"המדינה מדברת על העסקת מוגבלים, אבל לא עושה מספיק ומפסידה מכך מיליארדים"

בני פפרמן, מנהל מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת, מסכם שש שנים לא קלות בראש המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, ובין היתר הודף את הביקורת שמוטחת נגדו בנוגע לסכנת הקריסה של חברת call יכול, שמעסיקה 200 נכים ■ "יש בישראל 750 אלף בעלי מוגבלות; אם רוצים להרחיב את שוק העבודה, חייבים לטפל במגזר הזה"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

בני פפרמן היה מופתע כשגילה לאחרונה כמה אנשים רוצים את תפקידו. יותר מ–80 איש הגישו את מועמדותם לתפקיד מנהל המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, שפועל במשרד התמ"ת.

פפרמן הודיע לפני שנה שהוא רוצה לעזוב את התפקיד, אבל בעקבות הביורוקרטיה המסורבלת ‏(מכרז פנימי, כישלון, מכרז חיצוני מתמשך‏), עוד לא נמצא לו מחליף. בעוד חודשיים פפרמן יעביר את השרביט. "הגעתי לשנה, נשארתי שש שנים", הוא מסכם. פפרמן יישאר כנראה במשרד התמ"ת בתפקיד מנהל מינהל מחקר וכלכלה.

אתה מבין את ההתנפלות על התפקיד של מנהל מטה לשילוב אנשים עם מוגבלות - תחום שלא נחשב הכי סקסי בעולם?

בני פפרמןצילום: אמיל סלמן

פפרמן: "כנראה שבכל זאת עשינו משהו טוב"

בחודשים האחרונים עמד פפרמן תחת מתקפה תקשורתית ואישית, כשסומן כ"איש הרע" במאבקו של גיל וינש, היזם של חברת call יכול, שמפעילה מוקד טלפוני המעסיק 200 נכים בדרגה קשה. וינש הגיש בקיץ האחרון תביעה בבית הדין האזורי לעבודה נגד משרד התמ"ת, בטענה שהמטה בראשות פפרמן אינו מקיים את תקנות שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות.

בתביעה, שבית המשפט יתחיל לדון בה במאי, call יכול מבקשת שהמטה ישלם עבור 2011 של 2 מיליון שקל - כלל הוצאות החברה בגין נכויות. מעבר לכך, וינש טוען כי המדינה התחייבה להעביר לחברה לאורך השנים לא פחות מ–9 מיליון שקל - חלק כהחזר על התאמות עבור הנכים, וחלק ממסלולי עידוד תעסוקה בתמ"ת - אך בפועל העבירה לה כ–2 מיליון שקל בלבד. לדברי וינש, הוא הוציא מכיסו הפרטי כ–6 מיליון שקל. "ביד אחת המדינה מעודדת העסקה של אנשים עם מוגבלות, וביד השנייה היא פוגעת ביזמים שמעסיקים אותם", טען.

לטענת וינש, המדינה נמנעה במכוון, ובגלל סוגיות ביורוקרטיות, מלהעביר לו כספים הנחוצים לקיומה של call יכול, ובשל כך החברה נמצאת כיום תחת סכנת סגירה ברורה וממשית. קריסתה האפשרית של call יכול הוציאה את הנכים להפגנות מול משרד התמ"ת. במקביל קפצו ח"כים חדשים על הנושא והתקשורת התגייסה לצדו של וינש, שטוען להתנכלות הממסד.

המימון גדל, אך לא מספיק

תשומת הלב הציבורית הביאה לכך שמשרד התמ"ת העביר בשבוע שעבר 330 אלף שקל לטובת call יכול, אך לטענת וינש, גם הסכום הזה, שעדיין לא הגיע לידי החברה, יספיק כדי להחזיק אותה רק עד סוף החודש. "ברגע שאני סוגר את החברה, אי אפשר לפתוח אותה", אמר. "כל החוזים שלנו מול חברות כמו פלאפון ואחרות יועברו לספקים אחרים, ובזה העניין מסתכם".

"אני שומר על הקופה"

וינש דורש שהבטחות שנתן לו שר התמ"ת לשעבר, בנימין בן־אליעזר, יקוימו ושתקנות שהוחלט לשנות בנוגע לשילוב אנשים עם מוגבלות - ישונו. הדרישות האלה לא מוצדקות בעיניך?

"הבטחות שנתן השר לשעבר יכולות להתקיים רק במסגרת היכולות של משרד התמ"ת. וינש לא מתאים לאף אחד מהמסלולים הקיימים, ועדת הכספים צריכה להקצות לו מסלול מיוחד. אני לא יכול להמציא מסלולי סיוע".

מה בדבר הטענות של וינש על מיילים אגרסיביים שנשלחו ממשרד התמ"ת, שבהם הוא מתואר כאדם רע?

עובדים עם מוגבלות בשירות המדינה

"מייל אחד נשלח בטעות לאשתו של וינש, ולא ממני אלא על ידי עובד אחר במשרד, אחרי נדנוד בלתי פוסק של המשפחה, ואחרי שאשתו עצמה כתבה לאותו פקיד איזה טיפול נפלא הם קיבלו מהמשרד. כל טענותיו של וינש להתנכלות אישית פשוט אינן נכונות.

"בדבר אחד וינש צודק: תקנות בנושא השתתפות עצמית של המעסיק בהתאמות המשרד עבור העובדים ‏(כמו הנגשה, הרחבת מסדרונות, כלים לשימוש עבור חרשים או עיוורים‏) אכן לא שונו. היתה פדיחה. גבו מוינש כ–600 אלף שקל השתתפות עצמית, שלא היו גובים אילו התקנות היו משתנות. הגבייה נעשתה מכל מי שמעסיק מוגבלים, לא רק מוינש. מצד שני, גם אם לא היינו גובים את ה–600 אלף שקל, הוא דורש מיליונים. גם הסכום הזה לא היה מוציא אותו מהבור".

וינש טוען שהוא נכנס לבור הכלכלי הזה בגלל שלא סייעתם לו.

"הוא נכנס לבור כי המודל העסקי שלו לא בר־קיימא. אני, הרשע, אישרתי לוינש כבר בשלב ראשון 1.4 מיליון שקל, שאותם קיבל במסגרת ההתאמות. באחרונה אושר תקציב נוסף, לפנים משורת הדין, של 360 אלף שקל. וינש טען שלוקח לכסף הרבה זמן להגיע, אבל עברו שלושה שבועות והוא הגיע".

שלושה שבועות זה המון זמן לחברה קורסת.

"אנחנו עובדים עם כסף ציבורי, וצריך היה להיכנס לעובי הקורה כדי להבין כמה אפשר לתת בימים שאין בהם תקציב אצלנו. זה לא דבר שמחליטים וקורה מיד".

וזו בדיוק הבעיה.

"אי אפשר שכסף ציבורי יינתן בקלות דעת. הנה דוגמה לחילוקי דעות: וינש ביקש לקבל סכום כסף בשווי של 44% מההוצאות עבור התאמות. נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים אחראית על ההנגשה. מומחים שלהם בדקו את הנושא, והחליטו לתת לו השתתפות של 4.5% - עשירית ממה שביקש. וינש רצה יותר, ואנחנו לא יכולים לתת. זה לא שלא נותנים בכלל - לא נותנים את מה שוינש רוצה. שנחרוג מנהלים בגלל שהתקשורת לצדו?"

לא, בגלל שהוא מעסיק 200 נכים שילכו הביתה.

"זה בלוף. עשינו 2,000–2,500 השמות של עובדים עם מוגבלות בשנה האחרונה. נוכל לטפל גם בעובדים של call יכול. זה לא אתגר שלא ניתן לפיצוח".

אז מה הסיבה למשבר שיצר התמ"ת מול call יכול, שמעמיד את המדינה באור כל כך לא חיובי?

"וינש יצא למסע קניות, ומחייב את המדינה ב–9 מיליון שקל. התוכנית העסקית שלו היתה צריכה להשאיר רווח, אבל הוא חשב שיעשה את הבלתי אפשרי, וגילה שזה יותר מורכב. כשאתה בונה עסק, אתה חייב להכיר את הנושא, ולא לקחת הלוואות ולצפות מהמדינה שתכסה. אם זה לא עסק 'רגיל', אתה כיזם צריך לוודא שיש פה היתכנות כלכלית - ואם אין, כמו כל עסק, צריך לסגור.

"הבעיה היא בעתיד. גם אם ניתן את הכסף עכשיו, סביר להניח שבעוד שנתיים וינש יהיה סמוך שוב על שולחן המשרד. בתפישה שלי, אני שומר על הקופה הציבורית מול יזם לא אחראי".

המסר שלך למעסיקים קשה. מי ירצה להעסיק עובדים עם מוגבלות אם זה המצב?

"אנחנו באמת צריכים לשאול שאלות גדולות על הצמחת עסקים. השאלה החשובה היא מהו שילוב - הקמת גטו לנכים שעובדים יחד, או שילוב מוגבלים עם אנשים בריאים. לטעמי, מודל עסקי נכון יותר הוא המודל השני, שילוב אמיתי ולא גטו. יכול להיות שעסקים שבנויים ב–100% על העסקת מוגבלים לא יכולים להתקיים כלכלית, ויזמים צריכים לדעת את זה. לא די להיות עסק חברתי כדי להתקיים".

איך זה ייגמר? במשמרת שלך עלול להיסגר אחד הפרויקטים היפים שהוקמו כאן.

"צוות שהוקם במשרד ראש הממשלה, בראשות אהוד בראוור, מ"מ נציב שירות המדינה, אמור לפתור את העניין. ייתכן שהנושא צריך לעבור לוועדת הכספים, במודל של הטיפול במפעל פרי גליל. בכלים שיש בידינו עכשיו, קשה לעזור, ואף חיבוק לא יביא לי עוד 4 מיליון שקל לתקציב".

מגיל וינש נמסר בתגובה: "המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות מפרסם שהוא מעמיד תמיכה למעסיקים של עד 19 אלף שקל לכל עובד בגין התאמות, במשך 30 חודשים, החזר של 30% מעלויות השכר ועוד ליווי למנהל. אם היינו מקבלים את זה בגין 200 בעלי מוגבלות, היינו מקבלים עד היום 12 מיליון שקל. בפועל, קיבלנו רק 2.7 מיליון שקל, ולא 4 מיליון שקל.

ההתנכלות כלפינו החלה מהרגע הראשון ‏(למשל, איחור גדול מאוד בהחזרים כספיים, וטענות שהחזרים לא צריכים להגיע, ואז 'גילוי' שדווקא כן‏), והיא נמשכת עד היום. אילו המדינה היתה מחזירה לנו את כל ההוצאות בגין התאמות לנכים, היינו כיום ללא חובות ועם מוקד נוסף, שמוכן לקלוט 200 עובדים נוספים. כשהמדינה משקמת 250 נכים, זה עולה 100 מיליון שקל - זאת אומרת שמבחינה כספית המודל שלנו יעיל מהמודלים הקיימים פי עשרה".

"השיח נהפך לכלכלי"

את המפגש שלו עם אנשים עם מוגבלות מודה פפרמן שהעמיק רק בשש השנים האחרונות. "אני לא מבין איך במהלך 25 שנה במשרד הרווחה הנושא עבר לי מעל לראש", הוא אומר. "ידעתי שזה קיים, אבל לא נכנסתי לזה. אחת הסיבות היתה שבמשרד העבודה והרווחה דאגו בעיקר לרווחה. תעסוקה היתה נושא משני.

"גם כשרענן דינור, מנכ"ל משרד התמ"ת דאז, ביקש ממני להקים את המטה, היססתי. אני מודה שכמו כולם, סבלתי גם אני מדעות קדומות. חשבתי שאם אני אפגוש מישהו שסובל מהפרעה נפשית, אני אעבור מדרכה. כיום אני יודע שאלה האנשים הכי שקטים וצפויים שיש. כיום אני גם יודע שרק מפגש פנים אל פנים מסיר את הדעות הקדומות".

תחילת דרכו של המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות לא היתה פשוטה, ולדברי פפרמן, היא משפיעה עליו עד היום. "קיבלנו תקציב של 10 מיליון שקל, אבל תהליכים בשירות המדינה עובדים לאט. היה צריך להכין תוכנית אסטרטגית, מודל פעולה, לצאת למכרזים. זה לקח שנתיים־שלוש, ובמהלכן לא הצלחנו 'לבזבז' את התקציב. כשהגיעו הקיצוצים, היה קל לקחת מאתנו 4 מיליון שקל. כיום, כשגם באוצר מסכימים שאנחנו זקוקים ל–15–20 מיליון שקל, לא מחזירים לנו אפילו את הסכום שנלקח".

וזו טעות, לדעתך.

"בוודאי, למדינה יש תוכנית אסטרטגית לשילוב אוכלוסיות בשוק העבודה עד 2020, והיא לא תגיע ליעדיה ללא שילוב אנשים עם מוגבלות. כל הזמן מדברים על שילוב ערבים וחרדים, אבל מספר המוגבלים מגיע ל–750 אלף איש - כ–10% מאוכלוסיית המדינה, שחלקם נמצאים גם בין החרדים והערבים. אם רוצים להרחיב פה את שוק העבודה, חייבים לטפל באופן משמעותי גם במגזר הזה".

אילו דברים בכל זאת נעשו במסגרת התקציב המצומצם?

"יצרנו מודל חשיבה חדשני, שלא מוכר גם בעולם. סקר שעשינו העלה שמה שחסר למעסיקים זה לא כסף, אלא תמיכה. לכן, מיקדנו את עצמנו בפנייה לעסקים בינוניים ‏(עסקים עם 25–200 עובדים‏), והקמנו שלושה מרכזים שתפקידם להגיע למעסיקים האלה, לאתר משרות בכל תחומי העבודה, ולעזור להם בהשמה יחד עם העמותות שמסייעות באיתור כוח אדם.

"בנוסף, אנחנו נותנים את המכשירים הנדרשים, מממנים חלק מהמשכורת ומלווים את המעסיק. הקמנו גם את המעגל הפתוח - רשת חברתית של מעסיקים שתומכים זה בזה. ליווי זו הדרך היחידה לשמור שלא רק תהיה השמה, אלא גם שימור של העובד לאורך זמן".

מעסיקים חוששים להעסיק עובדים עם מוגבלות, כי זו בעיה לפטר אותם.

"המוטו שלנו הוא שאין רחמים ואין חסדים. השיח נהפך לכלכלי. אל תפטר בגלל אפליה, אבל אם העובד לא מתאים - פטר אותו. מבחינה זו, אין הנחות. גם המוגבלים עצמם לא רוצים שיעשו להם טובות. גם הם רוצים להוכיח את עצמם, כך שהמעסיק לא צריך לחשוש. מוגבלים מסוגלים להתמודד עם דברים קשים. זה רק בראש שלנו שהם לא מסוגלים".

המדינה לא מתגייסת

בשנים האחרונות גדל התקציב המיועד להתאמות לעובדים עם מוגבלות, שהגיע לכ–4 מיליון שקל, שמטרתם להפוך את מקום העבודה לנגיש עבור המוגבל. אחת הטענות השכיחות היא שמעסיקים צריכים לבצע את ההתאמה, ולקבל את ההחזר באיחור רב.

"לפעמים הכסף מגיע באיחור, אבל הוא מגיע", אומר פפרמן. "יש פה ביצה ותרנגולת: כסף להתאמה מאושר רק כשיש עובד, וברור מה בדיוק צריך להתאים לו; מצד שני, המעסיק רוצה את הכסף ממש בהתחלה כדי לא להשקיע בעובד זמן רב לפני שהוא מקבל את הסבסוד. מצאנו פתרונות גם לנושא הזה, אבל חלק מהתלונות מוצדקות".

מעסיקים מתלוננים על פיצול בין הגורמים המטפלים. יש מסלול במרכז ההשקעות, מטה בתמ"ת ונציבות במשרד המשפטים.

"בעולם אופטימלי היינו מכנסים את כל הגורמים תחת קורת גג אחת - אבל הכינוס הזה דורש שינוי ארגוני עצום. נכון שאם היינו קרובים אחד לשני, ייתכן שהטיפול היה יעיל יותר, אבל מצד שני יש משהו בריחוק. למשל, אחיה קמארה, נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מספיק רחוק ממני כדי לנזוף בי, אם הוא חושב שנעשה משהו לא נכון".

האם המדינה מספקת דוגמה בשילוב אנשים עם מוגבלות?

"המדינה מדברת על העסקת מוגבלים, אבל ממש לא עושה מספיק כדי לשלב אותם בשורותיה. זה לא מצב בריא שאתה מטיף לעסקים ולא נותן דוגמה אישית. מסיבה זו יזמנו תוכנית שלא דורשת השמה על פי תקנים, והצלחנו לשלב כ–300 עובדים עם מוגבלות גם בשירות המדינה. הם עובדים בשכר מינימום מלא".

אבל הם לא זוכים לקביעות.

"נכון, אבל יש להם מקום עבודה שבו הם יכולים להוכיח את עצמם, ומעסיק בדרך כלל לא מפטר עובד טוב".

מה תייעץ למחליף שלך?

"היחשף לדעות אחרות, אבל אם אתה מאמין במשהו, עשה אותו - גם אם הביקורת קשה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker