ליאור דטל

תלמידי כיתה א' באחד מבתי הספר במרכז הארץ השתתפו לא מזמן בשיעור במדעים בנושא טעמים. בכיתה ישבו יותר מ–30 תלמידים סקרנים. המורה חילקה להם דפים ואחרי שהסבירה להם את החומר, ביקשה מהם לעבור על רשימה ארוכה של מאכלים ולכתוב ליד כל אחד את טעמו. כלומר, לחזור שוב על הדברים שהסבירה להם לפני שעה קלה - או במלים אחרות, לשנן בלי מחשבה נוספת, בטח בלי לטעום.

בבית ספר אחר, גם הוא בשכונה אמידה באזור המרכז, דרשה המורה מהילדים להכין לקראת יום העצמאות סיכום המבוסס על טבלאות ובהן נתונים אודות המדינה - מספר תושבים, מספר ילדים ממוצע במשפחה וכן הלאה. אלא שאחת התלמידות מצאה שהנתונים בטבלאות אינם נכונים, ולכן חיפשה לבדה ברשת נתונים מעודכנים ומהם הכינה את הסיכום. המורה, במקום להתפעל, נזפה בה: "התבקשת לעשות סיכום רק על סמך הטבלה", אמרה.

ספרי הילדים בעברית ובערבית שחיברו תלמידי חטיבת הראשונים יחד עם תלמידים ערבים מטירהצילום: מוטי מילרוד

שיטת הלימוד בשני בתי הספר האלה - המתבססת על הוראה פרונטלית ועל מעט מאוד יוזמה של הילדים, התנסות, יצירתיות ואקטיביות - מקובלת כמעט בכל בתי הספר בישראל כבר יותר מ–60 שנה. ואולם בימינו, יודעים כולם להגיד שהיא כבר לא אפקטיבית - ולא מכינה את התלמידים לחיים האמיתיים במאה ה–21. אחת ההוכחות לכך היא ההישגים הנמוכים של תלמידי ישראל במבחני פיז"ה של OECD, שנועדו לבדוק כישורי למידה. גם שר החינוך החדש, שי פירון, הודה: "אנחנו חוטאים לתפקידנו כי המורים יודעים שמה שהם מלמדים ועושים לא רלוונטי".

אבל יש כמה בתי ספר יוצאי דופן: כאלה שמאפשרים לילדים לגדל בעצמם פירות וירקות, במקום לשנן שמות של טעמים; להשתתף בניסויים מדעיים מרתקים, במקום לכתוב מלים ארוכות במחברת; לכתוב בעצמם מאמרים וספרים, פרי דמיונם ומחקרם האישי; ולהעשיר את עולמם בשיעורי בישול, עיצוב וסיף. היוזמות המקוריות הללו לא מגיעות ממשרד החינוך, אלא מהשטח - ממורים ומנהלים שמאסו בשיטות הלימוד הארכאיות. הבעיה היא שכיום נראה שמהפכות חינוכיות יכולות להתבסס בעיקר בקרב אוכלוסייה אמידה - שמסוגלת לשלם עבור תוכניות חדשניות.

את הגישה הזו לחינוך מנסים לקדם גם בארגון OECD. פרופ' אנדרס שלייכר, מנהל המחלקה להערכת תלמידים בארגון ומי שמכונה "שר החינוך של העולם", אמר בנאום בביקורו האחרון בישראל, בכנס חינוך שנערך בירושלים, כי "המקצועות שדורשים שינון נעלמים והולכים. מי שמצליח בחיים הוא לא התלמיד שזוכר מה לימדו אותו בבית הספר, אלא זה שמצליח למנף את זה הלאה. העולם משתנה".

מהפכה פראית בחינוך

בכיתה ממוצעת בישראל יושבים 35 תלמידים ויותר. המורים שמלמדים אותם כפופים לתוכניות הלימודים שמוכתבות על ידי משרד החינוך, הם נדרשים להספיק ללמד את כל החומר המיועד לכל שנת לימודים, וגם להכין את התלמידים למבחנים. עם כל התביעות האלה לא פלא ששיטת ההוראה הפרונטלית, שהיא גם הזולה ביותר, קנתה לה אחיזה במערכת החינוך.

ואולם בשנים האחרונות, מתחיל לחלחל שינוי גם באדמה היבשה הזו. "יש שינוי עמוק שמתרחש כאן. זו מהפכה פראית של ממש בחינוך הישראלי", אומר ד"ר יורם הרפז, מרצה בבית ברל ועורך כתב העת "הד החינוך", המקדיש את גיליונו הבא לשינוי בדפוסי ההוראה.

"בואו לא נשלה את עצמנו. אין ילד נורמלי שמתעניין בחפיפת משולשים או מושא עקיף וישיר. אנחנו כופים עליהם תוכנית לימודים שזרה לעניין המקורי שלהם, ואי אפשר להחזיק אותם בכיתה עם נושאים כאלה באמצעות הוראה פרונטלית. התוצאה היא שמחצית מהשיעור המורה מעירה לתלמידים ובחצי השני מדקלמת את מה שיש לה לומר. המורים הרגישו שאין להם ברירה ושהם חייבים לשדרג בעצמם את הכיתות.

אמנון רבינוביץ', מורה לאזרחות והיסטוריה בבית הספר זיו בירושלים וממובילי תנועת המורים - קבוצת מורים המבקשת לשפר את מערכת החינוך - מצטרף לדברי הרפז: "בבתי ספר רבים יש יוזמות חדשניות שמנסות לייצר למידה משמעותית בדרך אחרת. יש רוח של שינוי, שבאה ממורים שלא מחכים למשרד החינוך. זה הכיוון הנכון. זה מראה שברגע שמאפשרים לבתי הספר ולמורים להוביל תהליכים בדרך שהם רוצים, מחוץ לקופסה, ופשוט לתת להם חירות - צומחים דברים יפים מאוד. רואים שזה עובד".

החווה האקולוגית בבית הספר במבואות הנגבצילום: אייל טואג

"כשמדברים על השקעה באיכות המורים, הכוונה היא גם לתת להם אוטונומיה, במקום שיהיו רק צינורות פסיביים להעברת ידע", טוען פרופ' נמרוד אלוני, ראש המכון לחינוך מתקדם בסמינר הקיבוצים שמלווה בתי ספר ניסויים. "היוזמות החדשות האלה, אם הן רציניות, מאפשרות למורים ליזום וליצור במקום להיות כנועים וצייתנים. ככל שנאפשר למורים להיות ראש גדול יותר, ככה נוכל לתת להם לצמוח. רק מורים צומחים יכולים להצמיח תלמידים". לדברי אלוני, דוגמה טובה ניתן לקבל מפינלנד, אחת המובילות העולמיות בחינוך, שבה ניתנת למורים אוטונומיה מלאה כאנשי מקצוע.

אבל היוזמות הפרטיות, למרות הכוונות הטובות שלהן, מטרידות את הרפז: "הבעיה היא שכיום יש חוסר הלימה מוחלט בין המדיניות של משרד החינוך לבין מה שקורה בשטח. אם בתי ספר בלי הכשרה ובלי תשתית מתאימה יילכו לכיוון הזה של יוזמות חינוכיות פרטיות, זה עלול להיגמר בחזרה לשיטות ההוראה הוותיקות והשמרניות. אנחנו חייבים לחשוב על יצירת סביבות חינוכיות חדשות, כי סביבת הלימודים הנוכחית לא מאפשרת הוראה הרפתקנית".

גני תקווה: מפענחים פשעים

בסוף השנה שעברה, התרחש רצח בחטיבת הביניים הראשונים בגני תקווה. התלמידים ההמומים עמדו באחת מכיתות הלימוד, מסביב לסרטים הצהובים של המשטרה. למרבה המזל, הגופה שהיתה מוטלת במרכז זירת הרצח היתה מקרטון, ושום דם לא נראה בסביבה.

התלמידים עטו כפפות, נכנסו בזהירות לזירה ואספו את הראיות בקפידה כשהם מתעדים הכל בווידיאו, ממש כמו חוקרים "אמיתיים" שהם רואים בטלוויזיה. אחר כך הם חקרו את העדים בסביבה שבמקרה היו דוברי אנגלית, והתייעצו עם מורי הכימיה והביולוגיה, כאילו היו כימאים ופתולוגים בעצמם, עד שפתרו את התעלומה. בדרך הם למדו כמה נושאים במדעים, כמו תגובות כימיות, כמה מונחים חדשים באנגלית, וגם תרגלו את הידע שלהם. השנה, יתמודדו תלמידי כיתה ח' בבית הספר עם תעלומה בלשית אחרת.

החווה האקולוגית בבית הספר במבואות הנגבצילום: אייל טואג

בית הספר, שכבר כיום נחשב לאחד הטובים בישראל על פי הישגי התלמידים במבחני המיצ"ב, נמצא בשלבים ראשונים לקראת הפיכתו לבית ספר בסגנון דיאלוגי־השראתי, המבוסס על שיח בין מורים לתלמידים. "האתגר הוא להוביל תלמידים לחוות תהליכי למידה משמעותיים ממקום רלוונטי וערכי", מסביר יואב פרידן, מנהל בית הספר, "האתגר הגדול הוא לעשות את כל הדברים האלה בבית ספר ממלכתי רגיל, עם 
תקציבים רגילים, שאינו ממיין תלמידים ומתמודד עם סוגיות של קושי ומצוקה".

ליהיא תלם, מחנכת כיתה ז' ומורה לאנגלית ולספרות, וממובילי המהפך בבית הספר, מסבירה שתרגיל הרצח "יצר סביבת לימודים רלוונטית עבור התלמידים, שזו אחת מהמטרות בשינוי שעובר בית הספר. אנחנו משתדלים מאוד שההוראה תהיה מגוונת, שתשלח את הילדים ליצור ולחקור בעולם".

בשנה שעברה כבר הספיקו תלמידי החטיבה לכתוב ספר ילדים בשיתוף תלמידים ערבים מחטיבת ביניים בטירה. הספר, שנכתב ואויר על ידי התלמידים, הודפס לבסוף בעברית ובערבית בפיקוח תלם וורד לייבה, המורה לערבית. "התוצרים היו מדהימים, וחשוב יותר, התהליך שהתלמידים עברו היה מדהים", מוסיפה תלם.

תלמידים אחרים בבית הספר מתכנסים פעם בשבוע לעריכת מחקר בתחום שבחרו, בהנחיית צוות המורים. בימי שישי הם יכולים ללמוד שיעורים בנושאים מגוונים כמו סיף, אנימציה ממוחשבת, בישול, אדריכלות או עיצוב אופנה, בקבוצות המורכבות מבני גילים שונים. ואולם חלק מהמקצועות, כמו מתמטיקה, עדיין נלמדים בשיטה הקלסית, אם כי בכיתות ממוחשבות באופן מלא. את המחשבים, אגב, נתבקשו ההורים לרכוש מכספם, בהשתתפות מועצת גני תקווה, שנחשב ליישוב מבוסס.

"הרעיון לעבור לגישה חדשה לחינוך נולד מתוך המוגבלות של המערכת הקיימת וההוראה המסורתית", אומרת תלם. "היה רצון ליצור משהו שישמור על הדחף הפנימי של הילדים ללמוד ולא יכבה את התשוקה שלהם לדעת. המהלך לא פשוט עבור המורים והתלמידים, אבל אני רואה המון אור בעיניים. המורים נהנים מאוד והתלמידים מתרגשים. צריך להבין שהישגים זה לא רק ציונים. ההישג הגדול הוא כשילד למד והבין את החומר ולא רק את החומר למבחן. אם ילד למד שספרות זה מעניין, אז הרווחתי הכל. במקרה כזה, בכלל לא מעניין אותי איזה ציון הוא קיבל בסוף".

החווה האקולוגית בבית הספר במבואות הנגבצילום: אייל טואג

מבואות הנגב: לימודים רב־תחומיים ומעט מבחנים

בחטיבת הביניים בבית הספר הניסויי מבואות הנגב שבקיבוץ שובל כמעט שאין מבחנים. התלמידים לא נדרשים להפגין ידע, אלא הבנה - בשלל דרכים יצירתיות. למעשה, כשהתלמידים מסיימים את חטיבת הביניים ועוברים לתיכון שבבית הספר, שבו יש יותר מבחנים והכנה לבגרויות, הם "מקבלים הלם מבחנים", כפי שמגדירה זאת אחת התלמידות.

אבל אם משרד החינוך אכן יממש את תוכניתו לבטל חלק גדול מהבגרויות, ייתכן שתלמידים נוספים באופן ילמדו דומה לתלמידי מבואות הנגב, שנחשב אחד מבתי הספר הניסויים המובילים. במשרד החינוך סבורים כי המהפך שבוצע בבית הספר לפני כמה שנים הוכתר בהצלחה, וכעת בית הספר מפיץ את תורתו בקרב מוסדות חינוך אחרים.

עדו ארגמן, מנהל בית הספר, מספר שהשינוי החל לפני כחמש שנים. "הרגשנו שהלמידה לא היתה משמעותית וחווייתית או מאתגרת עבור התלמידים, אלא מין למידה של 'הנה מה שצריך כדי לעבור את המבחן הבא' - וזהו. התחושה היתה לא טובה. זה משעמם את כולם. התלמידים זכרו את החומר למבחן ואחר כך שכחו אותו. השינוי שעשינו היה בגישה של חינוך להבנה. כך, התלמיד בוחר משהו שמדבר אליו מהלימודים ומגיש מאמרים, מצגת, סרטון או אפילו דגם אמנותי, ועליו להסביר לכיתה מה עשה ולמה".

התלמידים בבית הספר משתתפים בשיעורים רב־תחומיים ובמקום מבחנים הם יוצאים לחקור - למשל, בחווה האקולוגית בבית הספר, שאת התוצרים שלה הם מעבירים לבתי תמחוי באזור. הם מבצעים ניסויים מדעיים, מתכננים ובונים מתקנים למחזור מים או מתקני חשמל סולאריים וכותבים ביחד ספר על תזונה נכונה המבוסס על המלצות תזונאיות וחוקרים, אחרי שלמדו את יסודות הכתיבה האקדמית.

בשיעורי ביולוגיה למדו התלמידים על מערכות גוף האדם, וכעת הם מכינים גיליונות רפואיים שמנבאים השפעה של מחלות על גוף האדם. בבית הספר קוראים לזה "ביצועי הבנה", ומסבירים שהשלמה של משימות כאלה מוכיחה שהתלמידים השתמשו בכישורים ותבונות שרכשו בלימודים, מבלי שאמרו להם מה לעשות.

בית הספר ציבורי ומיועד לכל תלמידי המועצה האזורית בני שמעון, אבל תלמידים המתגוררים מחוץ לתחומי המועצה מתקבלים רק אחרי שעברו מבחני התאמה, וההורים שלהם צריכים לשלם יותר לבית הספר. הורי התלמידים גם רכשו את המחשבים הניידים לתלמידים, בסבסוד המועצה. תשלומי ההורים לבית הספר הם בגובה של 1,650 שקל לתושבי המועצה ו–3,200 שקל לשנה לתלמידים מבחוץ, והם מכסים גם את עלות ספרי הלימוד.

אפרת אבידן, תלמידת י"ב, מספרת: "בית הספר נתן לי הרבה. אני זוכרת הרבה יותר ממה שלמדנו, בזכות הפרויקטים שעשינו בכיתה. העובדה שנתנו לי לכתוב על משהו לפי תחומי העניין שלי נתנה לי מוטיבציה, גם אם המשימה היתה קשה. למדתי הרבה יותר ככה. אני מאמינה שיהיה לי יתרון בעתיד ובאקדמיה על פני תלמידים מבתי ספר רגילים, כי רכשנו כלים. כבר כיום אני יודעת לקרוא ולחפש מאמרים אקדמיים, לבנות מצגות ולהכין גרפים וטבלאות באקסל".

"התלמידים שלי היום עצמאים ובוגרים יותר, ומסוגלים לעשות דברים אמיתיים ומשמעותיים ולא רק לחזור אחרי מה שאני אומרת בכיתה", אומרת טלי לרנר, מורה למדעים וסביבה בכיתה ט' בבית הספר. "אני מרגישה שאני נותנת להם הרבה יותר כלים לחיים ומפתחת כישרונות שיש להם. וחוץ מזה, האווירה כיפית הרבה יותר".

לדברי ארגמן, שיעור הזכאות לבגרות בבית הספר הוא כ–80% - מהגבוהים בישראל. לדבריו, גם לפני השינוי הישגי בית הספר היו גבוהים במיוחד, אבל "חוויית הלימודים השתפרה וההישגים נהפכו למשמעותיים עבור התלמידים".

"זה שינה לנו את החיים. העבודה היא קשה יותר גם לנו וגם לתלמידים, כי צריך לחשוב על דברים חדשים ולא רק למחזר מידע. אבל מטרת החינוך היא להכין את התלמידים לעולם האמיתי, וזה מה שאנחנו עושים. תחושת הסיפוק גדולה מאוד", אומרת לרנר.

ירושלים: חוקרים ביחד

תלמידי כיתה ז'1 בבית הספר זיו בירושלים לומדים באופן שונה מאוד מזה של חבריהם בכיתות האחרות. הם יושבים בקבוצות, עם טאבלטים ומחשבים ניידים, שנתרמו על ידי עמותת חלו"ן, ומבצעים מחקר באינטרנט. אחר כך הם עונים על שאלות, עורכים דיון בפורום של הכיתה, ומציגים את העבודה מול הכיתה. בסוף, הם נותנים משוב לחבריהם לכיתה. בתחילת השנה החלה הכיתה להשתתף בפיילוט שנועד לממש את היוזמה שהגו יחד המחנכת, עירית מרחב־לייבוביץ', ומנהל בית הספר, יורם חיים. בשלב מאוחר יותר, הכוונה היא להרחיב את גישת הלימוד החדשה לשאר הכיתות. בינתיים, התלמידים לומדים בקבוצות למידה את המקצועות ספרות, הבעה ואנגלית, ובמקצועות אחרים הם לומדים כך באופן חלקי.

מרחב־ליבוביץ', העוסקת בהוראה כשלוש שנים ולפני כן עבדה בביטחון ובהדרכה, מספרת כי "לאחר שנתיים במערכת החינוך, חיפשתי דרך להעמיד במרכז הלמידה את התלמידים ולא את המורה, להביא אותם לפעילות אקטיבית מעבר להקשבה וכתיבה במחברת. הלמידה השיתופית מאפשרת רכישה של מיומנויות חברתיות שונות הנדרשות כיום בכל מקום: עבודת צוות, שיח מכבד, סיוע לחברים, הקשבה, סובלנות והתמודדות עם דעות השונות משלך", אומרת מרחב־ליבוביץ'. "בדיוק תלמידה אמרה לי שהיא מרגישה שהיא רוכשת כלים לחיים. הם כבר עושים כיום דברים שאני לא יודעת איך לעשות.

"ביום העצמאות הם הכינו עבודה על אישיות ישראלית, ואחרי שחיפשו מידע באינטרנט, הם גילו שהתשובה הראשונה במנוע החיפוש של גוגל לא מספיקה. הם למדו לברור את המידע ולחפש לעומק; הם גילו לבדם שאי אפשר לסמוך על ויקיפדיה ושיש בה טעויות. כל זה פותח דרך אחרת לגמרי לשיחה ולדיון - אתה נותן להם לרוץ עם משהו ורואה איך הם לא מסתפקים רק בזה ועפים עם זה הלאה".

לדבריה, "יש מורים ששומעים על מעבר מהשיטה הפרונטלית לשיטה כזאת וחושבים שזה בזבוז זמן ושאי אפשר להספיק ככה את החומר. אבל אם עושים את זה בצורה רצינית, התלמידים גם מפנימים וגם מספיקים הכל, זה רק דורש מהמורה הרבה יותר עבודה.

"אני מרגישה שאני פוגשת את התלמידים בעולמם שלהם ופותחת להם חלונות שהם לא יודעים על קיומם. המוטיבציה שלהם גבוהה והם עושים דברים מדהימים: סרטים באנגלית הממחיזים את המיתוסים היווניים, מחקרים על אישים שונים, מצגות וסרטונים", מוסיפה מרחב־ליבוביץ'. "והם נהנים - וזה מאוד חשוב". כרגע הפרויקט של מרחב־ליבוביץ' הוא היחיד בבית הספר, אבל לדבריה "בית הספר פתוח מאוד לחדשנות של מורים ויש עוד מורים שמלמדים בלמידה שיתופית בדרך שלהם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker