עלות ההעסקה בישראל היא 7% מהשכר בלבד; בעולם - 18.8%

לפי מחקר של פירמת ראיית החשבון הבינלאומית UHY, העסקת עובדים בישראל היא כדאית מאוד - בין השאר משום שבמערב אירופה זוכים העובדים בתנאים סוציאליים נדיבים יותר ■ המדינות שבהן עלויות ההעסקה הן הגבוהות ביותר - ברזיל, סין ורוסיה. "כנראה שבמדינות אלה קל יותר לסחוט את המעסיקים מאשר את העובדים"

הילה ויסברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הילה ויסברג

>> עלות ההעסקה של עובדים בישראל המיתוספת לשכר הברוטו של העובד מכוח חוק נמוכה מהממוצע העולמי - כך עולה ממחקר בינלאומי שערכה רשת ראיית החשבון והייעוץ הבינלאומית UHY, שאליה שייכת פירמת רואי החשבון שטיינמץ־עמינח.

המחקר, שבחן סימולציות שכר שהתקבלו מסניפי UHY ב–24 מדינות, מצא כי המעסיק הממוצע בישראל משלם תוספת של כ–7% בלבד משכר הברוטו של העובד עבור פנסיה חובה וביטוח לאומי, עלות שלה הוא נדרש מכוח חוק. לעומת זאת, עלות ההעסקה, כחלק מהשכר, הממוצעת בעולם גבוהה בהרבה - 18.8% מהשכר. בקרב שבע הכלכלות הגדולות בעולם (G7) הממוצע הוא 22.7%, ובמדינות BRIC ‏(ברזיל, רוסיה, הודו וסין‏) העלות היא 23%. המחקר לא בחן עלויות נוספות המוטלות על המעביד בישראל, כמו דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה.

הממצאים מראים כי כדאיות ההעסקה של עובדים בישראל היא גבוהה, מה שעשוי להפוך את המשק הישראלי לתחרותי יותר בעולם. החיסרון הוא שבמדינות שבהן עלויות המעביד גבוהות, העובדים מקבלים בדרך כלל מעטפת רחבה יותר של זכויות סוציאליות.

אריאל דרייפוסצילום: הדס גדלביץ

המחקר מצא כי המחוקק הישראלי דואג לביטחון הכלכלי של השכבות החלשות יותר מאשר לזה של השכבות החזקות. כך, עלות ההעסקה של עובדים פוחתת והולכת ככל שהשכר עולה. היא יורדת, למשל, מרמה של כ–14% במשכורות נמוכות ‏(עד כ–9,000 שקל בחודש‏) לרמה של כ–3.6% מהשכר בלבד במשכורות גבוהות ‏(עד כ–93 אלף שקל בחודש‏).

עו"ד ורו"ח אריאל דרייפוס, שהיה מעורב בהכנת המחקר מטעם שטיינמץ־עמינח, מסביר כי הירידה בעלות ההעסקה ככל שעולה השכר נובעת מכך שבכל הנוגע לפנסיה חובה ולהפרשות ביטוח לאומי, המחוקק מייצר חובת הפרשות דיפרנציאלית. כך למשל, לפי חוק פנסיית חובה, המעסיק מחויב להפריש מכיסו 10% משכר הבסיס ‏(5% פיצויים ו–5% לקרן הפנסיה‏), המוגבל לתקרה של עד 
כ–9,000 שקל בחודש ‏פלוס השכר הממוצע במשק. על שכר הגבוה מסכום זה המעסיק לא מחויב להפריש מעבר לתקרה הקבועה בחוק, ולכן שיעור ההפרשה לפנסיה יורד ככל שהשכר עולה, ומגיע ל–7%–8% בממוצע. שיטה דומה נהוגה במנגנון התשלום לביטוח הלאומי. "מי שמשכורתו גבוהה יותר צריך פחות התייחסות מצד המחוקק ומצופה ממנו כי יידע לתכנן נכון את עתידו הכלכלי", אומר דרייפוס.

ישראל ברמה דומה לבריטניה וארה"ב

המחקר בחן את עלויות המעביד כחלק מהשכר 
ב–24 מדינות, תוך אבחנה בין שלוש רמות שכר: רמה נמוכה של עד 30 אלף דולר בשנה -
כ–111 אלף שקל בשנה, או 
כ–9,000 שקל בחודש; רמה בינונית של עד 75 אלף דולר בשנה - כ–279 אלף שקל בשנה, או 
כ–23 אלף שקל בחודש‏; ורמה גבוהה של עד 300 אלף דולר בשנה - כ–1.1 מיליון שקל בשנה, או כ–93 אלף שקל בחודש.

ההשוואה מראה כי במשכורות הנמוכות ישראל מדורגת במקום 15 מתוך 24 מדינות, עם עלות של כ–14% מהשכר, ואילו ברמות השכר הגבוהות היא מדורגת במקום 21 עם עלות של 3.65%. ברמות השכר הבינוניות היא מדורגת במקום 19 עם עלות העסקה של כ–9.53% מהשכר. ככל שהדירוג בטבלה גבוה יותר, כך עלויות ההעסקה של עובדים גבוהות יותר. המדינות המככבות בראש הדירוגים הן ברזיל, איטליה וצרפת, שם עלות ההעסקה בשלוש רמות השכר נעה בין 41% ל–57% משכר הבסיס.

מדינות שעלות ההעסקה אצלן דומה לישראל הן ניגריה, בריטניה, ארה"ב וקנדה. המדינות שבהן עלויות ההעסקה כחלק מהשכר הן הנמוכות ביותר מקרב 24 המדינות הן איחוד האמירויות הערביות, הודו ודנמרק.

ישראל מעודדת את המעסיקים

דרייפוס מדגיש כי דנמרק נבדלת מהמדינות הנורדיות וממדינות המערב בכלל בכל הנוגע לעלויות ההעסקה מכוח חוק. עם זאת, היא מפצה על כך במסים גבוהים המוטלים על אזרחיה.

"בדנמרק המעסיק נדרש להוסיף סכום נמוך לשכר ברוטו של העובד, אך הפער בין השכר ברוטו לשכר נטו גדול בגלל המסים האסטרונומיים", הוא אומר. "זה עניין של מדיניות ממשלתית - דנמרק רוצה לעודד מעסיקים להעסיק עובדים דנים ומשיתה את רוב המס על העובד".

המדינות צומחות, המעסיקים משלמים

לעומת דנמרק, כלכלות צומחות כמו ברזיל, רוסיה וסין, מטילות עול כלכלי כבד על מעסיקים. "כנראה ששם קל יותר לסחוט את המעסיקים מאשר את העובדים", אומר דרייפוס, "מה גם שעלות המעביד הגבוהה מתאזנת עם שכר העובד הנמוך יחסית לעולם. מדינות אלה נוהגות כך מכיוון שיש להן משאבי טבע שרבים מעוניינים בהם, או במקרה של סין משאבים אנושיים רבים, והן רוצות לווסת את התנועה המאסיבית של מעסיקים לכיוונן. כמובן שמדינה שמטילה עול כבד ביותר על מעסיקים מסתכנת בכך שתבריח אותם החוצה".

דרייפוס מדגיש כי מדינות צריכות להתייחס בכובד ראש למדיניות שלהן בתחום עלויות המעביד. "עובדים באיחוד האירופי יכולים לעבוד בכל אחת מהמדינות החברות, ולכן מעסיק גרמני עשוי להעביר את עובדיו לספרד בשל מדיניות העסקה המיטיבה אתו. ממשלות כיום הולכות בין הטיפות - הן מבקשות לאזן בין הרצון לשמור על תחרותיות לבין מחויבותן לרשת ביטחון עבור העובדים.

"השאלה היא על מי מטילים את מירב הנטל - על העובד, על המעסיק או על המדינה. בישראל בוחרים להיטיב עם המעסיק, גורם המתמרץ העסקה ופתיחת חברות ומפעלים. ייתכן שיש קשר בין מדיניות זו לבין היציבות היחסית שהציגה ישראל בתקופת המשבר הכלכלי העולמי".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker