כך לומדים הילדים שלכם: עד 43 תלמידים בכיתה - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בדיקת TheMarker

כך לומדים הילדים שלכם: עד 43 תלמידים בכיתה

כמחצית מהתלמידים בישראל לומדים בכיתות של יותר מ-32 תלמידים - הרבה מעבר למקובל במדינות ה-OECD ■ הכיתות החרדיות צפופות פחות, ובחינוך הממלכתי והערבי הן עמוסות במיוחד ■ משרד החינוך: אנחנו מקטינים את הכיתות, קודם כל בעשירונים הנמוכים

25תגובות

הכיתות בישראל הן מהצפופות בעולם המערבי. מניתוח שערך TheMarker, שכלל נתונים המתייחסים ליותר מ-1.5 מיליון תלמידים בכל בתי הספר בישראל ב-56.7 אלף כיתות, עולה כי יותר מ-37% מהתלמידים בישראל לומדים בכיתות גדולות מ-32 תלמידים. 18% מהתלמידים בישראל לומדים בכיתות צפופות במיוחד, של יותר מ-35 תלמידים, 
ו-3.5% לומדים בכיתות של יותר מ-40 תלמידים.

עוד עולה מהבדיקה כי הכיתות בישראל הן צפופות במיוחד עבור התלמידים הערבים ותלמידי החינוך הממלכתי - זרם החינוך המרכזי בישראל. תלמידים חרדים ותלמידי החינוך הממלכתי־דתי לומדים בכיתות צפופות פחות, ולעתים ההבדל הוא משמעותי.

לפי נתוני OECD, רק בסין, צ'ילה ויפן הכיתות בבתי הספר היסודיים צפופות יותר. בחינוך היסודי בישראל, למדו 26.7 תלמידים בכיתה ב-2009, לעומת 22 במדינות OECD. הצפיפות בכיתות בישראל גבוהה במיוחד בבתי הספר התיכוניים, שם תלמידים רבים לומדים בכיתות של 35 תלמידים ומעלה, ואף בכיתות של 40 תלמידים או יותר. בתיכונים החילוניים לומדים יותר מרבע מהתלמידים בכיתות צפופות במיוחד של 35 תלמידים בכיתה.

בשלוש השנים האחרונות השקיע משרד החינוך יותר מחצי מיליארד שקל בתוכנית להקטנת מספר התלמידים בכיתות, אך התוצאות עדיין רחוקות מהיעד שהציבה הממשלה ב-2008 - להגיע באופן הדרגתי ל-32 תלמידים בכיתה בכל הכיתות בישראל. ב-2013 היה ממוצע התלמידים בכיתה בישראל 26.9 ‏(יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים‏), אך הנתונים מוטים כלפי מטה, בגלל בתי הספר החרדיים ומוסדות חינוך קטנים במיוחד.

בחינוך הממלכתי, שכולל את מרבית בתי הספר בישראל, לומדים 28.5 תלמידים בכיתה בממוצע, ובבתי הספר הערביים - 28.4 תלמידים. בחינוך החרדי לומדים 24.1 תלמידים בכיתה בממוצע, ובחינוך הממלכתי־דתי - 24.4 תלמידים בכיתה בממוצע. הבדיקה לא כללה את תלמידי החינוך המיוחד, הנכללים בנתונים שמפרסם משרד החינוך ומטים את ממוצע הצפיפות כלפי מטה ‏(ממוצע של 8 תלמידים בכיתה‏). כמו כן, הבדיקה התייחסה רק לבתי ספר ולא למוסדות חינוך אחרים, שלרוב נכללים בנתונים.

לדברי שרון סייג, מורה להיסטוריה ואזרחות בתיכון יצחק נבון בחולון, הנתונים לא משקפים את המציאות. "המצב שבו אנחנו מלמדים הוא הרבה פחות אופטימי ממה שהמספרים מספרים. כולם מדברים על שוויון בנטל, ואני מקווה ששר החינוך הבא ידבר גם על שוויון בנטל בחינוך - שנתחיל לראות כספים שמוזרמים גם למערכת החינוך הממלכתית, ולא רק למערכת החרדית. המורים בבתי הספר הממלכתיים צריכים ללמד כמו במדינות המפותחות, ולא בתנאים של מדינות עולם שלישי".

לדברי סייג, "אצלנו בתיכון יש כיתות של יותר מ-35 תלמידים. הצפיפות נוראית. לפעמים אין מקום לכסא ושולחן למורה. קשה למורה בכיתות גדולות להתרכז ולשמור על הריכוז של התלמידים. קשה במיוחד להגיע לכל תלמיד בכיתה ולהשקיע יותר בתלמידים החלשים, שהמערכת פשוט מפספסת אותם. ארגון המורים מנסה להילחם למעננו בנושא הזה, אבל זו החלטה של מקבלי המדיניות".

ניר כפרי

"ככל שהאוכלוסייה קטנה יותר, כך הפרישה שלה גבוהה יותר בבתי הספר, ולכן הצפיפות בכיתות קטנה יותר. בשל כך, בחינוך החרדי מספר התלמידים בכיתות הוא לרוב קטן יותר", מסביר נחום בלס, חוקר בכיר במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית. לדבריו, מספר התלמידים הגבוה יחסית דווקא בזרם הממלכתי נובע מגודל אוכלוסיית התלמידים בזרם חינוך זה, ומכך שהם מתרכזים בעיקר בערים הגדולות והצפופות. לגבי המגזר הערבי, אומר בלס כי "בשנים האחרונות, בעקבות ההשקעה בתוכנית, הצפיפות במגזר הערבי ירדה יותר מאשר במקומות אחרים. הפערים צומצמו - אך הם עדיין קיימים".

לדברי פרופ' נמרוד אלוני, ראש המכון לחינוך מתקדם בסמינר הקיבוצים, "אין הצדקה לכך שהחינוך הממלכתי יהיה השעיר לעזאזל בכל מערכת החינוך. בתרבות הישראלית, מצב של צפיפות גבוהה בכיתה הוא בלתי נסבל לחלוטין. במצב הנוכחי, המורה עוסק בהישרדות. הוא לא יכול להתייחס לכל תלמיד ותלמיד".

שלמה ברילנט, מזכ"ל איגוד מנהלי הישיבות, אומר שבחינוך החרדי יש אומנם פחות ילדים בכיתה, אבל לא בשל תקצוב נוסף של משרד החינוך. לדבריו, "המדינה לא נותנת יותר לחרדים. בחברה החרדית, החינוך הוא מעל הכל, וההורים מוכנים לשלם כסף בשביל חינוך איכותי יותר וטוב יותר". ברילנט אומר עוד כי "חלק נכבד מבתי הספר בציבור החרדי הם במבנים ארעיים או בשכירות, ואי אפשר להכניס מספר גדול של ילדים בכיתות במבנים הארעיים האלה".

מקורות במערכת החינוך מסבירים כי החינוך הממלכתי־דתי נמצא בשנים האחרונות במגמת קיטון, אל מול גידול במספר התלמידים בחינוך הממלכתי, וזו הסיבה לירידה בצפיפות בבתי הספר הממלכתיים־דתיים, במקביל לעלייה בצפיפות בבתי הספר הממלכתיים. עוד אומרים המקורות כי משרד החינוך מתקשה לפקח על כל המוסדות החרדיים, שהם רבים ומשרתים זרמים שונים, ולכן מספר התלמידים בכיתה בהם קטן יותר. לעומת זאת, הם מסבירים כי במשך שנים לא נבנו מוסדות חינוך חדשים ביישובים הערביים, ורק בשנים האחרונות המגמה התהפכה לטובה.

מהבדיקה עולה כי במודיעין היתה צפיפות גבוהה במיוחד בבתי הספר הממלכתיים, 31.5 תלמידים בכיתה, לעומת 28.4 בממוצע בבתי ספר ממלכתיים־דתיים. ב-32% מהתלמידים בעיר לומדים בכיתות צפופות במיוחד ‏(יותר 
מ-35 תלמידים בכיתה‏). בפתח תקוה לומדים 30.6 תלמידים בכיתה בזרם הממלכתי, לעומת 24.6 בזרם החרדי, ו-28 בזרם הממלכתי־דתי. כ-29% מכלל תלמידי העיר לומדים בכיתות צפופות במיוחד. בחולון, עיר הילדים, לומדים 31% בכיתות צפופות במיוחד. במוסדות החרדיים לומדים בממוצע 20.5 תלמידים בכיתה, ובממלכתיים - יותר מ-30. גם בירושלים הצפיפות גבוהה במיוחד, אך שם ניכרים פחות הבדלים בין זרמי החינוך: 26.5 תלמידים בכיתה בממוצע במוסדות החרדיים, 26.1 במוסדות הממלכתיים ו-25.1 במוסדות הממלכתיים־דתיים. כרבע מתלמידי הבירה לומדים בכיתות צפופות במיוחד. בתל אביב־יפו לומדים כ-27% מהתלמידים לומדים בכיתות צפופות במיוחד.

יידרשו מיליארדי שקלים

צפיפות הכיתות בישראל היא אחד הנושאים הבודדים שבו הצליח משרד החינוך ליישם בהצלחה מדיניות של תקצוב דיפרנציאלי. נכון ל-2013, הכיתות בבתי הספר ביישובים המבוססים יותר צפופות יותר מאשר הכיתות ביישובים המוחלשים ביותר - בעשירון המבוסס ביותר באוכלוסייה מספר התלמידים בכיתה הוא 28.5 בממוצע, לעומת 26.9 בעשירון הנמוך ביותר. המשרד מצמם את מספר התלמידים בכיתות על ידי תשלום למורים נוספים, שמלמדים בכיתות החדשות. עם זאת, אחת הסיבות לצפיפות היחסית ביישובים הגדולים והמבוססים נובעת ממחסור בעתודות קרקע ומריכוז גבוה במיוחד של תושבים.

בין 2009 ל-2013 השקיע משרד החינוך 470 מיליון שקל בתוכנית לצמצום הצפיפות בכיתות, ובשנת הלימודים הנוכחית הוא משקיע 120 מיליון שקל נוספים. זאת, בהתאם להחלטת ממשלה 
מ-2008, שהתקבלה כחלק מההסכם לסיום שביתת מורי התיכונים הגדולה ב-2007. תקצוב התוכנית אמור להימשך בשנים הקרובות, בתנאי שלא ייפגע בעקבות הקיצוצים התקציביים. על פי הערכות, ליישום התוכנית כולה יידרשו מיליארדי שקלים.

לפי החלטת הממשלה, על המשרד לתקצב את התוכנית בהתאם לתקציבו, ולבחור מדי שנה את בתי הספר שיקבלו תקצוב לצמצום כיתות - על פי מצבם הכלכלי. בשל מגבלות תקציב, משרד החינוך יישם את התוכנית רק בחטיבת הביניים ‏(כיתות ז'־ט'‏) ובכיתות ג'־ו'. כך שבעיית הצפיפות עדיין ניכרת בתיכונים ובכיתות א' וב', שם המשרד מקטין כיתות רק בשיעורי הליבה.

דודי מזרחי, מנהל אגף התקציבים במשרד החינוך, מסר כי "משרד החינוך פועל ליישום החלטת הממשלה ככתבה וכלשונה. היישום מבוצע באופן הדרגתי ודיפרנציאלי, בהתאם למדדי טיפוח, כאשר עיקר ההקצאה נעשית בעשירוני הטיפוח הנמוכים. הנתונים מצביעים באופן מובהק על כך שבבתי ספר במצב החברתי־כלכלי החלש ביותר צומצם באופן משמעותי מספר התלמידים בכיתה".

עם זאת, לטענתו של נחום בלס, התוכנית לצמצום הצפיפות בכיתות בישראל עדיין לא נשאה פירות, והשפעותיה עדיין לא משמעותית. לפי מחקר שהוא עורך בימים אלה, התוכנית השפיעה לרוב על בתי הספר במגזר הערבי, אך לא חל שינוי משמעותי בשאר המגזרים. "בזרם הממלכתי כמעט ואין ירידה במספר התלמידים בכיתות מאז תחילת יישום התוכנית. יש שיפור מסוים בחטיבות הביניים, אבל הוא לא בסדרי הגודל שעליהם דיברו".

פרט לכך, חוקרים בתחום החינוך מתקשים לקבוע האם לצמצום מספר התלמידים בכיתות יש תרומה משמעותית לאיכות הלימודים ולהישגי התלמידים. הישגי התלמידים ביפן למשל, גבוהים יותר על אף הצפיפות הגבוהה בכיתות במדינה. לפי עמדת OECD, על מדינות הארגון להשקיע יותר באיכות המורים ובהעלאת שכרם כדי לתרום יותר למערכת החינוך. אגב, גם שכר המורים בישראל נמוך במיוחד בהשוואה לשכר המורים בעולם המערבי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#