"ערביי ישראל חיים בגטאות גיאוגרפיים וכלכליים - להקים להם יישובים חדשים" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ערביי ישראל חיים בגטאות גיאוגרפיים וכלכליים - להקים להם יישובים חדשים"

מחקר של ערן ישיב וניצה קסיר מאוניברסיטת תל אביב ממליץ על השקעת ענק בשיפור מערכת החינוך הערבית ועל פיזור האוכלוסייה הערבית ■ החוקרים: "התוספת לתוצר תהיה עצומה - כ-123 מיליארד שקל עד 2050"

86תגובות

"סיוע לערביי ישראל להשתלב בשוק העבודה הוא קודם כל סיוע למדינת ישראל. זה יגדיל את תקבולי המסים ויגדיל את צמיחת המשק. זו תוספת של 35–39 מיליארד שקל לתוצר עד ל–2030, ותוספת של 114–123 מיליארד שקל לתוצר עד ל–2050" - כך קובעים הפרופ' ערן ישיב, ראש החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, וד"ר ניצה קסיר מבנק ישראל, באחד המחקרים המקיפים שנעשו בישראל לגבי שוק העבודה של ערביי ישראל.

המחקר קובע כי הסיוע לערבים להשתלב בשוק העבודה הוא קודם כל אינטרס כלל ישראלי מובהק, משום שהוא צפוי לתרום תרומה עצומה לצמיחה של המשק. זאת, אף שהשניים מציעים להגדיל במידה ניכרת את ההשקעה בקידום התעסוקה של ערבים. על פי ההצעה, המדינה תשקיע בשנים הקרובות 4.4–5.3 מיליארד שקל ‏(במצטבר‏) במגוון צעדים שיסייעו לערבים להשתלב בשוק העבודה, בתוספת הוצאה קבועה לתקציב.

עוד הם ממליצים על השקעות חד־פעמיות נוספות של 2.2–3 מיליארד שקל. בסך הכל ההשקעה, לפי המחקר, תסתכם ב–6.6–8.3 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות, ורוב הסכום 
‏(5 מיליארד שקל‏) יושקע בשיקומה של מערכת החינוך הממלכתית הערבית הכושלת, משום שהחינוך הוא נקודת התורפה המרכזית של ערביי ישראל.

כתבות נוספות באתר TheMarker

מהנדסי מחשבים, אחיות או רצפים: מהם המקצועות הנדרשים בישראל?

אפל חשפה את iOS 7; "השינוי הגדול ביותר מאז מכשיר אייפון הראשון"

על אף ההשקעה המסיבית, הערכת המחקר קובעת כי מדובר באחת ההשקעות הכדאיות ביותר למשק. ההחזר על ההשקעה יהיה גבוה במיוחד - בערכים שמרניים - 3.5%–7.3% בשנה. קסיר וישיב מציינים כי בקרב ראשי השב"כ שורר קונסנזוס לגבי חשיבות ההשקעה באוכלוסייה הערבית, כדי לחזק את ההזדהות עם המדינה.

מיכל פתאל

בעיות התעסוקה של הערבים קשות במיוחד. הנשים כמעט ואינן עובדות כלל, ושיעור ההשתתפות שלהן בשוק העבודה הוא 22% בלבד. גם אלה שכן עובדות מרוכזות בכמה מקצועות עיקריים, במיוחד חינוך ושירותי בריאות. שיעור האקדמאיות מקרב הערביות העובדות גבוה יחסית, שכן הנשים שהצליחו לשבור את מחסום התעסוקה הן לרוב הנשים החזקות יותר והמשכילות יותר. הנתון בא לידי ביטוי בכך שהשכר הממוצע של הנשים הערביות גבוה מהשכר הממוצע של הגברים הערבים. עם זאת, שכרן עדיין מפגר ב–21% אחר שכר הנשים היהודיות.

שיעור תעסוקת הגברים גבוה בהרבה, כ–60%, ובעשור האחרון הוא נמוך משיעור ההשתתפות של גברים יהודים, בניגוד למצב בעשורים קודמים שבהם הערבים עבדו יותר מהיהודים. ככל הנראה, המהפך משקף את השינויים שחלו בשוק העבודה - צמצום הביקוש לעובדים בעלי השכלה נמוכה ותחרות עצומה במשלחי היד הפשוטים מול עובדים זרים.

בולטת במיוחד העובדה כי הגברים הערבים נפלטים משוק העבודה בגיל צעיר, כתוצאה מהתמקדות בעבודות פיסיות. כך, שיעור ההשתתפות שלהם מתחיל לרדת בגיל 45, מכיוון ש–65% מהגברים הערבים מועסקים בעבודות מקצועיות ולא מקצועיות בחקלאות, בתעשייה ובבינוי. בנוסף, שיעור האבטלה של הגברים הערבים גבוה בהרבה מהשיעור בקרב היהודים. בהתאם, ההכנסה לשעת עבודה של גברים ערבים נמוכה ב–43% משכר הגברים היהודים, ונמוכה גם משכרן של נשים יהודיות וערביות.

לב לבה של בעיית התעסוקה במגזר הערבי מצוי בפיגור בתחום ההשכלה. 25% מהם בעלי שמונה שנות לימוד ופחות ‏(לעומת 7.6% אצל היהודים‏). שיעור הנשירה בתיכון הוא על 21% ‏(11% אצל היהודים‏). שיעור הזכאים לתעודת בגרות הוא רק 45% ‏(לעומת 56% בקרב היהודים‏). שיעור העומדים בתנאי הסף של המוסדות להשכלה גבוהה הוא רק 34% ‏(לעומת 48% בקרב היהודים‏). שיעור הסטודנטים הערבים הוא רק 13% מהלומדים לתואר ראשון, ורק 4% מסך הלומדים לתואר שלישי. שיעור הערבים באוכלוסייה, לעומת זאת, הוא 20.5%.

תומר נויברג

הפיגור בתחום ההשכלה מקבל את ביטויו בציונים נמוכים של התלמידים הערבים בבחינות השוואה בינלאומיות וישראליות פנימיות. בנוסף, מחקרים מראים כי ההשקעה בתלמיד ברשות מקומית ערבית נמוכה ב–38% מההשקעה ברשות יהודית.

על הבעיות הקשות בתחום התעסוקה וההשכלה נוספות שתי בעיות קשות. האחת היא הריכוזיות הגיאוגרפית המטרידה של ערביי ישראל, שבה 44% מהמגזר מתגוררים ב–14 יישובים בלבד. השנייה היא מצבם הכלכלי הקשה של אותם יישובים. הרשויות הערביות הן העניות ביותר וסובלות מגירעונות כבדים ומבעיות ניהול כרוניות.

מה שמחריף את מצבן של הרשויות הערביות הוא הריחוק הגיאוגרפי שלהן מרכז הארץ, מיקומן בעיקר בפריפריה הרחוקה, וכתוצאה מכך בעיות נגישות למרכזי התעסוקה. הנגישות מוחרפת בשל היעדר תשתית של תחבורה ציבורית ביישובים הערביים, וב–38% מהם ‏(נכון לסוף 2009‏) לא היתה תחבורה ציבורית כלל, או שהשירות היה ברמה נמוכה מאוד.

החוקרים קסיר וישיב טוענים כי מכלול הבעיות הופך את שילובם של הערבים בשוק העבודה למסובך כל כך. "הם סובלים גם מריחוק גיאוגרפי, גם מאפליה, גם מהשכלה ירודה, גם מהיעדר תשתית של מעונות יום ותחבורה ציבורית, וגם מחסמים תרבותיים", אומר ישיב. "כל הדברים הללו פועלים יחדיו, ויוצרים בעיה חברתית וכלכלית מסובכת מאין כמוה. אין עוד מדינה מערבית שעומדת בפני אתגר כזה: 20% מהאוכלוסייה נמצאים בפיגור תרבותי ותעסוקתי עמוק כל כך".

קסיר וישיב מדגישים את השיעור הגבוה של אקדמאים גברים ערבים שאינם מצליחים למצוא תעסוקה בתחום התמחותם, מה שמשמש תמריץ שלילי לדור הצעיר להתפתח ללימודים אקדמיים. בנוסף הם מציינים את העלות הגבוהה של יציאה לעבודה עבור אשה ערבייה - בלי השכלה מתאימה, בלי אזור תעסוקה קרוב, בלי מעונות יום ובלי תחבורה ציבורית, בנוסף למחסום התרבותי. כל אלה מעמידים רף גבוה במיוחר עבורה ליציאה לעבודה.

קסיר וישיב סוקרים את כל הפעולות שנקטה המדינה עד כה בניסיון לקדם את המגזר הערבי, וללא ספק יש שיפור ניכר במאמצים שהיא מקדישה לכך בשנים האחרונות. ואולם אם כל ההערכה להשקעה בשנים האחרונות בקידום היישובים הערביים, זוהי טיפה בים ביחס לגודל ומספר הבעיות.

"ערביי ישראל חיים בגטו", אומר ישיב, "הם גרים בשטחי מחיה סגורים, הם מודרים מהחברה היהודית הסובבת והם נגישים רק לתחומי תעסוקה צרים מסוימים. המדינה פעלה עד היום כדי לסייע לערבים בסדרי גודל פעוטים. חייבים לפעול במגוון רחב של צעדים, ובהיקף גדול, כדי לתקוף את כל המחסומים שמונעים מהערבים להשתלב בבת אחת".

קחו דוגמה מאינטל

קסיר וישיב טוענים כי ניתן להתגבר על המחסומים, אם רק רוצים. כהמחשה לכך הם מביאים את חברת אינטל, שבעקבות מדיניות עולמית של גיוון העסקה, מקפידה על העסקת ערבים בישראל. "כדי לעשות זאת", מספר ישיב, "אינטל הולכת ליישובים ערביים, מפרסמת בתקשורת הערבית, מצרפת מראיין ערבי לראיונות העבודה, מעודדת קשרים בין עובדיה הערבים לבין הקהילות שלהם, ועוד. הניסיון של אינטל עם העסקת מהנדסים ערבים הוא טוב, וזה מלמד שאם רוצים - אז יכולים".

לפיכך, ישיב וקסיר מציעים תוכנית רחבה הכוללת מגוון תחומים, שנועדה להעלות את שיעור ההשתתפות של ערבים בשוק העבודה, להגדלת הפריון והשכר שלהם, הגדלת מרחב אפשרויות התעסוקה העומדות בפניהם וכן צמצום העוני.

א. תחום התעסוקה הישירה. החוקרים ממליצים על הקמת אזורי תעשייה בסמוך ליישובים ערביים, פיתוח של היישובים הלא מוכרים בנגב, הדרכה בתחום היזמות, עזרה בקבלת אשראי בין השאר תוך הקמת קרנות בערבות מדינה, דרישה מחברות המקבלות מכרזים מהמדינה להעסיק ערבים בשיעור ההולם את חלקם באוכלוסייה, וכמובן לפעול לכך שהמדינה עצמה תעסיק ערבים בשיעור הולם. שיעור הערבים המועסקים במגזר הציבורי הוא 7.8% בלבד, פחות מהיעד של 10% שהמדינה התחייבה לו וכשליש משיעור הערבים באוכלוסייה.

בנוסף, ישיב וקסיר ממליצים לחדש את תוכנית ויסקונסין, לאחר כל השינויים שהומלץ לערוך בה ותוך יישום לקחים מהמרכז של תוכנית ויסקונסין הקודמת שפעל בנצרת, וזאת בפרישה ארצית.

אמיל סלמן

עוד הם ממליצים להרחיב את מענק מס ההכנסה השלילי בסכום, וגם לפעול לפרסום המענק לאחר שהתברר כי שיעור המממשים את זכאותם למס הכנסה שלילי באוכלוסייה הערבית נמוך, בעיקר בשל חוסר מודעות.

ב. תחום ההשכלה. קסיר וישיב ממליצים על שורה ארוכה של צעדים, לטווחים הקצר, הבינוני והארוך, שעלותם מיליארדי שקלים, בניסיון לשקם את מערכת החינוך הערבי־ממלכתי הכושלת. בטווח הקצר הם ממליצים לאתר בתי ספר כושלים במיוחד, ולהצמיד להם ועדות מלוות שינסו לאתר את כשלי בית הספר ולשקם אותו. הם ממליצים גם לתווך בין אקדמאים ערבים לבין בתי הספר המחפשים מורים, התאמת תוכנית הלימודים לדרישות שוק התעסוקה, מציאת דרך חלופית להעברת תקציבי החינוך לרשויות הערביות - לאחר שבשל חולשת הרשויות לא כל הכסף מגיע ליעדו, וכן לפעול למניעת נשירה של תלמידים.

בטווח הבינוני, קסיר וישיב ממליצים לעשות מהפכת איכות בבתי הספר הערביים, ובעיקר בכוח ההוראה שבהם. זאת, בהגדלת המשאבים לבתי ספר חלשים ומתן ליווי ניהולי להם, שיפור המכללות הערביות להוראה, הגדלת התמריצים הכספיים למקצוע ההוראה, הקמת מרכזי לימודי מרחביים בתחומים שבהם חסרים מורים ‏(בעיקר מדעים, וכמו מרכז החינוך המדעי בעיריית תל אביב‏), וכן הקמת מרכזי הכוונה בתיכונים שייסיעו לבוגרים להשתלב בלימודים אקדמאיים או בעבודה מתאימה.

בטווח הארוך יותר, הם ממליצים על הקמת בתי ספר יחודיים ערביים ‏(בתחום האמנות, המדעים וכדומה‏), הקמת מכללה ערבית בגליל, שיפוץ מסיבי של בתי ספר ערביים, עדכון ספרי הלימוד, עדכון תוכנית הלימודים, הקמת מערך תמיכה לסטודנטים ערבים, וכן שיפור בתפקוד המכללות להוראה.

המלצות נוספות הן ליישם את החלטות הממשלה ‏(הלא מיושמות‏) להגבלת יבוא עובדים זרים לישראל, שיפור מערך ההכשרות המקצועיות, סבסוד עבודת עובדים ערבים, הקמת מרכזי תעסוקה שייסעו במציאת עבודה, סבסוד מעונות יום ושיפור התחבורה הציבורית.

שתי המלצות מרכזיות נוספות נוגעות לאפליית הערבים וכן לריחוקם הגיאוגרפי. ישיב וקסיר ממליצים להסיר את חומות הגטו סביב היישובים הערביים, גם בתמרוץ עסקים לעבור לאזורי פריפריה, אבל בעיקר באמצעות פיזור האוכלוסייה הערבית - כלומר לעודד מעבר של ערבים לערים מעורבות, וכן הקמת יישובים ערביים רבים בכל רחבי הארץ. מאז קום המדינה לא הוקם ולו יישוב ערבי אחד.

המהלך השני הוא פעולה נרחבת נגד אפליה, בחקיקה שתאסור על אפליית ערבים מצד מעסיקים, לרבות אכיפה וענישה ‏(קנסות‏). הם ממליצים כי יושקעו בצעדים להדברת האפליה, כולל סיוע משפטי למי שחש מופלה ואכיפה מוגברת, כ–100 מיליון שקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#