הזוכים במגן השקיפות 2012: רביב דרוקר וד"ר מרטין וייל - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הזוכים במגן השקיפות 2012: רביב דרוקר וד"ר מרטין וייל

ד"ר וייל הוא הרוח החיה של רעיון שיקומו של אתר הפסלות חיריה; דרוקר זכה במגן בשל מלחמתו כעיתונאי בשחיתות

7תגובות

בטקס שנערך הערב (ב') באוניברסיטת תל אביב, חילקה עמותת שבי"ל - שקיפות בין לאומית ישראל- את פרס מגן השקיפות לשנת 2012. הזוכים השנה הם איש הטלביזיה רביב דרוקר ופרופ' מרטין וייל.

עמותת שבי"ל נוסדה ב-99' על ידי פרופ' דב יזרעאלי, האיש שהביא לישראל את לימודי האתיקה בזמן שאיש לא דיבר עוד במושגים האלה. מאז פועלת העמותה לקידום שקיפות ברשויות המקומיות מפרסמת את מדד השקיפות הבינלאומי בו משתתפת גם ישראל, ומטמיעה את נושא השקיפות ידי קורסים וסדנאות לארגונים.

שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה, נתנה את נימוקי השופטים לבחירת שני הזוכים. לדבריה "השנה ועדת השיפוט מצאה לנכון להדגיש ולייחד שני תחומי חיים חשובים בישראל: עיתונות חוקרת ואיכות הסביבה".

על פרופ' מרטין וייל אמרה כי הוא ראוי לפרס "על מאבק בשחיתות המשתקף בין היתר במאבקם של גורמים וולונטריים נגד בעלי עניין. אחד הגילויים המובהקים של תופעה זו היא המאבק על איכות הסביבה, בין היתר נגד יזמי נדל"ן. הצורך בשימור הקרקע הולך ותופס מעמד חשוב בשיקולי התכנון, ואיתו הולכת ומתגבשת ההכרה באשר לאיזון הראוי בין אינטרס הקנין הפרטי לאינטרס הציבורי. מתחמי קרקע בעלי אופי ציבורי ראויים להגנה מיוחדת מפני גורמי אינטרסים של השלטון ובעלי עניין בקניין אישי. מלחמתם של המשוגעים לדבר מונעת מהדחף הבלתי נלאה להגן על ערכי הטבע הנוף והיופי שעוד נותרו בה לטובת בני האדם כולם. מלחמה זו מחייבת חזון ודבקות במטרה, במהלכה נדרשת לעיתים חשיפה בציבור של גורמי הון שלטון וגילויי מינהל לא תקין.

ד"ר מרטין וייל הוא הרוח החיה של רעיון שיקומו של אתר הפסלות חיריה הניצב בשטח של 2,000 דונם והפיכתו לפרק מטרופולינים במרכז המדינה. במהלך תקופה ארוכה פעל ד"ר וייל ללא לאות כדי לשמר ריאה ירוקה רחבת מימדים לטובת הציבור הרחב. חזון זה נראה בתחילתו חסר תוחלת, הוא נראה כמכרה זהב דווקא ליזמי נדלן. פעולתו של וייל דרשה מאבק נחוש בגורמי כח שביקשו לנצל את האתר להשקעות הון, מאבק שהיה קur בחישפת מידע חשוב באשר לקשר בין בעלי הון וגורמי ממשלה בנסיונם לעצור את הקמת האתר לטובת אינטרסים פרטיים. חשיפת המידע בציבור הבהירה את המניעים האמיתיים של אותם אינטרסנטים והצביע על סטיה מנורמות מנהל תקין בנסיון להשפיע על תכנון האזור. במשך 10 שנים בכישרון ובחריצות הפך וייל את החלום למציאות, להפוך את המקום לאתר טבע ייחודי".

ניר קידר

וייל סיפר איך נוצר המצפן המוסרי שלו "היינו במחנה הריכוז טרייזנשטט והיינו רעבים ומלוכלכים. אני הייתי ילד קטן והתחלתי לגנוב תפוחי אדמה. באתי בגאווה גדולה לאמא שלי שהתסכלה עלי ואמרה - אנחנו לא גונבים. לך ותחזיר את תפוח האדמה. במקרה השני ישבתי על הרגליים של סבא שלי וראיתי בול ללא חותמת. אמרתי - אפשר להתשמש בו שוב. סבא אמר - אנחנו לא מנצלים טעויות של אנשים לרעה. זרוק את הבול לפח. אחרי הרבה שנים ניהלתי את מוזיאון ישראל ותיקנתי תקנה שאוצר לא יכול לאצור את התחום אותו הוא אוצר. מי שמאוצר מטבעות לא יכול לאסוף מטבעות וכו'. בתור מנהל מוזיאון החלטתי שאני לא אוסף כלום. נקודה. אחרי שפרשתי החליטה קבוצה גדולה של אמנים לתת לי אוסף אמנות במתנה. לא היה לי נוח, הרגשתי שזה לא בסדר והחלטתי לתרום את האוסף למוזיאון. זה מה שעשיתי וקיבלתי על הראש מהאמנים, וכל הכוונות הטובות שלי, וכל האתיקה שלי, לא יצרו מעשה טוב. עניין המצפון הוא לא תמיד פשוט".

בנימוקי השופטים להענקת הפרס לעיתונאי רביב דרוקר נאמר: "אחד התחומים המרכזיים המקדמים את השקיפות הוא התקשורת הכתובה והאלקטרונית. החשיפה העיתונאית משפיעה במישרין על תהליכי קבלת החלטות של גורמי השלטו. מקומה של העיתונות החוקרת חשוב וקשה במיוחד בין היתר על רקע המחיר האישי הכבד שעיתונאי נאלץ לשלם על חשיפותיו. אם חופש הביטוי הוא ציפור הנפש של הדמוקרטיה הרי שעיתונות חופשית היא כנפיה של הציפור. רביב דרוקר הינו אישיות בולטת בתקשורת הישראלית בתחום העיתונות החוקרת על תרומתו המהותית בחשיפת התנהלות גורמים ציבוריים. דרוקר שם לו למטרה להעלות לסדר היום הציבורי פגמים מהותיים בנושא התנהלותם של גורמי ציבור, הוא מבצע את מטלותיו בכישרון, מיומנות ומתוך עצמאות מחשבתית מוחלטת תעוזה ואומץ לב אישי ועיתונאי. במקביל פעל גם ליסוד תנועת חופש המידע כאמצעי לפיקוח על רשויות השלטון".

דרוקר, מצידו, דיבר קצרות. "תודה לעמותת שבי"ל. דיברתם עלי אבל לא הכרתי את עצמי. כולם רוצים שקיפות, הבעיה היא רק ביישום. מלבד זה הכל נורא קל. לאחרונה עשינו תחקיר על ההשכלה הגבוהה בישראל. ניסינו במשך שנה לקבל מידע שלנו נראה טריוויאלי, פרוטוקולים המועצה להשכלה גבוהה ואחרי התכתשות כעט אלימה קיבלנו את התשובה הבאה - נצטרך לקחת אדם במשרה מלאה שישה חודשים כדי לעבור על הפרוטוקולים ולהחליט מה ניתן לפרסם ומה לא. זו הקצאת משאבים בלתי סבירה. עם זאת נוצרת פה מהפיכה שקיפות . אנחנו בדרך הנכונה".

בהמשך ענה לדיקאן בית הספר לניהול של אונ' תל אביב שפנה אליו מעל אותה במה , פרופ' אשר טישלר שהזמין את דרוקר ללמוד בקלוג רקנאטי (לאחר התחקיר שעשה על מצב ההשכלה הגבוהה) "תמורת המלגה המתאימה אני אבוא".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#