"מבין 5,000 חברי דירקטוריון בישראל - אין אתיופי אחד" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
טובים רק לניקיון ולשמירה?

"מבין 5,000 חברי דירקטוריון בישראל - אין אתיופי אחד"

בימים אלה, כשנפתח המרוץ לאיוש 400 תקנים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, צעירי הקהילה המשכילים מבקשים להביא גם אותם בחשבון - ומצפים שראש הממשלה נתניהו 
יקיים את הבטחתו להקים רשות לקידום התעסוקה האתיופית

107תגובות

"לא מזמן סיימתי קורס לדירקטורים, אבל לא הגשתי את מועמדותי", מספר אמיר סבהט, 34, רואה חשבון ומבקר דו"חות בפירמת ארנסט אנד יאנג. "האם זה מתוך פחד, או מתוך תחושה שהגעתי לתקרת הקריירה שלי? יכול להיות. אני בוחן את רשימות חברי הדירקטוריונים בישראל, במגזר הציבורי והפרטי כאחד, ולא מוצא בהן אף לא אחד מבין יוצאי אתיופיה. יש אולי כמה משקיפים או אורחים שמוזמנים לישיבות דירקטוריון, אבל דירקטורים של ממש אין".

בגיל 5 עלה סבהט לישראל מאתיופיה, במסגרת מבצע משה, אחרי ששהה במשך תשעה חודשים במחנה פליטים בסודאן. הוא שירת ביחידה מובחרת בצה"ל, והוא בעל תואר ראשון בחשבונאות ותואר שני MBA בניהול פיננסי מאוניברסיטת תל אביב. מסלול לימודיו של סבהט, ההתמחות שלו וגם תהליך קליטתו בעבודה, אינם שונים מאלה של עמיתיו בחברה, המעידים עליו כי הוא עוד יגיע רחוק.

רינה קרסנר, 44, נולדה בישראל להורים שעלו מאתיופיה. היא שימשה מנהלת כספים בכמה חברות, ובעיסוקה האחרון כיהנה כסמנכ"לית כספים בחברת זוהר דליה ‏(כיום זוהר קוסמטיקס‏). לפני כשנה וחצי החליטה על פסק זמן בקריירה כדי לטפל בילדיה הקטנים.

אשר אליאס, 42, שאף הוא נולד בישראל לעולים מאתיופיה, הוא מהנדס תוכנה במקצועו, ולפני עשור הקים את טק קריירה - מרכז הכשרה מקצועית לתחום ההיי־טק, שפועל בקיבוץ נחשון ורוב הלומדים בו הם יוצאי אתיופיה. אליאס פעיל במיזמים שנועדו לסייע לבני קהילתו לממש את הפוטנציאל שלהם במקומות עבודה. לפני שנתיים, מגזין TheMarker מנה את אליאס בין 100 המשפיעים לטובה במשק הישראלי.

המשותף לסבהט, קרסנר ואליאס, הוא ששלושתם השתלבו מהר יחסית בחברה הישראלית ובשוק העבודה המקומי. "דרשנו מעצמנו הרבה. נכנסנו למשמעת עצמית, השקענו המון בתחום ההשכלה, ההכשרה המקצועית והקריירה, בלי בכי ונהי, ובעיקר בלי לפחד מהמחסומים הפסיכולוגיים שלנו ושל הסובבים אותנו", הם אומרים.

לימור אדרי

אלא שהשלושה, יחד עם עוד כמה אלפים מבני קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, שנקלטו בהצלחה בשורה של מקצועות חופשיים, כמו עריכת דין וראיית חשבון, אינם דוגמה מייצגת. כך למשל, בארנסט אנד יאנג, מתוך 1,900 עובדים, רק שניים הם יוצאי אתיופיה.

"אין מקום למי 
שאינו מקושר"

רוב יוצאי אתיופיה מאכלסים את שני העשירונים הנמוכים בסולם הסוציו־אקונומי בישראל. אם בחברות גדולות עוד אפשר למצוא פה ושם יוצא אתיופיה בתפקיד ניהולי, הרי שב–180 חברות ממשלתיות ו–604 חברות ציבוריות בישראל, שבכל אחת בין חמישה לעשרה חברי דירקטוריון, לא נמצא אפילו יוצא אתיופיה אחד מבין כ–5,000 חברי דירקטוריון.

"בדירקטוריונים נפוצה שיטת 'חבר מביא חבר', כמו בחברות ההיי־טק, ולא נשאר מקום למי שאינו מקושר", אומר סבהט. "כך זה גם בהנהלות הבכירות - קליקה שפועלת במעגל סגור וחוסמת חדירה של גורמים לא רצויים".

וכך זה גם יימשך להערכתך?

סבהט: "אני מקווה שלא. התיקונים האחרונים שהוכנסו לחוק החברות ‏(איסור על כהונה צולבת, כך שאדם אינו יכול לשמש דירקטור בחברה במקביל לכהונתו בחברה האם או בחברה נכדה‏) יפתחו קצת את השורות. גם המהלך שיוזם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, להוצאת מינוי הדירקטורים בחברות הממשלתיות מידי החברות והפקדתם בידי ועדות ציבוריות, ימנע מצב ששרי הממשלה ימנו את מקורביהם. השינוי הזה, שיוצר סיכוי לכניסת יוצאי אתיופיה לדירקטוריונים, נוגע רק לחברות במגזר הממשלתי והציבורי, אבל זה יותר טוב מכלום. במגזר הפרטי, החומות עדיין גבוהות. קידומם של יוצאי אתיופיה לעמדות בכירות, לא נמצא ממש גבוה בסדרי העדיפויות בדרך כלל".

למה לא, בעצם?

"קיימות סטיגמות בקרב מנהלים בכירים, שרואים באתיופים מועמדים לעבודות בסיסיות ולא בכירות. הסטיגמות האלה לא נובעות מרוע לב, אלא מבורות. יוצאי אתיופיה מוצגים בתקשורת בעיקר בהקשר של רצח, אובדנות ועבריינות, וזה בונה את הדעה הקדומה כלפי כל הקהילה. גם מבחינה דתית מעמדנו לא ברור, וזה יוצר תחושה שאנו מבודלים, ובמערכת החינוך יש תופעות מטרידות של הפרדת התלמידים יוצאי אתיופיה משאר התלמידים. יש כיתות שהן על 'טהרת' יוצאי אתיופיה, והמערך התומך בכיתות אלה חלש. נוצר גטו בעייתי. מעסיקים שומעים את הדברים האלה ולא תמיד נותנים הזדמנות".

מי המודל שממנו צריכה מדינת ישראל ללמוד?

"בארה"ב ובמדינות מערב אירופה מקפידים ליישם את המושג 'גיוון תעסוקתי', ובמדינות אלה ניתן למצוא בדירקטוריונים של החברות שחורים ואסייתים, ולא רק לבנים. כל אחד מדירקטורים אלה תורם ערך מוסף אדיר לארגון. בישראל אנחנו רחוקים מזה מאוד. אנחנו נאלצים לחוקק חוקים כדי להבטיח גיוון, וגם אז הם לא בהכרח מיושמים".

מה עם אחריות הקהילה שלכם על מצבה?

"מובן שהאחריות היא גם עלינו. אלה שאינם עושים את המקסימום בתחום ההשכלה וההכשרה המקצועית, שלא יבואו בטענות לאף אחד על כך שהם נשארו מאחור. צריך להפסיק להגיד 'אכלו לי, שתו לי'. תעשו הכל כדי להצליח, ורק אז תוכלו להתלונן. אל תמהרו לחפש את הגזענות כתירוץ אישי. קל מאוד להטיל את האשמה על גורמים חיצוניים".

"צריך לבטל את התלות באחרים"

קרסנר, הנשואה לישראלי ממוצא לא אתיופי, עשתה קריירה כחשבת בחברת הפלסטיקה סטאר פלאסט, לאחר מכן שימשה מנהלת כספים בכפר תקוה שבטבעון, המיועד לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים, עד שהגיעה לתפקיד הבכיר בזוהר דליה. כמו סבהט, גם היא עברה קורס דירקטורים.

"אין לי מרפקים, ואני לא רצה כמו מטורפת אחר קרדיטים. אני פועלת באמצעות השקט שלי, המחובר לשורשי האתיופיים", היא אומרת. "לדעתי, קיימת גזענות, אך היא כללית, לא רק כלפי יוצאי אתיופיה. אם היינו בודקים נושאי משרה אתיופים, היינו מגלים שגם הם דואגים רק למקורביהם.

"פעילי הקהילה שלנו רוצים להוביל חוק לשריון משרות לנשים, לערבים וגם לאתיופים. מצד אחד, אני מתנגדת ליוזמה, כי אנשים צריכים להתקדם בזכות עצמם ולא הודות להשתייכותם העדתית. מצד שני, כל עוד יש שריונים לקבוצות אחרות, יש לצרף אליהן גם אתיופים".

אליאס, שבעצמו עוסק במיזמים שנועדו לקדם את קהילתו, טוען כי ככל שיוצאי אתיופיה יהיו תלויים ב"נדיבות השלטון" ובעמותות שכל מטרתן ללוות יוצאי אתיופיה, כך הקהילה תנציח את מצבה.

"דרוש כוח פנימי בתוך הקהילה שיבטל את התלות הזו", הוא אומר. "חוסן שמאפשר התקדמות".

איך יוצרים חוסן כזה?

אליאס: "נדבך קטן לבניית החוסן הוא מרכז טק קריירה שהקמנו ב–2003, ששם לו למטרה להכשיר יוצאי אתיופיה למקצועות ההיי־טק, שהם מנוע הצמיחה, ולנתק את הזיקה האוטומטית שלהם למקצועות מסורתיים, כמו נגרות ונהיגה. ואולם, דרושים מרכזים נוספים שיכוונו את הלומדים למקומות הגבוהים בשוק התעסוקה.

"אין סיבה שמתוך 135 אלף יוצאי אתיופיה החיים בישראל, רק 300–350 יעבדו בענף ההיי־טק, גם אם זה שיפור עצום לעומת ארבעה יוצאי אתיופיה שהועסקו בחברות היי־טק ב–2002. כיום מצטרפים לענף זה 80–90 עובדים מבני העדה בשנה, וזה מעט.

"היי־טק הוא לא התשובה היחידה. יש לשלב את יוצאי אתיופיה בכל מגזר שבו ניתן לפתח קריירה, כמו שירות המדינה, בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות אשראי וחברות תקשורת".

אחת הבעיות הקשות של העדה האתיופית היא תעסוקת אקדמאים. על פי נתוני עמותת עולים ביחד, המנסה לשלב יוצאי אתיופיה בתעסוקה ההולמת את הכשרתם, רק 17% מהאקדמאים בני הקהילה מוצאים עבודה בתחום הכשרתם. כל היתר נאלצים להסתפק בעבודות פשוטות, שלא מחייבות השכלה מיוחדת, כמו פועלי ייצור, טכנאים, קופאיות ושומרים. העמותה מאתרת מנטור, בדרך כלל אישיות בכירה במשק, שמסייע לאקדמאי יוצא אתיופיה להיקלט במשרה מתאימה. עם המנטורים המוכרים נמנים בין היתר צבי זיו, לשעבר מנכ"ל בנק הפועלים, ושי ורדי, סמנכ"ל הטכנולוגיות של בנק דיסקונט, שנרתם אישית כדי להכניס את בוגרי טק קריירה ליחידת המחשוב של הבנק.

אליאס טוען כי ברגע שיחידה מסוימת קולטת יוצא אתיופיה, והאיש מצטיין בעבודתו, דלתות הארגון כולו כבר נפתחות. "לפני שלוש שנים קיבלתי טלפון מחברת ישראכרט, וסיפרו לי על עובד יוצא אתיופיה שקיבל תעודת עובד מצטיין. שאלתי אותם, 'למה אתם מעסיקים רק עובד אתיופי אחד מתוך 400' והם השיבו לי 'נעבוד על זה'. כיום ישראכרט מעסיקה עשרה יוצאי אתיופיה, ולא רק בתחום המחשוב".

בימים אלה, פעילי הקהילה נושאים עיניהם לעבר 400 התקנים הלא מאוישים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות. "המינויים לדריקטוריונים האלה הוקפאו, בגלל הבחירות", אומר אליאס. "אנחנו מנסים עכשיו לשבור את הסטיגמות הקיימות לגבי יוצאי אתיופיה. אנחנו לא מחפשים פרוטקציה או שריונים פוליטיים, אלא מינוי לדירקטוריונים על פי הכישורים. אפנה בקרוב לשר האוצר, יאיר לפיד, ואציע לו שמות של שבעה־עשרה מועמדים טובים מבני העדה שאני מכיר. אם נצליח בכך, זה ישנה את התפישה הקיימת כלפי הקהילה, שעבורה 2012 היתה שנת שבר".

מדוע שנת שבר?

"בגלל המעורבות של הקהילה שלנו בתהליכים שליליים, כמו הפגנות נגד השכרת דירות לבני הקהילה בקרית מלאכי, ומקרים של בתי ספר בפתח תקוה, אור יהודה ובאר יעקב שלא רצו לקלוט תלמידים אתיופים. גם נפגשנו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ודיברנו אתו על הצורך לשלב את הקהילה האתיופית במשק. הוא היה קשוב והבטיח להקים רשות לשילוב בני העדה שלנו בחברה ובכלכלה, בדומה לרשות שכבר קיימת בנוגע לשילובם של ערבים, דרוזים וצ'רקסים - אך עד היום גוף כזה לא הוקם".

לדברי אליאס, בעוכרי הקהילה האתיופית גם העובדה שארגון OECD הנחה את ישראל להשקיע בחיזוק האוכלוסייה הערבית והחרדית, ולא ביוצאי אתיופיה.

"כיום אנחנו במצב דומה לזה של העלייה מרוסיה, שבשנות 
ה–90 גיששה את דרכה, אבל ברבות השנים הצליחה יפה", הוא אומר. "אלא שהעלייה הרוסית מנתה מיליון איש, שהיו כוח כלכלי מבטיח וגם נכס אלקטורלי. אנחנו, לעומת זאת, מונים רק 135 אלף איש ומצויים בתחילת הדרך, אבל שינוי התפישה שכבר החל, נותן לנו תקווה. חשוב לנו שהמדינה תפתח באמת את הדלתות".

משרד האוצר: "אין 
לנו פילוח עדתי"

ח"כ פנינה תמנו שטה (יש עתיד) מסכימה עם אליאס: "ברור שהיעדר ייצוג של דירקטורים יוצאי אתיופיה מעיד על המיצוב התעסוקתי של הקהילה במשק הישראלי. ראוי כי ישראלים ממוצא אתיופי יהיה בחוד החנית העסקית, ויעמדו במוקדי מפתח גם בחברות המובילות. במקרה זה נדרשת התערבות הרגולטור כדי לפתוח את השערים".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "יש כיום כ-1,000 תקנים עבור דירקטורים בחברות ממשלתיות, וכרגע מאוישים כ-600 תקנים. לגבי השתתפות חברי העדה האתיופית בדירקטוריונים, אין לנו פילוח מסוג זה, מאחר וזו לא אחת השאלות הנכללות בשאלון שממלא מועמד לדירקטור בחברה ממשלתית".

haim.bior@themarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#