מכוני מיון שקופים? אולי במאבק הבא

על פי הסכם הפשרה שהושג בין המדינה למכוני המיון, המכונים ייאלצו לאפשר למועמדים לראות את חוות הדעת שנכתבה עליהם, אך לא את כולה ■ כיצד זה מתבצע? הקצבה של 30 דקות, טלפונים ניידים מחוץ לחדר והעתקה בכתב יד של חוות הדעת המודפסת ■ אז מה תדעו על עצמכם בעקבות ההחלטה? מעט למדי

חיים ביאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חיים ביאור

נירה היא מאותם מועמדים מוכשרים בשוק העבודה שמזלם אינם משחק להם במשך שנים, ואינם מצליחים להתקבל לתפקיד שבו חשקו. "מה לא ניסיתי", היא מספרת. "עניתי למודעת דרושים בתחום הביטוח, התמודדתי על תפקיד בבנק, מנהלת אדמיניסטרטיבית במשרד עורכי דין, מנהלת משאבי אנוש בחברת בנייה ולתפקיד בכיר במפעל כימיקלים בצפון. לא הלך".

לדבריה, מצבה הכלכלי החמיר והלך - וגרוע מזה: היא חשה חוסר ביטחון עצמי ושידרה את זה בהתנהגותה, וכך הפסידה תפקיד אחר תפקיד. "רק לפני חודש וחצי, אחרי ששקעתי בפסימיות מוחלטת, התקבלתי לעבודה כמנהלת רכש במוסד ציבורי גדול", אומרת נירה. "אני מקווה שבזה תם פרק לא פשוט בחיי".

יום סימולציות למנהלים, בתל השומר. "על סמך מה כתבתם את כל זה?"צילום: דודו בכר

לרוב התפקידים שאליהם היתה נירה מועמדת, היא נשלחה על ידי מעסיקיה הפוטנציאליים לאבחונים במכוני מיון, בהם פילת וקינן שפי. התוצאות שהשיגה בתום יום של מבחנים, שנמשך בכל פעם שבע שעות, היו לא רעות, אלא שתמיד היה מועמד מתחרה לאותו תפקיד שהשיג תוצאה טובה משלה - ולכן הוא הועדף על פניה בקבלה לעבודה.

נירה רצתה לעיין בניתוח התוצאות של מבחני המיון. "היה לי חשוב לדעת איפה אני לא בסדר, מהו אותו רכיב באישיות שלי שאולי מפריע לי לקבל תוצאה גבוהה מספיק כדי שהמכון ישלח חוות דעת הממליצה לקבל אותי לתפקיד", היא מספרת. "בדרך זו, קיוויתי, אוכל לנסות לשפר את כישורי, ולעבוד קצת על מאפייני האישיות שלי לקראת יום המבחן הגורלי. גם דאגתי לעבור הכנה בתשלום לקראת האבחונים במכון המיון. לכן, בכל פעם שהתברר שלא התקבלתי לתפקיד, ביקשתי ממנהלי מכון המיון לקבל את הניתוח של תוצאות האבחון, ולא רק את הדירוג הסופי שלי או את מספר הנקודות שהוענק לי. נתקלתי בסירוב מוחלט".

עד לפני שבועיים, מכוני המיון עשו יד אחת עם המעסיקים על חשבון מחפשי העבודה חסרי כוח המיקוח, ונמנעו מלהציג בפני המועמדים את ההנמקות המפורטות להמלצה שהם נותנים למזמין, כלומר המעסיק הפוטנציאלי. המכונים אף החתימו כל נבחן שהגיע אליהם על טופס ויתור על צפייה בתוצאות המבחנים. הסיבה לכך נבעה מחשש שאם יתאפשר למועמד לעיין בחוות הדעת המפורטות עליו, במקרה שבו המועמד לא יתקבל למשרה, הוא יערער על חוות הדעת, יגלה בה "אי־דיוקים", ידרוש להכניס בה שינויים - ואף יאיים לנקוט בהליכים משפטיים נגד הפסיכולוג התעסוקתי שכתב את המסמך, או נגד המכון עצמו.

חשש נוסף של מכוני המיון נבע מההערכה כי מועמדים מאוכזבים עלולים להגיב בצורה תקיפה בנוגע לדו"חות, מה שישפיע בעתיד על כותבי הדו"חות שייהפכו למעוגלי פינות, לקוניים ומתגוננים. לכך הצטרף חשש נוסף של המכונים: דו"חות מוטים ו"רזים" על המועמד, יביאו לכך שהמעסיקים יאבדו את אמונם באובייקטיביות של המכונים, לא ישלחו אליהם מועמדים - והענף יספוג מכה קשה.

המעסיקים, מצדם, חוששים כי מועמד שנכשל בבחינה ולא התקבל לעבודה ירצה לברר מהן הסיבות המדויקות לדחייתו, כשידוע כי לעתים אותן סיבות לאי קבלה לעבודה הן אפליה מכל סיבה שהיא.

יורם שולטהייס, מנהל משותף של פורטל בתחום משאבי אנוש, מציע שני הסברים להתנגדות: "ראשית, הם מעסיקים ברובם פסיכולוגיות צעירות, ממש ילדות, שכותבות את חוות הדעת. אם חוות הדעת המפורטות יוצגו במלואן בפני המועמדים, יישמעו קולות ביקורת מצדם - ויהיה צורך להגביר את הליכי הבקרה על כתיבת חוות הדעת, דבר הכרוך בעלויות נוספות".

לדבריו, ההסבר השני הוא שהמכונים מעוניינים בעמימות, כי הם סוחרים בתוצאות הבחינות בקרב המעסיקים השונים. "נניח שאני מועמד לעבוד בחברה ממשלתית ונבחנתי באחד המכונים", מתאר שולטהייס. "תוצאות הבחינה נשמרות אצלו. כעבור זמן, כשעזבתי את החברה ואני מועמד לעבוד במקום אחר, נניח בתחום הביטוח, החברה האחרונה פונה למכון המיון, ורוכשת ממנו את תוצאות הבחינה שעברתי כשהייתי מועמד למקום העבודה הקודם. חתימת המועמד על טופס ויתור על סודיות מאפשרת למכון להציג את תוצאות הבחינה גם למעסיק הבא שלי, וכן הלאה, עד סוף הדורות.

"יש פה גם עניין כספי: החברה מוכרת למעסיק הראשון חוות דעת בכ–1,000–1,500 שקל, בהתאם לבכירות של המעמד לתפקיד. לאחר מכן היא מציעה את חוות הדעת למעסיק הבא בתור, אם כי במחיר מופחת. עדיין מדובר בכסף רב שהמכונים לא רוצים להפסיד".

הסיבה להתנגדות המכונים לא ממש עניינה את נירה, וכמה מתמודדים אחרים שגייסה למטרה. הם פנו פעם אחר פעם לרשם מאגרי המידע במשרד המשפטים, האחראי על יישום חוק הגנת הפרטיות - במקרה זה בנוגע להליכי המיון - וגייסו לעזרתם את חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ‏(העבודה‏) וחיים כץ ‏(הליכוד־ביתנו‏).

לפני שנה, לאחר כמה חודשים של לחץ, הוציא הרשם יורם הכהן הנחיה חדשה ותקדימית, המחייבת את המכונים לפרט, ללא תשלום, בפני כל אחד מעשרות אלפי הנבחנים, את הסיבות להחלטתם בנוגע להתאמתם לתפקידים שאליהם התמודדו. ההנחיה יצרה מצב שבו לא רק המעסיקים מקבלים לידיהם את פירוט הנימוקים, אלא גם המועמדים.

הרשם קבע בנוסף שמכוני המיון אינם רשאים להשתמש במידע שצבר אודות המועמד למטרות נוספות, למשל מסירת תוכן חוות הדעת למעסיק פוטנציאלי אחר. הכהן הסביר שהחלטתו נועדה, בין היתר, להעצים את מבקש העבודה הניצב מול המעסיק הפוטנציאלי ומכון המיון, ולתת לו את האפשרות לעמוד על על זכויותיו החוקיות לקבלת מידע הנוגע לו.

מכוני המיון 
יוצאים למלחמה

מכוני המיון, שלא השלימו עם החלטתו של רשם מאגרי המידע, החליטו לצאת לקרב. חמשת המכונים הגדולים - אדם מילא, קינן שפי, פילת ‏(שבינתיים נרכש על ידי היי קפיטל‏) בגישה שונה וטופ שיא - הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לשר המשפטים ולרשם מאגרי המידע, בבקשה שיורה על ביטול ההנחיה. לעתירה הצטרפה הסתדרות הפסיכולוגים, שעם חבריה נמנים הפסיכולוגים התעסוקתיים המועסקים במכונים.

בעתירה שהגישו טענו המכונים הגדולים שההנחיה ניתנה תוך חריגה מחוק הגנת הפרטיות, שמכוחו פועל הרשם, וששיקוליה נועדו לקדם הגנה על זכויות עובדים ומועמדים לעבודה - מטרה שבינה לבין חוק הגנת הפרטיות "אין ולא כלום". לדבריהם, חשיפת חוות הדעת בפני המועמדים תוביל לכך שהן ייכתבו כך שהן לא יפגעו במועמדים. "הדבר יפגע באיכות החלטותיהם של מנהלי משאבי האנוש ביחס לקבלתם או דחייתם של המועמדים וביחס לשיבוצם לתפקידים המתאימים להם", טענו.

השופטת יהודית שיצר לא מיהרה לפסוק בתביעה - והעדיפה לשלוח את מנהלי המכונים והרשם למשא ומתן, במטרה שיגבשו פשרה. אף נציג של המועמדים לעבודה הנשלחים למכונים לא השתתף בדיונים. הפשרה שנמצאה - וקיבלה תוקף של פסק דין - קובעת כי מכוני המיון יאפשרו למועמדים לעיין בחוות הדעת אודות התאמתם למשרה, שתכלול נתונים בעניין תוצאות האבחון של המועמד, אך תוך השמטות מהותיות של כמה סעיפים, בהם ניתוח התכונות והמאפיינים של המועמד ומאפייני האישיות הדרושים לביצוע המשרה. כלומר המעסיקים יוכלו עדיין לשמור בידם חומר הנוגע לתכונות המועמד - ובדרך זו יוכלו להמשיך לדחות מועמדים, מתוך סיבות השמורות עמם.

בעוד שנראה כי מכוני המיון מחככים ידיים בהנאה אל מול ההחלטה, הדעות חלוקות בשאלה אם היא טובה למועמדים. לדברי בני וולך, בעבר מנהל משאבי אנוש בבנק מזרחי־טפחות ועד לאחרונה סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה הממשלתית עשות אשקלון, "מבחינת המועמדים, אני רואה יתרון בפשרה שהושגה בכך שחשיפת חלק גדול יותר של הממצאים בפני המועמדים יקטין את האפשרות של מוסדות ציבור לפרסם מכרזים תפורים. ואולם, העובדה שהחשיפה אינה מלאה יוצרת חיסרון - המעסיקים עדיין יוכלו לשמור כמה קלפים צמוד לחזה - הם לא יצטרכו גם להבא לחשוף את המניעים לקבלה או אי־קבלה של מועמד, והאפלייה תמשיך להתקיים".

כיצד מקבלים 
את המידע?

מועמדים שעברו אבחון וירצו לצפות בחוות הדעת שמכון המיון הכין לגביהם יצטרכו לקבוע מראש מועד שבו יגיעו למכון כדי לקרוא את המסמך. הם יוכנסו לחדר שבו תהיה משגיחה, לעתים עם מועמדים אחרים - ויינתנו להם 30 דקות כדי להעתיק בכתב יד את חוות הדעת. ולא, אין אפשרות לצלם את החומר.

אבי, מועמד לתפקיד יועץ השקעות בבנק מזרחי־טפחות, שהגיע השבוע למכון כדי לעיין בחוות הדעת אודותיו, מספר כי הוא נדרש להפקיד בכניסה לחדר את הטלפון הנייד שלו, כדי לחסום את האפשרות שהוא יצלם את החומר בהיחבא. "להערכתי, מהר מאוד הם ירדו מהעץ הזה, במיוחד אם יותר ויותר אנשים יישבו במשרדיהם ויעתיקו את תוצאותיהם", אומר אבי. "עבור מכוני המיון זהו בזבוז כספי משמעותי: מזכירה לתיאום יום ההגעה לעיון במסמך, הקצאת חדר לבאים לעיין, הקצאת משגיחה על ה'אורחים' שגם מנסים להאריך את שהותם, מכיוון ש–30 הדקות אינן מספיקות. הם ודאי יתייאשו מזה, ובשלב כלשהו יעדיפו לשלוח את החומר לנבחן במייל".

נמרוד בצר, מנכ"ל מכון המיון אדם מילא, מרוצה מהפשרה שהושגה, אך מעדיף לברור את מלותיו, ככל הנראה כדי למנוע סבב נוסף של לחצים מצד מועמדים על משרד המשפטים, שעשוי להביא לעימות נוסף בבית המשפט. "הפשרה שהושגה מאפשרת למכונים להעביר דו"ח רחב ללקוח, הלא הוא המעסיק הפוטנציאלי, ודו"ח מצומצם למועמד למשרה. יהיו פרטים אודות המועמד שיהיו לעיני המעסיק בלבד, אבל גם המועמד יקבל הנמקות מפורטות יותר, וכך המכונים ימשיכו לשמור על רמת הדו"חות ועל אמינותם בעיני שני הצדדים", אמר בצר.

לדבריו, משמעות נוספת של הפשרה היא שמכוני מיון "לא רציניים" שצצים תדיר, יספגו מעתה תביעות משפטיות מצד מועמדים, מכיוון שעתה, כשהדו"חות המוצגים בפני המועמדים הם מפורטים יותר, המועמדים יוכלו לשפוט טוב יותר אם הדו"חות משקפים את המציאות: "הם יעיינו במסמך של אותו מכון לא רציני ויוכלו לשאול 'על סמך מה כתבתם את כל זה?'"

"החלטנו להגיש את העתירה נגד הרשם, כי חשנו שהקביעה הגורפת שלו שהמועמדים יוכלו לעיין בחומר הנוגע אליהם ללא מגבלה, היא קיצונית. האיש חרג מסמכותו, ונהפך למחוקק בדיני עבודה. בלמנו את זה, וטוב שכך", אומר בצר.

גם נירה מרוצה, במידה. "אמנם לא כל תאוותי בידי, אבל בכל זאת, הוקל לי ולחבריי. בפעם הבאה כשאשלח למכון מיון - ואני מקווה שזה לא יקרה יותר, כי הסתדרתי בעבודה עם הבטחה לקביעות - אוכל ללמוד מהחומר שיוצג לי מהן החולשות שאותן עלי לתקן ומהם היתרונות שאותם עלי לטפח, כדי לא להחמיץ את המשרה הבאה. יכול להיות שאת המאבק הבא, לפתיחת החומר כולו לרשות המועמדים, כבר יעשו אחרים".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker