מאושרים או מכורים?

לא טוב לכם? תעבדו קשה יותר

האם עובדים המשקיעים שעות רבות בעבודתם הם בהכרח שחוקים ומדוכדכים? מחקר חדש של ד"ר אורית שמאי מאוניברסיטת חיפה מוכיח בדיוק את ההפך - אנשים שעובדים יותר שעות, דווקא מאושרים יותר ■ הסיבה: הם מייחסים משמעות וערך גדולים יותר לעבודתם

הילה ויסברג
הילה ויסברג

במדד החיים הטובים ‏(Better life Index‏) ל–2013 שפירסם באחרונה ארגון המדינות המפותחות ‏(OECD‏) התגלתה ישראל כמדינה פרדוקסלית: אף שדורגה במקומות נמוכים במרבית תחומי החיים - דיור, חינוך, הכנסות ושוק העבודה - התברר כי אזרחיה מאושרים מאוד.

מפתיע במיוחד היה לגלות כי שעות העבודה הרבות הנהוגות בישראל והציונים הנמוכים במדד האיזון בית־עבודה, לא ממש פוגמים בתחושת האושר של הישראלים. ממוצע שעות העבודה השנתי בישראל, 1,889, גבוה בהרבה מהנתון המקביל ב–OECDמ, 1,749, והזמן המוקדש לשינה ופנאי ביממה נמוך מאוד, 14.4 שעות - לעומת 16 שעות במדינות "מאוזנות" כמו דנמרק, ספרד ובלגיה.

אלא שהחוקרת ד"ר אורית שמאי מבית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה אינה מופתעת במיוחד. לדבריה, יש אפילו סיכוי לא רע כי הנטייה הישראלית לבלות שעות רבות במשרד היא חלק מההסבר לרמות האושר הגבוהות המדווחות כאן. בעבודת הדוקטורט שלה הגיעה שמאי לשורה תחתונה חד־משמעית: אנשים שעובדים יותר - מאושרים יותר.

כתבות נוספות ב-TheMarker

עוד סיבה להתעצבן: למה העשירים בישראל משלמים פחות מס?

המיליונרים החדשים: עובדי וויז יקבלו 120 מיליון דולר

אורית שמאיצילום: אבישג שאר ישוב

"גילינו כי אנשים שעובדים שעות רבות, 50 שעות בשבוע ויותר, ומשקיעים בעבודה מאמץ מנטלי או פיסי רב, מעידים על שביעות רצון גבוהה יותר מחייהם לעומת מי שעובדים פחות", היא מסבירה, ומוסיפה כי פנתה למחקר מתוך חוויה אישית: "גם אני לומדת ועובדת המון שעות. החלטתי לעסוק בשאלה שהעליתי לא פעם לגבי החיים שלי - מה התרומה של העבודה לתחושת האושר? זו שאלה שמעולם לא נבדקה מחקרית".

"הבדלים מובהקים ומשמעותיים"

המחקר כלל 404 עובדים: מחציתם עבדו כמו הממוצע הארצי, 36–50 שעות עבודה בשבוע, והמחצית השנייה - כאלה שעבדו באופן קבוע 50 שעות בשבוע ויותר, ומשקיעים מאמץ רב בעבודתם ‏(Heavy Work Investors‏). העובדים אופיינו במגוון עיסוקים - רפואה, חינוך, בנקאות, פיננסים והיי־טק - הן במגזר הפרטי הן בציבורי.

רמת האושר האישי התבססה על דיווח עצמי. כל הנחקרים התבקשו להשיב על שאלונים האומדים אושר באמצעות סולם מדידה המוכר בשם "סולם הסיפוק מהחיים" ‏(satisfaction with life scale‏). מסיכום תוצאות הדירוג התברר כי ציון האושר הממוצע בקבוצת העובדים ה"כבדים" היה 5.04 בסולם של 1 עד 7, והציון בקבוצת העובדים ה"רגילים" היה נמוך יותר - 4.71. "במבחן סטטיסטי ההבדל בין הקבוצות נמצא מובהק ומשמעותי", מדגישה שמאי.

גם בחלוקת העובדים הכבדים לתת־קבוצות - מי שעובדים הרבה בשל סיבות פנימיות ‏(מבנה אישיות, הנאה בעבודה ואף התמכרות לעבודה‏) ואלה שעובדים מסיבות חיצוניות ‏(תרבות ארגונית, צורך כלכלי‏) - גילתה שמאי כי שתי הקבוצות אופיינו ברמת אושר גבוהה יותר לעומת קבוצת העובדים הרגילים. "שיאני" האושר, שלא במפתיע, הם העובדים המונעים מסיבות פנימיות. הציון שקיבלו היה 5.06, לעומת 5.02 בקבוצה השנייה.

"ההבדלים בתחושת האושר קשורים, ככל הנראה, למשמעות שמייחסים אנשים העובדים שעות רבות לעבודתם", אומרת שמאי. "בין אם המוטיווציה מגיעה ממקור פנימי או חיצוני, העובדים הכבדים חשים כי הם עוסקים בעשייה חשובה ובעלת ערך. גם כשהם עובדים עבור כסף, הם חדורי מטרה, מה שתורם לתחושת הסיפוק".

לדבריה, אנשים שעובדים שעות רבות בדרך כלל בחרו לעבוד באופן הזה. "כמעט בכל מקצוע ניתן לבחור אם ללכת על משרה סטנדרטית של שמונה שעות ביום, או על משרה מאתגרת יותר. עבודה גם משקפת את המעמד החברתי שלנו. אחת השאלות הראשונות שמפנים לאנשים היא 'מה אתה עושה?'. עבודה מעידה על סטטוס, ולכן משפיעה על הדימוי העצמי ועל תחושת האושר".

האם יש מקצועות שבהם העובדים מאושרים יותר?

שמאי: "מקצועות מסוימים מאופיינים ברמת אושר גבוהה לעומת אחרים. כך, למשל, בתחומי החינוך והשירותים הקהילתיים עובדים 'רגילים' ‏(עובדים פחות מ–50 שעות בשבוע‏) דיווחו על רמת אושר ממוצעת של 5 ויותר, בעוד בתחום הקמעונות עובדים דיווחו על רמות אושר נמוכות יותר ‏(4.32‏). גם בקרב עובדים 'כבדים' מוצאים כי עובדי השירותים הקהילתיים דיווחו על רמות אושר גבוהות. ניתן להסביר זאת בכך שמדובר בעבודות בעלות משמעות. כך שבשורה התחתונה, אושר הוא תוצאה של תחושת המשמעות והערך שהעובד מקנה לעיסוק שלו".

ד"ר אייל דורון, חוקר ויוצר סדרת הטלוויזיה "איך להיות מאושר בשישה שיעורים", מסכים עם האבחנה של שמאי. "אנשים שעובדים שעות רבות בדרך כלל מעורבים רגשית בעבודתם, ולכן ניתן לצפות כי יחוו תחושת אושר וסיפוק", הוא מסביר. "ככל שאדם מרגיש כי מרחב הביטוי האישי שלו גדול יותר, כך הוא יהיה מאושר יותר. אנשים שעובדים הרבה, ומתמידים בצורת ההתנהלות הזו, בדרך כלל מאמינים כי הם מוכשרים ושהעבודה הקשה תשתלם.

"עבודה כקונצפט חיונית לאושרנו. אנחנו חייבים לעשות ולפעול בעולם, כדי לזכות בתחושת ערך ופידבק חברתי על מי שאנחנו. קשה לא לעבוד ולהיות מאושרים", מדגיש דורון.

מחקר חדש של המרכז הלאומי לבריאות בארה"ב שפורסם ב"ניו יורק טיימס" בשבוע שעבר, מחזק את התיאוריה של דורון. במחקר נמצא כי אחד הפרמטרים העיקריים המקצרים את חייהן של נשים אמריקאיות הוא אבטלה, בלא קשר הכרחי להכנסה שבצד העבודה. ג'ניפר קראס מונטז, מובילת המחקר מאוניברסיטת הרווארד, הסבירה: "יש סימנים לכך שעבודה קבועה מספקת הטבות בלתי חומריות שמשפרות את הבריאות, כמו תחושת מטרה ושליחות בחיים, לצד קשרים חברתיים המפחיתים בידוד חברתי".

מאושרים מהעבודה או מכורים לעבודה

פרופ' יצחק הרפז, ראש המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב האנושי באוניברסיטת חיפה, ששימש המנחה של שמאי בעבודת הדוקטורט, נוכח לא אחת כי עבודה חיונית לחיינו ולאושרנו. באחרונה, למשל, ביצע הרפז סקרים בקרב מאות עד אלפי עובדים שנועדו לבחון את מרכזיותה של העבודה בחייהם.

ממצאי הסקר, שבוצע יחד עם ד"ר רפי שניר מהמכללה האקדמית תל אביב־יפו, העלו כי עבור 48% מהנשאלים עבודה היא אחד הדברים החשובים בחיים, וכי עבור 45% מהם יום טוב בעבודה משמעותו תפקוד טוב יותר בבית. הסקר אף הבחין בין עובדים "רגילים" ‏(20 עד 40 שעות עבודה בשבוע‏) לבין עובדי "אקסטרים" ‏(70 שעות שבועיות ויותר‏) ומצא כי 11.5% מעובדי האקסטרים הסכימו במידה רבה עם האמירה "אני עובד שעות רבות בגלל ההנאה שבדבר" - לעומת 7% מהעובדים הרגילים.

עם זאת, הסקר מעיד גם על השלכות לא חיוביות של עבודה מרובה על עובדי האקסטרים. 21% מהם הסכימו במידה רבה עם האמירה "אני חושב על עבודה לעתים קרובות גם כשאני רוצה להתנתק" - לעומת 12.7% מהעובדים הרגילים.

"עבודה מסבה לאנשים אושר - בייחוד עבור אנשים הנלהבים מעבודתם - בזכות פרמטרים כמו תחרותיות והישגיות", אומר הרפז. "עובדים רבים נהנים להציב לעצמם אתגרים ולעמוד בהם. הצלחה מעוררת תחושת הישג ואף מופרשים בתהליך כזה הורמונים מעוררי שמחה כמו אנדורפינים. מי שהגיעו לפסגה בתחומם, הם בדרך כלל אנשים הישגיים שמעוניינים להמשיך ולקצור הישגים כדי להישאר בפסגה".

מה ההבדל בין מכורים לעבודה לבין מי שנלהבים מעבודתם?

הרפז: "וורקוהוליסט, כמו כל מכור, הוא בעל אישיות כפייתית. עובדים כאלה לא יודעים להציב גבולות ולא מסוגלים לבצע הפרדה נכונה בין החיים האישיים לבין העבודה. העבודה היא סם עבורם. מי שנלהב מעבודתו יודע מתי לעבוד ומתי לנוח, ויודע ליהנות מחופשה טובה.

"מכורים לא מסוגלים לכך. התמכרות היא אף פעם לא דבר טוב. מכורים לעבודתם עשויים להעיד שהם מאושרים או מסופקים - אבל צריך לזהות אותם ולהעביר להם סדנת גמילה. אנשים כאלה צריכים ללמוד איך לשמור על איזון".

גם שמאי אינה מתעלמת מההיבטים השליליים של עבודה רבה. "וורקוהוליסטים הם אנשים בעלי דחף בלתי נשלט לעבודה, ונוטים לדווח על שחיקה נפשית ולעתים על תחושת החמצה, בגלל הפסד של חיי המשפחה. מצד שני, אם אדם מעיד על שביעות רצון מחייו, סביר להניח שהוא נהנה מעבודתו ויודע לאזן כשצריך", היא מסבירה.

"עבודה מעל סף מסוים של שעות כבר לא בהכרח מסבה אושר, ולא כל עבודה מסבה סיפוק ואושר", מסכם דורון. "צריך להביא בחשבון פרמטרים כמו השכלה וסוג מקצוע. ברור שאם היית שואלת שומר בקניון ומנהל כיצד הם מרגישים ביחס לשעות העבודה שלהם - לא היית מקבלת אותה תשובה".

עובדים נוטים להתלונן על העבודה שלהם. הם מדברים פחות על כך שהיא מסבה להם אושר.

דורון: "נכון, כי אנשים זקוקים לגבולות ולמסגרת, שבתוכה הם יוכלו להתלונן".

Hila.Weissberg@themarker.com

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ