מה עם הזכות לעבוד אחרי גיל הפרישה? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה עם הזכות לעבוד אחרי גיל הפרישה?

בישראל אפשר לראות ניצנים ראשונים לשינוי בתפישה

4תגובות

לאחרונה פסק בית הדין הארצי לעבודה כי "החיוב לפרוש רק בשל הגעת העובד לגיל מסוים מהווה על פניו הסדר הפוגע בזכות החוקתית לשוויון, וייתכן שגם בזכות החוקתית לחופש עיסוק".

בכך סימן בית הדין את תחילתו של השינוי ההכרחי והמיוחל בתפישת החברה את בני הגיל השלישי. בעקבות ההחלטה עשויים להשתנות חייהם של עובדים רבים המתקרבים או הגיעו לגיל פרישה, ואף לתרום ליציבותה של הכלכלה הישראלית.

רצוי שמעסיקים יבינו שהעסקת מבוגרים אינה נטל על הארגון. לשילובם הנכון יש פוטנציאל חיובי לא מבוטל. בני 60 מביאים אתם ניסיון מקצועי ואישי שאין לבני 30 ו–40. יש להם רשת עמוקה של קשרים, ומוטיבציה להוכיח את עצמם. בתחומים כמו הוראה, רפואה ופיננסים, הניסיון והחוכמה שלהם יכולים להתאזן עם אי־היכולת שלהם לעבוד שעות רבות.

זו היתה גם הטענה המרכזית בתביעה של ליבי וינברגר, עובדת אוניברסיטת בר אילן שהגיעה לגיל פרישה - אך ביקשה להמשיך בעבודתה. לדבריה, האוניברסיטה ביקשה "לרענן את השורות", ואילצה אותה לפרוש. וינברגר עתרה לבית הדין לעבודה בסיוע ארגונים בתחום, בטענה שהאילוץ מהווה פגיעה בזכויות היסוד כבוד האדם וחופש העיסוק.

ההשפעה המיוחלת של הפסיקה על חייהם של אלה שהגיעו לגיל הפרישה מרחיקת לכת. הגיע הזמן שנכיר בחשיבות שבשילוב מגזרים מגוונים בשוק, ובהם בני הגיל השלישי. בעתיד הלא רחוק, מספרם יגדל וילך. כבר כיום, מדינות וחברות ביטוח ופנסיה שוברות את הראש לגבי מימון תוכניות הפרישה.

מחקרים אקדמיים מצאו כי פרישה מעבודה מהווה גורם עיקרי לירידה במצבו הנפשי והבריאותי של האדם. זו מתרחשת גם אם הכנסתו מובטחת על ידי פנסיה וקצבת זיקנה. בנוסף, תוחלת החיים רק עולה, ומצבם הבריאותי של המבוגרים ממשיך להשתפר, אך יכולת ההשתכרות שלהם עדיין נשחקת.

מדינות רבות כבר הבינו שלא כדאי להדיר את המבוגרים משוק העבודה. בארה"ב פסק בית המשפט העליון שגיל פרישה כפוי מהווה אפליה על פי גיל ‏(1986‏). בפינלנד, העסקה מסתיימת בגיל 68, אך ניתן להאריך את העבודה גם לאחר גיל זה בהסכמים מיוחדים. שוודיה מאפשרת פרישה בין הגילים 61–70 מאז 1997. יש מדינות שאף נקטו צעדים ליצירת הזדמנויות תעסוקה למבוגרים. ארה"ב וצרפת מציעות הכשרה מקצועית, כדי להגביר את יכולת התחרות של מבוגרים בשוק העבודה. בדנמרק, מעסיק שמפטר עובד מבוגר חייב להשתתף במימון הכשרתו לקראת עבודה עתידית. ביפן, אוסטריה וצרפת מעניקים תמריצים למעסיקים שמגייסים עובדים מבוגרים.

בישראל אפשר לראות ניצנים ראשונים לשינוי בתפישה. לפני כשנה ערך משרד התמ"ת יחד עם ארגון "והדרת" יריד עבודה מיוחד למען אלה שעברו את גיל הפרישה. 4,000 מבקשי עבודה מבוגרים הגיעו ליריד, שהפגיש אותם עם מעסיקים פוטנציאליים.

מה עוד אפשר לעשות? לעודד אפליה מתקנת, להציע תמריצים כלכליים למעסיקים, לשנות את חוקי המס ואת מערכת ההקצבות. כיום, חוקי המיסוי יוצרים תמריצים שליליים, שכן מגמלאי שמשתכר מעט מעל המקסימום המפורט בחוק, מנוכה מס בשיעור 60% מהגמלה - בנוסף למס ההכנסה. ממשלת ישראל מחויבת לשקול את הנושא בכובד ראש.

הכותב הוא מנכ"ל פנינסולה פיננסים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#