קרן פילנתרופית לשילוב בעלי מוגבלות מחפשת את "רוטשילד" הערבי - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קרן פילנתרופית לשילוב בעלי מוגבלות מחפשת את "רוטשילד" הערבי

בעלי ההון ואנשי העסקים בחברה הערבית מעדיפים לתרום למוסדות דת, ולא לעמותות חברתיות ■ קרן מסירה ‏(מסע בערבית‏), הפועלת לשילובם של בעלי מוגבלויות ערבים בחברה, הצליחה לרתום עד כה 50 אנשי עסקים - אבל גייסה רק 120 אלף שקל ■ "יש שכבה גדולה של אנשי עסקים ערבים שצברו הון - הגיע הזמן שנדאג לעצמנו"

לפני כשנתיים נפגשה אשת העסקים ג'וליה זהר, מנכ"לית חברת טחינת אל ארז הנצרתית, עם שני פעילים חברתיים נמרצים, סועאד דיאב מהג'וינט ואיש התקשורת העיוור מוסטפא שלאעטה. השניים ביקשו לרתום אותה למיזם פילנתרופי חלוצי במגזר הערבי - הקמה של קרן שתגייס כספים עבור תוכניות לבעלי מוגבלויות ערבים.

זהר, שעובדת בלו"ז צפוף מאוד, ניסתה להתחמק באלגנטיות. "אמרתי להם 'תעזבו אותי בשקט, יש לי ים של דברים על הראש, אני מאוד עסוקה'", היא מספרת. "לא ידעתי במה מדובר ורק כשהשניים חשפו את הנתונים המספריים נדהמתי: במגזר הערבי בישראל חיים לא פחות מ–200 אלף בעלי מוגבלויות בגילי עבודה. ברוב תמימותי אמרתי להם, 'אתם בטוחים? אולי הכוונה היא ל–20 אלף?'. ואז האסימון נפל, והסכמתי להצטרף כמייסדת".

אבישג שאר ישוב

הקרן שקיבלה את השם קרן מסירה ‏(מסע בערבית‏) הושקה בינואר 2012. היא נולדה מתוך הצורך למצוא תשתית פיננסית יציבה וארוכת טווח לתוכניות מסירה של ג'וינט ישראל, שפועלות ברוב היישובים הערביים ומסייעות לבעלי מוגבלויות לרכוש כישורים לקראת חיים עצמאיים ופרודוקטיביים. הג'וינט מממן פרויקטים לתקופה קצובה, ולאחריה הם מועברים לידי הממשלה המעניקה רק חלק מהסבסוד הדרוש. המצב הפיננסי הקשה של הרשויות המקומיות הערביות העמיד סימן שאלה מעל כל הפעילות, שסייעה לעשרות אלפי ערבים נכים - חלקם אף הקימו עסקים בתמיכתו.

רגע לפני שהתוכנית מתמוטטת מחוסר תקצוב, הגה הח"כ הטרי מבל"ד, ולשעבר המו"ל של המגזין הכלכלי "מאלכום", ד"ר באסל גטאס, יחד עם דיאב, את הרעיון להקים קרן שמטרתה איסוף הון עבור אנשים עם מוגבלויות בעזרת אנשי עסקים ערבים, שגם תפתח בפני הנכים אפשרויות תעסוקה. עד היום הצטרפו כ–50 אנשי עסקים, בהם יוסף אשקר, הבעלים והמנכ"ל של רשת ביג־זול; בשיר וסאמיה עבד אלראזק, הבעלים של רשת בתי המלון גולדן קראון בנצרת; סליבא קרדוש, מנכ"ל משותף של מפעל המתכת למרכבים למשאיות קרדוש, ורביע איברהים, המייסד והמנכ"ל של חברת ההיי־טק brf engineering.

"הפילנתרופיה בחברה הערבית - בחיתוליה"

"תמיד היתה קיימת נתינה במגזר הערבי, רק שהיא היתה ספונטנית, לא ממוסדת - זה לא נכון להגיד שאין בחברה הערבית מסורת של נתינה", מדגיש ח"כ גטאס. "אני רואה חשיבות רבה בכך שחברה של כמעט 1.5 מיליון איש אומרת, 'הגיע הזמן שנסמוך על עצמנו'. אנחנו לא צריכים להיות תלויים באחרים כל החיים".

דיאב ממשיכה את אותו הקו: "זו פעם ראשונה שאנחנו מבססים פרויקט חברתי על כוחות פנימיים, ולא על תרומות מחו"ל או על ארגונים הקשורים לתנועות דתיות ערביות. יש שכבה גדלה והולכת של אנשי עסקים ערבים שצברו הון רב. אפשר להתחיל לדאוג לעצמנו".

אלא שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. בינתיים, מאחר שאין מודעות גבוהה במגזר למושגים כמו פילנתרופיה ואחריות תאגידית, קרן מסירה מתקשה לצבור תאוצה - היא גייסה עד כה 120 אלף שקל בלבד מתוך יעד של 400 אלף שקל לכל שנת פעילות.

דיאב מודה שאנשי עסקים, גם אמידים מאוד, תרמו רק אלפי שקלים כל אחד לקרן מסירה. גיוס הכספים נעשה גם דרך מנגנון של שיתוף עובדים בקרן - חברות המשתתפות בפרויקט מציעות לעובדיהן להפריש 10 שקלים ממשכורתם לטובת הקרן, והחברה מכפילה את הסכום החודשי שנצבר.

גטאס: "זו רק ההתחלה. המטרה כאן היא לא לגייס כספים רק מבעלי הון, אלא שהחברה כולה תירתם ותהיה שותפה. בעלי ממון בחברה הערבית הם אנשים ידועים וכולם רצים אחריהם, הם מקבלים עשרות פניות ביום - מבקשות עבודה ועד סיוע לילדים בטיפולי שיניים. אנחנו לא רוצים לעמוד בתור. כשכל עובד נותן 10 שקלים, זה גם אקט חינוכי".

אביטל סנדלר, מנהלת מסד נכויות בג'וינט ישראל ‏(דרכו מופעלות תוכניות מסירה‏), מצטרפת לאופטימיות: "גם נשיא ארה"ב, ברק אובמה, גייס דולר מכל תומך והצליח לגייס כך סכומים עצומים. הגיוס אמנם צנוע כיום, אבל אנחנו רוצים שהמהלך יצבור מומנטום ופונים גם לתורמים מעבר לים. כשאנחנו מראים שיש תורמים מהחברה הערבית, זה מעודד תורמים מחו"ל. הפילנתרופיה בחברה הערבית נמצאת בחיתוליה. ככל שתתמקצע, כך גם הסכומים יגדלו".

עשירי המגזר הערבי אינם נרתמים

מדוע הפילנתרופיה הערבית־ישראלית עמדה במקום שנים רבות כל כך? מקבולה נסאר - אשת תקשורת, פעילה חברתית ורכזת מדיה בארגון צופן לקידום ערבים בהיי־טק - אינה חוששת מביקורת עצמית: "לא נשמעה בחברה הערבית התקוממות על כך שבעלי הון אינם תורמים מספיק.

"זה לא באג'נדה של בעלי ההון ואין עיתונות ערבית שמדברת על זה, כי התורמים הפוטנציאליים הם גם המפרסמים הגדולים - התקשורת עושה להם הנחות", אומרת נסאר בכנות. "למה לבקש מהעובדים, אלה שיש להם מעט, לתרום 10 שקלים לקרן? צריך לפנות לאלה שיש להם הרבה. המעסיקים צריכים לנקוט יוזמה.

"בלא מעט עסקים ערבים הזכויות של העובדים, ובעיקר זכויות העובדות, אינן נאכפות. בנסיבות כאלה ברור שסוגיות של אחריות תאגידית ותרומה לעמותות כלל לא עולות על הפרק. לפני שמדברים על אחריות ועל תרומה - צריך לשלם לעובדים כחוק.

"גם עסקים מצליחים, המגלגלים סכומים חודשיים יפים, עושקים עובדים. חוץ מזה צריך לזכור שרבים מהעשירים הגדולים בחברה הערבית לא גדלו לתוך כסף, ולכן בעיני עצמם הם אינם עשירים. החברה הערבית נמצאת עדיין בשלבי הישרדות ובתחילתו של תהליך גיבוש מודעות לדאגה לזולת ולחלש", מסבירה נסאר.

שלאעטה חושב גם הוא שאנשי עסקים מחויבים לחברה שבה הם חיים: "לא ראינו עד היום בחברה הערבית פילנתרופיה המאורגנת דרך תשתית חברתית־קהילתית. אם אנשי עסקים חיים על חשבון החברה ומתפרנסים ממנה, מוטלת עליהם האחריות להחזיר אליה. כאשר אנשי מפתח ומנהיגים בחברה הערבית נרתמים לקרן המסייעת לבעלי מוגבלויות, הם תורמים לא רק בכסף, אלא גם בעצם העברת המסר.

גיל אליהו, ירון קמינסקי ואמיל סלמן

"המסר שמעבירים אנשי המפתח בחברה הערבית שנרתמים לקרן מסירה הוא שסוגיות הנוגעות לבעלי מוגבלויות הן לא שוליות, אלא נמצאות במיינסטרים. זה לא טריוויאלי עבור חברה שבה בחלק מהמשפחות מתביישים בקרובים בעלי מוגבלויות ומסתירים אותם מעיני החברה, בתוך הבית, במשך שנים", מדגיש שלאעטה.

גם העשירים הגדולים ביותר של המגזר עדיין לא נרתמו לקרן.

שלאעטה: "נכון, והסיבה לכך היא שמדובר ביוזמה ראשונית מאוד, ולכן היא מעוררת חשדנות. קשה לאנשי עסקים לסמוך על אנשים המציעים להם לתרום לדבר לא מוכר. האתגר הניצב בפני אנשי העסקים הוא כפול, שכן לא רק שהפילנתרופיה המאורגנת במגזר הערבי אינה מפותחת, גם התחום שעבורו תורמים - בעלי מוגבלויות - עדיין רגיש מאוד ומעורבות בו הרבה דעות קדומות.

"בנוסף, רוב אנשי העסקים רגילים לעבוד לבד, וגם לתרום באופן עצמאי דרך מוסדות דת. האתגר שלנו הוא למצוא את הנדבן הגדול שיראה בקרן את הבייבי שלו, וישקיע בו. עוד אין אצלנו נדבנים ברמה של משפחת רוטשילד או שרי אריסון, שיכולים או רוצים בהינף עט לתרום סכומים נכבדים מאוד".

"אפשר לתרום חלק מרווחי החברה"

קרדוש, המתנדב ותורם לעוד פרויקטים מלבד מסירה, אומר כי קיימות עדיין דעות קדומות בחברה הערבית כלפי קרנות ועמותות: "עמותות עדיין נתפשות כגוף מועד לגניבה. במסירה עשו בחוכמה בכך שגייסו להנהלת הקרן אנשי עסקים בכירים ומוכרים, בעלי מעמד בחברה הערבית. עם הנהלה כזו יותר קל למשוך עוד תורמים".

אשקד - הבעלים של רשת השיווק ביג־זול ‏(המכונה "רמי לוי של המגזר הערבי"‏) - משתייך לקבוצה קטנה של תורמים לקרן מסירה, המנהלים עסקים בהיקף גדול יחסית: "חלק מאנשי העסקים במגזר עדיין חוששים לתרום לקרנות, והתרומה המועדפת היא לגופים דתיים - נבנה את הפילנתרופיה לאט לאט".

לדברי אשקד, הוא תורם לנזקקים באופן קבוע, בלא קשר ללאומיותם: "אני תורם כי חשוב לתרום, בלא קשר למגזר. תרומה זו תרומה. אני מעורב בקהילה ומאמין שאם אפשר לחלק חלק מרווחי החברה לאנשים שבאמת זקוקים לסיוע, צריך לעשות את זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#