייצר פתרונות, אבל זה מחייב פתיחות"

לדברי בירון, "הפתרון הוא לפתחו של העובד יחד עם המעסיק. העובד צריך לדעת לדרוש. להיות מודע ולזהות שחיקה. חלק מהאחריות היא על העובד. בתוכנית שעשינו בארץ, במסגרת מפעל למזון, העובדים עצמם סייעו לעובדים אחרים וזיהו עובדים שחוקים. זו השקעה בעובדים, והם יחזירו את ההשקעה. העלויות זולות יחסית.

לשאלה מה הדבר החשוב ביותר לטיפול בשחיקה, השיבו כך משתתפי הפאנל:

ריבקינד: "הכרה בצורך"

דריקס: “למצוא את האיזון בין העובד למעסיק".

צרפי: "יחסי אנוש. להחזיק ליד את העובד. שיהיה לו לאן לפנות בעת מצוקה".

נרקיס: “מודעות של המעסיקים, של הממשלה. להתמודד עם השחיקה בהון האנושי".

בירון: “הצורך להכיר בכך שלעובד יש צורך להתאושש בסוף היום. היבטים חברתיים, שינוי סביבת העבודה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#